ויקח קרח

(אבות פרק ה) כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:

(במדבר פרק טז) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר אומר רש"י - לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה. הגמרא בירושלמי סנהדרין אומרת, קורח אפיקורס היה. דהיינו כפר בשם ובתורתו.

אני כבר אומר בתחילה, שבסופו של דבר הגיע לאותן המסקנות אך אפתח בשאלות תמימות. הרי קֹרח היה עשיר מופלג, אמרו עליו חז"ל חכם גדול היה קֹרח. ומה תוסיף לו הכהונה. שהרי הכהנים היו עניים ואכלו מבשר הקורבנות קבלו מתנות כהונה וחלו במחלות מעיים מהבשר, ומזה שהלכו יחפים במקדש. 

שבט לוי התחלקו לכהנים וללויים. אהרן ובניו נבחרו לכהנים והיתר ללויים, מהיא שורש החלוקה. חסד ודין, גדולה וגבורה. הכהן שהיה מקריב את הקרבנות היה צריך להיות כולו חסד. שהרי הקורבן כפרה על בעליו, והשם היה צריך לסלוח לבעליו בהקריבו את קורבנו. הקרבת הקורבן תלויה במחשבת הכהן, ועל כן היה הכהן הראשון שצריך לכוון שהקורבן יכפר לבעליו. על כן חייב הכהן להיות איש חסד. הלויים שתפקידיהם רבים, במדבר הצטרכו לטפל בכל העברת המשכן הפירוק הנשיאה ההרכבה. עבודה שהצריכה דייקנות מרובה. הכל על פי מדת הדין. ובמקדש עבדו בשמירה במדת הגבורה, ושוררו וניגנו שזו עבודה של דייקנות על פי מדת הדין.

אך עוד לפני שנולדו השבטים לפני שקם שבט לוי הקריבו קורבנות ומי שהקריב הוא הבכור.

אך העניין הוא קדום יותר. אומרים חז"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, המקרא היא התורה, ואיננו יכולים לדרוש את המקרא ולבטל את הפשט. אך עם הפשט אפשר לדרוש ולרמוז ואף להתעמק בסודות המקרא. ונאמר אדם וחוה משל לחומר וצורה. עד בריאת האדם כל העולם היה מוכן בכח וכאשר אדם פוקח את עיניו העולם עובר מכח לפועל.

העולם נברא מאין ליש החומר הראשוני נקרא היולי. רעיון הבריאה הוא זה שמשתלשל מהאין. אנחנו מכנים את ההשתלשלות ספירות ותופסים את הספירות כאור שאפשר לדבר עליו כשכלים ומידות. 

רעיון הבריאה מוביל את הספירות, בספירת הכתר הרעיון מתגלם במחשבה. סוף מעשה במחשבה תחילה. בסופו מן המחשבה נאצל החומר הראשוני והאין הפך ליש. החומר והצורה שנמשלו לאדם וחוה, אדם הוא נמשל לצורה וחוה לחומר. ומכאן נאמר שהנקבה נבראה לפני הזכר. בתוך השתלשלות הספירות נמשלים החומר והצורה לבינה ולחכמה. ומכאן בא כוחה של הבינה לבוא בטרוניא לפני הבורא, "מדוע שני מלכים משתמשים בכתר אחד". שהרי הכתר הוא המחשבה והמחשבה משתלשלת לבינה, ומכאן ראתה הבינה את עליוניותה (בכורתה). אך אומר לה הבורא בך מתעוררים הדינים ובעלת הדין צריכה להיות כפופה לחסד "לכי ומעטי את עצמך!". ראה הקדוש ברוך הוא בתחילת המחשבה שלא יכול העולם להתקיים במידת הדין הקדים מדת הרחמים ושיתף לו את מדת דין. 

ואז חוה במידת הדין קלקלה. ובאים קין והבל לברר למי הבכורה. וכאן קם קין מידת הדין על הבל להורגו. יעקב מדת הרחמים גובר בעורמה על אחיו וזוכה בבכורה אך גם בתולדותיו מתגלה פגם. ראובן הבכור פגם ויהודה מקבל את ההנהגה ויוסף את הברכות.

ואז במצרים הוא כור ההיתוך לעם ישראל צומח מתוך שבט לוי בבית עמרם אהרן איש החסד שמקבל את הכהונה. ואחיו הצעיר משה מקבל את ההנהגה. והלויים הם אחיו של עמרם. 

וקורח שנמנה על הלויים לא קבל את פסק הבורא, למרות שמידת הגבורה שלטה בו עמד בדין וניסה להוכיח את משה שצודק הוא. כל השאלות שמביאים ממנו אינם שאלות אלה הם ההכרעות שמראה קורח שמגיע לו הכהונה. הוא חוט התכלת, הוא המזוזה, הוא מוכיח בדין את צדקתו. ואומרים חז"ל להעתיד לבוא תהיה ההלכה כפיו.

אך קורח חולק על משה ועל השמים ועל התורה כולה. אז השם גומל לו כמעשיו קורח הוא הדין שורשו בבינה הוא קורץ מחומר לכן יבוא החומר אשר אינו בשמים אלא בארץ, היא האדמה אשר פוצה את פיה. ובולעה אותו ואת כל עדתו.