הַנָּחָשׁ
עֵץ הַדַּעַת וְהַמַּטֶּה.
כבר הבאנו בעבר שני מאמרים על הנחש ראה:
http://abuelafia.blogspot.com/2019/10/blog-post.html
http://abuelafia.blogspot.com/2018/07/blog-post.html
והפעם אנסה לסגור קצוות:
בראשית רבה פרשה ח: אמר ר"ש בן לקיש שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם, הה"ד
(משלי ח) וָאֶהְיֶה
אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת.
ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, דכתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול.
זוהר תרומה קס"א, א: דכד ברא קוב"ה עלמא אסתכל בה באורייתא וברא עלמא ובאורייתא אתברי עלמא כמה דאוקמוה דכתיב ואהיה אצלו אמון בי ברא קוב"ה עלמא דעד לא אתברי עלמא אקדימת אורייתא כו'. וכד בעא קוב"ה למברי עלמא הוה מסתכל בה באורייתא בכל מלה ומלה ועביד לקבלה אומנותא דעלמא בגין דכל מלין ועובדין דכל עלמין באורייתא אינון כו'
רמב"ן הקדמה לתורה: עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד כאילו תחשוב על דרך משל כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות כגון בראש יתברא אלהים וכל התורה כן מלבד צירופיהן וגימטריותיהן של שמות... ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה בענין הזה שהזכרנו היה שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות והיה אפשר בקריאתה שתקרא על דרך השמות ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה ונתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצות ונמסר לו על פה קריאתה בשמות.
ועל
פי דברי הרמב"ן עץ הדעת יהיה ניתן לקרוא כך "עצה דעת". אומר הרב
אבולעפיה ספר חיי העולם הבא: וידוע לכל בעל דעת התורה שהתורה היא באמת לבדה "עץ
החיים" כלומר "אותיות הקֹדש" וכך הוא בגימטריא מגולגלת. עד כאן
מתוך חיי העולם הבא. נסביר, התאריך העברי משתמש בשטה המגולגלת אך קודם נקדים שברחבי העולם השיטות היו קשות כיון שמספרים גדולים
הצריכו אותיות רבות .יותר מאוחר ניתנן סימנים למאה ואלף ויותר בכך קיצרו את גודל
המספר מחדשי השיטה העשרונית הם ההודים והערבים הביאו את השיטה לאירופה כשכבשו אותה.
זו השיטה העשרונית שהסימן לסיפרה 0 הוא שנתן מענה
למספרים הגדולים. נשוב אתה לשיטה העברית המספרים
הם הגימטריה של האותיות הנה טבלה:
|
ועל
פי דברי הרמב"ן עץ הדעת יהיה ניתן לקרוא כך "עצה דעת". אומר הרב
אבולעפיה ספר חיי העולם הבא: וידוע לכל בעל דעת התורה שהתורה היא באמת לבדה "עץ
החיים" כלומר "אותיות הקֹדש" וכך הוא בגימטריא מגולגלת. עד כאן
מתוך חיי העולם הבא. נסביר, התאריך העברי משתמש בשטה המגולגלת אך קודם נקדים שברחבי
העולם השיטות היו קשות כיון שמספרים גדולים הצריכו אותיות רבות .יותר מאוחר ניתנן
סימנים למאה ואלף ויותר בכך קיצרו את גודל המספר מחדשי השיטה העשרונית הם ההודים
והערבים הביאו את השיטה לאירופה כשכבשו אותה. זו השיטה העשרונית שהסימן לסיפרה 0
הוא שנתן מענה למספרים הגדולים. נשוב אתה לשיטה העברית המספרים הם הגימטריה של
האותיות הנה טבלה:
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
|
1 |
2 |
3 |
4 |
5 |
6 |
7 |
8 |
9 |
|
י |
כ |
ל |
מ |
נ |
ס |
ע |
פ |
צ |
|
10 |
20 |
30 |
40 |
50 |
60 |
70 |
80 |
90 |
|
ק |
ר |
ש |
ת |
ך |
ם |
ן |
ף |
ץ |
|
100 |
200 |
300 |
400 |
500 |
600 |
700 |
800 |
900 |
הטור האחרון הוא טצץ שסכומו 999 אחרי יבוא 1000 והוא יסומן
על ידי האות אלף נדגים
זאת על ידי התאריך העברי. השנה הנוכחית נרשמת כך ה'תשפג האות ה'
מציינת
5000, תשפג=783. דהינו 5783 לבריאת העולם. בגימטריא מגולגלת מוסיפים את האלפים
ליתר 783+5=788. כך, "אותיות הקֹדש"=1232, 1+232=233=עץ החיים. למעשה עץ
החיים זוהי התורה הכתובה באותיות הקֹדש. כך נמצא הקשר
בין עץ החיים לאותיות הקדש שעל מנת לעסוק ולהתעמק בהם צריך לעבור את להט החרב
המתהפכת, ואז זוכים חיי העולם הבא כאן.
אנו
נשוב לעץ הדעת. וַיִּקְרָא
הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה
וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. השמות שקרא האדם הם
המהות של כל אחד ואחת אך לו לא היתה בת זוג כיון
שהיתה מחוברת בו, וביקש מהבורא שיפריד אותם. אומר הרב אבולעפיה ספר חיי העולם הבא:
אדם
וחוה, שהם בכל אדם כדמיון החומר והצורה, שהם ראשית והתחלה לכל מעשה בראשית. וכן
אדם הראשון כדמיון הצורה, וחוה אשתו הברואה מצלעו כדמיון החומר, שהוא אמר עליה עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה
כי מאיש לקחה זאת, כל יצורי העולם מורכבים מחומר וצורה אנו מקבלים זאת
בשכלנו אך אין לנו אפשרות להבין כל אחד בפני עצמו. חומר לא מתקיים בלי צורה וצורה
לבדה יש רק בעולמות העליונים ונקראים שכלים נפרדים (מחומר). וכאן מבקש האדם להפריד
בינו (הצורה) לבין חוה (החומר).
ישנו
ביטוי לחומר הראשוני הנקרא "היולי": המושג "היולי" אפשר למצוא
אותו בספרי הקבלה וכן בספרי הפילוסופיה מקור המילה מובאת אצל הפילוסופים היוונים
לפני 2000 שנה בכתביהם. גדולי הפילוסופים היונים הגיעו לארצנו ולמדו מחז"ל את
החכמה. אך בתקופה זו נאסרה
כתיבת התורה שבעל פה וסביר שהמושג "היולי" יצא מבית המדרש היהודי וקיבל
את שמו היווני "היולי" המוזכר בספרינו כ"חומר ראשוני". ואנסה
לבאר אותו.
כל
נמצא (דומם צומח חי מדבר) מורכב מחומר וצורה. מה שאנו רואים בַּעַיִן היא צורת
הדבר. החומר לא נראה בעין. למשל כוס זכוכית היינו חושבים שהזכוכית היא החומר אך גם
הזכוכית עשויה מגרגירי חול וכך הלאה והלאה. עד
שניסו המדענים לחפש את החומר (הגרעין) וכשהגיעו לאטום (פירושו מיוונית-לא ניתן
לחיתוך) חשבו שהוא החומר, ואז גילו שגם הוא מורכב מחלקיקים בעלי מטען חשמלי חיובי
ושלילי אשר מסתובבים במעגלים והחלקים אינם דבוקים אחד בשני למעשה ככל שנוברים
וחודרים לא ימצא הגרעין שיקרא "חומר".
אז
נשאלת השאלה מהו ה"היולי" ננסה להבין אותו באמצעות תהליך החשיבה של
המדבר. ואת תהליך החשיבה ננסה להבין מעולם הקבלה שמבאר את השתלשלות העולמות על ידי
חתך תיאורטי.
ישנן
ארבעה עולמות (ישנו עוד עולם שנקרא א"ק אך לא מקומו בביאור) אצילות בריאה
יצירה עשיה. הקדוש ברוך הוא אינו נגלה והוא מסתתר ב"אין סוף". שפעו נאצל
אל עולם האצילות, על ידי תהליך של אורות וכלים. מכיוון שהכלים לא יכולים להכיל את
האורות יש שבירת כלים. מספרת לנו הקבלה על רפ"ח ניצוצות שנפלו בקליפות שבעולם
הבריאה, אשר הוא המדרגה שיורדת מהאצילות. עולם הבריאה שם נעשת הבריאה "יש
מאין", הכל שם בבחינת "בכח" ולא בפועל, כיון שהוא כבר לא אָיִן אנו
קוראים לו יש לעומת האָיִן. אך עדין בכח ולא יצא לפועל, כמו בששת ימי בראשית.
אומרת התורה: וְכֹל שִׂיחַ
הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא
הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אומר
רש"י: טרם יהיה בארץ - כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא ואינו לשון קודם ואינו
נפעל לומר הטרים (מהמילה טרם) כאשר יאמר הקדים וזה מוכיח ועוד אחר (שמות ט) כי טרם
תיראון עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בששי
קודם שנברא אדם וכל עשב השדה עדיין לא צמח ובג' שכתוב ותוצא לא יצאו אלא על פתח
הקרקע עמדו עד יום ו' ולמה כי לא המטיר ומה טעם לא המטיר לפי שאדם אין לעבוד את
האדמה ואין מכיר בטובתן של גשמים וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו
וצמחו האילנות והדשאים. עד כאן מרש"י. (זאת אומרת
הכל היה בכח עד שנברא האדם ואז הכל יוצא לפועל). עכשיו נמשיך מכאן אל המוח והלב
שהם כלי המחשבה. כמו שעשינו בחתך העולמות נעשה כעת חתך ב"מחשבה".
רפ"ח ניצוצות הגיעו אל המוח (כל ניצוץ נקרא עצה), והמדבר (האדם) העלה
בחכתו ניצוץ הוא יקרא "רעיון" המחשבה שבלב תלכוד את הרעיון.
שברגע שהמחשבה תפסה בו הוא מקבל לבוש (אותיות).
נסתכל
שוב בחתך נראה שלשה שלבים הנעשים כהרף עין: ניצוצות רעיון מחשבה. הרעיון
הוא יהיה החומר למחשבה, חומר המחשבה הוא אותיות. החיבור שאנו מקבלים "חומר
וצורה" אין בכוחנו להבין את שלמות התהליך, זוהי הרכבתו של ה"אומן"
(הקדוש ברוך הוא). בעולם הבריאה ישנן שכלים נפרדים נקראים צורות נפרדות. הכוונה
במילה נפרדות, נפרדות מחומר, אותו הרעיון נדבק לצורה הנפרדת ויקרא חומר וצורה. על
פי צורת ההסבר של ספרי הקבלה אם הוסיף לכאן חומר למחשבה ישברו האורות, אז די לנו
בזה.
המחשבה שלנו באה מהשכל שלש הספירות הראשונות: כתר חכמה בינה נקראים שכלים. חכמה ובינה הם כלי המחשבה אשר היא הכתר. נעבור למשל הלבנה. ר' שמעון בן פזי רמי כתיב ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן. אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר לה לכי ומעטי את עצמך. הנמשלים הם חכמה ובינה בתחילת המשל יש שני מאורות גדולים חכמה ובינה אשר צריכים לקבל את השפע מן ספירת הכתר זוהי הכתר (בכתר אחד ששני המלכים צריכים לקבל ממנו) אך כיון שהם שווים לאן יגיע קודם השפע (משל הפילוסופי על חמור שמעמידים מצדו האחד מים ומצדו השני חציר מה יקרא לחמור - ימות בצמא וברעב) וכן לכאורה מפתיע אותה הקב"ה ואומר לה לכי ומעטי עצמך אומר הגמרא (בבא מציאה נט) א"ל רב פפא לאביי והא אמרי אינשי איתתך גוצא גחין ותלחוש לה. אומר רש"י אתתך גוצא - אשתך קטנה כפוף עצמך ושמע דבריה. הפלא ופלא רש"י ברח מן הפשט, הגמרא אמרה תלחש לה ורש"י מגלה לנו הסוד - שמע קולה. זה משל חכמה והבינה החכמה זהו מרכז מדע כל האינפורמציה שרכשנו נמצאת בה, בינה היא המחכמת על ידי הבנתה. זהו הפרס שנתן לה הקב"ה ראשית השפע יעבור מן המחשבה (הכתר) אל החכמה. ומשם אל הבינה. האִינְטֶרְאַקְצִיָּה (בין החכמה לבינה) החכמה מעבירה אל הבינה מידע והבינה מעבדת את המידע ומשיבה לחכמה יחד הם מולידים דעת.
ספר אוצרות חיים - שער הנקודים: כי האדם התחתון ע"י מעשיו גורם זווג עליון ויורדין טיפין עילאין (למטה) שהם בחינת מוחין דז"א והם בחינת החסדים והגבורות אשר הם עיקר הטיפה כנודע כי אין יוצא מן היסוד דבינה רק חסדים וגבורות כי מן חכמה ובינה דז"א אין יוצא רק הארה בעלמא שמכים החסדים המגולים בהם ומוציאים הארתם לחוץ. עד כאן.
ביאור: האדם התחתון הוא האדם בעולמנו. בקיימו מצוות פרו ורבו, על ידי זיווגו עם אשתו (לאלו קורא מעשיו), והוא גורם באותו זמן ממש שנעשה זיווג עליון. וכפי שאומר למעלה "כי מן חכמה ובינה דזעיר אנפין אין יוצא רק הארה בעלמא שמכים החסדים המגולים בהם ומוציאים הארתם לחוץ". זעיר אנפין הוא כינוי לקדוש ברוך הוא, ומזיווג של החכמה ובינה נולדת הדעת אותה ה"דעת עליון" יורדת אל האדם התחתון רק בהארה בעלמה דרך החסד שמידתו להשפיע וזה נקרא טיפי מוחין, או בנסתרו הארת הדעת של הקדוש ברוך היא, שיורדת בשעת הזיווג ומשתלשלת עד כליות הזכר אשר הם נקראות כליות יועצות, על שם שיורדים ממקום ה"עצה", היא "מקום" התעלומות, ומשם יורד אל המחשבה, ומשם אל הכליות, ומשם ממשיך דרכו אל מקום היווצרות הזרע (האשכים). ועם הזרע טיפי המוחין האלו עוברים מן הזכר אל הנקבה. וביצירה העובר כבר יש בו טיפין אלו, אשר יקראו נפש. הנפש נגלת מרגע יציאת העובר מן הרחם. הוא יונק כיון שהנפש מפעילה את כח הצמיחה, הוא זז באמצעות כח החיוני. אך הנשמה נגלת יותר מאוחר. אומר האריז"ל ב"שער הגילגולים" בתחילת הקדמה ב': בסדר כניסת הנר"ן (נפש רוח נשמה) באדם, בתחלת גלגוליהם בפעם הראשונה החדשה, כמו שיתבאר בע"ה. הנה בעת שנולד גוף האדם ויוצא לאויר העולם, נכנסת בו הנפש שלו, ואם יוכשרו מעשיו, יזכה ויכנס בו הרוח בתשלום שנת השלש עשרה שאז נקרא איש גמור כנודע. ואם יוכשרו עוד מעשיו מאז ואילך, נכנסת בו הנשמה בתשלום שנת העשרים, כנזכר בסבא דמשפטים. עד כאן דבריו. כמנהג הספרים הקדושים ובפרט בספרי הקבלה התיאורים לרוב הם משל ולא פשט, שהרי לכתחילה נאסרה כתיבת התורה שבעל פה אך עם הזמן הותרה לכתיבה ברמזים ומשלים ודרושים. אחרי שהסברתי שפעולות הנפש כבר מתגלות בעובר ברגע צאתו מן הרחם כן פעולות הרוח מְלַוִּים את כוחות הנפש או נקרא להם - מובילים את הכוחות לידי פעולותם. עדיין יש מכוחות הרוח שעצורים בו, אך לא נכנסים לפעולה. התינוק קם על רגליו לאחר שנה ויותר, הנפש נצרכת לעורר את כוחות הרוח באמצעות האינסטינקטים שקיימים בנו. בעלי החיים קמים על רגליהם ביום יציאתם מן הרחם. פעולות הנפש שלהם פחותות אין בהם נשמה ולכן אין להם מחשבה ודיבור. האדם מגיע עם כלי הנקרא שכל, כשהוא ריק מתוכן. חושיו קולטים את העולם, והשכל מתמלא תוכן, אשר מעורר את פעולות הנפש בכלליותה. הנשימה פועלת בו מרגע צאתו אך יקח לו זמן עד שיוכל לשאוף אויר בכח מן הפה. הרוח לומדת בעיקר מרצונות הנפש איך להפעיל את כוחותיה. ידוע המשפט "קטן אין בו דעת". דעת היא תוצאה של השכלה השכל הוא המשכיל, עד שיוצא מגדר קטן שאינו מוליד. צריכה הרוח ללמוד איך להפעיל את הכחות והליחות המפוזרים בגוף. כשיצא מגדר קטן זאת אומרת שקיבל כבר משהוא מהדעת יכול לקבץ את כל הכלים על מנת להוליד. ועוד אחזור על המשפט הזה כאן בהמשך "והאדם ידע את חוה אשתו ותהר". הידיעה אשר היא דעת זהו חיבור. ובכך עורר קצת מן הנשמה לפועל וכשימשיך להשכיל וירכוש דעת יוכל להפעיל את הנשמה להבין בחכמה.
קטע
זה מליקוטי תורה דומה ושונה מהקטע הקודם שבא מאוצרות חיים. ואבאר: אנשי החכמה
הגדירו את העולמות כשלשה: 1.עולם השפל 2.עולם הגלגלים 3.ועולם המלאכים. בשונה
לאנשי הקבלה שהגדירו חמשה עולמות. 1.א"ק 2.אצילות 3.בריאה 4.יצירה 5.עשיה.
שלשת העולמות (1,2,3)של אנשי החכמה מתאימים לשלשת העולם
של אנשי הקבלה (3,4,5) על ידי החכמה אפשר להשיג את עולם העשיה והיצירה והבריאה, אך השניים הנותרים (אצילות, א"ק) מקבלים בקבלה.
למעשה על ידי התבוננות בשכל מה שנקרא בפי חז"ל צפיה במרכבה, או כניסה לפרדס, אפשר להשיג את שלשת העולמות (כרגע לא נעסוק בזאת) ישנה דרך שמביא אותה הרב חיים ויטאל בשערי קדושה: וְאָמְנָם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָאוּי לְכָךְ צָרִיךְ לְהַפְשִׁיט נִשְׁמָתוֹ מִכָּל וְכָל וּלְהַפְרִידָהּ מִכָּל עִנְיְנֵי הַחֹמֶר וְאָז תּוּכַל לְהִדָּבֵק בְּשָׁרְשָׁהּ הָרוּחָנִי: וְהִנֵּה אֵין עִנְיַן הַהִתְפַּשְּׁטוּת הַזֶּה, שֶׁתִּמְצָא כָּתוּב בְּכָל הַסְּפָרִים בְּעִנְיְנֵי הַנְּבוּאָה וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הִתְפַּשְּׁטוּת מַמָּשִׁי שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִגּוּפוֹ מַמָּשׁ כְּעִנְיַן הַשֵּׁנָה, שֶׁאִם כֵּן אֵין זוֹ נְבוּאָה אֶלָּא חֲלוֹם כְּכָל הַחֲלוֹמוֹת, אָמְנָם הַשְׁרָאַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל הָאָדָם הוּא בִּהְיוֹת הַנְּשָׁמָה בְּגוּפוֹ בְּהָקִיץ וְלֹא תֵּצֵא מִמֶּנּוּ. אֲבָל עִנְיַן הַהִתְפַּשְּׁטוּת הוּא, כִּי יָסִיר כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו לְגַמְרֵי, וְהַכֹּחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁבּוֹ שֶׁהוּא כֹּחַ נִמְשָׁךְ מֵהַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה הַיְּסוֹדִית שֶׁבּוֹ יַפְסִיקֵהוּ מִלְּדַמּוֹת וְלַחֲשֹׁב וּלְהַרְהֵר בְּשׁוּם עִנְיַן מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וּכְאִלּוּ יָצְאָה נָפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ, וְאָז יַהֲפֹךְ כֹּחַ הַמְּדַמֶּה מַחְשְׁבוֹתָיו לְדַמּוֹת וּלְצַיֵּר כְּאִלּוּ עוֹלֶה בְּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים בְּשָׁרְשֵׁי נַפְשׁוֹ אֲשֶׁר לוֹ שָׁם, מִזֶּה לַזֶּה, עַד שֶׁהִגִּיעַ צִיּוּר דִּמְיוֹנוֹ בַּמָּקוֹר שֶׁלּוֹ הָעֶלְיוֹן וְיֵחָקְקוּ צִיּוּרֵי כָּל הָאוֹרוֹת בְּמַחְשַׁבְתּוֹ כְּאִלּוּ מְצֻיָּר וְרוֹאֶה אוֹתָם כְּפִי דֶּרֶךְ כֹּחוֹ הַמְּדַמֶּה לְצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אוֹתָם כַּנּוֹדָע בְּחָכְמַת הַטֶּבַע. וְאָז יַחְשֹׁב וִיכַוֵּן לְקַבֵּל אוֹר מִן הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת מֵאוֹתָהּ הַנְּקוּדָה אֲשֶׁר שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ נֶאֱחֶזֶת שָׁם. וִיכַוֵּן לְהַעֲלוֹת גַּם אֶת הָעֶשֶׂר סְפִירוֹת זוֹ לַזּוֹ עַד הָאֵין סוֹף וְיַמְשִׁיךְ לָהֶם הֶאָרָה מִשָּׁם עַד לְמַטָּה דֶּרֶךְ יְרִידָה עַד סוֹפָן, וְכַאֲשֶׁר יֵרֵד הָאוֹר עַל יָדוֹ אֲלֵיהֶם הֵם שְׂמֵחִים בַּזֶּה וּמְאִירִין מֵאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁהִמְשִׁיךְ אֶל שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ הַנֶּאֱחֶזֶת בָּהֶם כְּפִי הַחֵלֶק הָרָאוּי לָה. וִיכַוֵּן לְהוֹרִיד דֶּרֶךְ יְרִידָה מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ הָאוֹר וְהַשֶּׁפַע הַהוּא אֶל נָפְשׁוֹ הַשִּׂכְלִית שֶׁבְּגוּפוֹ, וּמִשָּׁם תַּגִּיעַ עַד נֶפֶשׁ הַחַיָּה וְכֹחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁבּוֹ, וְשָׁם יִצְטַיְּרוּ הָעִנְיָנִים הָהֵם צִיּוּר גַּשְׁמִי בְּכֹחוֹ הַמְּדַמֶּה, וְאָז יְבִינֵם כְּאִלּוּ רוֹאֶה אוֹתָן בָּעַיִן מַמָּשׁ:
וכעת
אני חוזר לשני המאמרים שבאו מהאריז"ל, ונצרך אני להביא עוד הקדמה קצרה:
ספר עץ חיים - שער א ענף ב: וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכינוייו אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות כמבואר אצלינו בענף הא' בחקירה הראשונה. והנה אז צמצם את עצמו א"ס בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש. וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית ממש. עד כאן.
ישנם שני צמצומים הראשון הצמצום לנקודה. השני הצמצום לצדדים. אלו שני העולמות הראשונים מהחמישה הצמצום לנקודה הוא א"ק (אדם קדמון) והצמצום השני הוא עולם הבריאה ובין הצמצום הראשו
עולם הבריאה שהוא
עולם השכלים נקרא יש מאין אך עדין היש שם הוא בכח. בו נמצאים ספר יצירה פרק א' משנה א- בשלשים ושתים נתיבות
פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון
רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר ספור:
שלשים
ושתים הנתיבות הם עשר ספירות וכ"ב אותיות. בהמשך אומר ספר יצירה עשר ולא אחד
עשרה. (כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות) היינו חושבים שגם הדעת
נספרת אך דעת לא נספרת. יגידו לנו המקובלים דעת היא ספירה מוּלדת. החיבור בין
החכמה ובינה מוליד דעת באדם אך היא לא השתלשלה לבריאה. (אנו כבר קרובים לעץ הדעת).
המאמר הראשון מאוצרות חיים מקביל לצמצום הראשון. למעשה הדעת היא מן הבורא ונשארה בהסתרה ורק הארה בעלמה נדבקת באדם ומקומה בעולם הבריאה שלו הנקראים רפ"ח ניצוצות וכן נקרא "עצה". ומי שתופס ניצוץ הנקרא "ראיון" בעולם היצירה ומה שעובר למחשבה נקרא עולם העשיה.
במאמר השני אותה הארה בעלמה מתפשטת לששת הספירות חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד כמו אומר לנו ספר היצירה: ברר שלש אותיות מן הפשוטות וקבען בשמו הגדול יה"ו וחתם בהם שש קצוות. חמש חתם רום ופנה למעלה וחתמו ביה"ו. שש חתם תחת ופנה למטה וחתמו ביו"ה. שבע חתם מזרח ופנה לפניו וחתמו בהו"י. שמנה חתם מערב ופנה לאחריו וחתמו בהי"ו. תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו בוי"ה. עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בוה"י:
עכשיו אנו שָׁבִים לחומר והצורה: כבר אמרנו שהחומר הראשוני
ההיולי (בתורה הוא נקרא "תהו") הוא הטיפי מוחין אשר התגלגלו לראיון ובסוף
יגיע ההריון. וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח
אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה ומיד מתגלה הנחש!! מה שמדבק בין החומר לצורה הופך להיות נחש (אם ניקח שני
קרשים ועל ידי דבק חזק נדביקם זה לזה ישארו דבוקים שנים רבות, מה שמחזיק אותם זה
הדבק. אך אם נפרק אותם בכח נמצא שאריות דבק מת. החומר הראשוני הוא מדבק כמו טיפת
הזרע כל זמן שהיו דבוקים יחד (החומר והצורה) הוא (החומר הראשוני) טהור ומקיים
החיבור, אך ברגע שנפריד את החומר מן הצורה אותו המדבק הפך טמא וברגע כמימרא יהפוך
לאין ואפס, או שנקרא לו מאבות הטומאה. וכיון שבא מן החומר פונה אל החומר (חוה) ומנסה
לשדל אותה להדבק לצורה (אדם) ובהסכמתה יונק משהו ממנה ומזריע בה טומאת מות (אפשר
להבין זאת מפרי עם קליפה ניקח לדוגמא את התפוז העוקץ היוצא מן הענף מתחבר לפרי אשר
מקבל את מזונו מן העוקץ והפרי צריך להזין את הקליפה ששומרת עליו וברגע שננתק את
הפרי מן העוקץ תמשיך הקליפה למצוץ את הפרי עד שתכלה אותו.
ולחדד הענין, הנחש יוצא מעץ הדעת הוא ה"עצה" הוא החומר הראשוני הוא "היולי" הוא המדבק, עד כאן הוא טהור וקדוש (הוא הארת הדעת של האין סוף ברוך הוא, הוא ערום מכל. אך ברגע התגלותו מקבל קליפה אשר היא כולו. ובזמן שנושרת קליפתו (מידי כמה חודשים) צורח כיון שחש שבא קיצו ואז שוב מקבל קליפה.
לסיכום נשאר לקשור את המטה של משה
לכאן: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות,
ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר,
והכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין, וקבורתו של משה, ואילו של אברהם
אבינו. ויש אומרים, אף צבת בצבת עשויה. אבות פרק ה', משנה ו'.
כל אלו הם רוחניים והמטה זכה בו
משה. משה זכה לדעת עליון (על בלעם נאמר "ויודע דעת עליון" – השתא דעת בהמתו לא הוה ידע – דעת עליון
הוה ידע? אלא: מלמד, שהיה יודע לכוון אותה שעה
שהקב"ה כועס בה - ברכות ז/א).
בבא בתרא "ארבעה מתו בעטיו
של נחש, ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן
דוד". כוונת הדברים היא
שארבעת האנשים הללו נסתלקו מן העולם רק בגלל הגזרה הקדומה שניתנה לאנושות לאחר חטא
אדם וחווה בעצת הנחש. וכפי שמבאר רש"י שם: "לא היו ראויין למות, אלא
שנגזרה גזירת מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון בעצתו של נחש". העצה המדוברת
כאן היא כמובן עצתו של הנחש לחווה לאכול מעץ הדעת – עצה שבעקבותיה אכלה חווה ונתנה
גם לאישהּ, ובעקבות כך נאמר לו: "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר
תָּשׁוּב".
אמרנו שהדעת היא העצה. עצה בארמית
נקרא "עטא" ונשאר לי לברר איך הע' מתחלף במ' עטא הפך למטע ומטע למטה.
ואולי על פי העצה נגרם מִתה ומתה התחלפה למטה.
