יצאנו מחג הסוכות ונכנסנו לחג שמיני עצרת, יצאנו מן הסוכה ונכנסנו הביתה, יצאנו מדירה ארעי ונכנסנו לדירת קבע, יצאנו מצילא דמהמנותא ונכנס לדירת גג בטון. (צילא דמהמנותא - כך נקראת הסוכה - צל האמונה. הסוכה היא זכר לענני הכבוד שליוו את בני ישראל במדבר הם פלסו להם את הדרך הם חיפו עליהם מלמעלה ומהצדדים הם שמרו על בגדיהם שלא יתבלו. האמונה בבורא עולם היתה חזקה בליבם שאפשר היה לחוש אותה). והסוכה היא צל לדבר שהרי היציאה לדירת ארעי ללא גג מעל הראש אפשר לסכך בכל דבר הגודל מן הארץ אפילו פסולת הענבים והזיתים. הקירות הם דפנות ארעיות של דיקט אפשר אפילו לקשור חוטים כל שלשה טפחים.

והנה חזרנו בשמחה לבית הקבע לחג שמיני עצרת ובתוכו שמחת תורה סיימנו את חומש דברים ומתחילים שוב מבראשית.

התעוררו בי כמה שאלות בסוכות אנו מברכים בתפילה "את יום חג הסוכות הזה" ובשמיני עצרת אנו מברכים "את יום שמיני עצרת החג הזה". תמהתי מדוע בסוכות באה המילה "חג" לפני סוכות ואילו בשמיני עצרת באה המילה "חג" אחר שמיני עצרת. וכשנכנסתי לברר גיליתי שיש כאן עוד כמה שאלות והנה אני בא לדון בהם. השאלה האם שמיני עצרת הוא המשך לחג הסוכות או מכיוון שהוא רגל בפני עצמו כפי שהורונו חכמינו ואז הוא לא ממשיך את חג הסוכות. מה קורה אם בתפילת שמיני עצרת אומרים בטעות את "חג הסוכות" במקום "שמיני עצרת החג הזה". נחלקו הפוסקים יש הטוענים שכיון שהוא חג בפני עצמו ואם המתפלל טעה ועקר רגליו צריך לחזור על התפילה ויש שלא טוענים כך.

בסוכות בכל שבעת הימים אנו מברכים בזמן אכילת סעודת קבע ליישב בסוכה, בין ביום ובין בלילה. ארבעת המינים אנו נוטלים רק בשעות היום. אך אכילה ושינה ולימוד הכל נעשה בסוכה בין ביום ובין בלילה. ומהיכן למדנו זאת. הרי התורה אומרת: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (ויקרא כ"ג מ"ב). שבעת ימים כתיב ומהיכן לומדים שגם בלילה? חז"ל למדו זאת בגזירה שווה. בשבעת ימי המילואים (אלו הימים שישבו אהרן ובניו באהל מועד והכינו עצמם להיכנס למשכן על מנת לעבוד את השם במעשה הקורנות, ואילו משה מקים ומפרק בשבעה ימים אלו את המשכן ומקריב קורבנות). נאמר בתורה: "וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהֹוָה וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי" (ויקרא ח' ל"ה). ומכאן גזרו חז"ל גזירה שווה, מה בשבעת ימי המילואים נכתב "תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה" אף כאן בסוכות שכתוב "תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" הכוונה יומם ולילה. וזוהי מלאכה קלה לקביעת גזירה שווה, שהרי שני פסוקים קודם בימי המילואים כתיב: "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם" (ויקרא ח' ל"ג). שהרי לכאורה נראה פסוק אחד מיותר (אך וודאי שלא כי הוא משמש לגזירה שווה). לא סתם בחרו חז"ל ללמוד מכאן שהרי אחר השבעת ימים מגיע ראש חודש ניסן ואז הוקם המשכן, התורה מציינת את המאורע "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא משֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא ט' א'). מכאן נלמד, כמו ששבעת ימי המילואים היו הכנה ליום השמיני שהוא הקמת המשכן והתכנסות אהרן ובניו אל המשכן לעבוד את השם כפי שהתכוננו כל שבעת הימים, כן שבעת ימי חג הסוכות הם הכנה להתכנסות אל בית הקבע לעבוד את השם. האמונה שנצברה בשבעת ימי החג, ההתעסקות בכל הימים האלו סביב מצוות הסוכה, התפילות החגיגיות, ההלל בכל יום, הזמנת האושפיזין אברהם יצחק יעקב משה ואהרן יוסף ודוד אל הסוכה, הישיבה בסוכה, השינה בסוכה, האכילה בסוכה מילאו את מצברי האמונה לכל השנה. כעת נבוא לעבוד את הקדוש ברוך הוא בדירה הקבע. אם חשבנו שהבית שאנו דרים בו הוא שלנו שרכשנו אותו בדמים מרובים, כעת אנו מבינים שזהו בית השם שאנו ראויים לגור בו מוגנים על ידי הקדוש ברוך הוא וכשנבוא לקיים מצוות נעשה זאת בשמחה ששאבנו משמחת התורה. מיעטנו בדיבורי חול בסוכה כפי שהורונו, כך נמעט גם כעת בדיבורי חול. השמחה בכל הידיעות האלו תתן לנו כח כל השנה. הריקודים שרקדנו בשמחת תורה תיקח את רגלנו למקומות טובים, שהרי שמיני עצרת הוא "רגל" בפני עצמו.