עולמות ופרצופים על רגל אחת.

נשאלתי ע"י אנונימי (אני חוזר ואומר הרבה יותר משמח לקבל שאלה מבעל שם J ולא מאנונימי).

והנה השאלה:

מה פירוש מפרצוף אריך אנפין?

ומה פירוש בעולם א"ק?

אתחיל דווקא מן השאלה השנייה שהיא יותר כללית.

אנסה לבאר ככל האפשר בפשטות המתקבלת על כל אוזן:

העולמות השתלשלו עד אלינו בדרך חמשה עולמות רוחניים. בדרך כלל מזכירים ארבעה עולמות הנקראים בק

יצור אבי"ע שהם ראשי תיבות של הארבעה עולמות: אצילות בריאה יצירה עשיה. גם עולם העשיה הוא עולם רוחני וקצהו התחתון הוא עולמ

נו הגשמי.

ישנו עולם נוסף שנקרא אדם קדמון ובקיצור א"ק. עולם זה כמעט ולא מקבל התייחסות בכתובים מפני רוב העלמו והוא, עולם שלם כפי יתר הארבעה, וכן הוא מכיל את כל הספירות ואת כל הפרצופים.

לעניין הפרצופים נשאיר זאת לחלק השני של התשובה.

עולם קדמון הוא האמצעי בין העולמות שתחתיו ולהאין סוף. הוא המייצג את המחשבה הראשונה שעלתה באין סוף.

אמשיל את הדבר לאדם שעלה במחשבתו לבנות בית במחשבתו הראשונה לא ירד האדם לפרטים רק ראה הוא כבר את הב

ית בסיומו. ועל זה נאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה". אחר המחשבה הראשונה באות המחשבות הבאות שהם תכנון כל הפרטים דהיינו מיקום שטח חומרים תוכנית וכו' וכו'.

א"ק הוא המחשבה הראשונה ובתוכה כלולות גם כל התוכניות, והם מתפרסים בתוך הספירות והפרצופים בסדר מופתי ויורדים לפרטי פרטים.

ובתוך אותה המחשבה הראשונית מסתתרות רעיונות נשגבים, ואגע ברעיון אחד המסביר את הצורך לגלות את המחשבה דרך הא"ק, ולא האין סוף בעצמו מתגלה.

רצה הקדוש ברוך הוא שלאורך כל השתלשלות העולמות ישאר הוא נעלם ונסתר מעיני כל. ובדרך זו אין אפשרות לעבור את מחסום האדם הקדמון ולהגיע לבורא, כיון שהוא נמצא באדם קדמון בכח ולא בפועל. והביא דוגמא אבן המצת כשמשפשפים אותה יוצאים ממנה ניצוצות ואם נבוא לחפש את הניצוצות בתוך האבן לעולם לא נמצאם. אך כיון שעל ידי השפשוף התגלו אנו טוענים שאותם הניצוצות נמצאים בתוך האבן בכח, ועל ידי השפשוף אנו מוצאים אותן לפועל. כך הבורא לא ניתן לזהותו באין סוף והוא נשאר נסתר ונעלם והסיבה שרצה להישאר נסתר על מנת שלאדם יהיה את אפשרות הבחירה. שאילו ראה האדם את הבורא היתה בטלה ממנו הבחירה. עד כאן לעניין אדם קדמון.

ולעניין הפרצופים. העניין כאן יותר סבוך ועדין ואנסה לבאר ולא לבלבל. כיון שתשובתי תעורר שאלות כבר אבוא ואקדים להגיד שישנו ויכוח ארוך לגבי ממשות העולם, אם הוא אמיתי או דמיון. ואינני רוצה להיכנס לדיון זה. אך כיון שאני עונה על עולמות העליונים שהם עולמות רוחניים ואין להגשימם כלל, שם הויכוח מצטמצם ואפשר להגיד על העולמות העליונים שאין בהם ממשות. ולכן כל התיאורים שמתוארים בספרים מדברים על קוים עיגולים ופרצופים. מה שלא מגיע לתלת מימד על מנת להסתלק מההגשמה.

פרצוף אינו ראש! אלא הוא צורה. וניתן לו השם פרצוף על מנת שנייחס בו את שמות השם ולייתר דיוק את תואר פעולותיו (אני יודע שהתשובה לא מספקת אבל צריכין אנו לעוד הרבה הקדמות על מנת לברר את הנושא לעומקו).

ישנם בכל עולם חמשה פרצופים כפי שכל עולם מתחלק לעשר ספירות המשתלשלות בקו ועיגול, הקו בא להראות את ירידת הספירות מלמעלה למטה ולהיפך, ועיגול בא להראות את השתלשלות הספירות מבפנים והחוצה ולהיפך (גם כאן צריכים הקדמות).

אקרא בשמות של החמשה פרצופים:

1. אריך אנפין 2. אבא 3. אימא 4. זעיר אנפין 5. נוקבא

אם נבוא ליחס את הפרצופים לספירות זה סדרן:

כתר = אריך אנפין (פנים ארוכים)

חכמה = אבא

בינה =אימא

חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד = זעיר אנפין (פנים זעירות)

מלכות = נוקבא (נקבה)

וכך זה בכל עולם.

גם בעולם אדם קדמון (א"ק) ישנה אותה התפרסות. ובכתר שבו יש התחלקות לשנים החלק הפנימי נקרא עתיק יומין, ששוב כפי שהבינונו בפנימי הכל נמצא בכח ושם נמצאת המחשבה הראשונה. והחלק החיצוני הוא האריך אנפין שהוא כולל המחשבות לפעולה.

וכך זה מסביר את שאלות המגיב שיצאו מתוך דיבורי במאמר הקודם

ציטוט: כך שאם ראית שאומרים ששורש היחידה בא מפרצוף אריך אנפין זהו אותו הדיבור כיון שפרצוף אריך אנפין מקומו בעולם א"ק

לאלה שרחוקים במערב ועדיין לא סיימו את הצום המשך צום קל ואנו שסיימנו מצפים ומקוים לגאולה במהרה אמן.

נֵר יְהֹוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן

שלום לידידי ניב.

אני משיב לך על תגובתך ולא במחלקת התגובות אלא בפוסט (פוסט=מאמר), כיון שאת התגובות כמעט ולא קוראים והרי רצונך (וכן רצוני) שגם האחרים יראו את תגובתי.

ראשית הציג כאן את שאלתך:

היי אמנון.

חצי ראשון של המאמר קשה,
עד הפסקה המתחילה ב-"יש לאל ידו" לפני "ותבין בזה סוד הכרת".

מה מתכוון הרב בביטוי "אדם דנשמות" ?
זה הענין המהותי שלא מובן.
-----------------------------------

ענין מהותי נוסף שצריך לבררו הוא -
אמר הרב אבי"ע (אצילות, בריאה, יצירה, עשיה) הן שורשי נרנ"ח (נפש, רוח, נשמה, חיה=נשמה לנשמה=נל"נ) בסדר.

אבל למה שא"ק יהיה יחידה?
הרי בא"ק יש כמה התפרטויות של עולמות (כל חוש עולם בפני עצמו, הנהגה בסוד מאציל ונאצל).
הרי שאם נדון את א"ק ביחידה (ביחס לאבי"ע!)
בהכרח שב'יחידה' הזו יתגלו לנו לעתיד לבוא כמה וכמה מדרגות.
ונראה שכך כנ"ל, יש להבין את דברי הרב.
(א"ק יחידה עם התפרטויות שונות ביחס לאבי"ע בלבד)

שהרי בי"ע יוצאים מאצילות בצורה שונה מרשר"ד מפניו של א"ק [נסו להתבונן בזה רגע]. על כן יחסיהם בהכרח שונים.


ותמצא כך גם בדברי המרח"ו ז"ל שאמר שאורות הפה בסוד נפש, האף בסוד רוח וכו'.
ואם כך איך תאמר אבי"ע נרנ"ח ?! שהרי אינם כערך הרשר"ד (ראייה, שמיעה, ריח, דיבור - 4 החושים. עינים, אזן, חוטם=אף, פה)...


ניב.

וזוהי תגובתי,

לשאלתך הראשונה בענין אדם דנשמות הכוונה שמחצב הנשמות נקרא אדם דנשמות והנה בתוך ספר הברית - חלק ב מאמר א נפשות הישראלי - פרק יב:

הקדמה ה' דע שבכל עולם מהעולמות הנזכרים יש בו י' ספירות הנקרא אדם דספירות אשר בתוכו מלובש המאציל שאינו נכנס בשום חשבון ולא ירמוז אליו לא שם ולא אות ולא קוץ ולו דומיה תהלה, ועל האדם דספירות מלבוש סוד אדם אחד והוא מחצב הנשמות, ועל האדם דנשמות מלבוש סוד אדם אחד שאינו מאיר כאדם דנשמות והוא מחצב המלאכים, ועל אדם דמחצב המלאכים הזה מלבוש סוד אדם אחד מאור מועט ודינים והוא מחצב הקליפות, וכל אדם מאלה הוא בסוד רמ"ח בחינות ושס"ה בחינות סוד אדם ממש, ובין כל אדם ואדם מאלה יש בחינת לבוש שהוא פרגוד מפסיק, וזה סוד נעלם שיש בענין החשמל שהוא בגימטריא מלבוש והוא בחינת כלי להאור שבפנים, כן הוא ביצירה ובבריאה ובכל עולם, מלבד בעשיה יש בו זאת תורת האדם הנזכר שני פעמים, אחד בבחינת השמים שלו ואחד בבחינת הארץ שלו הוא הד' יסודות ארמ"ע הגשמיים שלו כי כל שאר העולמות בחינת השמים והארץ שלהם אינם ב' בחינות נפרדות רק הרקיעים דשם הם בחינת השמים והם גם כן בחינת הארץ דאותו עולם לא כן העשיה על שהוא האחרון מכלם והד' יסודות שבו הם חומר וגוף לכל העולמות כלם ע"כ הוא נחשב לבחינה בפני עצמו והרקיעים ממנו לבחינה בפני עצמו:

שאלתך השנייה אינה מובנת ראשית כיון שאני וכן חלק מהקוראים אנשים פשוטים דבר אלינו בפשיטות ללא ראשי תיבות ובמילים ברורות ופשוטות (התפרטויות ?) .

שנית הסלט של מושגים שהבאת קשה עלי עיכולו.

ואינני מבין אם אתה מקשה עלי שלא דייקתי מדברי ספר הברית, או שאתה מקשה על מחבר ספר הברית.

באם עלי אתה מקשה הנה דברי המחבר בעצמו:

ספר הברית - חלק ב מאמר ח איכות הנבואה וענין הכרת - פרק ה:

הבו לכם אנשים חכמים לב מבין ואוזן שומעת באיכות הנבואה והרוה"ק אשר להמקובלים בסוד ישרים באמת נאמרים ומפה לאוזן נמסרים, ואני טרם אחלה לדבר באיכות הנבואה אעירה את ידידי ואומר לך, זכור את אשר הקדמנו למעלה (בפרק י"ב מ' א' ח"ז) שנשמת האדם הנחלק לנפש רוח נשמה חיה יחידה יש לו שורש בכל אדם דנשמות שבכל העולמות שהן הן המזלות שיש לו להישראלי, ויש מזל לישראל בכל עולם כי שורש נפשו העליונה אשר באדם דנשמות דשמים דעשיה היא מזל הנפש, ושורש רוחו שבאדם דנשמות דיצירה היא מזל הרוח, ושורש נשמתו שבאדם דנשמות דבריאה הוא מזל הנשמה, ושורש חיה שבאדם דנשמות דאצילות הוא מזל חיה וכן דא"ק מזל יחידה, עורה לקראתו והתבוננת על מקומו כי שם בארנו זה באר היטב:

וכן במקומות הרבה יש התאמה לכאן ולפעמים יש שינוי כשמחברים את שורשי חלקי הנפש לעולמות ולפעמים לפרצופים ולפעמים לספירות.

כך שאם ראית שאומרים ששורש היחידה בא מפרצוף אריך אנפין זהו אותו הדיבור כיון שפרצוף אריך אנפין מקומו בעולם א"ק.

ספר "הברית השלם" נכתב על ידי רבי פנחס אליהו מוילנא (לא הגאון מוילנא) בשנת תקנ"ז (1797 למיניינם)

וכל כולו נכתב כהרחבה לספר "שערי קדושה" כפי שמציין המחבר ואלו דבריו:

הדבר אשר העירני לחבר זה החיבור והסיבה אשר סבבה את כל דברי ספר הברית הזה היה, כי ראה ראיתי ספר קטן הכמות ורב האיכות לקדוש ה' מכובד המקובל האלהי הרב ר' חיים וויטאל זלה"ה תלמיד האיש אשר יבחר בו ה' הוא הקדוש האר"י לוריא ז"ל הנקרא "שערי קדושה", אשר בו מורה דרך ישר לעם הקודש עד שכל אדם מישראל יכול שיעלה ויבא ויגיע למדרגת רוח הקודש אפילו בזמן הזה ובחוצה לארץ, כי זה יכתוב ידו (בחלק ג' שער ו' בו), שאחר חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה לגמרי ונשתייר רוח הקדש, עכ"ל. וזאת אשר דבר (בשער ז' בו), אל יתייאש האדם, כי הנה בפסוק ודבורה אשה נביאה (שופטים ד'), תנא דבי אליהו מעיד אני על שמים וארץ בין איש בין אשה בין כותי בין ישראל בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו רוח הקודש שורה עליו. והנה באזנינו שמענו ובעינינו ראינו יחידי סגולה השיגו למדרגת רוח הקודש בזמננו זה והיו מגידים עתידות, ומהם בעלי חכמה לא נתגלית בדורות שקדמו אלינו, עכ"ל:

נשמח :-) לתגובה ואפילו נשמח :-) לתגובות נוספות כך לומדים ומחכימים.

משנכנס אב ממעטין בשמחה )-:

מאמר הנבואה

נשאלתי לעניין הנבואה ואני מביא מאמר הנבואה על פי שערי קדושה מתוך ספר הברית השלם בקיצור ובלשון קלה.

נשמת האדם נחלקת לנפש רוח נשמה חיה יחידה. ויש לה שורש בכל אדם דנשמות שבכל העולמות, שהן הן המזלות שיש לו להישראלי. ויש מזל לישראל בכל עולם. כי שורש נפשו העליונה אשר באדם דנשמות אשר בשמים דעשיה היא מזל הנפש, ושורש רוחו שבאדם דנשמות אשר ביצירה היא מזל הרוח, ושורש נשמתו שבאדם דנשמות אשר בבריאה הוא מזל הנשמה, ושורש חיה שבאדם דנשמות אשר באצילות הוא מזל חיה. ושורש יחידה שבאדם דנשמות אשר בא"ק (אדם קדמון) הוא מזל יחידה:

וברדת הנשמה בתוך הגוף מנחת שורשה המובחר שהוא בחינת כתר שבה בכתר דאדם דנשמות אשר בבריאה ובאותה בחינה אשר היא נשרשת שמה, כי ידוע שכל ספירה כלול גם כן מכל הספירות. ושורש בחינת חכמה שבה מנחת בחכמת אדם דנשמות אשר בבריאה בבחינה אשר היא נשרשת שמה וכן שאר בחינותיה בבינה וחסד וגבורה ותפארת ונצח והוד ויסוד ומלכות דאדם דנשמות אשר בבריאה. וכל אלה ביחד נקרא שורש נשמתו דבריאה ונקרא יחד נשמה אחת שלמה דבריאה. ובחינה קטנה פרטיית התחתונה והאחרונה מהם לבד הוא היורד ומתפשט ומתלבש ברוחו ונפשו עד הגיעו בגופו אשר בעולם הזה:

וברדת הנשמה דרך עולם היצירה בהתלבשותה ברוח דיצירה מנחת גם שמה שורשיה הפחותים מאותם הנזכרים, והם בחינת רוח שבה בכל קומת אדם דנשמות אשר ביצירה, וככה בירידתה בעשיה בהתלבשותה בנפש מנחת גם שם שורשיה הפחותים יותר, והם בחינת נפש שבה בכל קומת אדם דנשמות אשר בעשיה על דרך הנזכר, וכן יעשה הרוח, אך עיקר שורשיו נשאר באדם דנשמות אשר ביצירה ואשר בערך הנפש שבו נשאר באדם דנשמות אשר בעשיה בעברו דרך שמה בהתלבשותו בנפש. וכל אלה יחד נקרא רוח. וכן כך לנפש דעשיה ולחיה דאצילות וליחידה דא"ק הכל על זה הדרך באופן שאין לך נשמה שאין לה שורשים הרבה מאד זה למעלה מזה בעולמות העליונים. נמצא נשמת האדם הישראלי הוא בדוגמת ענף הדבוק בגוף האילן העומד במקום טהרה וכופפת עצמה למטה עד שנוגעת בארץ מתחת בעודו נאחז בסבך בגוף האילן והוא מזלו, כי ממנו יזל מים חיים ושפע אל קצה ענפו שבגוף האדם. וזה אמרם ז"ל שראה משה רבינו ע"ה מזלו של רבי עקיבא יושב ודורש, ואמר משה "רבש"ע הראהו לי". אמר ליה "חזור לאחוריך". ובסוד הזה תבין למה נכפלו שמות הצדיקים אברהם אברהם משה משה, שאחד הוא נגד השורש אשר בשמים ממעל ואחד נגד הקצה השנית. המחובר בגופם הטהור:

ויש לאל ידו של אדם ויכולת בחפצו קשורה להתדבק עצמו שהוא קצה הענף שבגופו בכל שורשיו אשר בשמים ממעל לו, עד שורשו העליון במקום מה נורא. לכשירצה ויכין עצמו להיות ראוי לזה ויסלק המעכבים, אף בהיותו חי על האדמה. כענין האדם שיצא מארץ מולדתו לדור במקום אחר בקצה תבל ולכשירצה אף שאינו שם ואינו רואה מדינתו בעיניו ממש עם כל זה זוכר אותה ומצייר בדעתו כל דרכיה ועריה בעין שכלו ובמחשבתו בכח הזוכר והמדמה שבו:

ובסוד הזה תבין ותשכיל גם כן ענין הכרת הנאמר ברשעים במקומות רבים בתורה שהוא שהנפש החוטאת חטא משפט כרת נכרת אותו הענף מגוף האילן הקדוש עץ החיים ותשאר היא לבדה נפרדת משורשה נעה ונדה בעולם השפל משוט בארץ ומתהלך בה, ימה וקדמה צפונה ונגבה. ולא תעלה במעלות העולמות העליונים אחר שנכרתה משורשה:

ועדיין צריכין אנו למודעי שאין הנביא יכול למשוך נבואתו אלא מן המקום אשר שם שורש נפשו או רוחו ונשמתו לא ממקום שלמעלה ממנו, וידוע שיש שורשים לנרנח"י (לנפש רוח נשמה חיה יחידה) של הישראלי בכל העולמות לאין קץ. והנה כפי מעלת מקום שורשו העליון כך יתגדל ויתקדש שפע נבואתו:

ואולם אם לא זכה לתקן כל השורשים שלו עד שורשו העליון אשר ברום המעלות אזי אף הוא לא יכול להמשיך נבואתו אלא מאותו המדרגה אשר תקן אותו, לא משורשיו אשר למעלה ממנו שלא תקנם עדיין. על דרך משל אם לא תקן בשורשי נשמתו אלא עד שורשו הנשרשת בספירת יסוד דאדם דנשמות דבריאה אינו יכול להמשיך נבואתו אלא מספירת יסוד דאדם דספירות דבריאה המכוון נגד ספירת יסוד דאדם דנשמות שכנגדו אשר בו נאחז שורשו המתוקן ומכש"כ שיוכל להמשיך משורשיו אשר ממנו ולמטה שכבר כלם מתוקנים לא משורשיו היותר גבוהים ורמים מזה על כי לא תקנם עדיין והוא הדין בשורשי נפשו העליונה שבעשיה ושורשי רוחו דיצירה וכן חיה יחידה שלו:

וצריך להבין שיש מדרגות בנביאים לאין קץ אשר לא ראיה זה כראיה זה ולכן ששים רבוא נביאים שעמדו להם לישראל אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, וזה כוונת ה"תנא דבי אליהו" הכל לפי מעשיו של אדם רוח הקודש שורה עליו, כלומר רוח הקודש השורה עליו מאירה ובהירה לפי רוב המעשה והתיקון אשר תקן. כי אם תיקן עד מקום גבוה בשורשיו שפע רוח הקודש או נבואתו אשר ימשך הוא ממקום גבוה ואם לאו אינו אלא לפי אותו המקום אשר תקן למטה במדרגה:

ואין נפשם של הנביאים ובעלי רוה"ק יוצא מן הגוף, אם כן איפה הם רואים וחוזים ומתנבאים באיזה עולם? כי איך יתכן שבמחשבתם לבד ובמה שיצייר לו האדם שהוא עולה בעולמות העליונים יהיה מועף ביעף ויעלה ויבא ויגיע באמת באותן העולמות? הלא זה כמו זר יחשב מי נתן מסלה לאלהינו לילוד אשה בין מלאכי אש, וכי אם ידמה לו כך בדמיונו יהיה לו מהלכים בין העומדים האלה באמת? אך יש כח במחשבה לפעול יותר מאשר יפעל הלשון בדיבורו והאברים במעשיהם:

וענין - שכל משכיל ומושכל נעשים אחד לדעת המקובלים. והוא איננו כאשר זממו בו הפילוסופים המשפילים לראות בשכל הפועל אשר בשפל המדרגה למטה מגלגל הירח.

וחשיבות מעלת המחשבה הוא, שכמו שכח הדיבור הוא מהיר במלאכתו ונאמן לשולחיו וחשוב יותר מן המעשה אשר בפועל כפיו, הלא תדע שהאדם ימית את האדם אשר בקצה ארץ וים רחוקים בחץ שחוט לשונו, בהלשינו למלכות מה שלא ישיגנו בן קשת אשר בידו, וככה על ידי הדיבור הנכבד בלשון הקודש האדם בונה עולמות ומחריבן בדיבור ההפוכה כמו רגע ע"י ספר יצירה וחרב פיפיות משמות הקדושים שעל לשונו מה שהוא נמנע לעשות בפועל כפיו ממש, ככה כח המחשבה הוא יותר גדול ונפלא מכח הדיבור, כי המחשבה השכליית היא דיבור רוחניי כמה שכתוב "דברתי אני עם לבי" (קהלת א'), והדיבור הוא שכל גופניי כמה שכתוב "לב חכם ישכיל פיהו" (משלי ט"ז), ויותר חשוב דיבור רוחניי משכל גופניי כי הדיבור הוא דיבור הגוף וגשמיי ונגלה, והמחשבה הוא דיבור הנפש ורוחניי ונעלם אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולו והוא נגיד ומצוה לכל אברי הגוף כרצונו, והמה בהיותם מביני מדע לשונו הרוחניי תיכף סרים למשמעתו אל כל אשר יצוה ולמאמרו כסופה ירדופו.

והאדם במחשבתו יצוה לידו להגיע לו חפץ אחד מן השולחן ותיכף ידו תבין את זאת וברצוא ושוב יגיע לו אותו החפץ וישיב לשונאיו דבר ההוא על כי הוא שומע קול לו קול אליו בלי נשמע קולו לזולתו מבני האדם אשר עמו, וכן יצוה לרגליו במחשבתו ללכת ותיכף אל אשר יהיה שמה הרוח של מחשבה ללכת ילכו, ולמקום שאדם רוצה ללכת לשם יוליכון אותו. הרי שהמחשבה היא החשובה מהדיבור מכל שכן ממעשה אשר למטה במדרגה מהדבור כאמרם ז"ל (מסכת יומא כ"ט) הרהורי עבירה קשין מעבירה:

ויהיה על ידה ענין הרוה"ק והנבואה מהאדם צדיק וחסיד, ועל סוד זה אמר הכתוב "וביד הנביאים אדמה" (הושע י"ב) כלומר כח המדמה והמחשבה, אך אף אם היות שהמחשבה דבר גדול הוא בכל זאת צריך שידע הנביא או בעל רוה"ק כוונות ידועות לפעולה הנכבדת ההיא.