יצא מבטן אמו

 

מוצאי שבת 10 ימים לעומר

ספר פרי הארץ - כשבא אל המקוה יכוין שהמקוה הוא שם קנ"א דהיינו אהי"ה במלוי ההי"ן כזה אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה גמטריא קנ"א כמנין מקוה ועיקר יכוין שהמקוה שאנו טובלים בו הוא בעצמו שם קנ"א ע"י השתלשלות ויטבול פעם א' ואח"כ יכוין שם קנ"א כנ"ל בשעת שהוא תחת המים ואח"כ יכוין שם אגל"א (עיין זח"ג שז ע"א) שהוא שם הגבורות היוצא מר"ת הפסוק אתה גבור לעולם אדני ויטבול פעם ב' ויכוין שם הנ"ל ואח"כ יכוין שם אל"ד ויכוין שמשם אגל"א נעשה מא' ג' ד' ונעשה שם אל"ד ויטבול פעם ג' ויכוין שם הנ"ל ואח"כ יטבול פעם ד' בשעה שיהא ראשו תחת המים ישלוב השני שמות אהי"ה ואל"ד כזה אל"ף א' ה"ה ל' יו"ד ד' ה"ה ויכוין את הדבר שמתפללים עבורו שהוא בתוך השם הזה הוא נמתק שיעלה אותו כנ"ל ויטבול פעם ה' וישלב את השם אהי"ה פשוט עם השם אל"ד פשוט כזה אאהליד"ה ויכוין להעלות הדבר שמתפלל אל מדריגה עליונה של הבינה ואז נעשה הכל חסד ורחמים גמורים:

ע"כ מצאנו דברי קדשו של הרב מהור"א (הוא רבי אברהם המלאך זי"ע) הנ"ל:

ראוי לציין כל פרשת לך לך בספר פרי הארץ נלקחה מפרשת לך לך מהספר חסד לאברהם (הוא רבי אברהם המלאך זי"ע). ומה שמובא בסוף פרשת לך לך מפרי הארץ הוא מה שהבאתי למעלה, אך הוא לא נמצא אצל ה"חסד לאברהם". מחבר הספר "פרי הארץ" הוא רבי מנחם מנדל מויטעפסק נפטר בראש חודש אייר תקמ"ח. וספרו נלקט מדברי קודשו שאמרם בכל שבת על יד הרב אליעזר זוסמן זלה"ה, ויצא לאור בשנת תקע"ד, עשרים ושש שנים לאחר פטירת הצדיק מויטעפסק, הקבור בבית העלמין הישן בטבריה, בחלקת תלמידי הבעש"ט. הסברה נותנת שלא נמצא מאמר לפרשת לך לך, ואז הכניסו את דברי המלאך לפרשת לך לך.

כעת נבוא לבאר את דבריו של ה"מלאך": מקוה הוא בגימטריא קנ"א אשר הוא אחד המילואים של שם אהי"ה. יש שלשה סוגי מילואים: אלפין ההין ויודין. מילוי אלפין: באותיות אל"ף ויו"ד אין שינוי, השינוי בא רק באות ה'. שלוש אפשרות יש: הא הה הי. וכאן המילוי הוא אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה שנקרא מילוי ההי"ן, והגימטריא שלו היא 151=קנא=מקוה. כשאנחנו מכוונים אנו למעשה עושים יחוד, מייחדים את שם השם אהיה במילואו, במחשבה שהמקוה בעצמו הוא שם קנ"א וטובלים טבילה (ראשונה) וכשאנחנו במים שוב מכוונים בתוך המים את אותה הכוונה. אחר שעולים מתוך המים (רק הראש בחוץ) מכוונים בשם אגל"א שהם ראשי המילים מתוך הפסוק א'תה ג'בור ל'עולם א'דני. וטובלים (טבילה שניה) ובתוך המים מכוונים שוב לשם אגל"א. ועולים מתוך המים (רק הראש בחוץ). ואז מכוונים לשם אל"ד הכוונה ש-א' וג' משם אגל"א הפכו לד' ושוב טובלים (טבילה שלישית) וכן יכוון זה בתוך המים. ושוב עולים. ושוב טובלים (טבילה רביעית)  ובתוך המים יכוון אהיה במילוי אל"ד פשוט כזה: אל"ף א' ה"ה ל' יו"ד ד' ה"ה. ושוב טובלים (טבילה חמישית) וכשהוא בתוך המים ישלב במחשבה אהיה עם אל"ד כך: אאהלידה.

ואסביר מה שצריך להבין למי שמכוון לטבול כך. אני טובל וכשאצא אהיה כתינוק היוצא מרחם אמו זך וטהור. בתוך הרחם נמצא העובר בתוך מי שפיר שהם כדוגמת מי המקוה הנקראים מים חיים בחינת "אלהים חיים". ה-רחם אותיות רמ"ח. בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכשחוזר שליח הציבור על "י"י אלהיכם אמת" עוד שלש תיבות יחד רמ"ח. (אם מתפלל ביחידות מוסיף לפני "שמע" "אל מלך נאמן" וכך יש לו רמ"ח תיבות. ואם חשקה נפשכם בעוד, גשו אל המאמר הטהרה והיטהרות  כאן בבלוג.

התנוחה בתוך המים כתנוחת התינוק ברחם.

 

לסיכום:

1.      קנ"א - כשהראש בחוץ וכשהראש בפנים.

2.      אגל"א - בחוץ ובפנים.

3.      א"לד - בחוץ ובפנים.

4.      אל"ף א' ה"ה ל' יו"ד ד' ה"ה - בתוך המים.

5.      א'א'ה'ל'י'ד'ה' - בתוך המים.

אפשר לרשום את הסיכום על דף קטן (עדיף בלימינציה) להתבונן בו לפני הטבילות.

 

וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים

העליתי מאמר מתוך הספר "בת עין" דרוש לשבת הגדול (מאמר מחיה נפש)

הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ו' י"ט). הנה עיקר תכלית המצות היא כדי לצרף בהן את הבריות (בראשית רבא מ"ד א), פירוש כי הגוף הוא דבר גשמי בחינת חושך בלתי אור, והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו רצה לזכך ולזכות את ישראל שיכנס ויאיר אור השם יתברך בגוף הגשמי, ושיהיה להם אור רוחני באהבה ויראה לה' ומחשבות קדושות, לפיכך הרבה להם תורה ומצות (מכות פ"ג משנה ט"ז), כדי שעל ידי תורה ומצות יאיר בהם אור ה', ויבואו לבחינת עלמא דאתכסיא, לבחינת מחשבה קדושה באהבה ויראה בלתי לה' לבדו, כמאמר הכתוב (דברים כ"ט כ"ח) הנסתרות לה' אלהינו וגו' פירוש שהעיקר הוא שיהיה הנסתרות היינו המחשבות קדושות בלתי לה' לבדו.

ובחינת מחשבה כזו נקרא בחינת שבת, בחינת נייחא לה' שנעשה רצונו, וכמו ששמעתי מאבי זללה"ה שאמר בשם ר' ליבר זללה"ה על שבת שלפני הפסח שקורין אותו שבת הגדול, פירוש שב"ת הוא המחשבה, פס"ח הוא הדבור שנקרא פ"ה ס"ח, ובחינת שבת בחינת מחשבה שלפני הפסח הוא הדיבור, כשהוא בבחינת קדושה קורין אותו שבת הגדול, כי הוא העיקר כנ"ל.

גם יש לפרש על זה הדרך, דהנה יש ב' בחינות (של) צדיקים באהבה לה', בחינה א' שאוהב את ה' מחמת רוב שפלותו, שרואה פחיתות עבודתו לה', ואף על פי כן הקב"ה מרחם עליו ועושה לו חסד ורחמים אף על פי שאינו כדאי, כמו שאנו משבחים אותו, ברוך מרחם על הבריות, אף על פי שאינו כדאי, אמנם כל זה הוא אהבתו לה' כאשר רואה חסדי השי"ת שעליו. אמנם יש עוד בחינת צדיקים שאוהבים את ה' מתוך יסורים (היינו כאשר אין להם משאלות לבם עדיין, ואף על פי כן הם אוהבים אותו ית') באהבה אמיתית אעפ"י שעדיין אין להם בחינת גאולה וישועה מיסורים שלהם.

ובחינה זו נקרא שבת שלפני הפסח, פירוש שבת מרמז לבחינת אהבה עילאה פסח מרמז לבחינת גאולה. וזהו שבת שלפני הפסח, פירוש בחינת אהבה לה' שהוא מתוך יסורים, שלפני הפסח בחינת גאולה, קורין לבחינה זו שבת הגדול, בחינת אהבה עילאה הגדולה במעלה מבחינה הראשונה.

ובחינה זו היה במצרים, שהיה שבת שלפני הפסח לפני הגאולה, והיה גדול משאר שבתות, כי שבת אחר אינו מאיר בימי השבוע רק עד יום ג' בשבת כדאיתא בגמרא, ושבת שבמצרים שלפני הפסח היה בעשור לחודש, והאיר בימי השבוע עד יום ד' שהוא ערב פסח, והיה לישראל אהבה לה' ושחטו את הפסח באהבה גדולה לה' כל עדת ישראל על ידי הארת שבת הגדול בחינת אהבה עילאה כנ"ל.

וזהו עיקר תכלית המכוון של כל המצות, שיאירו אור ה' בהגוף בבחינת אהבה ויראה במחשבתו כנ"ל.

אמנם זהו דוקא אחר שנתן לנו השי"ת את תורתו הקדושה בתרי"ג מצות, ומעוררים את לבבינו ומחשבותינו לבחינת אהבה כנ"ל, אבל אבותינו אברהם יצחק ויעקב שעדיין לא קבלו את התורה והמצוות זככו את גופם בשאר עבודות, כדאיתא בספרים שאברהם אבינו עליו השלום עבד לה' בחפירת באר מים חיים עבודת תפילין, ומה שנתקן על ידינו בעולמות עליונים על ידי תפלין שלנו בחינה זו תקן אברהם אבינו ע"ה בחפירת הבאר.

ובאמת חפירת הבאר הוא זרה ממצות ה', שאינה מהם, רק הוא בחי' תאוות עולם הזה, ולכן נקרא עבודה זרה, פירוש שהיא עבודה שאינה ממצות ה' ולכן נקראת זרה.

וזהו שיסד בעל אגדה מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו. פירוש, שמתחלה קודם מתן תורה היו אבותינו מזככים גופם על ידי עבודות אחרים לה' שנקראו זרים ממצות ה' כנ"ל, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, פירוש שקירב אותנו בקירוב גדול שיהיה הזיכוך על ידי מצות הקדושים ולא על ידי עבודות אחרים וזרים.

וזהו שרמזו רז"ל אין צו אלא עבודה זרה, ואיתא בזוהר הקדוש עבודה זרה ברשותייהו קיימין בתאוון אחרנין וכו'. פירוש, עבודות שהם בבחינת רשות בבחינת תאוות אחרים, תאוות עולם הזה, ואינם בבחי' מצות ה', זהו שנקרא עבודה זרה, ומזהיר הכתוב על בחי' עבודות אלו שגם הם יהיו בבחינת קדושה.

וזהו שאמר הכתוב (הושע י"ג ד') וְאָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע וּמוֹשִׁיעַ אַיִן בִּלְתִּי, פירוש שיהיה לך בחינת אור ה' אהבה ויראה אפילו בעסקך בבחינת ארץ מצרים, בבחינת גשמיות, גם שם תראה בחינת אלהות, ותתבונן ממנה גדולת הבורא ברוך הוא. ואימתי יהיה זה, כאשר אלהים זולתי לא תדע, פירוש שתדע שאין שום בחינת חיות אחר בלתי מה' שמלא כל הארץ כבודו ית'.

וזהו שאמר הכתוב הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה וגו'. ר"ל המחטא הוא לשון חסרון, פירוש כשיחסר לכהן בחינת אותה אכילה גשמיות. רק במקום קדוש תאכל, שיאכל אותה בבחינת קדושה, שיתבונן בבחינת קדושה שיש בה חיות אלהית כנ"ל. וזהו שאמרו חז"ל הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, שעל ידי אכילת כהנים שאכלו במקום קדוש היינו בבחינת קדושה כנ"ל, האירו אור ה' בבעלים בבחינת אהבה לה', בבחינת תשובה, ועל ידי זה מתכפרים, שנזכה לזה אמן כן יהי רצון: