"ספר" הפילוסופיה היהודית הוא הגמרא. זהו ספר חכמת החוכמות פילוסופיה פירושה אהבת החכמה. החכמה היא דרך התבטאות העוסקת בניסיון להסביר מהות, דרך המצריכה חוקי התבטאות וכללים נוקשים כיאה וכנאה למדע, שכל התבטאות תעמוד במבחן המציאות. תוכח על פי כללי החכמה. ואם לא תעמוד בהם ת
ופרח.
הפילוסופיה לכאורה היא היפך לאמונה מכיוון שפילוסופיה הינה ידע הניתן להוכחה, ואמונה היא ידע המוסק מתוך החכמה אך אינו ניתן להוכחה.
הדת מחברת את שני חלקים האלו ויוצרת טשטוש ביניהם עד שלפעמים לא ניתן לקבוע האם זו חכמה או אמונה.
בתווך הזה נמצא חקר האלהות. לכאורה הדת מזוהה עם האמונה.
עמוד העיקרי של דרך ההוכחה החכמתית היא בדרך השלילה. להציג תיאוריה מהותית ולהראות שיתר האפשריות באותו נושא אינם אפשריות, ורק זו עומדת במבחן המציאות. זו לוגיקה אנליטית מה שנקרא בשפת החכמים להוכיח דבר מתוך דבר.
בדרך הזאת מנתחים את המצוות ונותנים להם טעמים. והמצוות שלא ניתנות להוכחה הופכות לחוקים או משפטים.
הקשר בין האל לאדם בא בשני דרכים האחד הוא הנביא ובהעדרו בא החכם שבדרך חכמתו יכול להחליף את הנביא. ועוד מפליגה הגמרא בכוחו ואומרת חכם עדיף מנביא (מסכת בבא בתרא דף יב).
שנביא מביא את דבר האל ששם בפיו. ואילו חכם יכול להודיע מה אמר משה בסיני ואפילו שלא ששמע זאת ממנו.
הקבלה היא העברת המידע מאחד לשני היא הקבלה המסורה למקובלים, שזו הקבלה שקיבלו היא המסורה מן הבורא דרך מלאכיו אל האדם וממנו מדור דור ועד אחרון המקבלים.
זו התורה אשר ניתנה בסיני למשה אשר נחלקה לשנים. התורה הכתובה כפי שקיבלה משה המסורה בידינו היום ללא שינוי של אות או תג אחד. ואליה נתלוותה התורה שבעל פה אלו סתרי תורה.
משירדה חשיכה רוחנית לעולם, זהו הזמן שלאחר שחרב בית מקדש השני. החושך בא כבר לאחר החורבן הראשון אך הצליחו לגרשו החשמונאים והעלו את האור. אך אור זה שקע שוב עם חורבן בית שני. וראו החכמים של אותה התקופה שיש סכנה לתורת ישראל ולסתרי התורה היא התורה שבעל פה בפרט. ואז התקבלה בדעתם ההחלטה להעלות את כל התורה על הכתב.
פעלו הם בחכמה רבה וערכו את הגמרא בת אלפי דפים כספר חכמתי שכל דיון בו נעשה על פי כללי החכמה. ידעו הם את התורה שבעל פה על בוריה. כל נושאי התורה שבעל פה הועמדו לדיון נבחנו והוכחו חכמתית. כל נושא שלא נתנה האפשרות להוכיחו בדרך החכמה נשאר בתיקו. לא העלו החכמים נושא שאין אפשרות להוכיחו בדרך חכמתית ולטעון לאמיתות ולהכריעו בפסיקה הלכתית בדרך הקבלית.
ובתוך כל הדיונים והסיפורים מסתתרים סתרי התורה דהיינו התורה שבעל פה, שנשארה עדיין תורה שבעל פה. ומי שלא יקבלה מחכם לא יוכל להבינה.
העליתי את כל הנושא הזה כדי להעביר מסר לקוראי. ובפרט לאלה מקוראי שלא זכו לישב על ספסל הלימודים של בתי במדרשות התורנים. לאלה שלא יגעו ימים ולילות ועדין לא מתקיים בהם הכתוב "אדם כי ימות באהל" (במדבר יט יד). אמרו על זה חז"ל, אל ימנע עצמו אדם מלמוד התורה אפילו בשעת מיתה. ועוד דרשו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. שמי שהגיע לכך יודע ומבין מתוך לימודו שכל ספרי הקודש שיתקבלו בעם ישראל חכמיהם וסופריהם של הספרים הגיעו למדרגה שכל דבריהם הם דברי אלוהים חיים. ומקבלים אנו את דבריהם כדבר שמים ללא עוררין. והיכן שידינו לא משגת ההבנה תולים אנו בחסרון שכלינו והבנתנו ולא חס ושלום בחסרונם.
אין כללים אלו באים לאף אחד בקלות. רק לאחר יגיעה ו"ריתחא דאורייתא" דהיינו ויכוחים ומיקוחים עם החבר הלומד ועם הרב המלמד שיוכיח את דברי החכמים. ורק לאחר שנים של יגיעה והבנה זוכים להגיעה לשלמות הדעת ולהבין את גדולת החכמים.
ופרח.הפילוסופיה לכאורה היא היפך לאמונה מכיוון שפילוסופיה הינה ידע הניתן להוכחה, ואמונה היא ידע המוסק מתוך החכמה אך אינו ניתן להוכחה.
הדת מחברת את שני חלקים האלו ויוצרת טשטוש ביניהם עד שלפעמים לא ניתן לקבוע האם זו חכמה או אמונה.
בתווך הזה נמצא חקר האלהות. לכאורה הדת מזוהה עם האמונה.
עמוד העיקרי של דרך ההוכחה החכמתית היא בדרך השלילה. להציג תיאוריה מהותית ולהראות שיתר האפשריות באותו נושא אינם אפשריות, ורק זו עומדת במבחן המציאות. זו לוגיקה אנליטית מה שנקרא בשפת החכמים להוכיח דבר מתוך דבר.
בדרך הזאת מנתחים את המצוות ונותנים להם טעמים. והמצוות שלא ניתנות להוכחה הופכות לחוקים או משפטים.
הקשר בין האל לאדם בא בשני דרכים האחד הוא הנביא ובהעדרו בא החכם שבדרך חכמתו יכול להחליף את הנביא. ועוד מפליגה הגמרא בכוחו ואומרת חכם עדיף מנביא (מסכת בבא בתרא דף יב).
שנביא מביא את דבר האל ששם בפיו. ואילו חכם יכול להודיע מה אמר משה בסיני ואפילו שלא ששמע זאת ממנו.
הקבלה היא העברת המידע מאחד לשני היא הקבלה המסורה למקובלים, שזו הקבלה שקיבלו היא המסורה מן הבורא דרך מלאכיו אל האדם וממנו מדור דור ועד אחרון המקבלים.
זו התורה אשר ניתנה בסיני למשה אשר נחלקה לשנים. התורה הכתובה כפי שקיבלה משה המסורה בידינו היום ללא שינוי של אות או תג אחד. ואליה נתלוותה התורה שבעל פה אלו סתרי תורה.
משירדה חשיכה רוחנית לעולם, זהו הזמן שלאחר שחרב בית מקדש השני. החושך בא כבר לאחר החורבן הראשון אך הצליחו לגרשו החשמונאים והעלו את האור. אך אור זה שקע שוב עם חורבן בית שני. וראו החכמים של אותה התקופה שיש סכנה לתורת ישראל ולסתרי התורה היא התורה שבעל פה בפרט. ואז התקבלה בדעתם ההחלטה להעלות את כל התורה על הכתב.
פעלו הם בחכמה רבה וערכו את הגמרא בת אלפי דפים כספר חכמתי שכל דיון בו נעשה על פי כללי החכמה. ידעו הם את התורה שבעל פה על בוריה. כל נושאי התורה שבעל פה הועמדו לדיון נבחנו והוכחו חכמתית. כל נושא שלא נתנה האפשרות להוכיחו בדרך החכמה נשאר בתיקו. לא העלו החכמים נושא שאין אפשרות להוכיחו בדרך חכמתית ולטעון לאמיתות ולהכריעו בפסיקה הלכתית בדרך הקבלית.
ובתוך כל הדיונים והסיפורים מסתתרים סתרי התורה דהיינו התורה שבעל פה, שנשארה עדיין תורה שבעל פה. ומי שלא יקבלה מחכם לא יוכל להבינה.
העליתי את כל הנושא הזה כדי להעביר מסר לקוראי. ובפרט לאלה מקוראי שלא זכו לישב על ספסל הלימודים של בתי במדרשות התורנים. לאלה שלא יגעו ימים ולילות ועדין לא מתקיים בהם הכתוב "אדם כי ימות באהל" (במדבר יט יד). אמרו על זה חז"ל, אל ימנע עצמו אדם מלמוד התורה אפילו בשעת מיתה. ועוד דרשו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. שמי שהגיע לכך יודע ומבין מתוך לימודו שכל ספרי הקודש שיתקבלו בעם ישראל חכמיהם וסופריהם של הספרים הגיעו למדרגה שכל דבריהם הם דברי אלוהים חיים. ומקבלים אנו את דבריהם כדבר שמים ללא עוררין. והיכן שידינו לא משגת ההבנה תולים אנו בחסרון שכלינו והבנתנו ולא חס ושלום בחסרונם.
אין כללים אלו באים לאף אחד בקלות. רק לאחר יגיעה ו"ריתחא דאורייתא" דהיינו ויכוחים ומיקוחים עם החבר הלומד ועם הרב המלמד שיוכיח את דברי החכמים. ורק לאחר שנים של יגיעה והבנה זוכים להגיעה לשלמות הדעת ולהבין את גדולת החכמים.
אני מתחיל ומגיע לשורש העניין שאליו רציתי להגיע. לפעמים אני מעלה נושא עמוק ובלתי מובן. מה שיוצר התמרמרות והתנגדות בלב השומע. ומותר לכל אחד לחלוק עלי שהרי אני מביניכם ואיני מתיימר לעלות על בני דורי. ורשאי כל אחד לחלוק עלי.
אך הבריא בשכלו צריך לעשות הפרדה ובירור. שמה שאני מביא מחכמים אין עליו עוררין. חייב השומע להגיע להתדיין במקומות הנכונים להעמיד את עצמו כנגד החכמים להסתייע בתלמיד חכם שייצג לו את דעת החכמים ולעמוד מנגד, עד שיבוא לאותה הדעה שהצגתי קודם. ואז יהיו בידיו הכלים לשמוע את דברי. לקבלם או לחלוק, רק על החלק שהוא מסברתי ומהבנתי.
בכך ירוויח השומע את כל הקופה. ראשית יהיו בידיו כלי מיקוח, שהרי היסודות בידיו. שנית יהיו בידיו כלי האזנה, שהרי בדרך הילוכו תיקן גם מידותיו. ואז ישמע חכם ויוסיף לקח או מקח.
פתחתי כאן נושא לדיון. נפתח לו בהמשך בעזרת השם נושאים מישנים הנצרכים מתוך מה שהעלתי. כגון: מי הם חז"ל, איך מגיעים להכרעה הלכתית, איך דרך האמונה משתלבת בשכל ובחכמה. ועוד מה שיצוץ ומה שיתעורר.
הרצון שלי להקנות כלים אשר בעזרתם הכלים נוכל לבנות כלים אשר בהם נעשו הכלים, ושלא נגיע לשבירת הכלים.
אך הבריא בשכלו צריך לעשות הפרדה ובירור. שמה שאני מביא מחכמים אין עליו עוררין. חייב השומע להגיע להתדיין במקומות הנכונים להעמיד את עצמו כנגד החכמים להסתייע בתלמיד חכם שייצג לו את דעת החכמים ולעמוד מנגד, עד שיבוא לאותה הדעה שהצגתי קודם. ואז יהיו בידיו הכלים לשמוע את דברי. לקבלם או לחלוק, רק על החלק שהוא מסברתי ומהבנתי.
בכך ירוויח השומע את כל הקופה. ראשית יהיו בידיו כלי מיקוח, שהרי היסודות בידיו. שנית יהיו בידיו כלי האזנה, שהרי בדרך הילוכו תיקן גם מידותיו. ואז ישמע חכם ויוסיף לקח או מקח.
פתחתי כאן נושא לדיון. נפתח לו בהמשך בעזרת השם נושאים מישנים הנצרכים מתוך מה שהעלתי. כגון: מי הם חז"ל, איך מגיעים להכרעה הלכתית, איך דרך האמונה משתלבת בשכל ובחכמה. ועוד מה שיצוץ ומה שיתעורר.
הרצון שלי להקנות כלים אשר בעזרתם הכלים נוכל לבנות כלים אשר בהם נעשו הכלים, ושלא נגיע לשבירת הכלים.
מצפה להמשך....
השבמחקתודה.