אני ראשון ואני אחרון

במאמר מאתמול הבאתי את דברי הרמב"ם הפותחים במילים, יסוד היסודות ועמוד החכמות.

וכהרגלי אני בא מהלימוד הנעלה והמתקדם ביותר ואט אט בהמשך המאמרים אסוג ואסוג עד לתחילת הלימוד.

ומכאן (מה שהבאתי למעלה) רצוני לומר שכן הרמב"ם וכן הנביא ישעיה מלמדים אותנו דרכי הנבואה. ובראש המעלה הוא הלימוד המבאר את התהוות הדיבור ואיך לקושרו לשורשו דהיינו השכל ומכאן הדרך קצרה אל רוח הקודש.

וכיוון שטיפסתי מעלה מעלה לכל האוחזים עדיין בתעופה הביא מאמר נפלא מהרב אבולעפיה שבלשונו הצחה (אך המפרכת את מוחנו) מסביר את העניין באורך. (ואולי מידי פעם הביא הערה בסוגרים)

מספר חיי הנפש - מחשבת הלב היא עניין אחד בפני עצמו (ה)נמצא בציור השכל או בציור הדמיון (נקדיש לעניין בעתיד מאמר בפני עצמו). ודבור הפה הוא עניין אחד בפני עצמו (ה)נמצא בלשון. והמעשה הוא עניין שלישי בפני עצמו (ה)נמצא בידיים ושאר האברים עוזרים לו בעת הפועל. רוצה לומר העיניים לראות, והרגלים להתנועע ממקום למקום, והזרועות להניע הידיים.

ומבואר הוא שהציור אינו מחויב תנועה, ולא מעשה ולא דבור. אבל הלב מצייר איך ישלח הדבור לפה, והפה מדבר בכוח. אז בעת הציור הוא כח קרוב, ובלא עת הציור הוא כח רחוק, ובעת התחברות קול ורוח ודבור (גם כאן צריך ביאור נרחב) בפה יחד ברצון הלב, הפה מתנועע ופותח וסוגר שעריו, שהם השפתיים, ומעלה ומוריד החומות שהם השיניים, ומוליך ומביא ומניע בכל צד את הדבור בלשון עד השיניים ועד החייך. ושולח כח מן הריאה המנפחת את הרוח על הגרון בשיתוף קול, והגרון שהוא הצינור מוציא את רוח חוץ לשערים, ומשתפו עם האוויר שהוא יסוד שני ליסוד הרוח.

ולפעמים יצאו עמו טפי מים מתוך הפתיחה והסגירה על השפתיים, שהם מלחלחות תמיד מן הרוק הלח החם שהוא בטבע האוויר וחומו מקריי (מקריי – הכוונה שהוא אחד מן המקרים המתרחשים בטבע כגון הזמן הוא מן המקרה, הצבע הוא מן המקרה, כן מצב הצבירה שהוא חום הוא מן המקרה. ומה שלא מקרה הוא עצם). אך אמיתת טבעו הוא טבע המים, שהוא קר ולח כמים.

(לא למהר הפסקות קטנות יכולות לעזור J)

וזה הכח הרוחני משתף עמו קול הברה (הברה היא הצליל הראשוני של האות הנשמע לאוזן וזאת הכוונה כאן. המושג הברה התפשט ומה שהורגלנו בו כי הברה היא חלק מן המילה ויכולה להכיל כמה אותיות אך כאן הברה משמשת לצליל עבור אות אחת בלבד), וכשזה כולו נמצא בחמשה מקומות הפה במציאות מעשי, אז נאמר שהפה מדבר בפעל.

ולפעמים יהיה הדבור ההוא נמשך אחר הציור השכלי, ולפעמים אחר הדמיוני (כבר אמרנו שצריך הסבר בין הציור השכלי לדמיוני), ולפעמים לא ימשך אחר שום ציור כלל, אלא אחר ההרגל. כי באלה השלשה דרכים הפה מדבר.

והמעשה (קצת בעניין המעשה נגענו במאמר שהבאתי במוצאי שבת ה4 לפברואר) הנה ימשך ג"כ אחר אחד משני הציורים, רוצה לומר השכלי או הדמיוני. וגם ימצא ממנו מה שלא ימשך כי אם אחר ההרגל גם כן. כי שלשת הדרכים הללו נמצאים במעשה כמציאותם בדבור. ואם ימשך הדבור או המעשה אחר ציור השכלי, הנה ענייניהם אלוהיים. ואם ימשכו אחר הציור הדמיוני לבד, הנה ענייניהם שדיים. ואם לא ימשכו אחר זה ולא אחר זה הנה ענייניהם לפי היותם הרגליים אנושיים לבד. וכשנמשכים אחר ציורם, לא יתכן בלתי התחדש תשוקה וחשק וחפץ ואהבה ורצון ובחירה או אחד ממה שימצא פועל בידיים או דבור בפה.

אם כן הבחירה והתשוקה הנמצאים בציור במחשבת הלב, הם מניעים הקרובים לידיים ולפה להוציא המעשה והדבור מן הכח אל הפועל. וגם לא יתכן המצא אחד מן הציורים בלתי מציאות דבר, חוץ מהם, לפי מחשבתם או באמת.

ודע שהציור השכלי לא ישיג דבר כי אם אמת. כאומרך, מציאות השם (את מציאות השם אפשר לתפוס-)בהשגת שלילות והרחקות חסרונות ופחיתויות ממנו יתברך. ובמציאות המלאכים, ובמציאות הגלגלים, והרבה מתנועותיהם שאינם מורגשות. כי המורגשות מהם מושגות לראות בעין, ואין צריך להשיגם בשכל (בשכל אנו משיגים מה שלא ניתן להשיג בחושים). ובמציאות הוויות היסודות ארבעה, לא פחות ולא יותר והוויות ארבעה מיני המורכבים ממוזגים ומעורבים ומורכבים מהם.

הצעת הגשהJ - כדאי לנוח קצת ולחזור שוב על הקטע מההפסקה הקודמת.

והיות התחלתם (של המורכבים מ-)החמר והצורה הטבעיים, והיות התחלת הטבעיים נפשות השמים וכוחותיהם, והיות התחלת הנפשות השכל הפועל והשכלים הנפרדים, והיות התחלת כל נמצא שעבר והיה, וכל נמצא שעומד והווה, וכל נמצא שעתיד להיות, ויהיה הוא השם יתברך שמו, אליו התחלה, שהוא סבה הראשונה לכל (עד כאן בנשימה אחת). וכשישוער המציאות לכל נמצא ממנו יתברך עד השפע האחרון המושפע ממציאותו יקרא ראשון. אך כשישוער המציאות ויערוך מן הנמצא האחרון ונחשוב האחרון ראשון, יגיע המציאות בחקירת סבותיו עד השם יתברך מסבה לסבה, עד שנאמר עליו יתברך כי הוא הסבה האחרונה לכל.

ועל כן נקרא ראשון ואחרון כלומר ראשית ואחרית, ראשית כל מצוי ואחריתו ותכליתו וסופו. ורבים באלה העניינים אשר יושגו בשכל כאשר הם. אך הדמיון יצייר מציאות עניינים רבים נמצאים באמת, אלא שיקרה לו מקרה בציורו וימנעהו דם הלב מהציור האמיתי, ויצייר דברים רבים שאין להם מציאות כלל, לא בשכל ולא חוץ לשכל כלל, כי אם במחשבת הלב.

והנה גם הרב אבולעפיה סיכם את דבריו בנבואת הנביא ישעיה " אני ראשון ואני אחרון".

אני מציע לקרוא שוב ולקפוץ על הערות שלי בסוגרים כי לפעמים הם קוטעות את רצף המחשבה.