רק פיניתי קצת מקום בלב לאבולעפיה וכבר התחלתי לעוף בהר
ים ובבקעות.
במאמר הקודם רציתי להכניס מדברי הרב אבולעפיה מהספר "אמרי שפר". ורק פתחתי בשלוש מילותיו הראשונות וכבר שכחתי מה רציתי ועשיתי קצת סלט, ולא גמרתי אפילו להסביר את מה שהתחלתי, ולא הבאתי כלום מן הספר. אז תיכף נעשה קצת סדר. אבל רק רציתי לספר עוד משהו.
לפני חמישים שנה היה לי יומן אז קראו לו "ספר זיכרונות" היה לו אפילו מנעול עם מפתח קטן שרק אני יכולתי לפתוח אותו. נתתי לכל אחד מחברי לכתוב לי זיכרון. כמובן שכל אחד הוזהר שאסור לו לקרוא זיכרון של אחרים. גם אני כתבתי לאחרים לא זוכר אם הצצתי או לא.
והנה חזרתי אחרי 50 שנה לכתוב ביומן, אין לי מנעול ולא מפתח וכל אחד יכול לקרוא וגם לכתוב. ואני שואל האם אסור לי לטעות? האם אני חייב לקחת אחריות על מה שאני כותב?
אז מכיוון שאין זה ספר זהו רק יומן, אינני מתקן. יש משהו יפה במאמרים ספונטנים. פינות לא עגולות וכו'. וגם אתם חברי: מניו ג'רסי מניו יורק מפנסילבניה. מברזיל מאורגואי ומקולומביה. מקנדה מספרד מהולנד ומאנגליה. ורבים רבים מהארץ מתל אביב ורמת גן וקרית אונו וגבעת שמואל ובאר שבע וגבעת חיים ונורדיה פתח תקוה. יש לכם מקום ביומן שלי. כתבו! אחי שם בassen שבהולנד שומע. אחותי בweston שבקדנה שומעת. כן גם אתם מקיבוץ גבעת חיים יש לכם מקום אצלי בלב וביומן.
נסכם מה שרציתי ושכחתי לכתוב בפעם הקודמת. רציתי להדגיש שרבי אברהם אבולעפיה לא נעלם ככה, הוא היה מודע עד לרגע האחרון מה קורה איתו. הוא רומז לנו במילים "בעצם היום הזה". אל תחפשו את קברו חפשו אותו. ורש"י הגאון חוזר על המדרש שנראה מוזר. 11 פעמים בתורה ועוד 3 פעמים בנביא מוזכר הביטוי הזה "בעצם היום הזה", והמדרש אומר 3 פעמים!! ורש"י חוזר על המדרש. והמפרשים מקשים על רש"י. למה על רש"י? למה לא הלכו להקשות על המדרש שמשם לקח רש"י את פירושו? אלא, הבינו המפרשים שרש"י הרגיש משהו במדרש. זה כבר לא לשון המדרש זהו דעתו של רש"י. לכן מקשים עליו. מה הרגיש רש"י? רש"י הבין שרק בשלוש פעמים אלו מתוארת סיטואציה של חטיפה "בעצם היום". כך נחטף נח אל התיבה, כך נחטפו בני ישראל ממצרים, כך נחטף משה מן העם. ואני מוסיף כך נחטף אבולעפיה. (קצת סדר בבלגן).
ספר אמרי שפר- "דע כי צירוף האותיות הוא הדבר הראשון שהמקובל מלמד למקובל אחר. מכיוון שהוא בעל מדות טובות, ירא שמים, שונא בצע, אוהב האמת, רודף לשם, צנוע, נדיב לב, שפל רוח, נזהר מעבירה, שומר מצווה, חכם, מבין, משכיל, אוהב הלמוד, זריז, משתדל לדעת התורה לשמה, שמח בשמעו דבר חכמה מפי כל אדם, מתחבר אל החכמים, אוהב הספרים ומכבדם, אוהב את אוהביהם, ומכבד את יודעיהם, דעתו תמיד עם החכמים, ואפילו בעת העלמם ממנו, חושק לדעת את השם בשם לא מצד הגמול שיהיה לו ממנו ולא מפני פחד ענשו אם לא ידענו, אלא מפני שנתאמת לו סוד המציאות בהויה ובהפסד, ונגלה לו סתר מתן תורה, ויודע כי עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, והכיר כי האמת ואפילו אם היא כנגד מחשבתו היא ראויה שתאמן מצד היותה אמת, וביקש אחר כל אלו המדות הטובות ודומיהן להיותו מכלל אותם השלמים שהוציאו שכלם מן הכח אל הפועל, וחתר לדעת באיזה דרך ישיג זה, אם על פי רוב למוד מקרא או משנה או התלמוד או החכמה או הקבלה. ושאל על זו שאלה למקובל שעבר בכל על כולן, ואמר לו רבו בזה, דע כי כל הלימוד שקדם לקבלה היה כדי להגיע אל הקבלה. כי היא ראשית כל החכמות ואחריתן. ואם יקבל התלמיד זה הדבר מרבו אז ראוי להתחיל ללמדו הקבלה למסור לו דברים כלליים כגון הספירות הנזכרות, המדות, ואחר כן יורנו דרך צירוף האותיות זו."
ספר אמרי שפר- "וזהו סוד מהות נפש האדם, כי היא נפש אחת בעלת צורה אחת מיוחדת בעצמותה יחידה באמיתת מהותה ונסדרה בסדר משולש. ומשכנה בראש הכבד, ובתוך הלב, ובסוף המוח. וכך הייתה כולה בכבד בראשו ובתוכו ובסופו. והייתה כולה בלב בתוכו ובסופו ובראשו. והייתה במוח בסופו ובראשו ובתוכו. וזו היא חכמת סדר הצירוף האלוהי להשיג ממנו מהות האדם בחיובים ובשלילות ובמשלים דקים ובחידות מורות חוקים ומשפטים צדיקים וסתרים עמוקים. ומהם תושג קצת המערכה האלוהית בסדריו השלמים ותתאהב חכמתו ותובן בשלילות לא בחיובים. ויהיה לב זה האדם העני העניו השפל, שמח בחלקו עם היותו אדם בן אדם, וישמח קונו עמו בשכבר קנהו קניין שלם מעת התחכמו."
ספר אמרי שפר- "וזו היא הדרך המביאה נפשך להיות נביאה, רצוני לומר המחשבה הלבבית השכלית באיכות גלגלי צירוף האותיות הכלליים והפרטיים. וכבר חשבו רבים שהשיגו במחשבתם הזכה מתוך דרך הציור השכלי. והאמת אתם כי בה התחכמו אך לא נתנבאו רצוני לומר שקבלו מהשכל הפועל שפע חכמה והוראת המציאות, אבל לא הגיעו עד מעלת קבלת הדבור מאתו. כי היא אמיתת הנבואה ומהותה כמו שרמזנו למעלה."
איזה דיבורים-"מים חיים על נפש עייפה".
ים ובבקעות.במאמר הקודם רציתי להכניס מדברי הרב אבולעפיה מהספר "אמרי שפר". ורק פתחתי בשלוש מילותיו הראשונות וכבר שכחתי מה רציתי ועשיתי קצת סלט, ולא גמרתי אפילו להסביר את מה שהתחלתי, ולא הבאתי כלום מן הספר. אז תיכף נעשה קצת סדר. אבל רק רציתי לספר עוד משהו.
לפני חמישים שנה היה לי יומן אז קראו לו "ספר זיכרונות" היה לו אפילו מנעול עם מפתח קטן שרק אני יכולתי לפתוח אותו. נתתי לכל אחד מחברי לכתוב לי זיכרון. כמובן שכל אחד הוזהר שאסור לו לקרוא זיכרון של אחרים. גם אני כתבתי לאחרים לא זוכר אם הצצתי או לא.
והנה חזרתי אחרי 50 שנה לכתוב ביומן, אין לי מנעול ולא מפתח וכל אחד יכול לקרוא וגם לכתוב. ואני שואל האם אסור לי לטעות? האם אני חייב לקחת אחריות על מה שאני כותב?
אז מכיוון שאין זה ספר זהו רק יומן, אינני מתקן. יש משהו יפה במאמרים ספונטנים. פינות לא עגולות וכו'. וגם אתם חברי: מניו ג'רסי מניו יורק מפנסילבניה. מברזיל מאורגואי ומקולומביה. מקנדה מספרד מהולנד ומאנגליה. ורבים רבים מהארץ מתל אביב ורמת גן וקרית אונו וגבעת שמואל ובאר שבע וגבעת חיים ונורדיה פתח תקוה. יש לכם מקום ביומן שלי. כתבו! אחי שם בassen שבהולנד שומע. אחותי בweston שבקדנה שומעת. כן גם אתם מקיבוץ גבעת חיים יש לכם מקום אצלי בלב וביומן.
נסכם מה שרציתי ושכחתי לכתוב בפעם הקודמת. רציתי להדגיש שרבי אברהם אבולעפיה לא נעלם ככה, הוא היה מודע עד לרגע האחרון מה קורה איתו. הוא רומז לנו במילים "בעצם היום הזה". אל תחפשו את קברו חפשו אותו. ורש"י הגאון חוזר על המדרש שנראה מוזר. 11 פעמים בתורה ועוד 3 פעמים בנביא מוזכר הביטוי הזה "בעצם היום הזה", והמדרש אומר 3 פעמים!! ורש"י חוזר על המדרש. והמפרשים מקשים על רש"י. למה על רש"י? למה לא הלכו להקשות על המדרש שמשם לקח רש"י את פירושו? אלא, הבינו המפרשים שרש"י הרגיש משהו במדרש. זה כבר לא לשון המדרש זהו דעתו של רש"י. לכן מקשים עליו. מה הרגיש רש"י? רש"י הבין שרק בשלוש פעמים אלו מתוארת סיטואציה של חטיפה "בעצם היום". כך נחטף נח אל התיבה, כך נחטפו בני ישראל ממצרים, כך נחטף משה מן העם. ואני מוסיף כך נחטף אבולעפיה. (קצת סדר בבלגן).
ספר אמרי שפר- "דע כי צירוף האותיות הוא הדבר הראשון שהמקובל מלמד למקובל אחר. מכיוון שהוא בעל מדות טובות, ירא שמים, שונא בצע, אוהב האמת, רודף לשם, צנוע, נדיב לב, שפל רוח, נזהר מעבירה, שומר מצווה, חכם, מבין, משכיל, אוהב הלמוד, זריז, משתדל לדעת התורה לשמה, שמח בשמעו דבר חכמה מפי כל אדם, מתחבר אל החכמים, אוהב הספרים ומכבדם, אוהב את אוהביהם, ומכבד את יודעיהם, דעתו תמיד עם החכמים, ואפילו בעת העלמם ממנו, חושק לדעת את השם בשם לא מצד הגמול שיהיה לו ממנו ולא מפני פחד ענשו אם לא ידענו, אלא מפני שנתאמת לו סוד המציאות בהויה ובהפסד, ונגלה לו סתר מתן תורה, ויודע כי עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, והכיר כי האמת ואפילו אם היא כנגד מחשבתו היא ראויה שתאמן מצד היותה אמת, וביקש אחר כל אלו המדות הטובות ודומיהן להיותו מכלל אותם השלמים שהוציאו שכלם מן הכח אל הפועל, וחתר לדעת באיזה דרך ישיג זה, אם על פי רוב למוד מקרא או משנה או התלמוד או החכמה או הקבלה. ושאל על זו שאלה למקובל שעבר בכל על כולן, ואמר לו רבו בזה, דע כי כל הלימוד שקדם לקבלה היה כדי להגיע אל הקבלה. כי היא ראשית כל החכמות ואחריתן. ואם יקבל התלמיד זה הדבר מרבו אז ראוי להתחיל ללמדו הקבלה למסור לו דברים כלליים כגון הספירות הנזכרות, המדות, ואחר כן יורנו דרך צירוף האותיות זו."
ספר אמרי שפר- "וזהו סוד מהות נפש האדם, כי היא נפש אחת בעלת צורה אחת מיוחדת בעצמותה יחידה באמיתת מהותה ונסדרה בסדר משולש. ומשכנה בראש הכבד, ובתוך הלב, ובסוף המוח. וכך הייתה כולה בכבד בראשו ובתוכו ובסופו. והייתה כולה בלב בתוכו ובסופו ובראשו. והייתה במוח בסופו ובראשו ובתוכו. וזו היא חכמת סדר הצירוף האלוהי להשיג ממנו מהות האדם בחיובים ובשלילות ובמשלים דקים ובחידות מורות חוקים ומשפטים צדיקים וסתרים עמוקים. ומהם תושג קצת המערכה האלוהית בסדריו השלמים ותתאהב חכמתו ותובן בשלילות לא בחיובים. ויהיה לב זה האדם העני העניו השפל, שמח בחלקו עם היותו אדם בן אדם, וישמח קונו עמו בשכבר קנהו קניין שלם מעת התחכמו."
ספר אמרי שפר- "וזו היא הדרך המביאה נפשך להיות נביאה, רצוני לומר המחשבה הלבבית השכלית באיכות גלגלי צירוף האותיות הכלליים והפרטיים. וכבר חשבו רבים שהשיגו במחשבתם הזכה מתוך דרך הציור השכלי. והאמת אתם כי בה התחכמו אך לא נתנבאו רצוני לומר שקבלו מהשכל הפועל שפע חכמה והוראת המציאות, אבל לא הגיעו עד מעלת קבלת הדבור מאתו. כי היא אמיתת הנבואה ומהותה כמו שרמזנו למעלה."
איזה דיבורים-"מים חיים על נפש עייפה".
למי נתנה יכולת הנבואה? האם ליחידים נדירים או שבשקידה ראויה יכול כל אדם לנבא?
השבמחקובאלוהי אדלג שור
השבמחק