הקדמת מתתיהו דלקרוט ל"שערי אורה"

הבאתי חלק מהקדמתו של הרב מתתיהו דלקרוט מפרש ה"שערי אורה" לרבי יוסף ג'קטלייא. צריך לעיין בו במתינות ובפרט בחלוקה הנפלאה בעניין נפש רוח נשמה ואלו דבריו:

"ראשית כל דבר האל יתברך הוא ראשון לכל וקדמון לכל ונשגב על כל והוא נקרא עילות העילות. וקודם שנברא העולם היו כל הדברים כמוסים ונסתרים אתו ולא נודע מה שהיה בכוחו כמו שאמרו חז״ל קודם שנברא העולם לא היה אלא הוא ושמו בלבד. כי יחסו העשר ספירות כולם בשם העצם כמו שיתבאר. עוד אמר שלא היה נודע אלא הוא ושמו בפשיטתו ולא בהוראתו כי היו המידות כולם כמוסות וגנוזות באין סוף באחדותו הפשוט. עד שעלה במחשבתו לברוא עולם בברואים יכירו וידעו דרכיו ופעולותיו ונתגלה לכל אחד כפי עצם כחו להשיג ולראות פרסום אמיתתו. וזה גילה על ידי הספירות שהם עצם כבודו ומידותיו אשר בהם פעל ועשה. כי הכרת השם יתברך ע"י מידותיו כדרך שהנשמה על דרך משל נראית וניכרת אמיתתה ע"י כחותיה ופעולותיה באיברי גופה . ואל תחשוב כי זה היה התחדשות בו ושינוי רצון אצלו ועניינים חלוקים. כי אלו הספירות הם כוחותיו נמצאו בו בפועל תמיד רק שהיו כמוסים ואחודים עמו לאחד. והם הם תוארי פעולותיו ומידותיו אשר נתגלו אח"כ ולא היו התחדשות בריאה כי אם התגלות אמיתות הדבר הנעלם שנתגלה לנבראים ע"י מדרגות מדרגות. כי השגתן בפשיטות נמנעת, כי השכל לא ישיג הדברים כי אם בתוארים עצמיים או מקריים או ע״י פעולות. כן הייתה גילויו יתברך ע"י פעולותיו, ויחסום בתוארים אמצעיים אלו ונספרים במספר עשר אף כי כולם אחד ומכוחו המיוחד יבואו ואליו ישובו.

ויש להתבונן כמו זה מפעולות האדם איך יצאו ממקום הנשמה אשר המשלנו באמצעות איברי הגוף. ולפי האמת אין אמצעי לה רק מקום התגלות כוחה. ותחילת התפשטות כוח הנשמה הוא במחשב"ה ומכח המחשבה תשוב להיות חכמ"ה ומשכלת, ואחר מבינ״ה הנאות מהבלתי נאות והדברים האלה מיוחסים אל המוח ונקראים (נשמה) ביחוד.

עוד יצא מן הלב כח המרגיש ומתנועע כל האברים לפעולתם ברוח חיים, ואחר מעורר לטוב ולרע ולממוצע פעמים יעורר לחנן ולחסד, איש חסד ופעמים כאשר יראה מעשה רע הנה יעורר לכעוס ויעלה עשן באפו להתנקם באכזריות. וכאשר יראה מעשה טוב ימשוך רצון ונחת רוח מן המוח דרך חוט השדרה לרח"ם ולהטיב במשפט וצדקה ונקראים הכחות האלה ביחוד (רוח).

עוד יצא מן הכבד כח הזן והמגדל, ואחר המתאוה ונקרא הכח הזה (נפש) והוא נוטה אל הדברים הגשמים ומקיים הגוף מדת זמן האפשרי.

עוד נתבונן בכח הקושר כל הדברים האלה ומנהיג אותם כראוי והוא המזג והטבע אשר בכל איש ואיש לפי הרכבתו. וידוע הוא שאין כל הפעולות האלה כי אם מכוח הנשמה ודבקים בה והם הם כוחותיה הנשפעים ומתגלים ממנה. ואף כי נקרא לזה רוח ולזה נפש הנה הוא בבחינת התקרבות אל הגשמיות. אבל היא הנשמה לעולם בלתי מתחלקת ונפרדת רק עצם אחר ונעלם ובלתי ידוע מהותה אצלנו רק נאמר שהוא כוחני על כל הפעולות האלה. כי טבע המקור ראוי שימצא בנחצב ממנו וכן בהיפך ויתגלו הפעולות ע"י האמצעים הנזכרים.

כן נוכל לצייר על דרך המשל האצילות או התפשטות או זוהר או ניצוץ תקראהו כמו שתרצה שנתגלה לברואיו מאמיתות מהותו והוא כוח האלוהות מיוחס ומתואר באמצעיים אלו שיצאו לפועל בהדרגה מאצילות לאצילות בבחינת הברואים. אף כי היה כולו בבלתי זמן ובלתי חלוקה. ועל כן קיימו וקבלו המקובלים וסדרו לנו סדר האצילות וקראוהו ספירות על שם הזכות והבהירות מלשון לבנת הספיר. וכמו שהדבר הספיריי יתראו בו הצורות כך הספירות הם דפוס וצורות כל הנמצאים והם בלתי תוספת בהם כמו שהתראות הדברים בדבר הספיריי הוא מבלי תוספת בו .

והחכם רבי עזריאל אמר כי הספירות הם כח שווה לכל דבר ותמורתו כהתראות הדברים ההפכיים בדבר הספיריי בשווה וכן ההוויות הנעלמות בעמקי האין מתגלים בהם ונפעלות על ידיהם ואינם תוספת וריבוי בעילת העילות כתוארים שלנו, כמו שכל הדברים מתגלים ונפעלים בדבר הספיריי לעין הרואה בו ואינם תוספת וריבוי בו. ולכך הותר לתארו יתברך במידות אלו. ואמרו כי כאשר רצה השם יתברך לפרסם אמיתתו ולברוא עולם התנוצץ ממנו כח מאוריי על הבריאה ייחסוהו למחשבה. כאשר יחשוב הבנאי על דרך משל על בניינו ומתחכם ומתבונן על בניינו בעת התחלתו. וקראו לו כתר עליון כי הוא מכתיר הכל.

ואז נתגלה עוקץ היו"ד משם העצם ואותו האור התנוצץ (טעם נקרא כתר) לתר"ך ניצוצי אור כמניין כתר ולא נפסק מן הכתר עד שהתנוצץ ממנו בהדרגה ניצוץ החכמה ונתגלה עובי היו״ד, ומתנוצץ גם כן לל״ב ניצוצות קראם ל"ב נתיבות חכמה. ולא הפסיק כח ניצוץ המאוריי הזה עד שהתנוצץ ונאצל מחכמה גם כן בהדרגה ניצוץ קראוהו הבינה מתפוצץ לנ' ניצוצות קראום נ' שערי בינה ונתגלה אות הה״א. וכן מהבינ״ה התנוצץ ונאצל כוח קראוהו חסד בע"ב ניצוצות לע״ב גשרים קראום ע״ב שמות קודש הידועים היוצאים מפסוק ויסע ויבא ויט. וכן מהחסד הפחד במ״ב ניצוצות קראום עליהם שם בן מ״ב הידוע היוצא מבראשית עד ב' ובוהו. וממנו התפאר"ת מתנוצץ לע' ניצוצות קראום ע' ענפי אילן, ואלו נכללים בשני גוונים לובן ואודם דו פרצופין שהם ע״ב ונכללו בי"ב שמות ההוי"ה. כי השם בגלגולו י"ב ובצירופו ע"ב כמו שתאמר כי אי אפשר לי"ב ענפים לפחות מכל אחד ו' קצוות (ו׳ פעמים י"ב הם ע״ב) מעלה ומטה ימין ושמאל פנים ואחור הרי ע״ב. וכנגדם שם של י"ב היוצא מפסוק י"י מלך י"י מלך י"י ימלוך בחילוף נקודותיהם. ויש אומרים כי הוא יוצא מצירוף י"ב אותיות שהם אהי"ה ויהו"ה ואדנ"י. ונתגלה אז ה-ו' מהשם ומהתפארת יצא הנצ"ח ומהנצח יצא ההו"ד ומההו"ד היסו"ד,

ואחר יצא כח הקושר כל הכחות ומנהיג הכל קראוהו המלכות ונתגלה ה-ה' אחרונה מהשם ונתנו להם ציור כתר למעלה ולמטה ממנו לימין החכמה ולשמאל הבינה ולמטה מהם מימין החסד ולשמאל הפחד להורות על הדין והחסד על הטוב, וציירו התפארת למטה מהם באמצע מכריע אך נוטה קצת אל הימין שהוא ברחמים יותר. ולמטה מהתפארת אל הימין נצח ואל השמאל הוד, ויסוד למטה מהם באמצע מכריע ג"כ ונוטה קצת אל השמאל. ולמטה מהיסוד המלכות נוטה אל השמאל יותר. ומה שציירו ימין כנגד ימינו של אדם וכן שמאלו זהו על דרך וראית את אחורי ופני לא יראו והבן".

"גן נעול" שיעור 23

"גן נעול" עמוד 21, 22. - וכל צורות מלאכה נחלקת אל שלשה מינים שסימנם שב"ח, ורמזם "מבכי נהרות חב"ש" (איוב כח' יא'). והן צורות חלק כדמות הלובן בלוח או השחרות על הלובן באותיות על הדף. וצורה בולטת וצורה שוקעת כדמות חותם הזהב על השעוה. ושתי הצורות השניות הפכיות, והראשונה אמצעית ביניהן, שאינה לא בולטת ולא שוקעת. וכשהשמש זורח לנו מהמזרח, מראה לנו צורה בולטת ומתחייב ממנה האור. וכששוקע במערב צורתו אצלנו שוקעת ויתחייב ממנה החשך."עד כאן".

כלל הצורות נרמזות במילה חב"ש שהם ראשי התיבות לשלשת הצורות חלקה בולטת שוקעת השוקעת והבולטת הם הפכיות ומשלימות זו את זו כדמות החותם שיש לו צורה בולטת וכשמטביעים אותו בשעוה נהיה בשעוה צורה שוקעת כן השמש בעת הופעתה בשמים בזריחתה היא בולטת ובשקיעתה היא שוקעת והצורה החלקה היא כממוצע ביניהם.

ואמנם צורת האותיות עם היותה בדמות חלק נוטה אל הבולטת, וצורת העינים בולטת מן האותיות שבה צורה בולטת עבה וגסה מאד בעניין יחודה, יעלה בסוד האורים והתומים ומצטיירת בתוך עיני הראש. ומאירים האותיות את העינים בשקיעתן בהם ומשם עובר הכח אל הלב ומשתקע בו בולט. והלב מקבלו ומשלים בהם פעלו ויוצא מן הכח אל הפועל, בהשגתו זאת המופלאה הנעלמת. ומי שרואה את האותיות ואינו מגיע בראייתם אל זה הפעל הנעלם, דומה בהם לפי ערך זה המעשה האלוהי המופלא, למי שאינו מכיר את האותיות ורואה אותם כתובות בספר, שלא יעבור דבר מהם אל תוך לבו להבין מה שהם אומרים ולא ישיג כוונתם בשום פנים. כן הרואה גוף האדם ואינו משיג עניינו, שלא יתכן שידע למה נברא ומה עניין מציאותו ומה תכלית הכוונה בו. וכמו שיש לגוף עניינים מתחלפים, כך יש לכל אות ואות עניינים מתחלפים."עד כאן".

האות על הדף יש לה נטיה להראות בולטת אך היא משתייכת לצורה החלקה. כתיבת אותיות היא כעין פעולת ביניים שפועלת על העיניים הבולטות שמעבירות את ראייתן אל הלב ותהליך זה כולו הוא תהליך האמונה. והביא לכאן מתוך מאמר שכתבתי לפני שנה ואני מצטט-

ואולי אפתח בדברי ה"חזון איש" (הרב אברהם ישעיה קרליץ זיע"א) מספרו "אמונה ובטחון". ידוע שהחזון איש שלא ללמד רפואה אך היה נקרא לניתוחי מוח מסובכים כיועץ בכיר.

כך פותח הוא את ספרו: "א. מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו. האמנם העדין הזה פצעיו לא חובשו עדיין, והנה הוכה הכה ופצוע, כי לבו ראה הרבה מעיון הבחינה אשר תחת השמש, אותן הבחינות המראות בעליל, כי העולם שלפניו, נבנה בתכנית מעובדה ומחושבה מראש, וכאילו מהנדס חכם צייר לפניו את העולם בטרם נברא ופגע בעיכובים מכריעים על כל שעל ושעל, אבל מרצו הגדול עמד לו להסיר כל המכשולים אחת לאחת". וממשיך בתיאור נפלא מפלאי הבריאה. ואין בי היכולת לתמצת את דבריו יותר ממה שעשה אותו הצדיק. על כן מי שחפץ להתבשם מדברי צחותו יעיין בספרו הדק ורב האיכות.

אמונה היא מהמידות הגבוהות ביותר שבאות מן הספירה הגבוה ביותר דהיינו מן הכתר ועל כן הקושי בהסברתה ובהבנתה. ומאידך אנו קושרים את האמונה ללב ואת הכתר אנו קושרים במוח.

וכפי שכבר עמדתי על הדבר בענייני הלב אני מציין שוב שלהבנתי יוצאת האמונה מן המוח. שם שורש האמונה. אך גילוייה הוא בלב. שם אנו מגלים את האמונה כפי דרגתנו על פי מעשנו ובדרך רצוננו.

שורש האמונה - היא האמונה בבורא עולם. וכפי שמתאר אותה הרמב"ם ב13 עיקרי האמונה.
שורשים אלו נמצאים בכתר ובמוחנו ועבודתנו להוריד שורשים אלו ללבנו על מנת לאחוז באמונה אמיתית שתבנה בנו שכל ישר ורצון אמיתי. שגם אלו באים מן הכתר לאחר האמונה. ומתגלים הם בליבנו.

אמר רבי יצחק דמן עכו בפירושו על ספר היצירה משפט שאפשר עליו להקים עולמות, יסוד אדיר ועצום. וכך אמר: "ברית יחיד מכוון באמצע, כי ברית הלשון פירושה כריתת וחקיקת האותיות בלשון על השפתים, ועל כן אלקים עולה לחשבון פ"ה, וכן בלימה. ובא מן הכתר, כי הוא לחשבון הלב. ועל כן האיברים הפועלים הם זוגות זולתי אלו הפה והמילה, כיונו על מה שיצוה השכל כי הוא הרצון השוכן בלב". והגיד זאת במילים שלי הרצון השוכן בלב הוא השכל. עד כאן מהמאמר שלפני שנה.

ושלשת המלאכות נרמזות במילה שב"ח שהשבח הוא ביטוי לגודל האמונה.

וכך אומר רבי נחמן מברסלב:

(ליקוטי מוהר"ן - סימן כט) כִּי לֹא כָּל דִּבּוּר נִקְרָא דִּבּוּר, כִּי דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל אֵינוֹ נִקְרָא דִּבּוּר, בְּחִינַת (תְּהִלִּים י"ט): "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם". וְעִקַּר מַה שֶּׁנִּתְקַבֵּל הַדִּבּוּר, הוּא מֵחֲמַת הַטּוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, כִּי טוֹב הַכֹּל חֲפֵצִים. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ טוֹב בְּהַדִּבּוּר, אֲזַי הַדִּבּוּר נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל, אֲבָל כְּשֶׁאֵין טוֹב בְּהַדִּבּוּר אֵינוֹ נִתְקַבֵּל.

וְאֵיךְ עוֹשִׂין הַטּוֹב בְּהַדִּבּוּר? הוּא עַל - יְדֵי שֶׁלּוֹקְחִין הַדִּבּוּר מֵהַדַּעַת, אֲזַי יֵשׁ בּוֹ טוֹב. אֲבָל כְּשֶׁהַדִּבּוּר בְּלֹא דַּעַת, אֲזַי אֵין בּוֹ טוֹב. בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי י"ט): "גַּם בְּלֹא דַּעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב", 'נֶפֶשׁ' הוּא הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ב'): "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה", וְתַרְגּוּמוֹ: 'לְרוּחַ מְמַלְּלָא'.

וּלְהָקִים וּלְרוֹמֵם אֶת הַדַּעַת, הוּא עַל - יְדֵי שֶׁבַח הַצַּדִּיקִים. כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין אֶת הַצַּדִּיקִים, עַל - יְדֵי - זֶה נִתְרוֹמֵם הַדַּעַת. בִּבְחִינַת (דְּבָרִים ל"ב): "כַּנֶּשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ", 'נִשְׁרָא' דָּא רוּחָא (כַּמּוּבָא בְּתִקּוּן ג' מֵהַי"א תִּקּוּנִים), דָּא בְּחִינַת צַדִּיק, בִּבְחִינַת (בְּמִדְבַּר כ"ז): "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ". יָעִיר קִנּוֹ שֶׁהוּא מְעוֹרֵר הַמֹּחִין מִתַּרְדֵּמוּתָן, מִבְּחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת, מִבְּחִינַת שֵׁנָה. קִנּוֹ דָּא "קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִּינָה" (מִשְׁלֵי ד'), שֶׁהֵם הַמֹּחִין:

וַאֲפִלּוּ מַלְאָכִים כְּשֶׁרוֹצִים לַעֲשׂוֹת דִּבּוּר שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל אֶצְלָם, בִּבְחִינַת: 'עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְבָרוֹ', אֲזַי הֵם מְשַׁבְּחִין וּמְפָאֲרִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תְּחִלָּה, שֶׁהוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּחִינַת (תְּהִלִּים קמ"ה): "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו", וְעַל - יְדֵי - זֶה נַעֲשֶׂה הַדִּבּוּר, בִּבְחִינַת: 'לִשְׁמֹעַ' וְכוּ'. וְזֶה (תְּהִלִּים ק"ג): "בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו", הַיְנוּ הַשֶּׁבַח שֶׁמְּשַׁבְּחִין תְּחִלָּה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְאַחַר - כָּךְ עַל - יְדֵי - זֶה: 'עוֹשֶׂה דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ', שֶׁעוֹשִׂין הַדִּבּוּר שֶׁהוּא נִשְׁמָע וְנִתְקַבֵּל.

ולסיכום האמונה היא מידה חבויה בכתר ואנו קונים אותה מיום היווצרנו ועד יום מותנו. הפעולה הראשונה של גילוי אמונה היא הבכי הראשון של התינוק. (המדע קושר את הבכי לנשימה והנשימה משחררת מי שפיר מן הריאה). וזוהי פעולה ראשונית שפותחת ערוצי אמונה. ומעבירה חמצן למוח ומתחיל הקשר בין המוח ללב. ואם נעביר חפץ מול עיני התינוק לא יראה אותם התינוק למרות שעיניו פקוחות. ורק לאחר שיקנה ידיעות ויפעיל מחשבות ויקבל זיכרונות, כל אלו יוצרים בו אמונה ואז יש בכוחו לראות. ואדם הראשון בגודל אמונתו ראה מסוף העולם ועד סופו. ובכך מתחיל רבינו לקשור את דרך הנבואה בדרך האמונה.

"גן נעול" שיעור 22

"גן נעול" עמוד 18- הנה החקיקה נרמזת והיא פעל ראשון, והחציבה פעל שני והיא תקון הצורות בחמריהם כתיקון כל אות בדיו. והוא לפי היות ההתחלה מנקודה קטנה בצורת נקודת חֹלם או נקודת חִריק או נקודת שוּרֻק, שזו עליונה וזו תחתונה וזו אמצעית. כח מכריע בנתים, בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה. בין בית דין העליון ובין בית דין התחתון. ונחצבה הנקודה הזו מן העליון ונחקקה בתחתון. חצובה מרוח הקדש והחקוקה ברוח (החול) [הקדש]. והיא עולה ויורדת ועומדת תלויה באמצע. ומדת הדין קשה תוך האות שמה דגש והיא נקודה אמצעית. ומדת הרחמים רפה היותה על האות, רמז אל ההקפה, ושמה רפה רך וקשה תבנית גבור וחלש ופתח וקמץ עם צרי וסגול הם מתחלפים. שהם שני מלכים ושני משרתים. קמץ גדול וקמץ קטן שהוא הנקרא צרי. שני מלכים, אחד מורה על מלך גדול ואחד מורה על מלך קטן. והנה שני כוחות, כח גדול וכח קטן, פתח גדול ופתח קטן שהוא הנקרא סגול. שני משרתים, אחד מורה על כחו שהוא גדול. ואחד מורה על כחו שהוא קטן. והסוד הוא לפי מה שזכרנו, בצורה זו המצויירת פה.

אֹ אֶ אֻ אִ אָ אַ אֵ אְ

כמו ג' נקודות בשורֻק, במקום נקודה אחת אמצעית. להודיע שהתיבה כלולה משלש כוחות והשגחתה בתחתונים ומבטת תמיד לאחריה. כלומר, מה אחריתה. וכשתחבר שני המלכים שהם קמץ וצרי, אשר סודם קטן וגדול, שם הוא ועבד חפשי מאדניו. תמצא צורות שניהם משותפות שוות עם צורות שמשיהם שהם פתח וסגול. כי אלה נכללים בקו אחד ושלש נקודות זה כל קו אחת ושלש נקודות כאלה כן אלה. וארבעתם אם כן מורים על מעשה מרכבה ועל הצטרפות אלה עם אלה, וכולם אם כן שני קוים ושש נקודות לארבע צורות. ועל דרך משל אָ בֵ גֶ דַ נקודם בארבעה נקודים וצרפם והפכם בכל גלגליהם ותבין מהם "סוד אֲדֹנָי ליראיו". "עד כאן".

למרות הסתייגותו של רבינו מעניין העיבור עדיין רומז ומגלה מענייניו. שהרי ברור שהדיבור בורא. והדיבור כלול מאותיות. וחיות האותיות בא מן הניקוד. שהניקוד הוא הכח המניע כעין הנשמה בגוף ומכוחה נוצרים נשמות נוספות. ותהליך הפעולה נעשה על ידי חקיקה וחציבה חוזרת. שכל התקדמות בתהליך הוא חקיקה וחציבה כפי שהסברנו. התהליך הוא במחשבה ובדיבור ובמעשה. שהמחשבה מקצה מקום ועליו היא נרשמת ורושם זה עובר שוב חקיקה וחציבה. ובדיבור הוא הופך לקול ורוח, ואחר הולכה אל חמש מוצאות הפה ודיבור. כן העיבור עובר תהליכים דומים. וכן האותיות עוברות את התהליך הנ"ל, כשהניקוד מוליכן והוא מתחיל מנקודה ומכח רוח הקודש נולד באות, ומכוחו נולד הניקוד הבא עד לסיומו.

"גן נעול" עמוד 18- ודע כי השורֻק המשולש רמז לקו נוטה למערב. כי השכינה במערב והוא שמש לנקודה האמצעית. ודע כי השוא שצורתו בעלת ב' נקודות תחת האות, משתתף לעתים עם המלך הגדול שהוא הקמץ. וימהר תנועתו, וישנה אותה לעלוי, להדמות אל המלך היושב על הכסא והוא החֹלם. הוא משתתף עם המלך הקטן הנקרא מלך קטן והוא הפתח הגדול. כי ארבעתם ארבעה מלכים הם. אלא השנים גדולים והשנים קטנים ומשתנים וממהר תנועתו לבד ואינו משנהו. וכן משתתף עם הסגול וימהר תנועתו ולא ישניהו. אבל אינו משתתף עם הצרי לעולם והוא דומה לו בצורתו, אבל לא במערכתו ותנועת שניהם הפכית כי זה מאחר התנועה וזה ממהר התנועה. 'ודמיאן נקודתא באותיותא כנשמתא דחיי בגופהון דבני אנשא'. ומספר כל הנקודות יד"א עם הדגש. ורמזם "פס יד"א כי כתב"א" (דניאל ה' ה'). וכלל הקוים ב"א עם הרפה וכבר נרמז בסוד גם "אהב"י אהב (ו"מ י"מ) [ומשחרי ימצאנני]" (משלי ח' יז'). "עד כאן".

ממשיך רבינו להשכילנו בחוקי הניקוד. וכפי שהמילה היא בעלת מהות משלה, וכמה מילים יוצרות משפט הבא לספר לנו דבר, כן הניקוד מלמדנו מהיכן משתלשל המשפט ועל כוונתו. שהניקוד הוא שורשי ביותר והוא מורכב מקוים ונקודות אשר הם התחלת כל אות, והם חיותם. כדוגמת הנשמה המחייה את הגוף וממנה נגלה את שורשה ואת מפעילה.

"גן נעול" עמוד 18- והנה החציבה נרמזת בפעל האנושי אשר ממנו יודע הפעל האלהי. כי המלאכה משבחת את בעליה או מגנה אותו. ואם היא מופלאה יפלא השבח. "עד כאן".

וכפי שסימתי קודם אומר הרב, שהחציבה נרמזת בפועל האנושי. שהאות על הדף נעשתה ע"י האדם שכתבה. וכן הדיבור וכן העיבור. וממנה יוודע הפועל האלוהי, כפי שמן הנשמה נכיר יוצרה כך מן הנקודות אפשר להתחבר אל הרוח המביאם. והפלא ופלא.

חלק מהקוראים היו רוצים יותר חומר ואולי יותר עומק, אך ישנם הרבה שאינם מספיקים העיסוקים רבים המלאכה מרובה ובעל הבית דוחק. וכן עבדכם. גם עלי חלים חוקי הטבע הקירוב אל האדמה מושך ומפתה ולפעמים מקוצר שכלי אני נתקע. אני מאפשר במה לכולם השתתפו ועוררו

"גן נעול" שיעור 21

"גן נעול" עמוד 16- והפירות ג' מינים. (א)פרי נאכל מבית ומחוץ כולו, כאתרוג והדומים לו. (ב)ופרי נאכל תוכו ולא ברו כאגוז. (ג)ופרי נאכל ברו ולא תוכו כתמר. ומי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. והרמז ר' עקיבא שהיה תוכו כברו, ע"כ נכנס בשלום ויצא בשלום. אבל אחר (אלישע בן אבויה) לא היה כן כי טינה היתה בלבו, ועם היותו חכם גדול בתורה ניצחתו מדת הדין. ויצא לתרבות רעה בעת הנסיון והבחינה. ור' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. "עד כאן".

בשיעור הקודם ניסיתי לחלק את האותיות בין עץ החיים ועץ הדעת, שעץ החיים הוא הפרי שיש בו רק טוב, לכן נאכל כולו. ורבינו נקט אתרוג (צריך עיון שהיה יכול לנקוט תאנה). ועץ הדעת טוב ורע כגון פרי שנאכל תוכו כאגוז וקליפתו היא הרע, וכגון תמר שנאכל ברו (בר=חוץ) והגרעין הוא הרע. אם כל זה ראינו בשיעור הקודם ש-עץ חיים=233=אותיות הקדש=1232, וקצת בסתירה למה שהבאתי קודם. כעת לוקח אותנו הרב אל הלב. שהיה מכריז רבן גמליאל מן שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. דהיינו שאינו שלם במידותיו, שדיבורו אחד בלב ואחד בפה. וכן אלישע בן אבויה שהיה גדול בתורה ובגלל הטינא בליבו יצא לתרבות רעה ונקרא "אחר". ורבי עקיבא חברו שיחדיו עלו לפרדס. אך רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. ואילו ר' מאיר שהיה תלמידו של אלישע בן אבויה המשיך ללמוד מרבו "אחר" גם לאחר שהשתבשה אליו דעתו. אך ידע לקחת רק הטוב שנאמר עליו "תוכו אכל וקליפתו זרק.

"גן נעול" עמוד 16- והזוכה להשגת הספירות צריך שיזהר מן המדות ההפכיות, פן ימות במלחמת היצרים והשמירה כולה תלויה בכך שישים הנכנס בסוד כל ספירה בענין אותיות היצירה כל דעתו בשם הנכבד והנורא לכבודו לבד לא זולת זה. "עד כאן".

וכל ההקדמות באו להזהירנו שנדע לברר בין הטוב לרע. כי גם בהשגות הגדולות יש טוב ורע ומלחמת היצר גדולה. וצריך להיזהר שלא ינצח היצר הרע כמו שמביא בעל ספר הפליאה. "צריך שיזהר ממחשבות ההפכיות פן ימות במלחמת היצר שינצח היצר הרע את היצר טוב וימות במלחמה והשמירה כולה תלויה לתפוש האותיות כמשפטם והספירות כעיינינם והנתיבות כחכמתם".

"גן נעול" עמוד 17- ועתה אבאר לך איך תתנהג בהשגת השם, בכח הספירות הנזכרות, בקבלך שפעם בכלל מהותך. דע שיש באדם שלשה עניינים שבהם הוא משיג כל השגותיו. בכח השנים מהם, בו כוללים י' ספירות בלי פירוד, חמש כנגד חמש, והאחד מהם בו ה' ספירות לבד והם חצי י' השניים פנימיים תלויים בשכל ובנפש יחד. ה' כוחות לשכל תלויות על חמשה חומשי תורה. וה' כוחות לנפש תלויות על חמש מגילות. והאחד חיצוני תלוי בגוף הפועל ה"א פעולות חיצוניות (כמו) באותיות, לפי הפעל השלם שבגוף. והם חקיקה במישוש האצבעות בעט, והעט בדיו עם הלוח שעליו חוקק האותיות ומחדש מהם בריות חדשות ובונה עולמו ומחריבו, עד שאומר 'דין אהניין לי'. וזה הפעל הוא פעל אלהים. כי כמו שהאדם חוקק אותיות שהחמר שלהם הוא הדיו. ובאמצעות הקנה הוא לוקחו מן הקסת ומצייר בו צורות מתחלפות, כן השם חוקק אישים פרטיים בעלי צורות מתחלפות באמצעות הקנה בעל הברית. והדיו יורד דרך הצנור לח מן העט מושך אותו מן הקסת ויורה כחץ, עד הגיע אל הלוח בחלון תעלומה ונדבק בפנים ונקפה ומתיבש ונתפש ומצטייר מבית עד התגדלו בהעלם ויוצא לאור העולם. נגלה לחיצונים בחיצוניותו ונעלם בפנימיותו, כדמות האות שנגלהו ניכר ונסתרו נעלם. "עד כאן".

אומר הרב שיש באדם שלשה עניינים שבהם משיג את כל השגותיו. האחד הוא חיצוני תלוי בגוף והשנים הנותרים הם פנימיים תלויים בשכל ובנפש. ה' כוחות לשכל וה' כוחות לנפש, והם כנגד י' ספירות בלי פירוד. והכוחות השכליים כנגד חמשה חומשי תורה. והנפשיים כנגד חמשת המגילות. וכח הגוף שגם הוא כנגד ה' ספירות והוא המוציא לפועל.

ונראה לי שהם באים כנגד עולמות בריאה יצירה ועשיה. שכוחות השכל בעולם הבריאה, וכוחות הנפש בעולם היצירה, וכוחות הגוף בעולם העשיה. ובעזרת כוחות הגוף מתבצעת החקיקה. שכוחות הנפש והשכל פועלים ומפעילים את האצבעות במישוש העט. וההשגה השכלית הנפשית עוברת אל העט. ובעזרת הדיו והלוחות נרשמות האותיות על הדף ויוצרות בריות חדשות. וכפי שאומר המדרש, שהקב"ה בונה עולמות ומחריבן עד שאמר אלו טובים לי, כך האדם חוקק אותיות שחומרם הוא הדיו הבא מן קסת הדיו, ובאמצעות העט חוקקן ויוצר צורות. הוא תהליך העיבור-שהזכר מקבל הזרע הלח מן מקומו כדוגמת הקסת ועובר הזרע אל הקנה ומשם יורהו כחץ אל הלוח הוא רחם הנקבה ושם נדבק ומתקשה ונוצר הצורה, עד יציאתו מן הנעלם אל הגילוי.

"גן נעול" עמוד 18- ומזה תבין סוד העבור, כי איני ראשי להרחיב בו יותר מזה מפני פחד האשפ"ה הידועה הנזכרת במשלי בניני פלטרין. והרמז הוא אשר שכבת זרע, שהוא דם בכיסיו והוא זר"ע לב"ן והוא שט"ן דומה לדיו אשר הוא שחור. וסוד די"ו שחו"ר רו"ח ושד"י. "עד כאן".

כבר הרחבנו די והותר בפיסקה הקודמת. והרב כאן רומז זאת במשל הגמרא "משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו, בנו לי פלטירין גדולין על האשפה. הלכו ובנו לו. אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה". (חגיגה דף טז/א). שולח אותנו הרב למסכת חגיגה פרק "אין דורשין" וכבר המלצתי בעבר למי שיכול יעבור עליו ויעיין בו כראוי מפני שטמונים בו סודות רבים וצריך זהירות רבה בהבנתם וישוב הדעת במסקנות. הקטע שבענינינו עוסק בנושא "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו שלא בא לעולם". ומעניין שהמילה "אשפה" באה מן המקורות ובמקורה היא הכלי המחזיק את החיצים, שהוא נקרא אשפה. ומעניין איך שעברה דרך אותה ה"אשפה" עד שהיא מכוונת אל מקום הטינופת ודי בזה.

"גן נעול" שיעור 20

"גן נעול" עמוד 16- וכל זה ידוע לכל מקובל שלם שקבל סתרי תורה, כי התגים אשר באותיות, הם רמז על כתרים. והכתר נרמז בהם "בספר היצירה" ליודעיו ומכיריו באותיות אמ"ש שהם כלי תבונה. תבין זה מסוד השמשים שהם י"א אותיות. וסימנם, שמלאכת"ו בינ"ה וממנו תבין ג"כ שמות האילן הנקרא עץ החיים, גם עץ הדעת הטוב והרע, אשר שניהם בתוך הגן כדמות הפרי שבתוך קליפות האגוז. "עד כאן".

עד כאן עסקנו בספירות ומכאן העיסוק עובר אל האותיות. כבר רמז לנו הרב בקטע הקודם שהספירות הם בחינת התגים שעל האותיות. שהאותיות הם הגן. והתגים הם המצמיחים את האותיות שהם להם ככתר ומהם יונקים האותיות (האותיות המקבלות תגים הם: בד"ה חק"י בעלי תג אחד. שעטנ"ז ג"ץ בעלי שלשה תגים. והאותיות אוכ"ל מספר"ת אינם מקבלים תגים). ספר יצירה מחלק את האותיות לשלש מחלקות. המחלקה הראשונה היא אותיות א'מ'ש' הנקראות אִמות שמהם באים שלשת היסודות, א'-אויר מ'-מים ש'-אש. המחלקה השנייה הם האותיות המקבלות לפעמים דגש ולפעמים לא, ונקראות כפולות והם ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת'. והמחלקה השלישית הם השאר ונקראות פשוטות ה'ו'ז'ח'ט'י' ל'נ'ס'ע'צ'ק'.

ספר יצירה בסדר הזכרת האותיות מתחיל מאמ"ש ואומר "המליך אות אל"ף ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה וחתם בהן אויר בעולם ורויה בשנה וגויה בנפש זכר באמ"ש ונקבה באש"ם." וכך מונה כל האותיות ולכולם קשר כתר (וכפי שאמרתי קודם אנו לא רושמים כתרים לאותיות א'ו'כ'ל' מ'ס'פ'ר'ת').

קורא הרב לאותיות אמ"ש "כלי תבונה". ונראה שרוצה לקשור זאת בהמשך לאותיות שמלאכת"ו בינ"ה. המושג הזה לא חוזר במקום אחר בספריו ורק מופיע מעט בכתבי האר"י שם מוזכר "כי ג' כלי תבונה הם עיבור יניקה ומוחין".

ואומר הרב שניתן להבין את כלי התבונה מן אותיות ש'מ'ל'א'כ'ת'ו' ב'י'נ'ה'. (אני מביא בסוף מקורות לעיון בנושא זה). האותיות מתחלקות לשרשים ושמשים כל קבוצה מונה 11 אותיות. ח'ט' ספ"ר גז"ע צד"ק הם השרשים. שמלאכת"ו בינ"ה הם השמשים. השרשים אינם מניעים והם כגוף, והשמשים מניעים והם כצורה, ולמטה יתבאר יותר.

וממשיך רבינו ואומר, מאלו אותיות השמשים תבין שמות האילן הנקרא עץ החיים וגם עץ הדעת טוב ורע, הנמצאים בתוך הגן, כדמות הפרי שבתוך קליפות האגוז. כבר אמרנו שהגן הם האותיות. ובאותיות השמשים נמצאים אותיות הוי"ה. אולי רוצה לחלק רבינו את האותיות י'ה'ו' כנגד עץ החיים ואת השאר מן שמלאכ"ו בינ"ה לעץ הדעת טוב ורע. כפרי האגוז שתוכו יהיה הטוב וקליפתו הרע. ואז נקבל שלשה מיני פירות כפי שממשיך בקטע הבא.

מקורות: אומר הרב בספר אור השכל חלק ד'- "החלוק הזה של אותיות לפי מציאותם נחלק על דרך הדקדוק של הדבור לשני חלקים שווים. והם י"א אותיות שמשים ושרשים, וי"א אותיות שרשים שאינם שמשים. והשרשים נלקחים בסדר ידוע לפי האלפא ביתא והם ג'ד' ז'ח'ט' ס'ע'פ' צ'ק'ר', והשמשים נלקחים גם כן לפי הסדר והם א'ב'ה'ו'י' כ'ל'מ'נ' ש'ת'. וסימן השרשים ח'ט' ספ"ר גז"ע צד"ק וסימן המשרתים שמלאכת"ו בינ"ה.

וסימנם בכלל מספרם של השרשים תדל"א וסודם המפורש נפ"ש כ"ל העול"ם של אש וסימן כלל מספר השמשים תתס"ד וסודם ברי"ת המאו"ר חמ"ר התור"ה צל"ם ודמו"ת בצל"ם אלהי"ם. והנה היה החלוק כך שנלקחו א"ב לשמשים ג"ד לשרשים ה"ו לשמשים ז"ח לשרשים ט' לשרש י' לשמש. והנה היו חמשה מהן מן האחדים שרשים וחמשה מהם שמשים, והיו השמונה מהם מתהפכים בתשיעיות שהנה א"ח הם ט' וכן ב"ז וכן ג"ו וכן ד"ה וסודם ישר א"ח ב"ז ג"ו ד"ה, וחובר כך החבור האמיתי שמש עם שמש. והפכם עוד שרש עם שמש שרש עם שמש. וראשיהם אבג"ד וסופיהם הפוכים הוז"ח, וזהו יושר עליון בח' אותיות. ומפני שהיו ט' עוד מכלל האחדים והם תכליתם בשני צדדים, היה ט' שרש וי' שמש באמת. ודע שהשמשים הם כצורות, והשרשים הם כחומר. ועל כן היו אותיות השם מהשמשים ועלה מספר הכל האחד, והאחד אחד, וסודם זוג אחד, אחד אחד. ואם תכיר זה הסוד תכיר שכבר בא אליהו והשיב לב האב על בן ולב בן על אב, על כן הוליד דומה, והתייחד הלב האחד בסוד האחדים שהם י' ספירות. הנה נשארו עוד בעשרות שמונה וסודם ח', ובמאות ד', חברם כאחד שלשת המעלות ותמצאם יח"ד, וסימניך ברזל בברזל יח"ד, ואיש יח"ד פני רעהו, כי האותיות מורות על כל המרכבות. ועתה תקח עוד ד' מן העשרות הראשונים והם כ'ל'מ'נ', והנה היו שמשים, ותקח עוד ד' מן העשרות הנשארים והם ס'ע'פ'ץ'. והנה היו שרשים וחלוק מספר האחדים הוא כ"ד ל"א והם כוללים כ"ל א"ד העולה מן האדמ"ה. והסוד אדי"ם שכוללים א"י פעמים מ"ד כמו שרמזתי למעלה בעניין ג' מזה החלק. ומזה תבין כי העשרה כללו הכל והם הכ"ל. ואמנם הח' עשרות חלוקם שק"ם וסודם מנשי"ם, ואמנם הם שמנ"ה אשר הם השמי"ם, חברם ותמצא סוד כלם כל"י הנפ"ש הם שמנ"ה כלי"ם הם שמנ"ה ימי"ם, ועל כן ברית מילה בשמנה ימים. ותבין זה הסוד מן השכלי"ם, גם מן ש"ם אדנ"י. ובדעתך סודו על בוריו תמצא בעצמך כח שתוכל בו להכחיש פועל המכשפים, ותכיר שלשת מיני נמצאים אשר להם דמות אדם. והם אד"ם מלא"ך שט"ן אשר הם המכשפים בעצמם".

סוד החשמ"ל לרבי יוסף גיקטליא ז"ל- "ואחר שהודענוך הכללים הגדולים הללו, בהיות כל ניקוד תלוי בשם המיוחד יתברך, והיאך כל מיני הניקוד בהיותם מניעים נסתרות אותיות השי"ת ונבדלות, צריכין אנו להודיעך כיצד מיני התנועות הן בשני דרכים, שבאלו שני הדרכים נמצאו כל תנועות שבעולם לכל מיני הנבראים למיניהם בעליונים ובתחתונים, וכשתבין זה אז תכנס לראות דברים נסתרים מתוך הנגלים. וקודם זה יש לנו לעוררך כי כל אותיות התורה הם כ"ב אותיות, נחלקות לשלשה עניינים. האחד, האותיות המניעות תנועה עליונית שכלית, ונקראות אותיות חשמ"ל. הב', אותיות המניעות תנועה גופנית, ונקראות אותיות חיו"ת. הג' האותיות המתנועעות מכח מניעות אבל אינן מתנועעות מעצמן ולא מניעות אחרות חוצה להם, ונקראות אופנים.

האותיות הנקראות חשמ"ל הן ד' אותיות של שם, שהם חשות וממללות, לפי שהם מניעות את שאר האותיות בנקוד, והם נסתרות ונבדלות ואינן נראות, ולפיכך נקראות חשמ"ל כלומר נסתרות וממללות. האותיות הנקראות חיו"ת הם הנקראות שמ"י נא"ה לכתו"ב, וקצת המדקדקים קראום שמלאכת"ו בינ"ה, ואלו הן האותיות שמניעות תנועה גופנית אבל לא תנועה שכלית, לפי שאינן מניעות לזולתן אם לא יתנועעו גם הם עמהם. האותיות הנקראות אופנים הם האותיות הנקראות גז"ע צד"ק פר"ח ט"ס, שאלו האותיות אינן מניעות לזולתן כלל, אמנם הם מתנועעות מכח האותיות הנקראות חשמ"ל ומכח האותיות הנקראות חיו"ת".

סוד החשמ"ל לרבי יוסף גיקטליא ז"ל- "ואחר שהודענוך זה נחזור לכוונתינו ונאמר, כי האותיות הנקראות חיות הן אחד עשרה אותיות שהם מניעות האותיות, ואע"פ שהן מניעות אותם הן מתנועעות עמהם, והתנועה שלהן הן כדמיון האבן ביד שלא תתנועע אם לא תתנועע היד עמה, ובדרך זה ממש יש תנועה גופנית לחיו"ת שהיא דומה לתנועת האבן ביד, והיא תנועת השמוש לא תנועת הנשמה. כיצד, הרי אמרנו לך כי י"א אותיות נקראותך חיו"ת, ואלו הן שמלאכת"ו בינ"ה, ונקראות חיות לפי שיש בכח כל אחת מהם כח חיים להניע התיבה לימין ולשמאל פנים ואחור למעלה ולמטה, כיצד כאמרך על דרך הלשון פעל, יבאו אלו י"א אותיות ויתגלגלו ממלת פעל י"א גבולים משונים אלו מאלו, באומרך, שפעל, מפעל, לפעול, אפעול, כפעול, תפעל, ופעל, בפעול, יפעל, נפעל, הפועל, הרי י"א אותיות גלגלו מלת פעל לי"א הפוכים וגלגולים משונים זה מזה, ובאלו ההפוכים תבנה ותכונן לשון הקודש ותכונת תורה ויסודותיה ובנייניה, ובהם נתלים כל פעולות עולם וסתריהם, וכל אחד מאלו י"א גלגולים צורך גדול, אלו חסר אחת מהם היתה הפעולה חסרה, כדמיון האדם שחסר עין או יד או רגל או אחד מאבריו, והרי אלו י"א אותיות מניעות התיבה לכל צד".

סוד החשמ"ל לרבי יוסף גיקטליא ז"ל- "אבל האותיות הנקראות חיות אינן משמשין אלא בשני שמושים לבד, הא' שמוש תנועת הגוף כאומ' עבר וישמשו אלו האותיות שמלאכת"ו בינ"ה, שעבר, מעבור, לעבור, אעבור, כעבור, תעבור, ועבר, בעבור, יעבור, נעבור, העובר, הרי אלו י"א אותיות משמשות ומניעות תנועה גופנית. השמוש הב', הוא שאלו האותיות הנקראות חיות גם הם חוזרות ונעשות במקומות אופנים, כאומרך דרך משל מל"ך, אף על פי שאלו הג' אותיות הם מאותיות שמלאכת"ו בינ"ה הרי חזרו שלשתן במלת מל"ך להיותן אופנים, והם צריכות להתנועע מכח אותיות אחרות זולתן, כאומרך, שמל"ך, ממלו"ך, למלו"ך, אמלו"ך, כמלו"ך, תמלו"ך, ומל"ך, במלו"ך, ימלו"ך, נמלו"ך, המול"ך, הרי גם אותיות חיות מתנועעעות מכח אותיות שמלאכת"ו בינ"ה, ונמצאו האותיות הנקראות חיות מתנועעות מכח אחרות אעפ"י שהם מניעות לזולתן, והם משתמשות בשני שמושים הללו ואין להם שמוש ג', כי השלישי השכלי מיוחד הוא לאותיות חשמ"ל".

"גן נעול שיעור 19

"גן נעול" עמוד 15- וזו היא צורת י' ספירות.

וזה אני רוצה לגלות אותן יותר יפה לסוף הספר ושם תמצא יותר יפה. "עד כאן".

בעיגול הראשון שמות הספירות, כשלמעלה "צדק" ו"מחשבה". ואם הולכים מן המחשבה כנגד כיוון השעון מקבלים את הספירות ממעלה מטה כפי שרואים בעיגול השני א,ב,ג,... ואם הולכים מן הצדק בכיוון השעון מקבלים את הספירות ממטה למעלה כפי שרואים בעיגול השלישי י,ט,ח,... ובעיגול המרכזי יש את ראשי התיבות של הספירות כשכל אחת עומדת במנוגדת לה. בתחתית ה"צדק" יש את המ' של ה"מחשבה" המנוגדת לה. ובתחתית ה"מחשבה" יש הצ' של ה"צדק" המנוגדת לה. כך נמשיך לימין ולשמאל. בתחתית ה"יסוד" של את הח' של ה"חכמה" המנוגדת לה. ובתחתית ה"חכמה" יש את הי' של ה"יסוד" המנוגדת לה. בתחתית ה"הוד" יש את הב' של ה"בינה" המנוגדת לה. ובתחתית ה"בינה" יש את הה' של ה"הוד" המנוגדת לה. ובתחתית ה"נצח" יש את הג' של ה"גדולה" המנוגדת לה. ובתחתית ה"גדולה" יש את הנ' של ה"נצח" המנוגדת לה. ובתחתית ה"תפארת" יש את הג' של ה"גבורה" המנוגדת לה. ובתחתית ה"גבורה" יש את הת' של ה"תפארת" המנוגדת לה.

"גן נעול" עמוד 15- הנה כבר רמזתי לך סוד הספירות הנרמזים בפסוק זה, "לך יהוה הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך יהוה הממלכה והמתנשא לכל לראש" (דברי הימים א' כט' יא'). וסימנם 'ג' ג' מנצ"ח הבי"ת', ורמזם 'ת"ג מחיצ"ה בג"ן'. וסוד מחיצ"ה צמיח"ה. כי השם ית' הצמיח תג בגן, ושמו אגו"ז עגול מחוץ ומרובע מבפנים ונחלק לשני חצאים. ושניהם אדוקין זה בזה והם שנים והם אחד. והוא שנרמז בפסוק זה, "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל" (שיר השירים ו' יא')."עד כאן".

הנה דוד המלך שמברך את השם בפסוק הזה רומז גם על הספירות מלמעלה למטה וממטה למעלה. שמונה אותן כסדרן "הגדולה והגבורה והתפארת"... ומסיים "לך יהוה הממלכה והמתנשא לכל לראש" שרומז על המלכות שעולה עד לראש המעלות. כעת לוקח הרב את ראשי התיבות של הספירות ויוצר בהם צירופים ג"ג מנצ"ח הבי"ת, הגג הוא הכתר, מנצח הבית הוא המלך. הכתר בראש המלך "כי ליהוה המלוכה ומשל בגוים" (תהילים כ"ב). ת"ג מחיצ"ה בג"ן. מחיצה אותיות צמיחה. והת"ג הם האותיות וכן התגים הם כתרי האותיות, שהתגים מצמיחים את הגן הוא הגוף. התגים הם המחוברים למחשבה העליונה ויורדין לאותיות כנהר היורד מעדן להשקות את האותיות. הם אותיות הקודש הדוברות ברוח הקודש הם חומר הנבואה המצמיח את המתנבא שהופך ל"צמח צדיק" (ירמיה כ"ג ה'). "ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם" עץ החיים הוא אותיות הקודש (אותיות הקדש=1231 ה1000 הופך ל1 ומקבלים 233=עץ החיים). וכן עשה שלמה ע"ה באמרו "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל". אגוז עגול מבחוץ ומרובע מבפנים, סוד רבוע בתוך עגול, שהוא סוד חותם בתוך חותם. כפי האותיות שיש להם גילוי ונעלם. כגון א' שהנסתר בה ל"ף (א-לף), שהנסתר נשפע ממקור עליון. כך חדר שלמה אל תוך תוכם של האותיות שלא נאמר בגנת אלא אל גנת, אל תוך. ועל כן מסע הספירות מתחיל למטה ומשם מן הסוף עולים אל התוך ומהתוך אל הראש.

"גן נעול" שיעור 18

"גן נעול עמוד 14- והעשירית שהיא הראשונה שמה מחשבה וקרא זה כתר עליון וסודה מתהפכת עם הראשונה שהיא העשירית עם דרך היות שמה צדק, וכן בהיות לאדם מחשבה צודקת מקבל כח כללי משתי הספירות האלו וחשבון מחשבה=ספירה על כן החשבון והמנין והמספר שרש ראשון להוציא בהם השכל מן הכח אל הפעל השלם באמת. "עד כאן".

נאמר במשלי ח' "בי מלכים ימלוכו". מחשבתי הוליכה אותי אל המדרש. רבי שמעון בן עזאי רמי (מקשה) כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב ואת המאור הקטן, (זו הקושיה. שהרי נאמר "שני המאורות הגדולים" ותיכף מחלקת ביניהם התורה ואומרת "ואת המאור הקטן" למה קטן אם שניהם גדולים?) אמרה ירח לפני הקב"ה רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד א"ל הקב"ה לכי מעטי את עצמך, אמרה לפניו רבונו של עולם הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אלך ואמעיט את עצמי? (ילקוט שמעוני בראשית - פרק א - רמז ח')

הירח נקרא/ת לבנה והשמש נקרא/ת חמה. חמה ולבנה גימטריא חכמה ובינה. נחליף אותם בסיפור ואז נקבל שקובלת הבינה לפני הקב"ה שהיא אפשר לשני מלכים (חכמה ובינה) להשתמש ב"כתר". כיון שהם שווים אין הכתר יכול לתת משפעו שאינו יודע לאיזה כיוון יפנה. נשאלת השאלה מדוע לא פנתה החכמה? אך כיון שהחכמה היא מאגר האינפורמציה אבל אין דרכה בקושיות, ואילו הבינה היא המבינה דבר מתוך דבר היא באה בטרוניה. ואכן זיכה אותה הקב"ה למעט עצמה כיון שמקומה אחרי החכמה באופן טבעי. (קצרתי כי כבר הערכתי בנושא במאמר שכתבתי בבלוג ב28 לאוגוסט 2009 והמעיין שם ינעם לו)

ואולי אוסיף ציור משכלי להבנת הכתר. אומר ספר יצירה "המליך אות א' ברוח וקשר לו כתר. המליך אות ב..וקשר לו כתר" וכן לכל אות שהמליך קשר לו כתר. שהקב"ה מלך מלכי המלכים, והאותיות הם מלכי המלכים. ולכן קשר כתר לכולן. וכן לכל הספירות גם כן. אך כאן הסתיר את הכתר שנחשף הוא בראשונה בראש כולם. ואז באה הבינה בטרוניה והכה הקב"ה בראש הכתר ומתוכו נפלו שני כתרים אחד לראש החכמה ואחד לראש הבינה. וכך ממשיך להכות בו הקב"ה והוא יורד לראש כל ספירה. אך עקב שקיפותו אינו נראה בהם, עד שאפילו במקומו אינו נראה כלל. שהוא הכח המניע את הכח המוציא אל הפועל. ורצונו מתגלה במלכות אשר הכתר בראשה. וכעת האריך קצת בציטוטים מדברי הרב בכמה מקומות:

הספירה הראשונה שמה מחשבה ויוסיף לה שם לבאר ענינה ויקראוה כתר עליון מצד היות הכתר דבר מונח בראשי המלכים שהראש דומה בכלל הגוף למגדל הגבוה בכל העיר אשר בתוכו היכל המלך והוא מקום שכינתו והכתר אינו ממין הראש אבל הוא מקף כולה מלמעלה ועצם הראש מתעלם בתוכו ככה מחשבה מורה מעלת העצם האלהי והכנתו והעצם מסתתר בתוכה על דרך משל שאין שם תוך ולא חוץ ולא פנים, ויוסיף לה שם ביאור ויקראנה עוד אויר קדמון וענינו מבואר יותר מענין כתר. )אגרת וזאת ליהודה).

וידוע שנפש המשכלת היא בעלת המחשבה והיא אחת ומחשבותיה שתים והמחשבה לה כתר עליון והיא המביאה לידי הפעולות הטובות והרעות ואמנם הנפעלות בחכמה כולן טובות, ובסכלות כולן רעות, והמתבונן במפעלים ובמה שיתחייב מעצמן ומכוחם ידע זו אותם כפי הבנתו וכפי המשכתו אחרי הדעות הנאמנות אצלו ואין בחינת ההבנה כי אם בדעה ואין דעת בלי בינה ואין בינה כי אם בחינה בין החכמה והסכלות ואין חכמה בלתי השׂתכלות ועיון ורוב משא ומתן במחשבת הנפש המשכלת ואם כן המקובלים כשלא יחשבו בחכמתם מחשבת נשמתם ולא יתחכמו עד שיבדילו כי כוונתם בין הדעות עד שיאמינו מה שיאמינו בחכמה ובתבונה ובדעת מעט הבדל בין קבלתם ובין קבלת מקובלי שאר אומות קבלתם. זהו אשר רציתי לגלות לך מצורת עניין שם קבלה ודרכיה. (אגרת וזאת ליהודה).

הנה אתה רואה באלה צורות האצילות ודמות השפע הנאל"ץ והנשע"ף (הנאצל והנשפע) מן הספירה הראשונה שהיא נקראת כתר עליון, אויר קדמון, שכל ראשון, מחשבה עליונה. שגם היא שפע שאינו ממינה, כמו שאין האלף נכתבת ממין הסופר שכותבה אבל היא (האות) צורה נשפעת מכוחו והיא המעידה על כוחו. ) ספר גן נעול(.

אי אפשר לזכות בלי תשובה שהיא מדת התבונה הנולדת ממידת החכמה ומשתווה לה ודבקה עמה והיא היא. והיא גם היא נולדת מן המחשבה הנקראת כתר עליון, וקראוה ספירה ראשונה והחכמה שנייה לה והיא היא, והבינה שלישית לה ושלשתן שלש ספירות והן שלש מדות הראשונות שסודן יהוה יהוה ההויה, כלומר המחשבה מחכמת הבינה כלומר שהמחשבה השכלית מביאה את הנפש המשכלת להיותה חכמה עד שתבין בעצמה צורך התשובה, שהיא דומה על דרך משל כמי שיצא מארצו עירום מבלי לבוש ורואה בדעתו הכרח לשוב אל ארצו ואל מולדתו ואם הוא חכם משתדל לבלתי שוב ערום כשבא, אבל לבוש כלים נאים והגונים לו עד שישמחו כל רואיו בו. כן הנפש בהתחכמה עם רוב המחשבה יודעת לתקן בעצמה מדות התשובה שהן דעת ובינה והשכל. וכשהנפש מבינה מיד מגיעים אליה רחמים וחנינה מהשם שהוא מרחם על השבים המבינים וחונן להם דעת, כי הוא חונן הדעת בצורת חן ורחמים ומאריך אפו לאברי הגוף שהביאו את הנפש לחטוא, ובסוף גובה מהם דינו ושולחם ביד הכלל שממנו היו באמרו "וישב העפר על הארץ כשהיה" (קהלת יב' ז'). והאלהים שנתן הנפש לוקחה ומשיבה אליו בתשובה באמרו "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (שם). ומרבה חסד ואמת לשני העניינים, לחי ולמת שמשיב כל אחד מהם לעניינו הראוי לו. (אוצר עדן הגנוז).