הגענו למשה. במקורם יוצאים משה ורבי עקיבא משני האחים קין והבל. שרבי עקיבא הוא מחלק טוב של קין, ומשה מחלק טוב של הבל.
ואחר שביארנו את גלגוליו של רבי עקיבא נבוא לגלגולי משה, הוא גלגול הבל ושת כפי שמעידות אותיותיו. מ'שה ש'ת ה'בל ראשי תיבות מ'ש'ה'.
אומרים המקובלים כך: שמחויב על פי הגלגול שראובן הורג את שמעון, לאחר כמה שנים מחויב שמעון להרוג את ראובן. היינו שמגלגלים יחד את שתי הנשמות, והנהרג הורג את הורגו מהגלגול הקודם.
אך בל נחשוב שצריך משה לפגוש את רבי עקיבא ולהורגו. שהרי שניהם מחלק טוב של הנשמה וצריך החלק הטוב לפגוש את החלק הרע.
כללי הגלגולים הם מהדינים הקשים ביותר בתורת הסוד. ואין המקום כאן לעיסוקם. וכל שכן שאינני מתיימר להבינם.
משה בורח למדבר הוא פוגש במדיין את צפורה שנהיית לו לאשה. ודרכו חזרה למצרים להושיע את עם ישראל מעבדותם, יוצא הוא לדרך תיכף אחרי שנולד בנו השני אליעזר. ומכיוון שפחד הוא למול את בנו בדרך, שמתלתולי הדרך עלול למות מהברית. כך חשב משה. אך השם חשב אחרת. כך מתארת לנו התורה: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהֹוָה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ: וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי: וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת".
מסביר רש"י
ויבקש המיתו - למשה לפי שלא מל את אליעזר בנו ועל שנתרשל נענש עונש מיתה. תניא אמר ר' יוסי חס ושלום לא נתרשל אלא אמר אמול ואצא לדרך? סכנה היא לתינוק עד שלשה ימים. אמול ואשהה שלשה ימים? הקב"ה צווני לך שוב מצרים. ומפני מה נענש מיתה לפי שנתעסק במלון תחלה. והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום הבינה צפורה שבשביל המילה הוא.
ותגע לרגליו - השליכתו לפני רגליו של משה:
ותאמר - על בנה:
כי חתן דמים אתה לי - אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך הורג אישי אתה לי.
וירף - המלאך ממנו. אז הבינה שעל המילה בא להורגו:
אמרה חתן דמים למולת - חתני היה נרצח על דבר המילה.
עוד מעט נחזור לכאן וננסה לברר מה קרה כאן מכיון שרש"י מאד תמוה מהיכן לוקח את דבריו.
בינתיים נעסוק בגלגולים: קין, החלקים הרעים שבו מתגלגלים כך: הנפש הרע במצרי, והרוח בקורח, והנשמה ביתרו. ויש לו רמז בתורה שנאמר "כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן" וראשי תיבות של י'ק'ם', י'תרו ק'ורח מ'צרי. ומשה שהוא גלגול הבל צריך להרוג את השלשה. המצרי הוא אותו המצרי שכבוגר משה ויוצא מן ארמון פרעה לראות את אחיו עבריים, רואה איש מצרי מכה איש עברי. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמינהו בחול.
נבאר: אותו המצרי בא בלילה לביתו של אותו העברי ומוציא אותו לעבודה. כשמתנגד העברי מכה אותו המצרי ומשלחו לעבודה. ובזמן שהעברי בעבודה נכנס המצרי לביתו של העברי לתוך מיטתו ואונס את אשת העברי, שלא ידעה בחשבה שזה בעלה.
ובבוקר כששב העברי לביתו רואה את המצרי יוצא מביתו וכבר נודע לו מעשהו של המצרי, וטוען כנגד המצרי. אך מוסיף המצרי להכותו. וכל זאת ראה משה. והסתכל כה וכה. מספרת הגמרא מה הכוונה כה וכה, הסתכל במצרי מתחילת גלגוליו ועד סוף הדורות וראה שלא יצא ממנו משהו מתוקן ואז הורגו בשם המפורש.
קורח שבא לחלוק על משה, אומר לו משה, בא בבוקר אם כל תלמידיך תקטירו קטורת ואהרן כנגדכם, (שהרי רצה קורח את הכהונה שניתנה לאהרן). ונראה למי ישעה השם. ואז בולעת האדמה את קורח ועדתו.
נשאר למשה תיקון יתרו. אך משה אינו רוצח. גם הריגת המצרי הייתה מחוסר ברירה שהרי עוד מעט והיה המצרי הורג את העברי. וכן קורח לא נתן פתח למשה שניסה עוד משה להניעו ממעשיו.
ומשני ההריגות קבלה נשמת קין עליה ביתרו. ויתרו זכה לתקן את פגם קין (ואולי נעסוק בזה בפעם אחרת מפני מורכבות ואורך העניין) ואף נותן יתרו את צפורה ביתו למשה.
ואחר שביארנו את גלגוליו של רבי עקיבא נבוא לגלגולי משה, הוא גלגול הבל ושת כפי שמעידות אותיותיו. מ'שה ש'ת ה'בל ראשי תיבות מ'ש'ה'.
אומרים המקובלים כך: שמחויב על פי הגלגול שראובן הורג את שמעון, לאחר כמה שנים מחויב שמעון להרוג את ראובן. היינו שמגלגלים יחד את שתי הנשמות, והנהרג הורג את הורגו מהגלגול הקודם.
אך בל נחשוב שצריך משה לפגוש את רבי עקיבא ולהורגו. שהרי שניהם מחלק טוב של הנשמה וצריך החלק הטוב לפגוש את החלק הרע.
כללי הגלגולים הם מהדינים הקשים ביותר בתורת הסוד. ואין המקום כאן לעיסוקם. וכל שכן שאינני מתיימר להבינם.
משה בורח למדבר הוא פוגש במדיין את צפורה שנהיית לו לאשה. ודרכו חזרה למצרים להושיע את עם ישראל מעבדותם, יוצא הוא לדרך תיכף אחרי שנולד בנו השני אליעזר. ומכיוון שפחד הוא למול את בנו בדרך, שמתלתולי הדרך עלול למות מהברית. כך חשב משה. אך השם חשב אחרת. כך מתארת לנו התורה: "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהֹוָה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ: וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי: וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת".
מסביר רש"י
ויבקש המיתו - למשה לפי שלא מל את אליעזר בנו ועל שנתרשל נענש עונש מיתה. תניא אמר ר' יוסי חס ושלום לא נתרשל אלא אמר אמול ואצא לדרך? סכנה היא לתינוק עד שלשה ימים. אמול ואשהה שלשה ימים? הקב"ה צווני לך שוב מצרים. ומפני מה נענש מיתה לפי שנתעסק במלון תחלה. והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום הבינה צפורה שבשביל המילה הוא.
ותגע לרגליו - השליכתו לפני רגליו של משה:
ותאמר - על בנה:
כי חתן דמים אתה לי - אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך הורג אישי אתה לי.
וירף - המלאך ממנו. אז הבינה שעל המילה בא להורגו:
אמרה חתן דמים למולת - חתני היה נרצח על דבר המילה.
עוד מעט נחזור לכאן וננסה לברר מה קרה כאן מכיון שרש"י מאד תמוה מהיכן לוקח את דבריו.
בינתיים נעסוק בגלגולים: קין, החלקים הרעים שבו מתגלגלים כך: הנפש הרע במצרי, והרוח בקורח, והנשמה ביתרו. ויש לו רמז בתורה שנאמר "כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן" וראשי תיבות של י'ק'ם', י'תרו ק'ורח מ'צרי. ומשה שהוא גלגול הבל צריך להרוג את השלשה. המצרי הוא אותו המצרי שכבוגר משה ויוצא מן ארמון פרעה לראות את אחיו עבריים, רואה איש מצרי מכה איש עברי. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמינהו בחול.
נבאר: אותו המצרי בא בלילה לביתו של אותו העברי ומוציא אותו לעבודה. כשמתנגד העברי מכה אותו המצרי ומשלחו לעבודה. ובזמן שהעברי בעבודה נכנס המצרי לביתו של העברי לתוך מיטתו ואונס את אשת העברי, שלא ידעה בחשבה שזה בעלה.
ובבוקר כששב העברי לביתו רואה את המצרי יוצא מביתו וכבר נודע לו מעשהו של המצרי, וטוען כנגד המצרי. אך מוסיף המצרי להכותו. וכל זאת ראה משה. והסתכל כה וכה. מספרת הגמרא מה הכוונה כה וכה, הסתכל במצרי מתחילת גלגוליו ועד סוף הדורות וראה שלא יצא ממנו משהו מתוקן ואז הורגו בשם המפורש.
קורח שבא לחלוק על משה, אומר לו משה, בא בבוקר אם כל תלמידיך תקטירו קטורת ואהרן כנגדכם, (שהרי רצה קורח את הכהונה שניתנה לאהרן). ונראה למי ישעה השם. ואז בולעת האדמה את קורח ועדתו.
נשאר למשה תיקון יתרו. אך משה אינו רוצח. גם הריגת המצרי הייתה מחוסר ברירה שהרי עוד מעט והיה המצרי הורג את העברי. וכן קורח לא נתן פתח למשה שניסה עוד משה להניעו ממעשיו.
ומשני ההריגות קבלה נשמת קין עליה ביתרו. ויתרו זכה לתקן את פגם קין (ואולי נעסוק בזה בפעם אחרת מפני מורכבות ואורך העניין) ואף נותן יתרו את צפורה ביתו למשה.
לא שאלנו עד עתה מדוע הורג קין את הבל אחיו? למדונו חז"ל דרך הפסוקים שעם כל אחד נולדה תאומה. ומזה שכתוב בהבל "ותוסף ללדת את אחיו את הבל" מריבוי ה"אתים" למדו שעם הבל נולדה תאומה יתרה. וחשק בה קין בטענה שהוא הבכור ובקנאתו הורג את הבל. וצפורה היא גלגול אותה התאומה, לכן היה צריך יתרו שהוא גלגול קין (אחד משמותיו של יתרו הוא קיני) למסור את צפורה שהיא תאומת הבל למשה שהוא הבל. וקין הוא הס"מ (המלאך הנקרא סמא"ל הוא מלאך המוות) כמו שמכונה בזוהר "קינה דמסאבותא (מסאבותא פירושו טומאה) והרג הס"מ את הבל.
ואנו שבים לסיפור שלנו במלון. כאן לא מצליח הס"מ להרוג את משה. מנסה הוא לבולעו מרגליו ומגיע עד אבר המילה, מנסה הוא מראשו ומגיע עד במילה. והטעם מפני כי הבל נולד מהול, ועדין לא נצטוו על המילה. ומשה כבר נולד אחר הציווי וגם הוא נולד מהול. ובצווי המילה גם מי שנולד מהול צריכים לעשות לו הטפת דם. ובהטפת הדם שנעשה למשה לא יכל עליו הס"מ. ומדוע צפורה משתמשת שם במילה חתן? שהרי ידוע שאדם שהוליד נקרא איש. וכשאין לו בנים נקרא חתן. ומשה היה איש, והבל היה חתן.
עכשיו ננסה להבין מה אמרה לו צפורה שהיא תאומתו של הבל דהיינו משה. אמרה לס"מ אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך כמו שמסביר רש"י. זאת אומרת שהרגת את הבל, אבל עכשיו אתה מבקש להרוג את משה. שיש לו עמי בנים, נמצאת הורג אישי אתה לי. ואז ירף ממנו. ומסביר רש"י המלאך ממנו, אז הבינה שעל המילה בא להורגו. וכשראתה שלא יכול להרוג את משה אמרה חתן דמים למולות, דהיינו חתני היה נרצח על דבר המילה, דהיינו הבל שלא נימול כראוי. לפיכך היה כח בס"מ לפגוע בו אבל משה שנימול כראוי אין כח בס"מ לפגוע בו.
עד כאן להיום וברוך השם לעולם אמן ואמן.
ואנו שבים לסיפור שלנו במלון. כאן לא מצליח הס"מ להרוג את משה. מנסה הוא לבולעו מרגליו ומגיע עד אבר המילה, מנסה הוא מראשו ומגיע עד במילה. והטעם מפני כי הבל נולד מהול, ועדין לא נצטוו על המילה. ומשה כבר נולד אחר הציווי וגם הוא נולד מהול. ובצווי המילה גם מי שנולד מהול צריכים לעשות לו הטפת דם. ובהטפת הדם שנעשה למשה לא יכל עליו הס"מ. ומדוע צפורה משתמשת שם במילה חתן? שהרי ידוע שאדם שהוליד נקרא איש. וכשאין לו בנים נקרא חתן. ומשה היה איש, והבל היה חתן.
עכשיו ננסה להבין מה אמרה לו צפורה שהיא תאומתו של הבל דהיינו משה. אמרה לס"מ אתה היית גורם להיות החתן שלי נרצח עליך כמו שמסביר רש"י. זאת אומרת שהרגת את הבל, אבל עכשיו אתה מבקש להרוג את משה. שיש לו עמי בנים, נמצאת הורג אישי אתה לי. ואז ירף ממנו. ומסביר רש"י המלאך ממנו, אז הבינה שעל המילה בא להורגו. וכשראתה שלא יכול להרוג את משה אמרה חתן דמים למולות, דהיינו חתני היה נרצח על דבר המילה, דהיינו הבל שלא נימול כראוי. לפיכך היה כח בס"מ לפגוע בו אבל משה שנימול כראוי אין כח בס"מ לפגוע בו.
עד כאן להיום וברוך השם לעולם אמן ואמן.
יפה, יפה מאוד!
השבמחקשאלה - מה הכוונה "קין הוא הסמ " - קין זה אדם/איש/גבר.
למה התכוונת ?
ניב.