יום רביעי, 29 ביוני 2011

"גן נעול" שיעור 21

"גן נעול" עמוד 16- והפירות ג' מינים. (א)פרי נאכל מבית ומחוץ כולו, כאתרוג והדומים לו. (ב)ופרי נאכל תוכו ולא ברו כאגוז. (ג)ופרי נאכל ברו ולא תוכו כתמר. ומי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. והרמז ר' עקיבא שהיה תוכו כברו, ע"כ נכנס בשלום ויצא בשלום. אבל אחר (אלישע בן אבויה) לא היה כן כי טינה היתה בלבו, ועם היותו חכם גדול בתורה ניצחתו מדת הדין. ויצא לתרבות רעה בעת הנסיון והבחינה. ור' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. "עד כאן".

בשיעור הקודם ניסיתי לחלק את האותיות בין עץ החיים ועץ הדעת, שעץ החיים הוא הפרי שיש בו רק טוב, לכן נאכל כולו. ורבינו נקט אתרוג (צריך עיון שהיה יכול לנקוט תאנה). ועץ הדעת טוב ורע כגון פרי שנאכל תוכו כאגוז וקליפתו היא הרע, וכגון תמר שנאכל ברו (בר=חוץ) והגרעין הוא הרע. אם כל זה ראינו בשיעור הקודם ש-עץ חיים=233=אותיות הקדש=1232, וקצת בסתירה למה שהבאתי קודם. כעת לוקח אותנו הרב אל הלב. שהיה מכריז רבן גמליאל מן שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. דהיינו שאינו שלם במידותיו, שדיבורו אחד בלב ואחד בפה. וכן אלישע בן אבויה שהיה גדול בתורה ובגלל הטינא בליבו יצא לתרבות רעה ונקרא "אחר". ורבי עקיבא חברו שיחדיו עלו לפרדס. אך רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. ואילו ר' מאיר שהיה תלמידו של אלישע בן אבויה המשיך ללמוד מרבו "אחר" גם לאחר שהשתבשה אליו דעתו. אך ידע לקחת רק הטוב שנאמר עליו "תוכו אכל וקליפתו זרק.

"גן נעול" עמוד 16- והזוכה להשגת הספירות צריך שיזהר מן המדות ההפכיות, פן ימות במלחמת היצרים והשמירה כולה תלויה בכך שישים הנכנס בסוד כל ספירה בענין אותיות היצירה כל דעתו בשם הנכבד והנורא לכבודו לבד לא זולת זה. "עד כאן".

וכל ההקדמות באו להזהירנו שנדע לברר בין הטוב לרע. כי גם בהשגות הגדולות יש טוב ורע ומלחמת היצר גדולה. וצריך להיזהר שלא ינצח היצר הרע כמו שמביא בעל ספר הפליאה. "צריך שיזהר ממחשבות ההפכיות פן ימות במלחמת היצר שינצח היצר הרע את היצר טוב וימות במלחמה והשמירה כולה תלויה לתפוש האותיות כמשפטם והספירות כעיינינם והנתיבות כחכמתם".

"גן נעול" עמוד 17- ועתה אבאר לך איך תתנהג בהשגת השם, בכח הספירות הנזכרות, בקבלך שפעם בכלל מהותך. דע שיש באדם שלשה עניינים שבהם הוא משיג כל השגותיו. בכח השנים מהם, בו כוללים י' ספירות בלי פירוד, חמש כנגד חמש, והאחד מהם בו ה' ספירות לבד והם חצי י' השניים פנימיים תלויים בשכל ובנפש יחד. ה' כוחות לשכל תלויות על חמשה חומשי תורה. וה' כוחות לנפש תלויות על חמש מגילות. והאחד חיצוני תלוי בגוף הפועל ה"א פעולות חיצוניות (כמו) באותיות, לפי הפעל השלם שבגוף. והם חקיקה במישוש האצבעות בעט, והעט בדיו עם הלוח שעליו חוקק האותיות ומחדש מהם בריות חדשות ובונה עולמו ומחריבו, עד שאומר 'דין אהניין לי'. וזה הפעל הוא פעל אלהים. כי כמו שהאדם חוקק אותיות שהחמר שלהם הוא הדיו. ובאמצעות הקנה הוא לוקחו מן הקסת ומצייר בו צורות מתחלפות, כן השם חוקק אישים פרטיים בעלי צורות מתחלפות באמצעות הקנה בעל הברית. והדיו יורד דרך הצנור לח מן העט מושך אותו מן הקסת ויורה כחץ, עד הגיע אל הלוח בחלון תעלומה ונדבק בפנים ונקפה ומתיבש ונתפש ומצטייר מבית עד התגדלו בהעלם ויוצא לאור העולם. נגלה לחיצונים בחיצוניותו ונעלם בפנימיותו, כדמות האות שנגלהו ניכר ונסתרו נעלם. "עד כאן".

אומר הרב שיש באדם שלשה עניינים שבהם משיג את כל השגותיו. האחד הוא חיצוני תלוי בגוף והשנים הנותרים הם פנימיים תלויים בשכל ובנפש. ה' כוחות לשכל וה' כוחות לנפש, והם כנגד י' ספירות בלי פירוד. והכוחות השכליים כנגד חמשה חומשי תורה. והנפשיים כנגד חמשת המגילות. וכח הגוף שגם הוא כנגד ה' ספירות והוא המוציא לפועל.

ונראה לי שהם באים כנגד עולמות בריאה יצירה ועשיה. שכוחות השכל בעולם הבריאה, וכוחות הנפש בעולם היצירה, וכוחות הגוף בעולם העשיה. ובעזרת כוחות הגוף מתבצעת החקיקה. שכוחות הנפש והשכל פועלים ומפעילים את האצבעות במישוש העט. וההשגה השכלית הנפשית עוברת אל העט. ובעזרת הדיו והלוחות נרשמות האותיות על הדף ויוצרות בריות חדשות. וכפי שאומר המדרש, שהקב"ה בונה עולמות ומחריבן עד שאמר אלו טובים לי, כך האדם חוקק אותיות שחומרם הוא הדיו הבא מן קסת הדיו, ובאמצעות העט חוקקן ויוצר צורות. הוא תהליך העיבור-שהזכר מקבל הזרע הלח מן מקומו כדוגמת הקסת ועובר הזרע אל הקנה ומשם יורהו כחץ אל הלוח הוא רחם הנקבה ושם נדבק ומתקשה ונוצר הצורה, עד יציאתו מן הנעלם אל הגילוי.

"גן נעול" עמוד 18- ומזה תבין סוד העבור, כי איני ראשי להרחיב בו יותר מזה מפני פחד האשפ"ה הידועה הנזכרת במשלי בניני פלטרין. והרמז הוא אשר שכבת זרע, שהוא דם בכיסיו והוא זר"ע לב"ן והוא שט"ן דומה לדיו אשר הוא שחור. וסוד די"ו שחו"ר רו"ח ושד"י. "עד כאן".

כבר הרחבנו די והותר בפיסקה הקודמת. והרב כאן רומז זאת במשל הגמרא "משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו, בנו לי פלטירין גדולין על האשפה. הלכו ובנו לו. אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה". (חגיגה דף טז/א). שולח אותנו הרב למסכת חגיגה פרק "אין דורשין" וכבר המלצתי בעבר למי שיכול יעבור עליו ויעיין בו כראוי מפני שטמונים בו סודות רבים וצריך זהירות רבה בהבנתם וישוב הדעת במסקנות. הקטע שבענינינו עוסק בנושא "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו שלא בא לעולם". ומעניין שהמילה "אשפה" באה מן המקורות ובמקורה היא הכלי המחזיק את החיצים, שהוא נקרא אשפה. ומעניין איך שעברה דרך אותה ה"אשפה" עד שהיא מכוונת אל מקום הטינופת ודי בזה.

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה