ראש השנה הוא יום הדין הוא חג התשובה. זה היום בו נברא אדם הראשון, וממנו אנו סופרים את מאורותינו וקורותינו מאז ועד עתה. זה היום בו דן הקדוש ברוך הוא את כל באי עולם. ומכאן שמו יום הדין. שכשחטא אדם הראשון ובאותו היום שב בתשובה ועמד לפני בוראו בדין ונמחל לו ואמר לו הבורא, זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום הזה ויצאת בדימוס 
כך עתידין בניך לעמוד בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס. והטעם השני שנקרא יום הדין שביום הזה נגמרה בריאת העולם, ועלה במחשבה תחילה לבוראו בדין. לפיכך נקבעה תחילת השנה ליום דין.
יום חג נקרא יום טוב. וגם ראש השנה נקרא יום טוב. וביום טוב אנו אומרים הלל בתפילה, אך בראש השנה אין אומרים הלל מפני אימת הדין. על כן קראתיו חג התשובה, שהוא היום הראשון מעשרת ימי התשובה החלים מראש השנה ועד יום הכיפורים. והוא אינו כשאר החגים שהלב מתמלא שמחה, אלא כאן הלב מלא יראה ותשובה.
מה שמסמל יותר מכל את החג זה השופר ננסה לעמוד על עניינו וסודותיו של השופר:
נאמר בתורה: (במדבר כט' א') "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם".
חודש תשרי נקרא בתורה "החודש השביעי" מכיוון שאנו מתחילים למנות את החודשים מניסן אז תשרי יוצא החודש השביעי. ולא לחינם יצא זה החודש השביעי, שאמרו חכמים כל השביעיים חביבים. משבעת הרקיעים נבחר השביעי שהוא ערבות שנאמר עליו "סולו לרוכב בערבות". ומן הארצות נבחרה השביעית שהיא תבל שנאמר עליה "ישפוט תבל בצדק". שביעי להולדות היה חנוך ונבחר, שנאמר עליו "ויתהלך חנוך את האלהים". ומן האבות נבחר משה שהיה שביעי לאבות. וכן דוד לאחיו, וכן השבת, וכן השמיטה והיובל. שכולם קידש ויחד הקדוש ברוך הוא לשמו.
ונתייחד יום ראש השנה ליום קדוש שלא לעשות בו מלאכה כיום השבת, אך יהיה זה יום תרועה היינו תקיעה בשופר. שבשבת אסור לתקוע בשופר, אך בראש השנה היא המצוה העיקרית תקיעה בשופר.
זהו אחד מהרגעים מרטיטי האימה של ראש השנה, הרגע שבו תוקעים בשופר וכל השומעים עומדים תחת רושם אימת הדין.
שופר הוא כלי נשיפה טבעי צנוע במראהו ללא קישוטים ופיתוחים עד שאם נבוא לקשטו בזהב ובכסף יפסל השופר. הוא עשוי מקרן האייל. תוקעים בו בהיפוך ולא כדרך גדילתו, שהרי החלק הרחב היה מחובר לראש האייל והחלק הצר היה כלפי מעלה. ואנו הופכים ותוקעים בחלק הצר והחלק הרחב מופנה כלפי מעלה.
הנגינה היא מרוממת הרוח. בעולמות העליונים קיימות היכלות רבים והיכל הנגינה הוא מהיכלות הגבוהים ביותר. הניגון מעלה את שומעו מעלה מעלה. מוזכר בנביאים שעל מנת להתנבאות עסקו הנביאים בניגון כדי שתשרה עליהם רוח הנבואה. מכלי הניגון הנזכרים בנביאים העיקרי הוא החליל. כליי הנשיפה הם הכלים המבטאים את פנימיות הנגן. שהרי הוא מוציא האויר מליבו ומכניסו בכלי הניגון. וככל שהכלי פשוט כך הניגון מבטא את פנימיותו של המנגן. השופר הוא הפשוט ביותר שאין לו שום עזר פרט לחור שיוצא מן הפתח הצר ועולה לפתח הרחב. והוא טבעי. וכל דרך עשייתו מוגבל בעשיה טבעית, עד שהצליל היוצא מתוכו מבטא את יראת התוקע. ועל כן אמר לנו הנביא עמוס "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ".
תקיעת השופר מבטא עניינים רבים. יום ראש השנה הוא תחילת הבריאה ואנו מכתירים את הקדוש ברוך הוא למלך על כל העולם. כן מנהג המלכים שתוקעים בשופרות וחצוצרות להכתרתם. ומאידך קול השופר היוצא מן הלב החרד נכנס ללבנו ומרעיד אותו ומעוררו לתשובה. וכן במעמד הר סיני נאמר "וקול שופר חזק מאד" להזכירנו לקבל עול מלכות שמים כאז "נעשה ונשמע". וכן בחורבן הבית תקעו האויבים בשופרות ואז בשומענו כעת את השופר נתעורר לבקש על בנית הבית. וכן יצחק נעקד על גבי המזבח ביום ראש השנה ובתוקענו בשופר של אייל מוסרים אנו נפשנו על קידוש השם כיצחק, שאף נפדה באייל. ובא השופר לעוררנו בשמחה גדולה ולהזכירנו על קיבוץ נידחי ישראל שנאמר בישעיה "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהֹוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם". ובסוף ירמוז לנו השופר על תחיית המתים שנאמר בישעיה "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ".
השופר קרן של אייל נקשר לעקידת יצחק וליום הדין "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ". וכן יצחק קבל על עצמו את מדת הדין שירש יצחק את מקומה של מדת הדין.
עד כאן על דרך הפשט.
כך עתידין בניך לעמוד בדין ביום הזה ויוצאין בדימוס. והטעם השני שנקרא יום הדין שביום הזה נגמרה בריאת העולם, ועלה במחשבה תחילה לבוראו בדין. לפיכך נקבעה תחילת השנה ליום דין.יום חג נקרא יום טוב. וגם ראש השנה נקרא יום טוב. וביום טוב אנו אומרים הלל בתפילה, אך בראש השנה אין אומרים הלל מפני אימת הדין. על כן קראתיו חג התשובה, שהוא היום הראשון מעשרת ימי התשובה החלים מראש השנה ועד יום הכיפורים. והוא אינו כשאר החגים שהלב מתמלא שמחה, אלא כאן הלב מלא יראה ותשובה.
מה שמסמל יותר מכל את החג זה השופר ננסה לעמוד על עניינו וסודותיו של השופר:
נאמר בתורה: (במדבר כט' א') "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם".
חודש תשרי נקרא בתורה "החודש השביעי" מכיוון שאנו מתחילים למנות את החודשים מניסן אז תשרי יוצא החודש השביעי. ולא לחינם יצא זה החודש השביעי, שאמרו חכמים כל השביעיים חביבים. משבעת הרקיעים נבחר השביעי שהוא ערבות שנאמר עליו "סולו לרוכב בערבות". ומן הארצות נבחרה השביעית שהיא תבל שנאמר עליה "ישפוט תבל בצדק". שביעי להולדות היה חנוך ונבחר, שנאמר עליו "ויתהלך חנוך את האלהים". ומן האבות נבחר משה שהיה שביעי לאבות. וכן דוד לאחיו, וכן השבת, וכן השמיטה והיובל. שכולם קידש ויחד הקדוש ברוך הוא לשמו.
ונתייחד יום ראש השנה ליום קדוש שלא לעשות בו מלאכה כיום השבת, אך יהיה זה יום תרועה היינו תקיעה בשופר. שבשבת אסור לתקוע בשופר, אך בראש השנה היא המצוה העיקרית תקיעה בשופר.
זהו אחד מהרגעים מרטיטי האימה של ראש השנה, הרגע שבו תוקעים בשופר וכל השומעים עומדים תחת רושם אימת הדין.
שופר הוא כלי נשיפה טבעי צנוע במראהו ללא קישוטים ופיתוחים עד שאם נבוא לקשטו בזהב ובכסף יפסל השופר. הוא עשוי מקרן האייל. תוקעים בו בהיפוך ולא כדרך גדילתו, שהרי החלק הרחב היה מחובר לראש האייל והחלק הצר היה כלפי מעלה. ואנו הופכים ותוקעים בחלק הצר והחלק הרחב מופנה כלפי מעלה.
הנגינה היא מרוממת הרוח. בעולמות העליונים קיימות היכלות רבים והיכל הנגינה הוא מהיכלות הגבוהים ביותר. הניגון מעלה את שומעו מעלה מעלה. מוזכר בנביאים שעל מנת להתנבאות עסקו הנביאים בניגון כדי שתשרה עליהם רוח הנבואה. מכלי הניגון הנזכרים בנביאים העיקרי הוא החליל. כליי הנשיפה הם הכלים המבטאים את פנימיות הנגן. שהרי הוא מוציא האויר מליבו ומכניסו בכלי הניגון. וככל שהכלי פשוט כך הניגון מבטא את פנימיותו של המנגן. השופר הוא הפשוט ביותר שאין לו שום עזר פרט לחור שיוצא מן הפתח הצר ועולה לפתח הרחב. והוא טבעי. וכל דרך עשייתו מוגבל בעשיה טבעית, עד שהצליל היוצא מתוכו מבטא את יראת התוקע. ועל כן אמר לנו הנביא עמוס "אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ".
תקיעת השופר מבטא עניינים רבים. יום ראש השנה הוא תחילת הבריאה ואנו מכתירים את הקדוש ברוך הוא למלך על כל העולם. כן מנהג המלכים שתוקעים בשופרות וחצוצרות להכתרתם. ומאידך קול השופר היוצא מן הלב החרד נכנס ללבנו ומרעיד אותו ומעוררו לתשובה. וכן במעמד הר סיני נאמר "וקול שופר חזק מאד" להזכירנו לקבל עול מלכות שמים כאז "נעשה ונשמע". וכן בחורבן הבית תקעו האויבים בשופרות ואז בשומענו כעת את השופר נתעורר לבקש על בנית הבית. וכן יצחק נעקד על גבי המזבח ביום ראש השנה ובתוקענו בשופר של אייל מוסרים אנו נפשנו על קידוש השם כיצחק, שאף נפדה באייל. ובא השופר לעוררנו בשמחה גדולה ולהזכירנו על קיבוץ נידחי ישראל שנאמר בישעיה "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהֹוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם". ובסוף ירמוז לנו השופר על תחיית המתים שנאמר בישעיה "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ".
השופר קרן של אייל נקשר לעקידת יצחק וליום הדין "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ". וכן יצחק קבל על עצמו את מדת הדין שירש יצחק את מקומה של מדת הדין.
עד כאן על דרך הפשט.
דבריך נאים ידידי, רבי אמנון וגם הבלוג נחמד ונעים לעין. המשך כך ואשמח לבקר אצלך ולהחליף רעיונות. עודד.
השבמחק