יום שבת, 24 במרץ 2012

ויקרא אל משה

(א) וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהֹוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:

(ג) אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה.....

(יז) וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:

אומר אמנון גרוס: "כתב כזה" מצטט מהתורה. "כתב כזה" מצטט מבעל הדגל.
"כתב כזה" דברי.

אומר בעל ה"דגל מחנה אפרים" רבי משה חיים אפרים מסדילקוב נכדו של הבעל שם טוב הקדוש – "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. יש בזה רמז לפי עניות דעתי בענין מדריגת הליכת האדם להתקרב עצמו להבורא ברוך הוא יש ג' מדריגות על דרך (תהלים ל"ו, ז') אדם ובהמה תושיע ה' ודרשו חז"ל (חולין ה':) אותן בני אדם שערומין בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה עד כאן עיין שם, והיינו שאינו נחשב כלום בעיניו כמו הבהמה שאינה יודעת כלום רק מרחיקה את עצמה מן מה שמזיק לה כן הוא גם כן מסתכל תמיד על זה לשמור עצמו מן דברים המזיקים לו מן השקר או מן שאר שטותים המזיקים לעבודת הבורא ברוך הוא, מן הבהמה היינו בתחלה צריך להרחיק עצמו מן תאוות הבהמיות שלא יהיה כבהמה שמתאוה גם כן לתאוות שלה ואחר כך מן הבקר היינו שיהיה לומד התורה ויהיה בחינת תלמידי חכם שמנגחים זה לזה כבקר, (עיין סנהדרין כד. ותיקוני זוהר ע"ו.) גם יש לפרש שהוא לשון ביקור ודרישה שיתחיל ללמוד ולדרוש ולחקור איך לקרב עצמו להבורא ברוך הוא, ואחר כך מן הצאן כי שמעתי צאן הוא יחוד צ"א עם נ' והיינו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שזהו המדריגה הגדולה שזוכה אחר כך ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה בתפלתו ותורתו זהו שכלל תחלה כל הג' מדריגות באלו ג' תיבות בהמה ובקר וצאן".

במילים פשוטות מסביר רבי אפרים ישנם ג' מדרגות המקרבות את האדם אל השם. המדרגה הפשוטה והיא הראשונה נרמזת במילה "בהמה" שתחילת דרך ההתקרבות אל השם, היא להתרחק מן כל מה שמזיק לעבודת הבורא כדרך הבהמה שלא מביטה בעומק הדבר רק מרחיקה עצמה מכל מה שמזיק לה. ולאחר באותה המדרגה ירחיק האדם עצמו מהתאוות הבהמתיות.

וכל זה יביאו אל המדרגה השנייה שהיא נרמזת במילה בקר שעליה אמרו חז"ל שתלמידי חכמים מנגחים זה לזה כבקר. לאחר שהרחיק עצמו מהמזיקים ירצה האדם להבין ולחקור, ודרכו זו תביאיהו אל התורה, ויתחיל לבקר את מעשיו ולחקור את דרכו, וכל זה יקרבו אל הבורא.

ואז יגיע למדרגה השלישית שירגיש שעדיין בקרבתו אל השם רחוק הוא מהבורא וירצה להידבק בו. כאן רומזת התורה על דרך זו במילת "צאן". שמורכבת מאותיות צ"א שחשבונם 91 שזה החשבון של צרוף המילה אדנ"י+יהו"ה=91 והנשאר מן הצאן הוא נ' שווה 50 נ' שערי בינה. שעל ידי חקירתו ולימודו ורצונו העז בתפילות יקרב אותו לבורא בעזרת נ' שערי בינה הבינה היא התשובה. וככל שהשתוקק לדבקות יעלה מדרגה על מדרגה, ויעלה כיסופיו שהם השכינה אל הבינה וכך זוכה להתקרב אל הבורא באלו השלש מדרגות.

אך ירצה להידבק בבורא וכך מסביר שוב הדגל את הפסוק הבא "ואחר כך מפרש יותר, ואם מן העוף עולה קרבנו אין עוף אלא תורה והיינו כשירצה לקרב עצמו להיות עולה לה' תורתו, ושסע אותו בכנפיו היינו עשה יעשה לו כנפים לעוף מעולם לעולם והיינו על ידי שילמוד בדחילו ורחימו ובזה עושה כנפיים לתורתו להיות פורחת לעילא כנזכר בזוה"ק ולא יבדיל היינו שלא יפריש ויבדיל את עצמו כלל ממנה אפילו רגע אחת.

ובמילים פשוטות תשוקתו להידבק בבורא תעלה אותו כדרך העוף שעולה בשמים, שזהו הבעת הרצון להידבק בבורא. כדרך הקורבן שהוא מלשון "קרב" שבהישרפו עולה אל השם, וכן קרבן העוף נקרא עולָה. כאן בעל הדגל לא לקח אותנו להסברו של סבו הבעל שם טוב. ומה שהשמיט הדגל נביאו כאן ונשלים את החסר. כשהגיע אל הצאן שהוא יחודו עם השם הולך בדרך הנוספת הנקראת צא"ן – ראשי תיבות צ'ירופים א'ותיות נ'קודות. זה הלימוד בדחילו ורחימו שמזכיר בעל הדגל, דהיינו שיעסוק בצירופים והגהות ביראה ופחד. וזוהי דרך המתנבאים. וכמו שמביא בשם הזוהר שלא יעזוב דרך זו אפילו לרגע ואז ידבק בבורא והשפע האלוהי ישרה עליו בתמידות.

וכל זה מחזיר אותנו לתחילת הפרשה " וַיִּקְרָא" א' זעירא. משה כותב בתורה א' קטנה, אשר ממנה למדנו את ענוותו של משה שהקטין עצמו עד שהבורא מדבר בו, שגם הוא (הבורא) מקטין עצמו כנגד משה שא' היא אלופו של עולם. וכן רש"י בפירוש רומז לנו על נבואת משה - ויקרא אל משה, הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין.

ועוד מוסיף הדגל בדרך העבודה דבר פלאי ואומר: "גם יש לפרש על פי ששמעתי מן אדוני אבי זקני זללה"ה (הוא הבעל שם טוב) אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד (חגיגה ט':) היינו כשיש בו אחד דא קודשא בריך הוא והוא שאמר ולא יבדיל היינו שלא יפריש ויבדיל הקב"ה מן תורתו שלומד רק שיהיה בכוונה דלבא ורעותא לשם ה' ואחר כך מנחת קמח סולת שהוא רמז על רזא דיחודא".

העיז ואחצוף, כי נאמר - חוצפה אפילו כלפי שמיא מהני – שחוצפה למען השם מועילה. שבהסבר האחרון הזה יש דרך קצרה אל הדבקות בבורא, והיא - ישנן (מלשון שינון) אדם פרקו מאה פעמים. פרקו היא מנטרה. מנטרה היא מילה שנלקחה מן הארמית שם היא נקרא מִנְטָרָא פירושה משומר המנטרה היא שמירה. היא דרך במדצטיה להביאנו אל השקטת המחשבה ועל ידי שמשננים פסוק שישמור את האני שבי ללא מחשבה אפשר להגיע אל המטרה. והייתי מציע למי שרוצה לנסות שייקח את הפסוק "יהוה הוא האלהים" וישב במקום שקט שהוא לבד וישנן את הפסוק כך: אֲדֹנָי הוּא הָאֱלֹהִים. 100 פעמים בקול רם ואחר עוד פעם בלחש ואז ינסה להשקיט מחשבתו, ובאם יצליח תכף ינסה לראות לנגד עיני רוחו בעיניים עצומות את אלף קטנה כפי שהיא מצויה ב וַיִּקְרָא. ואם רואה אותה יתקרב אליה עד שיוכל להיכנס לתוכה. ראשו יניח כנגד ראש הקו האמצעי של האלף ורגליו כנגד קצהו וידיו יפשוט לצידי האלף, ליוד העליון והדלת התחתון (שניהם אותיות יד). ואז בדמימתו יעוף כעוף המעופף. ומי יצליח במשימה זו מיד, או לאחר כמה נסיונות, יראה שזו דרך מקצרת. אך היא ניתנת כמתנה ואין לה המשך. הדרך הקודמת והארוכה יותר שהבנו למעלה עולה עד השחקים והמתמיד בא הוא המנצח. ועליה אומר הדגל בסוף דבריו שהבנו כאן - שהיא מנחת קמח סולת, והיא סוד הייחוד. אשרי ההולך בדרך זו והשם יצליח דרכו, אמן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה