סתרי עריות

אומר הרב אבולעפיה, "סתרי עריות הם ביאת נחש על חוה". וכבר בפיסקה הקודמת מתייחס הוא לסתרי עריות ואומר: "סתרי עריות הם ענייניים תוריים, והפילוסופים לא השיגום כלל באשר הם וגם לא קראום בשם זה, אבל התורה האמיתית המשלמת כל חסר הודיעתנו דבר זה ואעפ"י שגם הם דברים כוללים ראשית ומרכבה, הנה נודע לנו סודם בפרט בתורה מסוד אדם וחוה שהם בכל אדם כדמיון החומר והצורה, שהם ראשית והתחלה לכל מעשה בראשית".

המשנה במסכת חגיגה מונה לנו שלשה מיני סודות ולמי ראוי למוסרם: (מסכת חגיגה פרק ב משנה א) אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנָיִם. וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. מסביר רבי עועדיה מברטנורה: אין דורשין להם סתרי עריות, כגון בתו מאנוסתו דלא כתיבא בקרא בהדיא ואתיא מדרשא. שמא בזמן שמדבר הרב עם אחד ישאו ויתנו השנים ביניהם, ולא יתנו לבם לשמוע מפי הרב כשדרש בו איסור, ויבואו להקל בעריות ע"י שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן יותר משאר איסורים שבתורה.

מה הם אותם העריות נאמר בתורה" אִישׁ אִיש אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". עריות מלשון ערוה. קרוביו של הגבר וקרובי אשתו נאסר עליו לקיים עמם יחסי מין. ומי אלו העריות? אמו, אשת האב החורגת, אחות – אף מהורה אחד משותף ואף מחוץ לנישואים, נכדותיו, אחות האב והאם אשת אחי אביך,אשת הבן, אשת האח, בת אשתו, נכדות אשתו, אחות אשתו – כל זמן שאשתו חיה. ישנם עוד עריות שלא רשומות בתורה במפורש אך חז"ל למדו אותם על פי כללי התורה כגון הדוגמה שמביא הרב מברטנורה בתו מאנוסתו.

וכפי שאמר הרב, הפילוסופים לא השיגום כלל כיוון שעל פניו לא נראה בהם חכמות, אלא דינים פשוטים, ורק בקבלה נלמדים הסודות שבהם, ולא השיגום הפילוסופים.

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהִים אומר הרד"ק: כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, אומות העולם שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן, וכל זה נכון למבין. ואנחנו לא נבאר הנה המשל שלא נגלה הנסתר כמו שהזהירו רז"ל עליו כמו שכתבנו, אבל נכתוב הרמיזות כמו שרמזו הם והמבין יבין... ואני הקטן שבעם, בא כאן להכנס ולחפור לעומק 2000 אמה ואנסה לגלות טפח.

הרב אבולעפיה בא ללמדנו את סתרי העריות ופותח הלימוד כך, "סתרי עריות הם ביאת נחש על חוה, והוא המטיל בה זוהמא". וכעת ניגש הרב להסביר ולבסס את דבריו.

נקדים להבאיר את מה שאמר הרב "הנה נודע לנו סודם בפרט בתורה מסוד אדם וחוה שהם בכל אדם כדמיון החומר והצורה", מדוע צריך היה הרב לידע אותנו, שאדם וחוה הם כדמיון החומר והצורה.

נתבונן בפסוקי התורה: (יט) וַיִּצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ. הקדוש ברוך הוא מביא אל האדם מכל החיות זכר ונקבה על מנת שיתן להם האדם שמות (כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ הנקבה היתה לאדם לעזר, שעל פיה ידע לתת לה שם ולבעלה. וכיון שלא היתה לו בת זוג לא ידע האדם מה שמו. (יח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. (הפלא שהפסוק הזה מקדים את שני הפסוק אך לא כאן המקום לבאורו).

וכאן נכנס הענין שאדם וחוה משולים לחומר וצורה (אדם לצורה וחוה לחומר). כל מה שירד לעולם הזה מורכב מחומר וצורה. למעשה האדם מבקש מהבורא שיפריד אותו או שיוציא ממנו את החומר. מכיון שהוא נועד לברוא, רצונו לחבר בעצמו את החומר והצורה. (כא) וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: (כב) וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: הפירוד נעשה, וכעת יודע האדם שמה שהיא אשה ומכאן שהוא האיש. (כד) עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד: (כה) וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ: והתורה משאירה בידינו סימני דרך חיים, ההפרדות מההורים היא זכר להפרדות מן החומר ואחר ודבק באשתו היא החיבור. ובינתיים נשארו הם ערומים, החומר לעצמו והצורה לעצמה. יִתְבּשָׁשׁוּ על צד ההסתרה מבואר התבוששו מלשון בושה. אך רמזה כבר התורה: וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת - בשֵׁשׁ מלשון מאחר, דהיינו לא איחרו חומר והצורה להתחבר.

א) וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהִים וברגע שהם נפרדו מגיע הנחש. הוא תוצאה של ההיפרדות. החומר והצורה יכולים להתקיים כשהם יחד. הצורה כפי שהיא נמצאת בעולמות העליונים, יש בה קיום, אך החומר לעצמו לא יכול להתקיים. וכשהוא נפרד מהצורה אז מתגלה בו הנחש - הוא החומר המדבק אשר יניקתו מהצורה ובלעדיה הוא יתיבש ויתכלה במהרה.

וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ שם נמצא החומר המדבק אך צריך זהירות וחכמה רבה וממילא עד שלא עמדו ישראל על הר סיני היו כולם בזוהמתן ורק התורה היא הסבה להפסקת הזוהמא. שהתורה היא עץ החיים. ועל כן צווה האדם לאכול מעץ החיים. ומכאן זיל וגמור...