צמאה נפשי לאל חי

חלק א' תיאוריהלפני כעשור שנים למדתי לנשום.
קבלתי קבלה פה אל פה עד רבי אברהם אבולעפיה. לימדוני בצנעה ובסתר עבדתי ועסקתי בזה ועם הזמן גליתי סוד זה לאחד מפה ואחד משם.
ומכאן לכאן התחלתי לדבר בזאת יותר עד כי אני בא היום ולהעלות זאת ביומני והשם ישמור וירחם עלי כי רק לכבודו אני עושה.
אבולעפיה מדבר הרבה על נשימות בספריו, אבל לא פותח דרך גלויה איך לעסוק בנשימות. תורות אלו נלמדות בעיקר במזרח בשינויים ובעיוותים, אך כל עבודה עם הנשימה מוסיפה מרעננת ומעלה רוחנית.
הניצוּל הנשמתי היום יומי שלנו הוא מיעוט שבמיעוט, הנשימות שאנו נושמים הם רק כדי לשמור על חיותינו ותו לא.
הגוף מנצל מן האויר בעיקר את החמצן ולא את כולו אלא כ25% מהחמצן הנשאף אשר הוא מטייל בכל הגוף.
אך יש דרכים לנצל יותר את האויר, על מנת לתקן ולשפר את מצבנו הנפשי רוחני ונשמתי. ולא אפרט יותר מידי אך אעסוק בשיפור הנפשי בלבד.
פתחי האויר הם הפה והאף (לא נעסוק בפתחים אחרים אשר שם הכניסה והיציאה מזערית ביותר ואין לי הבנה בהם ולא עיסוק אתם).
אנו כאן נעסוק בנשימה דרך הפה. לנשימה אני קורא הכנסת אויר והוצאת אויר. שתי הפעולות האלה נקראות נשימה.
האויר שאנו מכניסים בנשימה מגיע בדרך כלל עד לחזה. חלקו נקלט בריאות ומשם גם נפלט החוצה.
יש בגופנו שלשה מרכזים רוחניים המשכנים את הנפש והרוח והנשמה שלנו. (יש לפעמים בספרים שינויים קלים ממה שאני הולך להגיד אך רוב רובם של המבינים טוענים כפי מה שאומר).משכן הנשמה הוא בראש. ומשכן הרוח הוא בלב. ומשכן הנפש הוא בכבד. ובה נעסוק, בנפש השוכנת בכבד.
אומרת לנו התורה "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר" הדם הוא הנפש.
ישנם שני מרכז דם אחד בלב ואחד בכבד (לכן לפעמים מציינים שמשכן הנפש בלב). הכבד יש לו כמה תפקידים, אך נעמוד רק על אחד שהוא סינון רעלים.
כל האירועים שעוברים בחיינו נרשמים בנפש, ואירועים טראומטים יוצרים משקעים בנפש. אירוע טראומטי נקרא אפילו בהלה וכל בהלה כשלפתע הגיע מישהו מבלי אזהרה, קול רעש מבהיל וכו' ועד אירועים חזקים.
זוהי פעולת של הנפש לסנן את האירועים שהתקבלו דרך הלב ולא לתת להם לעלות שוב כדי לא לסכן את הלב. הנפש יכולה לאגור אירועים רבים ולרוב לחיות איתם בשלום. אך לפעמים עולים רישומים אלה למעלה ומזיקים.
אנו מוזהרים לא לאכול דם, אפילו מן החיות הכשרות. אנו זקוקים להוציא את הדם מן הבשר וכן בבישולו נשרף הדם עד שלא יישאר ממנו משהו. שלא נֹאכל את דם החיה, כי שם נפשה שלא נושפע מנפש החיה. באוכלנו את החי אנו מתקנים אותו ואם נֹאכל את דמו נקלל אותנו.
בפסוק מן התורה שהבאתי קודם נאמר במפורש "הדם הוא הנפש". אך קשה לי העניין, והדיוק מכאן צריך בירור. ובזה נעזר בשני פסוקים נוספים. הראשון, "כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז' יא'). השני, "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת" (ויקרא יז' יד'). ואומר רבינו בחיי כך: "עוד צריך שנבאר בפסוקי הדם, הוא שכתוב כי נפש הבשר בדם היא, וכתיב כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא, ושני פסוקים אלה יורו כי הנפש בדם והדם בנפש ששניהם מעורבים ביחד, כענין היין המזוג במים שהמים ביין והיין במים כל אחד בחברו". עד כאן רבנו בחיי.רואים אנו שהנפש והדם לא אחד הם, אלה אחד מזוג בשני. ולי נראה מההסתרה שהסתירו רוב המפרשים מהגילוי שקבלנו כאן שהנפש היא הכח המניעה את הדם.

נחזור לעניינינו רישום הטראומות הנעשות בנפש הן כאין משקעים, והם נקראים שמרי הדם מן הכבד. אין זה ביטוי מדעי אך הוא מופיע בספרי הקודש. הנה דוגמא אחת מספר חשוב מאד שהמלצתי עליו הנקרא "ספר הברית השלם" וכך הוא אומר: "הטחול הנקרא בלשונם (ליען) מקומו בצד שמאל מעט תחת הקיבה בין צלעות האחור והקיבה, ומראהו אדום נוטה לשחרות (שווארץ רויט), והוא ארוך ומעוגל בשתי קצותיו, ומזג הטחול כמזג הכבד חם ולח, ובו הרבה גידים דופקים היוצאים מגיד השמאל שבקיבה, וכן גידים פשוטים באים לו מגיד הנקרא (ווענא פארטע), ויש לו ג"כ כלי מיץ הנקרא (לימפא), ועיקר עבודתו לנקות הדם כי הוא מחובר על ידי שבילים ידועים לכבד אשר על ידו מקבל ומושך פסולת דם הכבד מן יתרת הכבד, כאשר אמרו חז"ל בתקוני זוהר (תיקון כ"א) ז"ל שיורא קריבא לגבי טחול דאיהו בעלה דלא נטיל טחול אלא תמצית דדמא עכ"ל, ועיקר פעולתו שמושך אליו מותר חלקי מרה השחורה ושמרי הדם מן הכבד. אמנם יוצאים ג"כ מן הטחול שבילים ידועים לקיבה אשר על ידיהם הוא שולח מן השחורה שבו אל הקיבה כדי לחזק תאות המאכל בחמיצות שבו". עד כאן מספר הברית שלם.אם היינו יכולים להכניס את הגוף למסך המחשב לקחת את העכבר לסמן את המשקעים בכבד ללחוץ על DELETE
ואז לקום חדשים מצוחצחים ומוכנים לטיסה לחלל. (המשך במאמר הבא)