נפש האדם

נפש האדם היא נפש אחת בעלת צורה אחת מיוחדת בעצמותה ויחידה באמיתת מהותה. ונסדרה בסדר משולש. ומשכנה, (1) בראש הכבד (2) בתוך הלב (3) בסוף המוח. וכך הייתה כולה בכבד בראשו ובתוכו ובסופו. והייתה כולה בלב בתוכו ובסופו ובראשו. והייתה במוח בסופו ובראשו ובתוכו. וזו היא חכמת סדר הצירוף האלוהי להשיג ממנו מהות האדם בחיובים ובשלילות ובמשלים דקים ובחידות אשר מורות חוקים ומשפטים צדיקים וסתרים עמוקים. עד כאן, מתוך ספר "אמרי שפר" לרבי אברהם אבולעפיה. 

הנפש היא רוחנית. המילה רוחנית היא תרגום מהשפה הערבית (עברית-רוחניות, ערבית-רוּחַנְיָה). בעברית המושגים שאינם גשמיים נקראים אור. אך כיון שהאור מצביע על מושג של דבר הנראה לעין, והאור שבנו הוא כח בגוף בלתי נראה ובלתי מורגש. בחר מי שבחר לקרוא לאותו האור רוחניות. (נפנים ונמשיך).

כעת כשאנחנו מבינים מהי רוחניות נוכל להמשיך. ונתחיל לבאר את המילים מתוך "אמרי שפר". נפש - מהי נפש? נפש היא מילה בעברית המופיע בתורה כבר בפרק הראשון "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם". אנחנו כבר יודעים שהנפש היא כח, ומהתורה אנו לומדים "נפש חיה", זהו כח החיות. לא הכח לחיות אלא הכח המפעיל את החיות.

אני קופץ קצת קדימה ועוד אשוב אח"כ אל מה שדילגתי. משכנה של הנפש בשלשה אברים בגוף: מח לב כבד. (ומה שמחבר ביניהם הוא מחזור הדם). אותה הנפש-אותו האור נקרא בכל מרכז (בגוף) בשם אחר, במח הוא נקרא "נשמה", בלב נקרא "רוח", ובכבד נקרא "נפש". (ושוב להפבים וממשיכים).

התורה אומר פעם אחת "הדם הוא בנפש" ופעם נוספת "הדם הוא הנפש" כמובן ההבדל גדול אם הדם הוא הנפש או הדם הוא בנפש. מביא רבינו בחיי (כך שמו) ששניהם מעורבים יחד כמו היין המזוג במים שהיין במים והמים ביין כל אחד בחברו. ובמילים שלי הדם הזורם לכל האברים נלווה אליו כח החיות כלומר הוראות הפעלה והנחיה לכל אבר. (ומי שמבין במחשבים הדבר דומה לזיכרון רם שהפלא בו שלא ניתן לזהות את מיקומו במחשב).

אני כבר בא להודיע שלא נעסוק כאן בחלוקה של שלשת המרכזים ומה תפקיד כל אחד שאין במשנהו, שעל כן קבלו שמות שונים. שאם נכנס לזה נפול לתהומות אפלים שעדין לא הזמן והמקום לעסוק בזה.

אני חוזר לשורה הראשונה. נפש האדם-אנו עוסקים כאן בנפש האדם ולא בנפש החיה ולא הנפש הצומח. למרות שהם יותר פשוטות ופחות מורכבות נעסוק בנפש האדם. והיא אחת - דהיינו אותם שלשת ה"חלקים" שמניתי: נפש רוח נשמה. שלשתם הם נפש אחת לא ניתנת לחלוקה וכשהיא פועלת דרך אחד המרכזים (מוח לב כבד) מה שגורם לשינוי בפעולתה הוא בעקבות הדם השונה במרכזים האלו. ועל כן קיבלה הנפש שמות שונים. אך היא אחת. דהיינו בעלת צורה אחת.

נצטרך כעת להבין את המילה צורה (דרך אגב צורה=אש בגימטריא) אנו מכירים את המילה צורה מהמושגים "חומר וצורה", שכל גוף מורכב מחומר וצורה. אנו רגילים להשתמש במילה צורה כפי שהיא הולבשה בפיסיקה שהצורה היא התחום שתופס העצם במרחב. אך כאן אנו מדברים רק על צורה (ללא חומר) או נקרא לה צורת הנפש, וזה יצביע בעיקר אל התכונות של הנפש. מה שנאמר נפש אחת בעלת צורה אחת הכוונה ששלשת המושגים "נפש רוח נשמה" הם אור אחד מה שאנו קוראים לא נפש ושלשתם בעלי תכונות זהות דהיינו צורה אחת.

כעת אסכם את מה שהבאתי עד כה וארחיב במקום שקיצרתי. נפש האדם היא אור בעלת כוחות או בלשון העמים מדובר באנרגיה האוצרת בתוכה כח - היא הנפש. אני בא להרחיב את מה שקיצרתי, נפש האדם כלול בא נפש הצומח ונפש החי. נפש הצומח היא/הוא הכח לגדול ולהתפשט. נפש החי היא/הוא הכח להתנועע. נפש האדם היא/הוא כח הדיבור (המחשבה). כל זה נפש אחת כמו שאמרתי למעלה "בעלת צורה אחת".

הדם היוצא מהלב הוא חם ואקטיבי אשר בהתמזגו עם הנפש ניכר בו כח החיות. והוא היורד אל הכבד על מנת לסלק ממנו רעלים, אלו עשו אותו אקטיבי ונמרץ. הדם העולה מן הכבד נקי ומסונן בהתמזגו עם הנפש ניכר בו פעולת הצמיחה שהרי הוא בחינת התחדשות. הדם היורד מן המוח הוא איטי ושקול וניכר שם כח המחשבה המביאה את הדיבור. (טוב לקחת הפסקה).

כעת אמשיך להבאיר מהמובא ב"אמרי שפר", אותה הנפש בעלת צורה אחת "מיוחדת בעצמותה" שתי מילים אלו "מיוחדת בעצמותה" לכאורה כל אחת מובנת בפני עצמה אך יחד יש כאן סודות נפלאים. ואם באנו עד כאן רק להסביר שתי מילים אלו דיינו. המילה מיוחדת מצביעה על כמה כיוונים, "איחודית", "אחודה", (או "אחוזה") "יחודית", "מאוחדת", "יחד", "אחד", כל המילים שהבאתי רומזות אל מה שמובא כאן במילה מיוחדת. "בעצמותה" כאן הכל מתנקז למילה אחת "עצם" אשר כאן הוא מצביע, אל ועל מקור הנפש. וההסבר שנפש האדם היא אחוזה במקורה. אתן משל שיסביר את הדבר. נדליק בסלון אור, האור מתפשט גם לכיוון החדרים אך בעוצמה נמוכה אם נכנס לחדר הסמוך לסלון וננסה לשמור את אותו האור שחדר לחדר, דהינו נסגור את דלת החדר. מה שיקרה החדר הפך חשוך לחלוטין כיון שהאור קשור ואחוז במקורו ואם נעשה חיץ האור מצד השני של החיץ נעלם. כן הדוגמה עם קרני השמש החודרים אל הבית אם נחצוץ את הקרנים (נסגור את התריס) לא יישאר טיפת אור מקרני השמש בחדר. כך הנפש היורדת אל הגוף ממחצב הנפשות אך היא נשארת קשורה ואחודה במקור וזו הכוונה "מיוחדת בעצמותה". 

לא תם ולא נשלם וכבוד י"י נסתר נעלם.

לשמוע אל הרינה ואל התפילה

"ספר" הפילוסופיה היהודית הוא הגמרא. זהו ספר חכמת החוכמות פילוסופיה פירושה אהבת החכמה. החכמה היא דרך התבטאות העוסקת בניסיון להסביר מהות, דרך המצריכה חוקי התבטאות וכללים נוקשים כיאה וכנאה למדע, שכל התבטאות תעמוד במבחן המציאות. תוכח על פי כללי החכמה. ואם לא תעמוד בהם תופרח.
הפילוסופיה לכאורה היא היפך לאמונה מכיוון שפילוסופיה הינה ידע הניתן להוכחה, ואמונה היא ידע המוסק מתוך החכמה אך אינו ניתן להוכחה.
הדת מחברת את שני חלקים האלו ויוצרת טשטוש ביניהם עד שלפעמים לא ניתן לקבוע האם זו חכמה או אמונה.
בתווך הזה נמצא חקר האלהות. לכאורה הדת מזוהה עם האמונה.
עמוד העיקרי של דרך ההוכחה החכמתית היא בדרך השלילה. להציג תיאוריה מהותית ולהראות שיתר האפשריות באותו נושא אינם אפשריות, ורק זו עומדת במבחן המציאות. זו לוגיקה אנליטית מה שנקרא בשפת החכמים להוכיח דבר מתוך דבר.
בדרך הזאת מנתחים את המצוות ונותנים להם טעמים. והמצוות שלא ניתנות להוכחה הופכות לחוקים או משפטים.
הקשר בין האל לאדם בא בשני דרכים האחד הוא הנביא ובהעדרו בא החכם שבדרך חכמתו יכול להחליף את הנביא. ועוד מפליגה הגמרא בכוחו ואומרת חכם עדיף מנביא (מסכת בבא בתרא דף יב).
שנביא מביא את דבר האל ששם בפיו. ואילו חכם יכול להודיע מה אמר משה בסיני ואפילו שלא ששמע זאת ממנו.
הקבלה היא העברת המידע מאחד לשני היא הקבלה המסורה למקובלים, שזו הקבלה שקיבלו היא המסורה מן הבורא דרך מלאכיו אל האדם וממנו מדור דור ועד אחרון המקבלים.
זו התורה אשר ניתנה בסיני למשה אשר נחלקה לשנים. התורה הכתובה כפי שקיבלה משה המסורה בידינו היום ללא שינוי של אות או תג אחד. ואליה נתלוותה התורה שבעל פה אלו סתרי תורה.
משירדה חשיכה רוחנית לעולם, זהו הזמן שלאחר שחרב בית מקדש השני. החושך בא כבר לאחר החורבן הראשון אך הצליחו לגרשו החשמונאים והעלו את האור. אך אור זה שקע שוב עם חורבן בית שני. וראו החכמים של אותה התקופה שיש סכנה לתורת ישראל ולסתרי התורה היא התורה שבעל פה בפרט. ואז התקבלה בדעתם ההחלטה להעלות את כל התורה על הכתב.
פעלו הם בחכמה רבה וערכו את הגמרא בת אלפי דפים כספר חכמתי שכל דיון בו נעשה על פי כללי החכמה. ידעו הם את התורה שבעל פה על בוריה. כל נושאי התורה שבעל פה הועמדו לדיון נבחנו והוכחו חכמתית. כל נושא שלא נתנה האפשרות להוכיחו בדרך החכמה נשאר בתיקו. לא העלו החכמים נושא שאין אפשרות להוכיחו בדרך חכמתית ולטעון לאמיתות ולהכריעו בפסיקה הלכתית בדרך הקבלית.
ובתוך כל הדיונים והסיפורים מסתתרים סתרי התורה דהיינו התורה שבעל פה, שנשארה עדיין תורה שבעל פה. ומי שלא יקבלה מחכם לא יוכל להבינה.

העליתי את כל הנושא הזה כדי להעביר מסר לקוראי. ובפרט לאלה מקוראי שלא זכו לישב על ספסל הלימודים של בתי במדרשות התורנים. לאלה שלא יגעו ימים ולילות ועדין לא מתקיים בהם הכתוב "אדם כי ימות באהל" (במדבר יט יד). אמרו על זה חז"ל, אל ימנע עצמו אדם מלמוד התורה אפילו בשעת מיתה. ועוד דרשו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. שמי שהגיע לכך יודע ומבין מתוך לימודו שכל ספרי הקודש שיתקבלו בעם ישראל חכמיהם וסופריהם של הספרים הגיעו למדרגה שכל דבריהם הם דברי אלוהים חיים. ומקבלים אנו את דבריהם כדבר שמים ללא עוררין. והיכן שידינו לא משגת ההבנה תולים אנו בחסרון שכלינו והבנתנו ולא חס ושלום בחסרונם.
אין כללים אלו באים לאף אחד בקלות. רק לאחר יגיעה ו"ריתחא דאורייתא" דהיינו ויכוחים ומיקוחים עם החבר הלומד ועם הרב המלמד שיוכיח את דברי החכמים. ורק לאחר שנים של יגיעה והבנה זוכים להגיעה לשלמות הדעת ולהבין את גדולת החכמים.

אני מתחיל ומגיע לשורש העניין שאליו רציתי להגיע. לפעמים אני מעלה נושא עמוק ובלתי מובן. מה שיוצר התמרמרות והתנגדות בלב השומע. ומותר לכל אחד לחלוק עלי שהרי אני מביניכם ואיני מתיימר לעלות על בני דורי. ורשאי כל אחד לחלוק עלי.
אך הבריא בשכלו צריך לעשות הפרדה ובירור. שמה שאני מביא מחכמים אין עליו עוררין. חייב השומע להגיע להתדיין במקומות הנכונים להעמיד את עצמו כנגד החכמים להסתייע בתלמיד חכם שייצג לו את דעת החכמים ולעמוד מנגד, עד שיבוא לאותה הדעה שהצגתי קודם. ואז יהיו בידיו הכלים לשמוע את דברי. לקבלם או לחלוק, רק על החלק שהוא מסברתי ומהבנתי.
בכך ירוויח השומע את כל הקופה. ראשית יהיו בידיו כלי מיקוח, שהרי היסודות בידיו. שנית יהיו בידיו כלי האזנה, שהרי בדרך הילוכו תיקן גם מידותיו. ואז ישמע חכם ויוסיף לקח או מקח.

פתחתי כאן נושא לדיון. נפתח לו בהמשך בעזרת השם נושאים מישנים הנצרכים מתוך מה שהעלתי. כגון: מי הם חז"ל, איך מגיעים להכרעה הלכתית, איך דרך האמונה משתלבת בשכל ובחכמה. ועוד מה שיצוץ ומה שיתעורר.
הרצון שלי להקנות כלים אשר בעזרתם הכלים נוכל לבנות כלים אשר בהם נעשו הכלים, ושלא נגיע לשבירת הכלים.