"גן נעול" שיעור 15

"גן נעול" עמוד 13- השביעית שהיא הרביעית שמה גדולה והיא מדת החסד והיא מדת אברהם אשר דבק בה לאהבה. שנאמר "וחסד לאברהם" (מיכה ז' כ'), ובה נברא העולם ונתחדש ונבנה, "כי אמרתי עולם חסד יבנה" (תהלים פט' ג'), "כי חסדך גדול עלי" (תהלים פו' יג'), "וחסד יי מעולם ועד עולם על יראיו" (תהלים קג' יז'). ואלה השלש ספירות עוד הן נפשיות ועוד הן זרועות עולם, (ולב האדם) מכריע בין פעולת זרועותיו כשהוא נימול "ומל יי אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל' ו'), אלה זרועיך. וסוד כח הלב בסוד זאת הספירה המתהפכת עם הנצח בסוד ארבע אם שבע הנודעים מדרך סוד באר שבע א' רע"ב שב"ע, שכך דרכו של הלב במלחמתו, פעם הוא רעב ופעם הוא שבע. וכן השמ"ש. "עד כאן".

שמה "גדולה" כפי שמובא ב-דברי הימים א' כ"ט- "לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך יהוה הממלכה והמתנשא לכל לראש". דוד המלך מברך את השם יתברך במידותיו "לך הגדולה". דוד לא לוקח לעצמו את הגדולה הוא תולה אותה לשם. ועל זה נאמר איזהו חסיד? המתחסד עם קונו. כמאמר הזוהר זוהר משפטים קי"ד/ב, "ובגין דאת הוית גומל חסד עם שכינתא, דכל פקודין דילך לקיימא איזהו חסיד המתחסד עם קונו, יהב לך מדת חסד" (פירוש-ולפי שאתה היית גומל חסד עם השכינה שכל המצוות שעשית היו לקיים, איזהו חסיד המתחסד עם קונו. היינו ע"י קיום המצוות-עשה, לשם שמים שלא על מנת לקבל פרס, אלא לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא, נתן לך הקדוש ברוך הוא מדת חסד. דהיינו להתקשר במידת חסד. ומי לנו גדול מאברהם במידה זו. שכל כולו היה חסיד לשם יתברך. והדבקות הזאת התקיימה על ידי אהבתו לשם, עד שנדבקה בו מידה זו כליל. כפי שאומר הנביא מיכה "וחסד לאברהם". ובמידת אהבה זו בורא השם את העולם כפי שנאמר "עולם חסד יבנה". כן מחבר דוד את החסד לגדולה "כי חסדך גדול עלי" ואיך קיימה דוד? על ידי אהבה ללא מצרים לשם. ואמר הרב אלו השלש ספירות דהיינו חסד גבורה תפארת הן נפשיות שקשורות בלב. שחסד והגבורה נקראים זרועות עולם כפי שהזרועות הם מימין ומשמאל ללב והם עושות רצונו, כך ספירות החסד והגבורה מדת חסד ומידת הגבורה פועלות לפי הכרעת התפארת היא מידת הרחמים.

התפארת היא המכרעת בין החסד לדין. כפי שהשופט מכריע במשפט בין שני הצדדים. כפי שלימדנו שלמה המלך במשפט שתי הנשים שילדו שני תינוקות. ואחת שתינוקה מת באה לפני המלך לטעון שהתינוק החי שלה. זו אומרת שלי הוא וזו אומרת שלי הוא. אמר המלך בחכמתו הווה ונחצה את החי לשנים ותתחלקו בו. זו אומרת כן וזו אומרת תנו לה ובלבד שלו תמיתוהו. נתן המלך לזו האחרונה את תינוקה. בא ללמדנו שלמה על דרך משלו שמשפט הוא בהכרעה! אין המשפט ממוצע אלא הוא מוכרע משני הצדדים, וחייב לנטות לאחד מהם. הוא ההכרעה לאיזה צד לנטות.

ומסביר הרב שכבר בלידתו של התינוק נוטע בו השם את כח ההכרעה. שנאמר "ומל יי אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל' ו'), מהו זרעך? אלא זרועותיך.

את ענין התהפכות הספירות שמזכיר רבינו לאורך כל הדרך נראה בהמשך. כאן מזכיר שזו הספירה השביעית מלמטה והרביעית מלמעלה. ואם ניקח את ההפוכה לה שהיא הרביעית מלמטה והשביעית מלמעלה, היא הנצח. ומצרף הרב את השבע וארבע ומקבל "א' רעב שבע" ולומד מכאן, פעם (א') רעב, פעם (א') שבע. שכן פעולתו הגשמית של הלב שמתמלא בדם ופולטו. כשהוא פולטו הוא רעב וכשמקבלו הוא שבע. כן מהלכיו הרוחניים שהרי הפלא הגדול שבזמן שבירת הכלים במהלך בריאת העולמות לא יכלו הכלים להכיל את האור ונשברו. שהאור היה גדול מן הכלים. ואם נבוא לחקירת העניין, נתבונן באור שמגיע לספירות מראשן לסופן ולהיכן שמגיע נשבר הכלי הוא הספירה ונופלים הניצוצות למטה לספירה הבאה. והרי יש לנו כדור שלג שהולך וגדל. ונשאלת השאלה איך נעצר כדור זה? שהרי אם לא היה נעצר לא היה עולם. וכאן לימדונו המקובלים שבספירת הנצח יש בא מנגנון פעולה המקביל לאמונה. שהרי הספירה המקבלת את הניצוצות הנופלים, בדרך שכלית מבינה שאין לה שום סיכון והיא נשברת עמהם. אך ספירת הנצח בקבלה הניצוצות פנתה כלפי שמיא בתפילה ותחנונים. ועל כן חלק ממנה נשאר. וכך חוזר התהליך שהניצוצות הנופלים חוזרים להתחלה ונופלים שוב. וכך הנצח אט אט מעמידה עצמה וכל התחזקות שלה משפיעה כלפי מעלה, עד שהעולם נבנה. ומנגנון זה עובר דרך הדם אל הלב ושם הוא מקומו. היא נקודת האמונה פעם רעבה ופעם שביעה. ברוך יי לעולם אמן ואמן.

ויעקב הלך לדרכו

וישלח יעקב מלאכים-ראינו שיעקב מחובר למלאכים בכל אשר יפנה. יורד הוא לחרן ובדרך רואה הוא במראה הנבואה מלאכים עולים ויורדים. ובחזרתו מחרן פוגש הוא מלאכים בדרך ואחר שולח מלאכים לעשו, ועוד נאבק הוא עם המלאך ומנצח אותו.

ומאידך כבר עמדנו על התמיהה איך "לוקח" יעקב לעשו את הבכורה ואת הברכה. ונוסיף כאן תמיהה נוספת כשפוגש יעקב את רחל מבשר לה "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה" (בראשית כ"ט י"ב). ונשאלת השאלה איך הוא אחי אביה שהרי לבן אח אימו, וכדי לתרץ את השאלה מביא רש"י את דברי המדרש, "אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות" (רש"י שם).
אנו רואים במהלכו של יעקב סביבו מתנהל מאבק ממושך של קנוניות ורמאויות ובכל זאת סובב הוא מלאכים בכל דרכו.

לפני כך וכך שנים חשבתי על חילוף האחיות שיעקב בא לישא את רחל ואביה מחליף ונותן לו את לאה ואומרים המפרשים שיעקב ורחל עשו ביניהם סימנים שחשש יעקב מפני רמאות לבן. ואף על פי כן מסרה רחל את הסימנים ללאה. וכך לא הרגיש בה יעקב. ותמהתי איך לא הרגיש יעקב בחילוף. ואז עלה בליבי הרעיון שיתכן שרחל ולאה זהות היינו תאומות. וכך הייתי דורש את העניין. ונשאלתי תמיד מאיפה לי המקור. ואז שעדיין לא היה חיפושים קלים בעזרת המחשב יגעתי ומצאתי. שמביא סדר הדורות את החשבון המופלא שהכן רחל ולאה תאומות ולאה היא הבכורה. וכעת מובן מדוע הוצרך לסימנים. בכל אופן רואים אנו שוב את הרמאות הן של לבן והן במסירת הסימנים.

ואחר, איך לבן מהתל ביעקב ומחליף משכורתו פעם אחר פעם. ויעקב בורח ממנו בגניבה, "ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא" (בראשית ל"א כ"א). ורחל גונבת לאביה את התרפים ולבן רודף אחריהם להורגם. אך הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו ומזהירו לבל יגע בהם לרעה. ואז מקימיים ביניהם יעקב ולבן ברית ומקימים מצבה לעדות, וכל אחד מתחייב לא לעבור לצדו של השני. שגם זה מהלך תמוה ביותר. ועוד בהמשך דרכו ישנם רמאויות וקנוניות של בני יעקב. ונבוא כעת ונכנס בעובי הקורה.

אומרים לנו חז"ל "האבות הן הן המרכבה". מספרים לנו חז"ל ששלושת האבות הם שתיקנו לנו את התפילות. אברהם תיקן תפילת שחרית שנאמר, "וישכם אברהם בבקר". יצחק תיקן את תפילת המנחה שנאמר, "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב". ויעקב תיקן תפילת ערבית שנאמר, "ויפגע במקום וילן שם". גם כאן יש עניינים רבים ולימודים מאלפים, אך כעת אנו רוצים לקחת דרכנו לבאר את ריבוי המלאכים שבאים סביב יעקב. ונעזוב פלאות אלו למועד מועדים.
גם ידוע לנו שאברהם קנה את מדת החסד הנקראת גם גדולה. ויצחק את מדת הדין הנקראת גם גבורה. ויעקב את מדת התפארת הנקראת גם רחמים, ומשפט, ואמת. ויעקב נקרא בחיר האבות. וננסה להבין מה גדולתו של יעקב שנקרא בחיר האבות.

כבר רואים אנו שעיקר עיסוקם של האבות היה התפילה. אך נעמוד על ההבדל שבתפילתם.

ונבוא ונקדים במשל לצבא הצר על העיר ויורה ומפגיז ימים רבים ובתוך העיר הרג וחרבה, כבר כמעט ולא נשאר מגן וחיל. ולפתע קם ראש הצבא והוגה רעיון הוא מודיע במערכות הרמקולים בקול רב שנשמע גם לאויב וכך מכריז "לאחר ימים רבים של התקפת האויב עומדים אנחנו איתנים. לא הצליח האויב להרוג חייל אחד מחיילנו והעיר עומדת במלוא עוזה, ובקרוב אנו יוצאים להתקפת נגד כנגד האויב" ותיכף לאחר זאת משמיעים את המנון צבא העיר, וכולם מריעים. שומע הצבא המתקיף את הכרוז ופניהם נפלו. תיכף גומלת בהם ההחלטה לנוס מן המקום.

משל זה הוא המשל למלחמתנו ביצר הרע.
ונמשיל אותו לסוחר דגול שרכש מפעל ענק ולא היה בידו פרוטה אחת ואת כל כספו השיג בהלוואת קצוצות ריבית. וכשהחלו הנושים לצוץ מכל עבר הבטיח להם הבטחות, שברגע, ישלם להם שכרם שהרי יש לו מפעלים בכל העולם. וכולם שקטו על רוגזם וחיכו בשמחה לקבל שכרם.
זה דרכו של היצר הרע שהרי המלחמה כנגדו מכל עבר, ואין בידו מאומה להתגונן רק "רמאויות".
כבר גילו זאת האבות והחלו מלחמתם כנגדו. בא אברהם וניסה לכבוש אותו בחסד ועמד בכל הנסיונות אך לא הצליח להתיש אותו. כבש אברהם את מדת החסד עמד בנסיונותיו אך היצר נשאר בתוקפו. בא יצחק ונלחם בו בגבורה הושיט צוארו לשחיטה הראה לו שאין לו שום פחד ממנו. נבהל היצר עד שהפך למים בו עברו אברהם ויצחק את הדרך להר המוריה. עמד יצחק בגבורה אך לא יכל לו. ואז בא יעקב, חדר לתוך ביתו של היצר ונלחם בו בדרכו ובכליו. נכנס אליו כבר בלידתו לאותה השליה ונאבק בו כבר בבטן. אורב לו יעקב בכל פינה, תופס אותו עייף וקונה ממנו את הבכורה. אמו שאהבתו עוזרת לו לקחת את הברכה, שהרי היא אחות לבן הרמאי יודעת היא את דרכו. ואומרת לו "עלי קללתך בני". נלחם הוא ברמאי הלבני ויכול לו בכל. איך עשה זאת יעקב? הבין יעקב שמה שהחסירו אבותיו זאת מידת ההכרעה. שאם לא יכריע אותו בכל צעד יבוא הוא וירמוס אותו. זוהי מדת התפארת. היא המכריע בין הדין לחסד היא האמת והיא ודאי הרחמים זהו המשפט.

משפט שלמה - שאמר לשתי הנשים הביאו את הילד ונחצהו. ואמרה האם תנו לה את הילד ואל תחצוהו. והרמאית אמרה חצו את הילד. שהרי בסיפור הזה בא שלמה החכם מכל אדם, שמלך על העולם כולו בחכמתו ובכח ההכרעה, ומלמד אותנו מהו משפט. מהי מדת התפארת? היא המכריעה בין החסד לדין, היא לא הממוצאת ביניהן אלא מכריעה. תפקיד הגבר בבית להיות המכריע. אם אינו מכריע לא תשמע לו האשה, לא ישמעו לו ילדיו. כולם צריכים מכריע בבית. מלך שלא מכריע אינו מלך.
גם היצר חשש מכל, ממדה זו שהרי אין כוחו אלא הרמאות. וכשיש כנגדו מתפלל שיודע להכריע בתפילתו שיודע לעמוד על שלו, לא יכול לו היצר.

יעקב יורד לחרן ושם במקום מתפלל ומתנה אם הקדוש ברוך הוא, אתה תעשה את שלך ואני את שלי. כך אומר לו יעקב. וכך הוא נוהג אם לבן בכל הדרך. וכך הוא נוהג באחיו עשו. כמובן שלא יכל יעקב לשחוט את היצר, זוהי עבודתו של הקדוש ברוך הוא. אך הצליח יעקב שנכנע לו היצר והגיעו הם להסכם, אתה לא תעבור לחלקי ואני לא אעבור לחלקך.
כך זכה יעקב בהכרעותיו שכל מעשיו בראו מלאכים אין ספור ששמשו אותו בכל דרכיו. "ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים" (בראשית לב' ב').זה מה שלימדנו יעקב. כלי זיינו היא התפילה. יש בכוחה להכניע את היצר עד שלא יוכל לנו. באם נידע להשתמש כראוי בחרב המשפט לקלוע בחוט השערה לעמוד על ההכרעה בעוז וגבורה מובטח לנו מיעקב אבינו חיי העולם הבא.