והנחש היה ערום מכל חית השדה

כבכל שנה מגיע הנחש בפרשה הראשונה של חומש בראשית. והשאלה מנקרת וחוזרת במוחי כל שנה, מאין בא הנחש?

רוב המפרשים ככולם לא העלו בפירושם תשובה מספקת לשאלתי. וחפרתי וחפרתי עד שהגעתי למים עמוקים אשר הובילו אותי לים החכמה. ואם שגיתי ברואה או העליתי ממצולות דברים מכבשונו של עולם יסלח ויכפר לי הבורא כי הכל להגדיל שמו ית' עשיתי.

אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד (משנה חגיגה פרק ב' משנה א'). אלו הם הסודות שראוי להצניע. (חיי העולם הבא)-וגם ראוי למשכיל לשמור לעצמו במסירת הקבלה האלוהית שימסרם מעט מעט כדי שלא יתבלבל השומע בהם כי סתרי עריות וסתרי בראשית וסתרי מרכבה שהם חכמת האלוהות הם עניינים עליונים מאד (דברי הרב אברהם אבולעפיה). וסודות אלו נמצאים בפרשת בראשית. פרק ראשון עוסק במעשה בראשית הם מעשים הפועלים על פי הטבע. הטבע גימטריא אלהים. אלו כולם מסופרים כמעשה האלהים . בראשית ברא אלהים כו'. פרק ב' וג' עוסקים במעשה מרכבה ובסתרי עריות. סתרי עריות כפי שאומר הרב אבולעפיה-ואמנם סתרי עריות הם ענייניים תוריים, והפילוסופים לא השיגום כלל באשר הם, וגם לא קראום בשם זה. אבל התורה האמיתית המשלמת כל חסר הודיענו דבר זה. ואעפ"י שגם הם דברים כוללים ראשית ומרכבה, הנה נודע לנו סודם בפרט בתורה, מסוד אדם וחוה, שהם בכל אדם כדמיון החומר והצורה, שהם ראשית והתחלה לכל מעשה בראשית. וכן אדם הראשון כדמיון הצורה, וחוה אשתו הברואה מצלעו כדמיון החומר, שהוא אמר עליה "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת... וסתרי עריות הם ביאת נחש על חוה שהוא הנואף והוא המטיל בה זוהמא.

סתרי מרכבה וסתרי עריות עוסקים בתולדות העולמות לפני הולדת אדם הראשון היינו קודם התגלות העולם הזה.

כפי שציינו פרק ראשון עוסק בששת ימי בראשית שכולם מתנהלים על פי דין, על פי טבע המושתת על פי אלהים. מפרק ד' והלאה העולם מתקיים ברחמים על פי יהו"ה פרק ב' וג' משלב את הדין והרחמים יהו"ה אלהי"ם. והסוד יהו"ה אלהי"ם הם מעשה מרכבה ונכללים בהם גם סתרי עריות שני שמות הקדושים הללו כשחוברים יחד הם הרכבה, בשפת הקבלה ייחוד. בדרך הרמז מצביעים שני שמות אלו יחד על הקדוש ברוך. הוא אומר רבי יצחק דמן עכו יהו"ה אלהים הוא הקב"ה. גם יש לך לדעת עוד כי יהו"ה הוא הכופה ואלהי"ם הוא הפועל, יהו"ה כופה את אלהי"ם לפעול ואלהי"ם פועל.

סדר פרשיות אלו שלא כסדרן, שקודם מביאה התורה המעשים שקורים בבריאת העולם הזה, ואחר באים רעיונות ומחשבות הבורא בטרם התגלות העולם הזה. כפי שרומזים חז"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה.

וַיִּצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ (פרק ב' פסוק י"ט) היצורים עשויים חומר וצורה. במחשבת הבורא החומר הוא אדמה, והצורה היא נפש חיה. למרות שאנו מקבלים ומאמינים שהכל מחובר מחומר וצורה אין לנו שום הבנה איך הם בנפרד. אך התורה פותחת לנו צוער כפתח הקוף במחט, ואפשר להבין שכל מה שעלה במחשבת הבורא בידו הבחירה.

(כל זה מחזיר אותי לשאלה הראשונה שעלתה בי על מעשה הנחש, שהרי האדם הוא בעל בחירה וזו מעלתו על כל בעלי החיים, ואם זאת בעל הבחירה צפוי לגמול או לעונש שאם בחר בטוב יגמל וכן להיפך. אך בעלי החיים אין בידם בחירה ועל כן אין להם גמול או עונש. ושאלתי איך נענש הנחש?)

נחזור למקומנו, במחשבת הבורא האדם נוצר מן האדמה (חומר) ומקבל חיותו מהנפש (צורה) אך אותו אדם במחשבת הבורא מפעיל את בחירתו ומבקש מיוצרו שיפריד אותו דהיינו החומר מן הצורה כפי שהראנו מהרב אבולעפיה מסוד אדם וחוה, שהם בכל אדם כדמיון החומר והצורה והוא האדם יחבר אותם בעצמו. שהרי כשהוא היה מחובר חומר וצורה זכר ונקבה. היה צריך הוא להוליד בעצמו. כפי שקורה לרוב עצי הפירות. עץ התפוח מגדל את פירותיו, ומגרעיני הפירות צומחים עוד עצים, וכל עץ בעצמו מגדל את פירותיו. אך למשל עץ הדקל שיש זכרים ונקבות בנפרד, על מנת שיצמחו בו פירות צריך לשתול ליד הנקבות זכר ואז יבואו הדבורים ויפרו את פרחי הנקבות מפרחי הזכרים וכך יגדלו פירות. ובחר האדם להתקיים בדרך זו. וכאן מגיע הנחש.

ברגע ההפרדה הצורה עומדת במקומה ובחומר ישנו חומר מדבק אשר הוא מחבר אליו את הצורה אך כשהחומר המדבק נחשף (נחשף – נחש פ) הוא מהר יתייבש ויאבד את תכונתו כיון שהוא הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה חַיַּת על שם הַחַיּוּת נֶפֶשׁ חַיָּה לנפש חמש שמות נפש רוח נשמה חיה יחידה (הנפש נותנת הוראות לאיברים, הרוח אחרית על התנועה, הנשמה על השכל, החיה על החיות, היחידה על היחוד המיוחד לכל נפש מה שאין בחברתה). וזהו הערום שבו שאין לא בגד שיגן עליו.

ואז ברגע החשיפה מבין הנחש שאורך חייו הקצרים, ועל מנת שיתקיים חייב להתחבר לחומר שאז יהיה לא לבוש ויחם לא מכל הכיוונים. ומכאן מובן עונשו שהרי במחשבת הבורא יש לו בחירה, וכיון שהדרך היחידה שלו להינצל הוא לפתות את החומר להתחבר לצורה. שהרי גם היא ללא הצורה קיומה קצר (ולא כעת הזמן להעמיק בזה). 

אומר הרב אבולעפיה-והנה נאמר במדרש כיון שנבראת אשה נברא שט"ן עמהם ונאמר עוד שס"א אשר הוא השט"ן הוא הרוכב על הנחש והוא המשיא את האשה ושיעורו בשיעור גלם שהוא גמל נושא משא כבד והוא דבר מפתה הכח השכלי האנושי טרם צאתו לפועל ומונעו מהשגת האמת עד שיהיה האדם נמשך אחרי ההבל ויהבל וישוב לתוהו ובוהו שהוא החושך וההבל כי בהבל בא ובחשך שמו יכסה.

עכשיו מובן מה רומז לנו המדרש כיון שנבראת אשה דהינו החומר. משם יוצא הנחש. נחש בלשון ארמי חויא. בערבית נקרא חַ'יֶה. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי. (השפה הערבית מורכבת מאותם האותיות של העברית. בלשון הערבי הרי"ש מקדים את הבי"ת המילה מתחילה ב-ער, מה שרומז על ערום זו שפה ערומה המגלה מערומיה לעומת העברית הצנועה).