יום שבת, 25 ביוני 2011

"גן נעול" שיעור 20


"גן נעול" עמוד 16- וכל זה ידוע לכל מקובל שלם שקבל סתרי תורה, כי התגים אשר באותיות, הם רמז על כתרים. והכתר נרמז בהם "בספר היצירה" ליודעיו ומכיריו באותיות אמ"ש שהם כלי תבונה. תבין זה מסוד השמשים שהם י"א אותיות. וסימנם, שמלאכת"ו בינ"ה וממנו תבין ג"כ שמות האילן הנקרא עץ החיים, גם עץ הדעת הטוב והרע, אשר שניהם בתוך הגן כדמות הפרי שבתוך קליפות האגוז. "עד כאן".
עד כאן עסקנו בספירות ומכאן העיסוק עובר אל האותיות. כבר רמז לנו הרב בקטע הקודם שהספירות הם בחינת התגים שעל האותיות. שהאותיות הם הגן. והתגים הם המצמיחים את האותיות שהם להם ככתר ומהם יונקים האותיות (האותיות המקבלות תגים הם: בד"ה חק"י בעלי תג אחד. שעטנ"ז ג"ץ בעלי שלשה תגים. והאותיות אוכ"ל מספר"ת אינם מקבלים תגים). ספר יצירה מחלק את האותיות לשלש מחלקות. המחלקה הראשונה היא אותיות א'מ'ש' הנקראות אִמות שמהם באים שלשת היסודות, א'-אויר מ'-מים ש'-אש. המחלקה השנייה הם האותיות המקבלות לפעמים דגש ולפעמים לא, ונקראות כפולות והם ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת'. והמחלקה השלישית הם השאר ונקראות פשוטות ה'ו'ז'ח'ט'י' ל'נ'ס'ע'צ'ק'.
ספר יצירה בסדר הזכרת האותיות מתחיל מאמ"ש ואומר "המליך אות אל"ף ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה וחתם בהן אויר בעולם ורויה בשנה וגויה בנפש זכר באמ"ש ונקבה באש"ם." וכך מונה כל האותיות ולכולם קשר כתר (וכפי שאמרתי קודם אנו לא רושמים כתרים לאותיות א'ו'כ'ל' מ'ס'פ'ר'ת').
קורא הרב לאותיות אמ"ש "כלי תבונה". ונראה שרוצה לקשור זאת בהמשך לאותיות שמלאכת"ו בינ"ה. המושג הזה לא חוזר במקום אחר בספריו ורק מופיע מעט בכתבי האר"י שם מוזכר "כי ג' כלי תבונה הם עיבור יניקה ומוחין".
ואומר הרב שניתן להבין את כלי התבונה מן אותיות ש'מ'ל'א'כ'ת'ו' ב'י'נ'ה'. (אני מביא בסוף מקורות לעיון בנושא זה). האותיות מתחלקות לשרשים ושמשים כל קבוצה מונה 11 אותיות. ח'ט' ספ"ר גז"ע צד"ק הם השרשים. שמלאכת"ו בינ"ה הם השמשים. השרשים אינם מניעים והם כגוף, והשמשים מניעים והם כצורה, ולמטה יתבאר יותר.
וממשיך רבינו ואומר, מאלו אותיות השמשים תבין שמות האילן הנקרא עץ החיים וגם עץ הדעת טוב ורע, הנמצאים בתוך הגן, כדמות הפרי שבתוך קליפות האגוז. כבר אמרנו שהגן הם האותיות. ובאותיות השמשים נמצאים אותיות הוי"ה. אולי רוצה לחלק רבינו את האותיות י'ה'ו' כנגד עץ החיים ואת השאר מן שמלאכ"ו בינ"ה לעץ הדעת טוב ורע. כפרי האגוז שתוכו יהיה הטוב וקליפתו הרע. ואז נקבל שלשה מיני פירות כפי שממשיך בקטע הבא.
מקורות: אומר הרב בספר אור השכל חלק ד'- "החלוק הזה של אותיות לפי מציאותם נחלק על דרך הדקדוק של הדבור לשני חלקים שווים. והם י"א אותיות שמשים ושרשים, וי"א אותיות שרשים שאינם שמשים. והשרשים נלקחים בסדר ידוע לפי האלפא ביתא והם ג'ד' ז'ח'ט' ס'ע'פ' צ'ק'ר', והשמשים נלקחים גם כן לפי הסדר והם א'ב'ה'ו'י' כ'ל'מ'נ' ש'ת'. וסימן השרשים ח'ט' ספ"ר גז"ע צד"ק וסימן המשרתים שמלאכת"ו בינ"ה.
וסימנם בכלל מספרם של השרשים תדל"א וסודם המפורש נפ"ש כ"ל העול"ם של אש וסימן כלל מספר השמשים תתס"ד וסודם ברי"ת המאו"ר חמ"ר התור"ה צל"ם ודמו"ת בצל"ם אלהי"ם. והנה היה החלוק כך שנלקחו א"ב לשמשים ג"ד לשרשים ה"ו לשמשים ז"ח לשרשים ט' לשרש י' לשמש. והנה היו חמשה מהן מן האחדים שרשים וחמשה מהם שמשים, והיו השמונה מהם מתהפכים בתשיעיות שהנה א"ח הם ט' וכן ב"ז וכן ג"ו וכן ד"ה וסודם ישר א"ח ב"ז ג"ו ד"ה, וחובר כך החבור האמיתי שמש עם שמש. והפכם עוד שרש עם שמש שרש עם שמש. וראשיהם אבג"ד וסופיהם הפוכים הוז"ח, וזהו יושר עליון בח' אותיות. ומפני שהיו ט' עוד מכלל האחדים והם תכליתם בשני צדדים, היה ט' שרש וי' שמש באמת. ודע שהשמשים הם כצורות, והשרשים הם כחומר. ועל כן היו אותיות השם מהשמשים ועלה מספר הכל האחד, והאחד אחד, וסודם זוג אחד, אחד אחד. ואם תכיר זה הסוד תכיר שכבר בא אליהו והשיב לב האב על בן ולב בן על אב, על כן הוליד דומה, והתייחד הלב האחד בסוד האחדים שהם י' ספירות. הנה נשארו עוד בעשרות שמונה וסודם ח', ובמאות ד', חברם כאחד שלשת המעלות ותמצאם יח"ד, וסימניך ברזל בברזל יח"ד, ואיש יח"ד פני רעהו, כי האותיות מורות על כל המרכבות. ועתה תקח עוד ד' מן העשרות הראשונים והם כ'ל'מ'נ', והנה היו שמשים, ותקח עוד ד' מן העשרות הנשארים והם ס'ע'פ'ץ'. והנה היו שרשים וחלוק מספר האחדים הוא כ"ד ל"א והם כוללים כ"ל א"ד העולה מן האדמ"ה. והסוד אדי"ם שכוללים א"י פעמים מ"ד כמו שרמזתי למעלה בעניין ג' מזה החלק. ומזה תבין כי העשרה כללו הכל והם הכ"ל. ואמנם הח' עשרות חלוקם שק"ם וסודם מנשי"ם, ואמנם הם שמנ"ה אשר הם השמי"ם, חברם ותמצא סוד כלם כל"י הנפ"ש הם שמנ"ה כלי"ם הם שמנ"ה ימי"ם, ועל כן ברית מילה בשמנה ימים. ותבין זה הסוד מן השכלי"ם, גם מן ש"ם אדנ"י. ובדעתך סודו על בוריו תמצא בעצמך כח שתוכל בו להכחיש פועל המכשפים, ותכיר שלשת מיני נמצאים אשר להם דמות אדם. והם אד"ם מלא"ך שט"ן אשר הם המכשפים בעצמם".
סוד החשמ"ל לרבי יוסף גיקטליא ז"ל- "ואחר שהודענוך הכללים הגדולים הללו, בהיות כל ניקוד תלוי בשם המיוחד יתברך, והיאך כל מיני הניקוד בהיותם מניעים נסתרות אותיות השי"ת ונבדלות, צריכין אנו להודיעך כיצד מיני התנועות הן בשני דרכים, שבאלו שני הדרכים נמצאו כל תנועות שבעולם לכל מיני הנבראים למיניהם בעליונים ובתחתונים, וכשתבין זה אז תכנס לראות דברים נסתרים מתוך הנגלים. וקודם זה יש לנו לעוררך כי כל אותיות התורה הם כ"ב אותיות, נחלקות לשלשה עניינים. האחד, האותיות המניעות תנועה עליונית שכלית, ונקראות אותיות חשמ"ל. הב', אותיות המניעות תנועה גופנית, ונקראות אותיות חיו"ת. הג' האותיות המתנועעות מכח מניעות אבל אינן מתנועעות מעצמן ולא מניעות אחרות חוצה להם, ונקראות אופנים.
האותיות הנקראות חשמ"ל הן ד' אותיות של שם, שהם חשות וממללות, לפי שהם מניעות את שאר האותיות בנקוד, והם נסתרות ונבדלות ואינן נראות, ולפיכך נקראות חשמ"ל כלומר נסתרות וממללות. האותיות הנקראות חיו"ת הם הנקראות שמ"י נא"ה לכתו"ב, וקצת המדקדקים קראום שמלאכת"ו בינ"ה, ואלו הן האותיות שמניעות תנועה גופנית אבל לא תנועה שכלית, לפי שאינן מניעות לזולתן אם לא יתנועעו גם הם עמהם. האותיות הנקראות אופנים הם האותיות הנקראות גז"ע צד"ק פר"ח ט"ס, שאלו האותיות אינן מניעות לזולתן כלל, אמנם הם מתנועעות מכח האותיות הנקראות חשמ"ל ומכח האותיות הנקראות חיו"ת".
סוד החשמ"ל לרבי יוסף גיקטליא ז"ל- "ואחר שהודענוך זה נחזור לכוונתינו ונאמר, כי האותיות הנקראות חיות הן אחד עשרה אותיות שהם מניעות האותיות, ואע"פ שהן מניעות אותם הן מתנועעות עמהם, והתנועה שלהן הן כדמיון האבן ביד שלא תתנועע אם לא תתנועע היד עמה, ובדרך זה ממש יש תנועה גופנית לחיו"ת שהיא דומה לתנועת האבן ביד, והיא תנועת השמוש לא תנועת הנשמה. כיצד, הרי אמרנו לך כי י"א אותיות נקראותך חיו"ת, ואלו הן שמלאכת"ו בינ"ה, ונקראות חיות לפי שיש בכח כל אחת מהם כח חיים להניע התיבה לימין ולשמאל פנים ואחור למעלה ולמטה, כיצד כאמרך על דרך הלשון פעל, יבאו אלו י"א אותיות ויתגלגלו ממלת פעל י"א גבולים משונים אלו מאלו, באומרך, שפעל, מפעל, לפעול, אפעול, כפעול, תפעל, ופעל, בפעול, יפעל, נפעל, הפועל, הרי י"א אותיות גלגלו מלת פעל לי"א הפוכים וגלגולים משונים זה מזה, ובאלו ההפוכים תבנה ותכונן לשון הקודש ותכונת תורה ויסודותיה ובנייניה, ובהם נתלים כל פעולות עולם וסתריהם, וכל אחד מאלו י"א גלגולים צורך גדול, אלו חסר אחת מהם היתה הפעולה חסרה, כדמיון האדם שחסר עין או יד או רגל או אחד מאבריו, והרי אלו י"א אותיות מניעות התיבה לכל צד".
סוד החשמ"ל לרבי יוסף גיקטליא ז"ל- "אבל האותיות הנקראות חיות אינן משמשין אלא בשני שמושים לבד, הא' שמוש תנועת הגוף כאומ' עבר וישמשו אלו האותיות שמלאכת"ו בינ"ה, שעבר, מעבור, לעבור, אעבור, כעבור, תעבור, ועבר, בעבור, יעבור, נעבור, העובר, הרי אלו י"א אותיות משמשות ומניעות תנועה גופנית. השמוש הב', הוא שאלו האותיות הנקראות חיות גם הם חוזרות ונעשות במקומות אופנים, כאומרך דרך משל מל"ך, אף על פי שאלו הג' אותיות הם מאותיות שמלאכת"ו בינ"ה הרי חזרו שלשתן במלת מל"ך להיותן אופנים, והם צריכות להתנועע מכח אותיות אחרות זולתן, כאומרך, שמל"ך, ממלו"ך, למלו"ך, אמלו"ך, כמלו"ך, תמלו"ך, ומל"ך, במלו"ך, ימלו"ך, נמלו"ך, המול"ך, הרי גם אותיות חיות מתנועעעות מכח אותיות שמלאכת"ו בינ"ה, ונמצאו האותיות הנקראות חיות מתנועעות מכח אחרות אעפ"י שהם מניעות לזולתן, והם משתמשות בשני שמושים הללו ואין להם שמוש ג', כי השלישי השכלי מיוחד הוא לאותיות חשמ"ל".

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה