הכנסתי עצמי למקומות אפלים שעדיין המדע המפותח של ימינו מתחבט ומתלבט בבעיות המוח והלב. וכל שכן החקר הרוחני של אלו האברים שאליהם נלווים הרוח והנשמה. אך אם הגענו הלום נאזור אומץ ולא נרתע ננסה אט אט וכמו שהתחלתי העזר דרך פסוקי המקרא ודברי חז"ל וכך המשיך. ואולי נאיר קצת במקומות האפלים והשם יעזרנו ויוליכנו בדרך הישר.
גמרתי את המאמר הקודם בשאלה מה תפקידה של הנשמה?
השבת עלו בי מחשבות רבות, השם האיר את עיניי בשתי מילים "קדושה" "וטהרה". ואז קשרתי את שתי מילים אלו לשאלתי ומשם כבר רבו המחשבות העצות והתובנות ואנסה להכניס קצת אור. כבר תקופה ארוכה אני מנסה לחקור בנושא קדושה טהרה וטומאה מנסה לברר מה ההבדלים ביניהם ואיך פועל כל אחד מהם. ועכשיו אבוא לקשר את הטהרה והקדושה כנגד הלב והמוח.
נתחיל בהבנה דרך סיפורי בראשית. ולפני שאכנס לתורה הביא מדבריו של רבנו בחיי המתייחס להבנת המקרא ואלו דבריו: "וביאור המאמר, כי כיון שאנחנו בעלי חושים והרגשות אין בנו כח להשיג העניינים השכליים רק בציורי העניינים המורגשים אשר אנחנו מוטבעים בהם, מפני זה הייתה כוונת התורה לכתוב המלות והעניינים כפי כח הבנת השומע כדי שיתיישב הענין על לבו בתחילה מדרך גשמותו מתוך המלות הגשמיות, ואחרי כן יתחכם וידקדק להבין שכל זה אינו כי אם על צד ההקרבה והמליצה, והמשכילים מבקשי ה' יתברך יפשיטו קליפות המלות ההם וגשמותם ויבינו הפנימי שיש בתוכם ושהם מלות נאמרות בחכמה, ועל זה אמר הכתוב (משלי כח' ה') "ומבקשי ה' יבינו כל", ואילו לא היה סיפור התורה בדברים גשמיים הקרובים לשכל ההמון רק בדברים שכליים ועניינים שכליים לא היו מבינים ההמון לא המלות ולא העניינים, ומפני זה נתן הספר בענין שיועיל לחכם ולסכל וכל אדם יחזה בו כפי כוחו וחכמתו ומדרגתו, יועיל לסכל שיתיישב הענין בלבו ומחשבתו כי יש לו בורא נמצא שהוא חייב בעבודתו, ויועיל לחכם שיבין המלות ההם מצד החכמה, ועם זה יהיו הכל שווים בדעת מציאות הבורא יתברך, וכבר המשילו חכמי המחקר הענין הזה לעשיר שבא לו אדם להתאכסן עמו הוא ובהמותיו ונתן לו כל מיני מעדנים למאכל ונתן לבהמותיו תבן ומספוא לכל אחד נתן דבר הראוי לו, כן התורה תרחיב במדות הבורא במליצות גשמיות כפי חולשת דעת ההמון, ותרמוז העניינים השכליים לבעלי החכמה והמוסר". עד כאן רבנו בחיי.
לאחר הקדמה מאלפת זאת אנסה לברר איך מתארת לנו התורה את יצירת החומר דהיינו היכן ואיך לאחר כל השתלשלות העולמות הרוחניים מגיעים אנו אל החומר בדיון הקצר הזה לא אבוא אל תכלית הבירור ואנסה רק לעורר.
פותחת התורה: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" מסביר רבנו בחיי- "את השמים ואת הארץ. מלת "את" בכל מקום לרבות, ועל דרך הפשט באו שני "אתין" הללו לרבות את שני חמרים שברא הקב"ה. אחד שעשה ממנו שמים ואחד שעשה ממנו ארץ. וזה שאמר "הארץ היתה תהו ובהו" ביאר כי הארץ אחרי הבריאה הזאת היתה תהו ובהו. ופירוש תהו ובהו חומר וצורה, כלומר שהלביש לאות חומר צורה. וזהו "את כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה" (ישעיה סו' ב'), ואמר "את כל אלה" כלומר כל אלה הנמצאים ידי עשתה, ואחר כך ויהיו כל אלה בצורתם עתה. ולפי זה החומר נברא תחילה ואחריו לא היתה בריאה כי אם יצירה ועשיה לפי שהכל המציא ממנו והלביש הצורות, ובבריאה זו שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ".עד כאן רבנו בחיי.
נוסיף עוד מעט עניינים נוספים בעניין החומר והצורה וננסה קצת להרחיב מגילוייו של רבינו בחיי שגדולה הסתרתו על גילויו. רומז כאן רבנו בחיי שתחילת ענייני החומר מתחיל לאחר עולם הבריאה דהיינו - השתלשל האור מן האין סוף אל עולם האצילות. וכאן לא דברנו בו. ומשם עבר אל עולם הבריאה זהו "בראשית ברא" ומכאן האור יורד אל עולם היצירה ואחריו אל עולם העשיה ובסופו מתחיל העולם הגשמי. החומר מתחיל בבריאה וביצירה מקבל הצורה, והדברים עמוקים.. ודורש הוא את המילה "ואת" וקוראה "אות" ולאות הלביש חומר וצורה. ועכשיו נביא מדברי הרב אבולעפיה בענין החומר וצורה:
מתוך חיי העולם הבא-ואמנם סתרי עריות הם ענייניים תוריים, והפילוסופים לא השיגום כלל באשר הם, וגם לא קראום בשם זה. אבל התורה האמיתית המשלמת כל חסר הודיענו דבר זה. ואעפ"י שגם הם דברים כוללים ראשית ומרכבה, הנה נודע לנו סודם בפרט בתורה, מסוד אדם וחוה, שהם בכל אדם כדמיון החומר והצורה, שהם ראשית והתחלה לכל מעשה בראשית. וכן אדם הראשון כדמיון הצורה, וחוה אשתו הברואה מצלעו כדמיון החומר.
מתוך ספר גט השמות-עתה בני אחר שבארנו צורת העולם המורגש נבאר בדרך קצרה מן המושכל כאשר ידענו. כי אריסטוטלוס אמר שהוא מאמין כי השפע השופע מהשם יתברך אשר הוא סיבת הכל והוא שופע על שכל אחד נפרד לבד ראשון שהוא עלול אצל השם יתברך. ואמר כי הוא המניע את הגלגל המקיף ונשפעים ממנו גם כן ח' שכלים נפרדים, כל אחד מהם מניע גלגל אחד עד ח' גלגלים הנזכרים, עד גלגל הלבנה. ויש שכל אחד גם כן מניע כל מה שתחת גלגל הירח לפי דעת הפילוסופים, שקראוהו השכל הפועל. והוא הנקרא בלשון רז"ל "אישים", וכן פירש הרב "המורה" ז"ל. ואמר שהם המלאכים המאירים המדברים עם הנביאים, לפיכך נקראים "אישים". ויש לנו בכל זה סודות עמוקים ונפלאים מדרך הקבלה, ונזכיר מהם קצת ברמז כאשר תשיג ידינו... ואומר כי כל ההרכבות כולם נמצאו באדם, ומפני שהוא בתכלית ההרכבה נברא אחרון. וידוע שהוא נברא לתועלת נפשי שהוא תכלית הכוונה, ונמצא הגוף עמו לעזר ולשמש, כאשר נמצא האשה עם בעלה לעזר. כמו הכתוב "אעשה לו עזר כנגדו", ופירשו רז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו להלחם בו. והנה הגוף הוא מורכב מד' יסודות תחילה, וקבל חומר וצורה בהיותו זרע, ונשתנה הגוף מעט מעט מהוויתו הראשונה, וקבל צורת הצמיחה. ואח"כ קבל צורת החיוני, ואח"כ צורה מדברת, ואח"כ צורת השכל. ונשתנה תמיד עת אחר עת עד שיצא מן הכח אל הפועל השלם, שהוא הדביקות בעליונים. שנמצאו רמ"ח איברי הגוף בטבעם לצורך הצורות באלו, כדי להוציא בהם כל דבר שהוא בכח אל הפועל. והיה הדבר ידוע, שכל מעשה האדם אחר דרכי השם יתברך הם באים מכח השכל הדבק בעצם הנפש, וכל הנמצאים אחר דרכי זולתו רצוני לומר זולת השם יתברך, הם באים מכח הטבע הנברא שהוא המטעה אותו, והוא יצר הרע והוא השטן והוא המלאך המות והוא הנחש הקדמוני. וכבר ידעת מה שארז"ל "כיון שנבראת אשה נברא שטן עמה" (מדרש בראשית רבא יז' ו').
גם אבולעפיה לומד את דברי התורה ורומזם לסתרי סתרים וממשיל את האדם לצורה, ואת החומר לחוה. ואז בסופו מביא את המדרש המצמרר "כיון שנבראת אשה נברא שטן עמה". אך לאחר שהבננו שהאשה היא משל לחומר והשטן שהוא היצר הרע גם הוא בחומר, זאת אומרת אדם הראשון שנברא לכתחילה זכר ונקבה מחובר. ובבחירתו עשה לו השם עזר כנגדו. דהיינו הייתה אפשרות שהצורה תתקיים בעצמה והיא בחרה להוציא את החומר מתוכה. ומכיוון שנפרד החומר חייב היה להיברא איתו השטן הוא היצר הרע ובהמשך ננסה להאיר בנושא.
לאחר הקדמה זו נשוב לנושא הקדושה והטהרה כעת הגדיר הגדות קצרות כדי שאוכל לסיים כאן ואתן לקורא לעכל ולהבין ולהתכונן. שלא נקיים "תפסת מרובה לא תפסת" או כנאמר "מרוב דובים לא רואים את היער".
טהרה-התנתקות מהחומר. קדושה-שריפת החומר. טומאה-התחברות לחומר. ומכן נמשיך בפעם הבאה.
קדושה-שריפת החומר?
השבמחקהאם יצר הטוב לא אמור גם להמצא בחומר? שהינו הפוטנציאל לטוב ולרע יחדיו?
השבמחקיצר הרע כח הדמיון
השבמחקיצר הטוב כח המחשבה