לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו

געגועי לרב אבולעפיה גוברים עלי, ולא המשיך בחידושי לפני שהביא את דברי הרב שמתחברים לעניין התורה שהזכרתי. ובאים בספרו "סתרי תורה" ממש קטע אחד לאחר הקטע הראשון שהבאתי בתחילה במאמר מעגלי המציאות. ומכיוון שהוא נוקב וברור נביא אותו כלשונו מבלי להאיר או לעורר. והשומע ירוה נחת. הנה הוא:

"ומפני היות משה רבנו עליו השלום בתכלית השלמות והיה אב בתורה אב בחכמה אב בנבואה, הביאו השפע העליון אשר דבק בו באמת לקבל תורה מהשם יתברך בשתי דרכים. האחת דרך ידיעת התורה כפי הבנתה כפשוטה בענייניה ובמצוותיה עם הפירוש המקובל שחובר עליה והוא התלמוד כולו וכל מה שהוא ממינו. והשנייה דרך ידיעת התורה לפי הבנתה בנסתריה בענייני סודות שמותיה ובטעמי מצוותיה הנקראים סתרי תורה. וזה מפני השלמת שני מיני בני אדם שהם שכליים וסכלים, ונתן לאלה כפי סכלותם להסתפק בו בדמיונם כמזון החלב לקטנים, ונתן לאלה כפי סברתם להסתפק בו בשכלם כמשקה היין לזקנים. ועל כן התורה שיעור עניין אלוהי כמו חכמת המציאות המנהגת הנמצאים כולם בכלל ובפרט, וכן התורה המנהגת הכל בכלל ופרט. ועל זה הייתה התורה בעניין מציאותה משלמת כל חסרון כמו הטבע מצד אחד. והייתה גם כן עוד משלמת כל חסר ופתי כמו השכל מצד אחד. כמו שנאמר "תורת יהוה תמימה משיבת נפש" (תהלים יט' ח'). ונאמר "עדות יהוה נאמנה מחכימת פתי" (תהלים יט' ח'). ואמר שלמה עליה שהיא מוכנה להחכים ולהערים הפתאים, כמו שנאמר "לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה" (משלי א' ד'). ואחר שהעניין כן, אין מי שיוכל להוסיף על התורה אפילו אות אחת קטנה ואין מי שיוכל לגרוע ממנה אות אחת קטנה. ועל כן נאמר עליה מה שנאמר על מעשה השם. כמו שכתוב בה, "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו" (דברים יג' א'). וכן אמר קהלת על מעשה האלהי"ם "עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע" (קהלת ג' יד). וזו עדות ברורה ומקובלת מהתורה ומהחכמה שכמו שעניין מציאות כל נמצא שהמציאו השם יתברך הוא בתכלית השלמות בלא תוספת ובלא מגרעת, כן עניין מציאות כל התורה לפי נגליה ונסתריה בתכלית השלמות בלי תוספת ובלי מגרעת. ואם כן חייב עניין מציאות השלמות להיות הנמצא כולו קיים נצחי כפי מה שהוא היום בטבעיו, כן חייב עניין מציאות שלמות התורה להיותה היא ויודעיה ושומריה כולם קיימים קיום נצחי. ולזה הוא מן הנמנע שתעדר זאת התורה, וגם לא תבוא אחרת תחתיה. אבל זה מחוייב בה בלא ספק שיתגלו סודותיה בזמן ימות המשיח על ידי הנביאים שהם עתידים לקום, ועל ידי המשיח בעצמו. כי בה יתחכמו כל ישראל וכל הנמשכים אחריהם. וכן הכתוב אומר "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיה לא' לג'). ואומר "כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים" (ישעיה יא' ט'). וכן אמרו רז"ל עתיד הקב"ה לגלות טעמי התורה לישראל, ואף על פי שייראה בתחילת מחשבת הפתאים כי עניין גילוי טעמי המצוות הוא בצורה אחרת, אין לחוש על זה. שכבר רמז הנביא על זה ואמר "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (ישעיה יב' ג'). ותרגם יונתן ע"ה "ותאלפון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדיקיא". פירוש עניין דבריו הוא כאילו אמר תלמדו לימוד חדש בשמחה, ולא שהוא חדש אלא שייראה חדש לפני השומעים, הלימוד ההוא שהתחדש אצלם אשר לא שמעוהו מפי אבותיהם. והתבאר אצל בעלי הקבלה משיגי העניינים הנסתרים כי זה הלימוד הוא לימוד צירוף האותיות.