"גן נעול" עמוד 18- הנה החקיקה נרמזת והיא פעל ראשון, והחציבה פעל שני והיא תקון הצורות בחמריהם כתיקון כל אות בדיו. והוא לפי היות ההתחלה מנקודה קטנה בצורת נקודת חֹלם או נקודת חִריק או נקודת שוּרֻק, שזו עליונה וזו תחתונה וזו אמצעית. כח מכריע בנתים, בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה. בין בית דין העליון ובין בית דין התחתון. ונחצבה הנקודה הזו מן העליון ונחקקה בתחתון. חצובה מרוח הקדש והחקוקה ברוח (החול) [הקדש]. והיא עולה ויורדת ועומדת תלויה באמצע. ומדת הדין קשה תוך האות שמה דגש והיא נקודה אמצעית. ומדת הרחמים רפה היותה על האות, רמז אל ההקפה, ושמה רפה רך וקשה תבנית גבור וחלש ופתח וקמץ עם צרי וסגול הם מתחלפים. שהם שני מלכים ושני משרתים. קמץ גדול וקמץ קטן שהוא הנקרא צרי. שני מלכים, אחד מורה על מלך גדול ואחד מורה על מלך קטן. והנה שני כוחות, כח גדול וכח קטן, פתח גדול ופתח קטן שהוא הנקרא סגול. שני משרתים, אחד מורה על כחו שהוא גדול. ואחד מורה על כחו שהוא קטן. והסוד הוא לפי מה שזכרנו, בצורה זו המצויירת פה.
אֹ אֶ אֻ אִ אָ אַ אֵ אְ
כמו ג' נקודות בשורֻק, במקום נקודה אחת אמצעית. להודיע שהתיבה כלולה משלש כוחות והשגחתה בתחתונים ומבטת תמיד לאחריה. כלומר, מה אחריתה. וכשתחבר שני המלכים שהם קמץ וצרי, אשר סודם קטן וגדול, שם הוא ועבד חפשי מאדניו. תמצא צורות שניהם משותפות שוות עם צורות שמשיהם שהם פתח וסגול. כי אלה נכללים בקו אחד ושלש נקודות זה כל קו אחת ושלש נקודות כאלה כן אלה. וארבעתם אם כן מורים על מעשה מרכבה ועל הצטרפות אלה עם אלה, וכולם אם כן שני קוים ושש נקודות לארבע צורות. ועל דרך משל אָ בֵ גֶ דַ נקודם בארבעה נקודים וצרפם והפכם בכל גלגליהם ותבין מהם "סוד אֲדֹנָי ליראיו". "עד כאן".
למרות הסתייגותו של רבינו מעניין העיבור עדיין רומז ומגלה מענייניו. שהרי ברור שהדיבור בורא. והדיבור כלול מאותיות. וחיות האותיות בא מן הניקוד. שהניקוד הוא הכח המניע כעין הנשמה בגוף ומכוחה נוצרים נשמות נוספות. ותהליך הפעולה נעשה על ידי חקיקה וחציבה חוזרת. שכל התקדמות בתהליך הוא חקיקה וחציבה כפי שהסברנו. התהליך הוא במחשבה ובדיבור ובמעשה. שהמחשבה מקצה מקום ועליו היא נרשמת ורושם זה עובר שוב חקיקה וחציבה. ובדיבור הוא הופך לקול ורוח, ואחר הולכה אל חמש מוצאות הפה ודיבור. כן העיבור עובר תהליכים דומים. וכן האותיות עוברות את התהליך הנ"ל, כשהניקוד מוליכן והוא מתחיל מנקודה ומכח רוח הקודש נולד באות, ומכוחו נולד הניקוד הבא עד לסיומו.
"גן נעול" עמוד 18- ודע כי השורֻק המשולש רמז לקו נוטה למערב. כי השכינה במערב והוא שמש לנקודה האמצעית. ודע כי השוא שצורתו בעלת ב' נקודות תחת האות, משתתף לעתים עם המלך הגדול שהוא הקמץ. וימהר תנועתו, וישנה אותה לעלוי, להדמות אל המלך היושב על הכסא והוא החֹלם. הוא משתתף עם המלך הקטן הנקרא מלך קטן והוא הפתח הגדול. כי ארבעתם ארבעה מלכים הם. אלא השנים גדולים והשנים קטנים ומשתנים וממהר תנועתו לבד ואינו משנהו. וכן משתתף עם הסגול וימהר תנועתו ולא ישניהו. אבל אינו משתתף עם הצרי לעולם והוא דומה לו בצורתו, אבל לא במערכתו ותנועת שניהם הפכית כי זה מאחר התנועה וזה ממהר התנועה. 'ודמיאן נקודתא באותיותא כנשמתא דחיי בגופהון דבני אנשא'. ומספר כל הנקודות יד"א עם הדגש. ורמזם "פס יד"א כי כתב"א" (דניאל ה' ה'). וכלל הקוים ב"א עם הרפה וכבר נרמז בסוד גם "אהב"י אהב (ו"מ י"מ) [ומשחרי ימצאנני]" (משלי ח' יז'). "עד כאן".
ממשיך רבינו להשכילנו בחוקי הניקוד. וכפי שהמילה היא בעלת מהות משלה, וכמה מילים יוצרות משפט הבא לספר לנו דבר, כן הניקוד מלמדנו מהיכן משתלשל המשפט ועל כוונתו. שהניקוד הוא שורשי ביותר והוא מורכב מקוים ונקודות אשר הם התחלת כל אות, והם חיותם. כדוגמת הנשמה המחייה את הגוף וממנה נגלה את שורשה ואת מפעילה.
"גן נעול" עמוד 18- והנה החציבה נרמזת בפעל האנושי אשר ממנו יודע הפעל האלהי. כי המלאכה משבחת את בעליה או מגנה אותו. ואם היא מופלאה יפלא השבח. "עד כאן".
וכפי שסימתי קודם אומר הרב, שהחציבה נרמזת בפועל האנושי. שהאות על הדף נעשתה ע"י האדם שכתבה. וכן הדיבור וכן העיבור. וממנה יוודע הפועל האלוהי, כפי שמן הנשמה נכיר יוצרה כך מן הנקודות אפשר להתחבר אל הרוח המביאם. והפלא ופלא.
חלק מהקוראים היו רוצים יותר חומר ואולי יותר עומק, אך ישנם הרבה שאינם מספיקים העיסוקים רבים המלאכה מרובה ובעל הבית דוחק. וכן עבדכם. גם עלי חלים חוקי הטבע הקירוב אל האדמה מושך ומפתה ולפעמים מקוצר שכלי אני נתקע. אני מאפשר במה לכולם השתתפו ועוררו
היי,
השבמחקשאלה ברשותך, איזה סימן ניקוד מתייחס לכל ספירה ?
תודה, תבורך.