רבי אברהם אבולעפיה: ספר אור השכל ושומר מצוה

רבי אברהם אבולעפיה: ספר אוצר עדן גנוז

רבי אברהם אבולעפיה: ספר הצירוף

רבי אברהם אבולעפיה: מפתח הספירות ומפתח התוכחות

רבי אברהם אבולעפיה: סתרי תורה

קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת (תהילים קמ"ה)

קוראים יקרים השלום והברכה אליכם.

נתבקשתי על ידי המגיבים להתייחס לנושא התתקע"ד דורות ותיכף שהרחבתי בנושא שוב הגיע תגובה מאנונומי שדרש הסבר.

עניתי לו ובקשתיהו שיצא מהאנונימיות שלו ואז יהיה בי הכח להשיב לו ואכן עשה זאת ידידנו ניב (הביטו במהלך התגובות במאמר "סוד תתקע"ד דורות").

ואני משיב לו בתקווה שדברי יהיו נחת רוח להשם יתברך ויקוים הכתוב (תהילים ע"ג כ"ח) "וַאֲנִי קִרְבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּאדֹנָי יֱהֹוִה מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ" ואז יהנו גם הקוראים כנאמר, "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ" (שמות כ"ד י"א).

ולפני שאגש לעצם העניין רצוני לשתף את הקוראים בכיסופיי: במאמריי שאני עורך לפניכם פעמים רבות מפאת אהבת הקיצור אני מדלג על קטעים חשובים בהסבר ונראה לי לאחר מעשה שהוצאתי חלקים חשובים והמאמר הפך לסתום וחתום, ואין אפשרות לרדת להבנת הרעיון. ולכן בקשתי ואני מבקש מן הקוראים להגיב ולשאול. ואם זה לחידוד התורה אפשר לתקוף ולהתקיף שהרי מתוך ריתחה של תורה נצא כולנו נשכרים.

ועוד כפי שאתם רואים עשיתי שינויים במראה הבלוג ויש לי רצון להוסיף שינויים ותוספות, אך אין לי את הידע. לדוגמא רצוני להכניס לבלוג את כל ספרי הרב אבולעפיה בקבצי p.d.f. אך לשם כך אני פונה אליכם, שמי יכול לעזור יפנה אליי בטלפון או באימייל, ואז אוכל יותר להביא מדברי הרב אבולעפיה ולקשר לספריו. וכן אשמח לקבל הצעות לשיפור.

ואנו שבים כעת לענין שנתבקשתי להתייחס והוא דברי בעל ספר התמונה ועוד מקובלים רבים שיתייחסו אל דבריו אם לחיוב או לשלילה.

אנסה קודם לבאר את סיבת הבהלה משיטת השמיטות לפי עניות דעתי.

נאמר בגמרא (מסכת חגיגה דף יג/ב)

ורבי ירמיה בר אבא אמר אלף אלפין ישמשוניה לנהר דינור שנאמר נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון (דבריו של רבי ירמיה יוצאים מן הכתוב בדניאל ז' י', אך הפסוק מובא בערבוביה ונבאר אותו כסדר – אומר דניאל, נהר של אש נמשך ויוצא מלפניו. מלפניו - היינו מכסא הכבוד של הבורא, ואלף אלפים של חיות ושרפי הקודש מוכנים לשרת את הכסא ולהוריד שפעו אל עולם הגלגלים. והעומדים לפניו - הם השרפים העומדים לפני הכסא שהם השרים העליונים אשר בעולם הכסא המשפיעים למטה והם גבוהים מן המשרתים, והם רבבי רבבות - שהוא יותר מאלף אלפים ועל הכסא יושב הדיין לשפוט את העולם. הנה הפסוק כלשונו "נְהַר דִּי נוּר נָגֵד וְנָפֵק מִן קֳדָמוֹהִי אֶלֶף אַלְפִים יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ וְרִבּוֹ רִבְבָן קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ").

חוזרים אנו לרבי ירמיה שואל הוא, מהיכן נפיק (מהיכן יוצא אותו הנהר?) ומשיב- מזיעתן של חיות. ולהיכן שפיך (ושואל ולהיכן נשפך הנהר?) אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב על ראש רשעים בגיהנם שנאמר "הנה סערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול" (ירמיה כ"ג י"ט). ורב אחא בר יעקב אמר, על אשר קומטו, שנאמר אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם (איוב כ"ב ט"ז) תניא (ועל זה אומר) רבי שמעון החסיד אומר אלו תתקע"ד דורות שקומטו עצמן להבראות קודם שנברא העולם ושתלן הקב"ה בכל דור ודור קודם שנברא העולם ולא נבראו עמד הקדוש ברוך הוא ושתלן בכל דור ודור.

מאמר שני של הגמרא ונביא רק סופו, ולפניו נערך דיון פלאי על יתרו מתי הגיע למדבר, אך לא כאן המקום ונדלג עליו.

(מסכת זבחים דף קטז/א) אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם.

ולהשלים המערכה יש את הפסוק (תהילים ק"ה ח') "זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר". דהיינו בריתו היא התורה שהייתה צריכה לינתן לאחר אלף דורות.

ומכאן למד מי שלמד את עניין השמיטות שהרי הקדוש ברוך הוא מבטיח ליתן את התורה לאלף דור אך אנו רואים שנתנה למשה שהוא דור 26 לאדם הראשון ומכאן מסיקים שמה שחסר עד 1000 דור הם התתקע"ד שהוא מספר 974 ויחד עם ה26 זה ה1000

ו1000 דור הם 50 אלף שנה כיון שדור הוא 50 שנה כפול אלף.

ומכאן באה שיטת השמיטות, שעולם הגשמי שהוא מושתת על שבע הספירות התחתונות.

ושמיטה אצלנו באה אחרי כל שנה ששית, השביעית היא השמיטה. ולאחר שבע שמיטות בא היובל.

ואם החשבון יצא שיש 50 אלף שנה אז כל שמיטה היא בת שבע אלף שנים ועוד היובל מקבלים 50 אלף שנה עד כאן החשבון.

וסיבת הבהלה:

שאומרים ששמיטה ראשונה (שהיא כנגד ספירת החסד הראשונה מבין שבע הספירות) כבר חלפה והם שבעת ימי בראשית שהם ימיו של הקדוש ברוך הוא שכל יום שלו הוא כנגד אלף שנים. ואנו בשמיטה השניה שהיא הגבורה. ולאחריה צריכות לבוא עוד 5 שמיטות בנות שבע אלפים שנים כל אחד שהם 35 אלף שנים. ואם נגיד את זה בקול, יגידו העם, ומה עם הגאולה? נצטרך לחכות עוד 35 אלף שנים? והחלשים יבעטו בכל. זוהי הבהלה. ועל כן הכניסו את שיטת השמיטות מאחורי מנעול ובריח.

ולא נאריך יותר בדברי המצדדים והמתנגדים שהרי אנו רואים מצד אחד חשבון פשוט ונכון, ומצד שני עניין תמוה ומדכא.

ועל כן הביא דעתי בנושא:

ואקדים לומר שהרעיון עלה לי לפני כעשור שנים ולמי שהשמעתי אותו התקפל מלפני ויצא ללא מענה. דהיינו הבנתי שאין לו מה לענות אך לא מסכים איתי לאף מילה.

עד שערכתי לפני כארבע שנים את ספר ההקדמות של בעל הלשם, ושם הפלא ופלא מצאתי את רעיוני במלואו על ענין אחר.

והנה הצעתי:

אומר הנביא ישעיה "בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" מכאן לומדים חז"ל סוד עצום לעניין הגאולה אך לוקחים הם את הפסוק ודורשים אותו שלא כפשוטו ואומרים, אם לא זכה הדור תבוא הגאולה בעתה, ואם זכה יחישנה הקדוש ברוך הוא. ואני תמהתי רבות על הביאור ואמרתי הרי זה עיוות דברי הנביא שהרי הנביא אומר "בעיתה אחישנה".

ובאתי לבאר דבריו כך: שהקדוש ברוך הוא יחמול עלינו ואפילו כשלא זכו אז, בעתה יחיש הקדוש ברוך הוא את הזמן ואז ניגאל. דהיינו שלפי החשבון של הבורא שבאם זכה הדור הגאולה תבוא בתאריך כזה וכזה, אז באותו התאריך גם אם לא זכו

יקפל הקדוש ברוך הוא את כל הזמן הנותר דהיינו יחישנה, ואז ניגאל במהרה בימינו.

ולעניין השמיטות כך ביאורי:

שאנו בשמיטה השניה ו"היחישנה" קרובה אלינו מאד, ואז כשיגיע הזמן יקפל הקדוש ברוך הוא את כל האלפי שנים שנותרו וברגע תבוא הגאולה. שהרי שלש באים בהיסח דעת מציאה עקרב ומשיח.

והראייה, ששמיטה ראשונה שהיא גם חשבון של שבע אלף שנים כמה לקחה

בפועל? רגע בלבד!

וכרגע הגאולה מלפנינו והשם ברחמיו יחישנה אמן סלה.

כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת

לאחר שזכיתי להתקרב אל השם הצטרפתי לחסידות ברסלב רבי נחמן רבי הראשון שחיזק ומחזק אותי לכל אורך הדרך. לאחר כמה שנים אומר לי רבי. בו והכר את סבו של אמי מחולל החסידות האור הגדול הבעש"ט! כך זכיתי לרב נוסף. ואף זכיתי לערוך ספר סיפורים נפלא הנקרא "יפוצו מעיינותיך ישראל". וכך עם היותי מבקר בתמידות בכל ראש השנה את ציונו של רבי נחמן החילותי מדי פעם לבקר גם את ציונו של רבי ישראל בעל שם. וכך לאחר כמה שנים שולח אותי רבי ישראל הבעש"ט אל רבי אברהם אבולעפיה ואומר לי, לך והכר מאיפה הגיעו אלי הכתבים הנסתרים! וכך נוסף לי עוד רב אחד רבי אברהם אבולעפיה שהכרתי לפני כ15 שנים וברוך השם גאלתי את כתביו מן המרתפים החשוכים.

בימים טרופים אלו עם ישראל מותקף מבית ומחוץ, המקטרגים רבים ומשונים, בכל מקום בעולם נערכות הפגנות ענק נגדנו, וכעת גם בבית קטרוג עצום. הירוקים מקטרגים נגד האדומים, הצהובים נגד השחורים, הלבנים נגד הורודים והפגנות ענק.

מה עושים אני שואל את רבי משכבר הימים רבי נחמן והוא צורח מחלוקת! מחלוקת! גיוולד! אני רץ לרבי אברהם אבולעפיה כולי מבוהל. אומר לי רבי רוץ לבעל שם טוב אורו הגדול יכול לכבות כל אש. אני רץ לבעל שם טוב וצועק רבי! רבי! גיוולד! אש יורדת מן השמים. ואני מפציר בו האתה זוכר רבי איך סיפרתי לי שכשלמדת בצעירותך עם רבי משה הצעיר בנו של רבי אדם בעל שם את הכתבים ששלח אביו על מנת שתלמד בהם. ואיך התקשתם שניכם להבין וניסיתם בכוחכם להוריד את שר התורה על מנת שיסייע בידיכם, ואיך שבמקומו הורדתם שר של אש. ורצת בכל העיירה להזהירם מפני האש והצילו כולם את רכושם מן האש. רבי האש יורד עלינו הצילנו!

אומר לי רבי ישראל הבעש"ט: רוץ אל נכדי רבי משה חיים אפרים בנה של בתי אדל היושב בסדילקוב. כי אני סמכתי אותו בשתי ידי לכבות שרפות הוא יושב בראש המחנה הוא ה"דגל מחנה אפרים".

אז רצתי לחנות וקניתי את הספר המתוק הזה "דגל מחנה אפרים" וצעקתי לרבי החדש, רבי! שריפה! גיוולד! אומר לי "בעל הדגל", מהר לפרשת השבוע. ואני רץ ל"פרשת חוקת" הפותחת ב"זאת חקת התורה והתרגומו דא גזירת אורייתא". וכבר ליבי הולם בי. פרה אדומה זאת החוקה של כל התורה אומר "הדגל" וממשיך: "מי שעוסק בתורה לשמה מוחלין לו כל עונותיו. ותורה לשמה היינו לשם יחוד שכינתא לקודשא בריך הוא. ועל ידי היחוד שעושה בעוסקו בתורה נמחלין לו כל עונותיו וממילא בטלין כל המקטריגים לעילא, ומכל שכן לתתא. כי המקטריגים דלעילא הם שורש לכל המלחמות שנתעורר על האדם הן ברוחניות הן בגשמי".

נפלתי כמת על הרצפה וכשהתעוררתי מעלפוני מצאתי עצמי רגוע שהרי כל הלחץ בא עלי מן הקטרוג הנורא והפגנות הענק. שאז חשבתי בליבי לא זו הדרך שלנו! וכשאני רואה מכל עבר את הגויים מפגינים כנגדנו חושפים שינים לבולענו משהו בתוכי אומר לי זו הדרך שלהם, לא שלנו! אך תיכף השני שבתוכי צועק איך אתה מעז! כל הגדולים מפגינים. ואני נקרע בתוכי, אבל עכשיו מצאתי מזור לקרעי מרפא לתחלואי חזרה נפשי אל נדנה. שהרי מכריז "בעל הדגל", על ידי לימוד תורה לשמה בטליו כל המקטרגים".

אתה שומע רבי ישראל רבי הקדוש שלחת אותי לבאר מים חיים ליבי נשאב אל מקור המעיין קיבלתי חיים חדשים נשמתי פורחת וכולי אחריה יש דרך אמיתית.

סוד תתקע"ד דורות

במאמר הקודם נשאלתי מזה תתקע"ד והשבתי בקצרה והבטחתי לשוב ולבאר וזה ימים רבים אני מנסה להעלות את הנושא על הכתב ולא עלה בידי. בסופו של עניין החלטתי להביא את הסוד מן בכתובים וקצת לבאר ואולי עוד יתעוררו שאלות ונבאר. (מה שמובא בהמשך בסוגרים אלו דברי)

סוד תתקע"ד דורות - מתוך ספר שושן סודות.

יש לך לדעת שבסוד זה רבו דעות חכמי האמת ואי אפשר להגיע אל התכלית הסוד בזה אלא לכנוס בראשונה להביא המאמר ההוא מן התלמוד ואחר כך להקדים הקדמות אשר יתבאר מהם הסוד הזה. בחגיגה, נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי (נהר של אש נובע ויוצא מלפניו), מהיכן שקיל ואזיל (שואל, מהיכן יוצא והולך?) מזיעתן של חיות. להיכן שפיך (להיכן הוא נשפך?), אמא ר' אמי בר אבא אמר מר זוטרא אמר רב על ראש של רשעים יחולו (הכוונה על הרשעים בגיהנם) ורבינא בר יעקב אמר על אשר קומטו בלא עת. תנא (משננן) ר' שמעון החסיד אומר אלו תתקע"ד דורות שקמטו עצמן להבראות קודם שנברא העולם ושתלן הקב"ה בכל דור ודור בכאן נצטרך להקדמות רבות לבאר הסוד הזה.

הקדמה א'. הוא מה שאמר הכתוב דבר צוה לאלף דור, ירצה אומר שהם כל ימות עולם ז' הקפים, כל הקף ז' אלפים שהם מ"ט אלפים עם היובל הכל נ' אלף שהם אלף דור שכל דור נ' שנים. והנה תתקע"ד דורות שהם חסרים כ"ו דורות לתשלום אלף דור, ואלו כ"ו דורות עברו קודם מתן תורה ונתקיימו בזכות הצדיקים שבדור ההוא ובחסד אל. ולזה רמז דוד המלך ע"ה ואמר כ"ו כי לעולם חסדו. ותתקע"ד יתלבנו ויצרפו בזכות התורה כל ימי עולם עד היובל הגדול:
(הסבר - התורה נתנה למשה שהוא דור כ"ו (26) מאדם הראשון. ויש תתקע"ד (974) דורות רשעים שמנע הקדוש ברוך הוא בריאתם קודם אדם הראשון, ובא הכתוב ואומר דבר צוה לאלף דור שהתורה היתה צריכה להתגלות לאחר אלף דור, וחישב הקדוש ברוך לצורך זה גם את התתקע"ד דורות ונתן את התורה למשה, שיחד הם 1000 דור. וכאן נכנס המחבר לחשבון קשה לאוזן מה שנקרא "שיטת השמיטות". שכל שמיטה אורכה 7000 שנה. שהרי שמיטה היא מחזור שבע שנים ויומו של הקדוש ברוך הוא הוא 1000 שנה לכן כל שמיטה 7000 שנה. וסופרים 7 פעמים 7000 שנה כנגד שבע ספירות הבנין, שהם הספירות מחסד ולמטה [חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות]. וכך עושה המחבר חשבון שכל דור 50 שנים, 1000 דור 50 אלף שנה, שבע שמיטות 49 אלף שנה והיובל היא שנת החמשים הרי 50 אלף שנה).
הקדמה ב'. והארץ היתה, מאי היתה שכבר היתה. מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן הכוונה במאמר זה לרמוז כי כשעלה במחשבה הטהורה להאציל י' ספירות ולבראות עליונים ותחתונים, ראשונה חשב לבראותה במדת החסד ולא היה יכול להתקיים הטעם שהיא רחמים גמורים. ואחר כך חשב לבראותו במדת הדין העזה ולא יוכל להתקיים כי הוא דין גמור. וזה בונה עולמות ומחריבן, כי כל אחד מז' ספירות נקרא עולם. והבנין והחורבן ההוא במחשבה הטהורה היה. ואז שתפן במדת התפארת והיא תורה שבכתב. והנה התבונן אם היה העולם נברא בחסד היה בכחו כל אלף דור. וכן אם היה העולם נברא בגבורה היה בכוחו אלף דור. עכשיו נברא בשיתוף, אם כן הדורות יתקיימו בחסד והם באים קודם מתן תורה ותתקע"ד דורות נשארו בנהר דינור מדת הדין הקשה משם נשפע ושם נשארו. וזה אמרו שקמטו עצמן להבראות קודם שנברא העולם וכו'.
(הסבר – כתוב בבראשית "והארץ היתה תהו ובהו" מזה שכתוב היתה לומד שכבר היתה ועכשיו נבראת. מתאים הענין המחבר למדרש שאומר שהיה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריבן. ואלו הבניות והחורבנות לא היו במעשה אלה רק במחשבה. שרצה הקדוש ברוך הוא לברוא העולם בחסד אך אם היה נברא כך לא היה גמול ועונש וכל המקלל לא היה תקנה לקלקלתו, וכן רצה לברואתו בדין גם כך לא היה יכול להתקיים שגם אז החוטא אין לא תיקון. וכך לאחר שבנה עולמות והחריבן נברא זה העולם בשיתוף החסד והדין. במדת התפארת שהיא בחינת התורה שבכתב. ורומז המחבר איך שיתף החסד בדין שמדת הדין הקשה היא הנהר דינור שבאה על הרשעים והחסד הוא התורה).

הקדמה ג'. ושתלן בכל דור ודור, רצונו לומר שתתקע"ד דורות אשר נשפעו ממדה העזה ראוים להיות עזי פנים כמוהו, והקב"ה שהוא תפארת ותורתו מכשירין בכל דור ודור בדרך גילגול להביאן לתכלית הטוב:

הקדמה ד'. נהר דינור האמור כאן היא האש הגדולה שנשפעו לצד שמאל העולם והיא הנקרא סערת ה' חימה וסער מתגורר על ראש רשעים יחול שהם כחות הטומאה.

הקדמה ה'. אם תזכה להבין פרשת המלכים ואלה המלכים אשר מלכו באדום ובפרט המלך האחרון תבין כל אלה הדברים אשר אמרנו. ומה שקראם עזי פנים כי מעזות יצאו ובעזות מצח יתגלגלו הנה חשוב ההקדמות אלה אחת אל אחת ואז תבין סוד המאמר אשר הביאנוהו מן התלמוד ודע זה כי ביותר מזה השיעור לא אוכל לגלות:(הסבר – בפרשת וישלח כתוב:
(לא) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לב) וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה:
(לג) וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה:
(לד) וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי:
(לה) וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית:
(לו) וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה:
(לז) וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר:
(לח) וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר:
(לט) וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב:
לומדים המקובלים מאלו השמונה מלכים שהשבעה הראשונים כתוב בהם שמתו אלו הם העולמות שבנה הקדוש ברוך הוא והחריבן אלו הם השבע שספירות).

טועמיה חיים זכו

בערב החג בשיחתי עם ידידי ירון שאל אותי ידידי מה תכתוב בבלוג אחר החג? אך לא היה במחשבתי שום רעיון. בלילה של החג עלה בי הרעיון וכיון שידידי ירון אוהב את הקושיות שצצות מתוך עניין שגרתי, ואיך לא עלינו עליהם עד כה? אבל צריך למצוא להם תירוץ בלתי שגרתי. אז הנה אני מקדיש את המאמר הזה לידידי ירון, ולכל אוהבי התורה אשר עליהם נאמר וטועמיה חיים זכו.

שכינה הייתה עם האדם הראשון, וכשחטא אדם הראשון נסתלקה השכינה לרקיע הראשון. חטא קין נסתלקה לרקיע השני. חטא אנוש נסתלקה לרקיע השלישי. חטא דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי. חטא דור המגדל נסתלקה לרקיע החמישי. חטאו אנשי סדום נסתלקה לרקיע הששי. חטאו המצריים בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי. וכנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ זכה אברהם הורידה משביעי לששי. עמד יצחק והורידה מששי לחמישי. עמד יעקב והורידה מחמישי לרביעי. עמד לוי והורידה מרביעי לשלישי. עמד קהת והורידה משלישי לשני. עמד עמרם והורידה משני לאחד שהוא ראשון. עמד משה והורידה לארץ. אמר ר' יצחק זה הוא שכתוב "צדיקים יירשו ארץ" (תהלים ל"ז).
זכה משה להוריד את השכינה לארץ וזכה משה להוריד את התורה לארץ. אך כשעלה משה לקבל את התורה יצאו כנגדו מלאכי השרת באומרם לפני הקב"ה, רבש"ע מה לילוד אשה בינינו? אמר להם לקבל תורה בא. אמרו לו, חמדה גנוזה תתקע"ד דורות אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם: מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: אמר לו הקב"ה למשה החזר להם תשובה, אמר לפניו ריבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם. אמר לו אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה. אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להן, למצרים ירדתם! לפרעה השתעבדתם! תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה, "לא יהיה לך אלהים אחרים". בין עמים אתם שרויין! שעובדין עבודת גלולים? שוב מה כתיב בה "זכור את יום השבת לקדשו". כלום אתם עושים מלאכה! שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה "לא תשא" משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה "כבד את אביך ואת אמך" אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב" קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו'.

ציווה הקדוש ברוך הוא על משה להכין את העם לקבלת התורה שהיתה צריכה להיות ב-ו' בסיון, שנאמר "ויאמר יהוה אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם". אך משה הוסיף יום אחד מדעתו שנאמר "ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה" ואומר רש"י - לסוף ג' ימים הוא יום ד' שהוסיף משה יום אחד מדעתו. וכאן באות הקושיות. 1. מדוע הוסיף משה יום אחד מדעתו? 2. ואם הוסיף הרי קבלו את התורה ב-ז' בסיון אם כן מדוע אנו חוגגים את יום מתן תורה ב-ו' בסיון? אלו הקושיות שצצו לי בלילה זה של ו' סיון.

ולתירוצים.
משה הכן ניצח את המלאכים בחכמתו, אך רצה עדיין לחזק את טענותיו שיובן למלאכים באופן חד משמעי שהתורה הכן מקומה כאן בארץ, ועל כן הוסיף יום אחד מדעתו. (נסביר)

ידוע מדרש חז"ל שעבר הקדוש ברוך הוא על כל העמים ורצה ליתן להם את התורה וחזרו כל אחד מהם לשאול מה כתוב בה ולכל אחד הביא הקדוש ברוך הוא את הדיבור שלא יכלו לעמוד בו וסירבו כולם, עד שבא אצל ישראל ואמרו נעשה ונשמע. וכן התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשי בראשית, שאם ישראל מקבלים את התורה הם (מעשי בראשית) מתקיימים, ואם לאו הרי הוא מחזירן לתוהו ובוהו.

נעשה זמן מתן תורה כשטר חוב, שאם יקבלו את התורה בתאריך הנקוב דיים ואם לאו הכל חוזר לתוהו ובוהו. ואז בהגיע ו' בסיון הוא יום פרעון החוב ועדיין לא מוכנים לקבל התורה. במקרה של חוב מזדרז בעל החוב לבית דין לתבוע את חובו, אך יום הפריעה כולו ניתן לפריעה ולא יכול בעל החוב עדיין לתבוע את חובו. ובסוף היום מגיע הלילה ובלילה אין מתקיים דין, אז יכול בעל החוב רק למחרת השכם בבוקר לתבוע את חובו. וכך אצלנו שב-ו' בסיון לא יכלו התובעים שלדידינו הם מעשי בראשית אשר הם הארץ וכל העומד עליה לתבוע את דינם ותיכף בעלות השחר נזדעזעה כל הארץ שנאמר (תהילים ע"ה ד') "נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל יושְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה". אומר רש"י - ביום מתן תורה כשהיו נמוגים הארץ וכל יושביה מתנאי שהתנית עם מעשה בראשית אם לא יקבלו וכו' תחזרו לתוהו ובהו. וכן כתוב "ארץ רעשה אף שמים נטפו" (תהלים ס"ח) מכאן שהשמים מזדעזעים ממעשה הארץ שהארץ היא היסוד וכל זעזוע בה מזדעזעים השמים שהשמים ניזונים מן הארץ. כך ראו המלאכים שהכן תורה מקומה בארץ.

אם כך נשאלת השאלה מדוע חוגגים את יום ו' בסיון ולא את ז' בסיון והענין באותו עניין. שהרי זמן מתן תורה הוא ו' בסיון כפי שקבע הקדוש ברוך הוא. ומשה הוסיף יום אחד מדעתו והקדוש ברוך הוא הסכים עמו לשעתו, אך זמן הפרעון הוא ביום החמישים לעומר והוא ו' הוא יום מתן תורה לדורות.

אלה אזכרה

הפעם הקדיש את מאמרי לחמש חברי שחגגו יחד אמש סיום שנת לימודים בתורת אבולעפיה. לדידי זה אירוע חשוב ומרגש, לאחר 15 שנים בהם אני עסוק לומד ומלמד את תורתו של הרב אבולעפיה. ועקב החששות שלי מלימוד כזה בקבוצה.

זכורני מרבי וידיד נפשי הרב אברהם יורוביץ זצ"ל שהסתלק מאיתנו לפני שבע שנים שהיה מצלצל לי בשעות הקטנות של הלילה וכך תמיד היה אומר לי "אמנון מה עושים, צריך לעשות משהו!" כוונתו הייתה ב-"מה עושים" האם צריך להעביר הלאה, ו"צריך לעשות משהו" זאת הייתה שאלה איך עושים זאת.

טענתי ואני עדיין מחזיק בטענתי שהלימוד בתורת אבולעפיה לא נועד לקבוצה גדולה או קטנה ואפילו לא ללימוד בחברותה. הלימוד כאן הוא בעזרת הספרים שברוך השם הודפסו כמעט במלואם ברצון ההשגחה. וזה לכשעצמו הוא חסד עצום ונפלא שגמל עמנו הקדוש ברוך הוא.
הלימוד בתורת אבולעפיה כרוך ברובו בעבודה עצמית בצניעות והתבודדות מירבית. הלימוד בספריו קשה ביותר הדרך היחידה היא העיסוק המתמיד בעבודה העיקרית שהיא צירוף האותיות המקרבת את ידיעת החומר אל השכל.

עם כל זאת למרות דעתי פתחתי קבוצת לימוד שהתחילה עם כ30 תלמידים גברים נשים וטף והסתיימה בחמשה. וזכינו חמשה חברי ואנכי לברך על המוגמר.

לא הצלחתי להפריח את סברותי בקשר ללימוד, אך אציין שאם הייתי נצרך לשקול כעת את מעשי שוב הייתי חוזר על אותו המעשה, ואכן בכוונתי לפתוח מחזור נוסף.

ההישג הגדול ביותר הוא שחמשה גברים יהודים חוו יחד איתי את המעלה הגדולה שבכל האנושות שהיא הנבואה (כמובן שחויה שיכלית ולא מעשית).

במסגרת סיכום הלימוד נשאלו שלש שאלות על ידי חברי. האחת - מהו שֶכֶל. השניה - אומרת לנו התורה "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" האם לבורא יש דמות. והשלישית - מדוע נתן לנו הבורא כוחות עליונים ואדירים כאלה אשר בעזרתם ניתן לשנות הטבע ואת גזרות הבורא ואולי כנגד רצונו.

וברצוני כעת לנסות לעלות בכתב מה שביארתי שם בעל פה.
התחיל מהשאלה השניה.
בעיקר השלישי אומר הרמב"ם כך:
ג - אני מאמין באמונה שלמה. שהבורא יתברך שמו אינו גוף. ולא ישיגוהו משיגי הגוף. ואין לו שום דמיון כלל:
מכאן קשה לנו לחשוב על הבורא שיש לו דמות ואז איך יתכן שאומר הבורא נעשה אדם "כדמותנו".
לא אבוא להאריך ואומר שכפי שלמדתי מרבי הרב אברהם אבולעפיה "דמותי" הם המעשים שעשיתי, כל מעשי מצרפים לדמות. אומר אבולעפיה שדמות היא הדעת ואני מוסיף ומבאר שהדעת - היא השיקול של החכמה והבינה, והם מעשי. שאם השיקול היה נכון קבלנו דעת תורה ומעשה נכון. וכשהשיקול לא נכון קבלנו מעשה ללא דעת
והצלם הוא השכל, אומר אבולעפיה השכל הוא השפע האלוקי השורה עלינו ומסביר אבולעפיה בדרכו הפלאית בהקדמתו לספר "אור השכל" איך שורה השכל (כדאי לעיין שם).

יצא לנו שענינו על שתי השאלות גם יחד שלשאלה הראשונה מהו שכל? שכל הוא צלם אלוהי שבראנו הבורא בצלמו היינו שנתן בנו היכולת להשתמש בשכלו, אך השכל צריך משכן לשכון בו כמו שמסביר אבולעפיה בהקדמתו לאור השכל, ואותו המשכן הוא הדמות - אלו המעשים שלנו - זוהי הדעת שלנו.

ומכאן קל לנו לעבור לשאלה השלישית. דרך אגב בכל הרצינות, לא יכלו להיות שאלות טובות מאלו המסכמות את שנת הלימודים, כל אחת טובה מהשניה, והפלא ששלתם מתחברות אחת לאחת. ולהפליא איך שמסכמות את כל עבודתנו.

השאלה השלישית שלכאורה היה אפשר להתקומם כנגדה - שהשואל רוצה להמעיט מערכנו, בשאלתו מה פתאום נותן לנו הבורא אפשרות לכופף את רצונו, והמתקומם ישאל האם רצית להיות כמשחק בידי הבורא שיברא אותך אם חסרון שלא תוכל להגיע להיכן שלא רצוי לו ולך?

אבוא לבאר, וההתנצלות על האריכות, והמגלה סבלות תבוא עליו הברכה.

כמה וכמה פעמים קמו עלינו אויבינו לכלותינו הנה מדרש עשרה הרוגי מלכות:
כשברא הקב"ה את האילנות גברו וגבהו וגדלו עד למאד, ושמחו שמחה גדולה, כיון שברא הקב"ה את הברזל נעצבו ואמרו אוי לנו שברא הקב"ה ברזל הקוצץ אותנו, [חזרו ואמרו אם לא תיתן לברזל עץ לבית יד לא יוכל לקצץ בנו], וכן ישראל אלמלא שלמדו לקיסר תורה לא היו באים לידי כך.
פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה ומצא כתוב וגונב איש ומכרו וגו' (שמות כ"א ט"ז) והלך וטח הבית כולו בנעלים ודבקם בכתלים, ושלח אחר רבן שמעון בן גמליאל וחביריו ואמר להם מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו, אמרו לו חייב מיתה, אמר להם אם כן אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו למה, אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף הכתיב וימכרו את יוסף (בראשית ל"ז כ"ח), וכתיב על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (עמוס ב' ו'), ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף שנאמר בעבור נעלים, בדמי נעלים. וכי אדם יפה כיוסף היו מוכרים אותו בעשרים כסף? אלא בשעה שהכניסוהו לבור הפשיטוהו והשליכוהו לבור ערום ויפשיטו את יוסף וגו', וכתיב והבור ריק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש כו. כיון שראה יוסף את נפשו בין אותן החיות נעצב ואמר אוי לי שאיני ניצול מן החיות האלו. ומרוב יראה ופחד אבד תוארו ויפיו ממנו, אך סגר הקב"ה פי החיות ולא הזיקו לו. וכשראו אחי יוסף ארחת ישמעאלים הוציאוהו מן הבור ערום ומכרוהו כן, אמר הקב"ה צדיק כזה יעמוד ערום לפני הבריות? אמרו קמיע אחד היה תלוי בצוארו ושלח הקב"ה את גבריאל והוציא מאותו קמיע בגד ולבשו. כיון שראו אחי יוסף אמרו לאותן הישמעאלים החזירו לנו הבגד הזה שלא מכרנוהו לכם אלא ערום, ויאמרו הישמעאלים לא נחזיר לכם, עד שהוסיפו להם עוד ארבעה זוגות מנעלים, ובאותו בגד הביאוהו למצרים ובו מכרוהו ובו אסרוהו ובו הביאוהו לפני פרעה ובו מלך על מצרים.
ואותו קיסר הרשע היה יודע שמכרוהו בנעלים ואמר להם קבלו עליכם דין שמים. אמרו לו אם אחי יוסף מכרו אחיהם אנו מה פשענו ולמה תהרוג אותנו. אמר להם אם היו אחי יוסף היום בחיים הייתי תופשם ועושה בהם דין, עכשיו שאינם בחיים אעשה בכם דין שאתם שקולים כאחי יוסף במכירתו. אמרו לו תן לנו זמן שלשה ימים עד שנדע אם גזרה זו באה מן השמים נקבל עלינו דין שמים.
נתן להם זמן שלשה ימים ונתקבצו הללו הרוגי מלכות ואלה הן: רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול, ר' עקיבא בן יוסף ור' יהודה בן בבא, ר' חנינא בן תרדיון ור' ישבב הסופר, ר' אלעזר בן דמא ור' חנינא כן חכינאי, ר' חוצפית המתורגמן ור' אלעזר בן שמוע, אלו הן עשרה הרוגי מלכות שנהרגו על שמכרו את יוסף, וקטן שבכולם היה ר' ישמעאל כהן גדול. אמר להם אם דעתכם שתחלקו עמי בעון שאזכיר השם עכשיו אעלה לרקיע ונדע, אם נגזרה גזרה זו מן השמים אנו מקבלין עלינו ואם אינה מן השמים אני יכול לבטלה בשם. - ובזמן שהיה רוצה לעלות לרקיע היה מזכיר את השם ורוח נושאו ופורח באויר ועולה לרקיע, ובא גבריאל לקראתו והיה מספר לו כל דבר שהיה רוצה. ובאותה שעה שהזכיר את השם קבלתו רוח סערה והעלתה אותו לשמים, וכיון שעלה פגע בו מטטרון שר הפנים אמר לו מי אתה? א"ל אני ישמעאל בן אלישע כהן גדול, אמר לו אתה ישמעאל שקונך משתבח בך כל היום ואומר יש לי עבד בארץ כמותך זיוו כזיוך ומראהו כמראך? אמר לו אני הוא ישמעאל.
אמר לו מה טיבך במקום הזה, א"ל גזרה גזרה עלינו המלכות להרוג עשרה מחכמי ישראל, ועליתי לידע אם גזרה זו מן השמים נקבלנה עלינו ואם לאו שאינה מן השמים יכולים אנו לבטלה. אמר לו במה אתם יכולים לבטלה, א"ל בשם, א"ל מטטרון שר הפנים אעריך ישראל שגלה לכם הקב"ה סוד השם שלא גלה אותו למלאכי השרת, שאתם יכולים לבטל את הגזרות בשם המפורש. אך אי ישמעאל בני כך שמעתי מאחורי הפרגוד בת קול צווחת ואומרת עשרה מחכמי ישראל מסורין למלכות. א"ל ר' ישמעאל למה. א"ל מפני שהיתה מריבה לפני הקב"ה סמאל עם מיכאל ואמר לפניו רבש"ע כלום כתבת בכל התורה אות אחת לבטלה, והלא כתיב לא נפל דבר אחד וגו', והנה כתיב וגונב איש ומכרו וגו', ובני יעקב שמכרו את יוסף עדיין לא גבית מהם דינם. מיד גזר הקב"ה על עשרה מחכמי ישראל שיהרגו. השיב ר"י ואמר ולא מצא הקב"ה עשרה שיפרע מהם דינו של יוסף אלא ממנו? א"ל מטטרון אי ישמעאל חייך לא מצא הקב"ה עשרה ששקולים כבני יעקב כי אם אתם, אמר לו ומה זה לפניך? א"ל מזבח, א"ל וכי קרבן ומזבח יש למעלה, א"ל כל מה שיש למטה יש למעלה, דהא כתיב בנה בניתי בית זבול לך (מ"א ח' י"ג). אמר לו ומה אתם מקריבים עליו, וכי יש לכם פרים אילים וכבשים? א"ל אין לנו לא פרים ולא אילים וכבשים אלא נשמותיהם של צדיקים אנו מקריבים עליו לפני הקב"ה. כיון ששמע ר"י כך אמר הא למדתי מה שלא שמעתי מעולם, וכיון ששמע את דברי מטטרון ירד לארץ ומצא את חבריו בתענית ובתפלה, אמרו לו מה בירך, אמר להם לכו ורחצו והטהרו ולבשו תכריכין שלכם שגזרה זו מלפני הקב"ה.
א"ר ישמעאל כשבאתי והעדתי עדות זו מלפני כסא הכבוד, שמחו כל חברי וישבו לפני ר' נחוניא בן הקנה ועשו משתה ושמחה, וישב ר' ישמעאל ורשב"ג בן זוגו והיו שמחין ומתאבלין, מתאבלין משמאל שנקנסה עליהם מיתה משונה, ושמחין ומרקדין מימין על שהבטיחם הקב"ה שהם שקולין כבני יעקב, ולא עוד אלא שאמר להם הנשיא בשמחתם: אלהי ישראל יקבל נפשותינו קרבן לעשות מהן נקם ברומי הרשעה, נגילה ונשמחה כשמחת כנור ועוגב, והיו יושבים ועוסקין בהלכות פסח ושונין אלו עוברין בפסח כותח הבבלי זה אומר מחמיץ וזה אומר אינו מחמיץ, ולא הספיקו לגמור את ההלכה עד שבא הגמון של מלך וחרבו שלופה בידו, אמר להם עדיין לבבכם פנוי בתורה והרי אתם יודעים קצכם שנקנסה עליכם דין מיתה.
אמרו עליו על ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג שהיה אחר משבעה אנשים יפים שהיו בעולם ואלו הן: אדם הראשון, יעקב, יוסף, שאול, אבשלום, ר' אבהו, ור' ישמעאל. וכשהביאוהו לפני המלך אמר לו יש באומתך כמותך או יפה ממך אמר לו לאו, מיד גזר עליו הריגה. בא אותו הגמון לחתוך את ראשם של ר"י ושל רשב"ג, אמר לו ר"י חייך התחל בי שאני כהן גדול ובן כהן גדול מזרע אהרן הכהן הרגני תחלה ואל אראה במיתת חכמים, א"ל רשב"ג לא כן, אלא אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ולא אראה במיתת חברי. אמר להם אותו הגמון נחש צפעוני אם כן הפילו גורלות, ונפל הגורל על רשב"ג.
מיד פשט רשב"ג את צוארו ונטל איספקלטור את החרב והתיז את ראשו, ויאמר לר' ישמעאל פשוט את צוארך. אמר ר' ישמעאל חייך הנח לי רגע אחד עד שאבכה על הצדיק, אמר לו עשה, מיד נטל ר' ישמעאל את ראשו של רשב"ג ונתנו על ארכבותיו ונתן עיניו על עיניו ופניו על פניו וחוטמו על חוטמו ופיו על פיו ואמר, אי הפה המתגבר בגבורה של תורה של עם קדוש וטהור, פה מוציא מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה כזו, עליו הכתוב אומר חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי (זכריה י"ג ז'). אמר לו אותו הגמון ריקה ער שאתה בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ומה זה לפניך ? א"ל מזבח, א"ל וכי קרבן ומזבח יש למעלה, א"ל כל מה שיש למטה יש למעלה, דהא כתיב בנה בניתי בית זבול לך (מ"א ח' י"ג). אמר לו ומה אתם מקריבים עליו, וכי יש לכם פרים אילים וכבשים? א"ל אין לנו לא פרים ולא אילים וכבשים אלא נשמותיהם של צדיקים אנו מקריבים עליו לפני הקב"ה. כיון ששמע ר"י כך אמר הא למדתי מה שלא שמעתי מעולם, וכיון ששמע את דברי מטטרון ירד לארץ ומצא את חבריו בתענית ובתפלה, אמרו לו מה בירך, אמר להם לכו ורחצו והטהרו ולבשו תכריכין שלכם שגזרה זו מלפני הקב"ה.
א"ר ישמעאל כשבאתי והעדתי עדות זו מלפני כסא הכבור, שמחו כל תבירי וישבו לפני ר' נחוניא בן הקנה ועשו משתה ושמחה, וישב ר' ישמעאל ורשב"ג בן זוגו והיו שמחין ומתאבלין, מתאבלין משמאל שנקנסה עליהם מיתה משונה, ושמחין ומרקדין מימין על שהבטיחם הקב"ה שהם שקולין כבני יעקב, ולא עוד אלא שאמר להם הנשיא בשמחתם: אלהי ישראל יקבל נפשותינו קרבן לעשות מהן נקם ברומי הרשעה, נגילה ונשמחה כשמחת כינור ועוגב, והיו יושבים ועוסקין בהלכות פסח ושונין אלו עוברין בפסח כותת הבבלי זה אומר מחמיץ וזה אומר אינו מחמיץ, ולא הספיקו לגמור את ההלכה עד שבא הגמון של מלך וחרבו שלופה בידו, אמר להם עדיין לבבכם פנוי כתורה והרי אתם יודעים קצכם שנקנסה עליכם דין מיתה.
אמרו עליו על ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג שהיה אחר משבעה אנשים יפים שהיו בעולם ואלו הן: אדם הראשון, יעקב, יוסף, שאול, אבשלום, ר' אבהו, ור' ישמעאל. וכשהביאוהו לפני המלך אמר לו יש באומתך כמותך או יפה ממך אמר לו לאו, מיד גזר עליו הריגה. בא אותו הגמון לחתוך את ראשם של ר"י ושל רשב"ג, אמר לו ר"י חייך התחל כי שאני כהן גדול ובן כ"ג מזרע אדרן דכתן הרגני תחלה ואל אראה במיתת חכמים, א"ל רשב"ג לא כן, אלא אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ולא אראה כמיתת חכרי. אמר להם אותו הגמון נחש צפעוני אם כן הפילו גורלות, ונפל הגורל על רשב"ג.
מיד פשט רשב"ג את צוארו ונטל איספקלטור את החרב והתיז את ראשו, ויאמר לד' ישמעאל פשוט את צוארך. אמר ר' ישמעאל חייך הנח לי רגע אחד עד שאבכה על הצדיק, אמר לו עשה, מיד נטל ר' ישמעאל את ראשו של רשב"ג ונתנו על ארכבותיו ונתן עיניו על עיניו ופניו על פניו וחוטמו על חוטמו ופיו על פיו ואמר, אי הפה המתגבר בגבורה של תורה של עם קדוש וטהור, פה מוציא מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה כזו, עליו הכתוב אומר חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי (זכריה י"ג ז'). אמר לו אותו הגמון ריקה ער שאתה בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ממיתתו. מיד התחיל צווח, עד שנשקפה בתו של קיסר לקול צעקתו וראתה אותו וחמדה יפיו. אמרה לאותו הגמון המתן לי שעה אחת עד שאכנס אצל אבי, נכנסה אצל אביה ואמר לו שאלה אחת יש לי אצלך, אמר לה המלך שאלתך עשויה חוץ מישמעאל וחביריו, אמר לו אבא היא שאלתי שרציתי לשאול ממך בדבר הזה, אמר לה לא תעשה שאלתך, אמר לו אם כן תן לי רשות לפשוט עור פניו. מיד גזר עליו המלך להפשיט עור פניו בעודנו חי, וכיון שהגיע הפושט למקום תפילין התחיל ר"י לצעוק צעקה גדולה ומרה וישא את קולו ויבך, אמרו לו מפני מה לא בכית עד עכשיו ועתה אתה מתחיל לבכות, אמר להם ר"י על נשמתי איני בוכה אלא על מקום שבו נתון שם אל עליון על התפילין, אמרו לו וכי עדיין אתה בוטח בשם ה', אם גדול הוא יבא ויצילך עכשיו. ומן אותה צעקה שצעק ר"י נזדעזע כל העולם.
אר"י והרי מכמה שהיו לפני וממה שיהיו אחרי לא נקנסה בעולם מיתה זו, יצתה בת קול ואמר לא קרית גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב וגו' (דברים כ"ח ס"א), פתחו מלאכי השרת ואמרו לפני הקב"ה רבש"ע צדיק זה שהראית לו גנזי רקיעים גזרה זו נגזרה עליו?! אמר להם הקב"ה הניחו לו כדי שתעמוד זכותו לדורות, ועוד זעק שניה ונזדעזע כסא הכבוד ובקש הקב"ה להפוך את העולם לתהו ובהו. ירד גבריאל ואמר לו לר"י אם תצעק שלישית יהפך העולם לתהו ובהו, אלא אשריך ישמעאל ואשרי חבריך מה צפון לכם, כיון ששמע ר"י כך הפך פניו עד שיצאה נשמתו. פתח הקב"ה ואמר עליו זכר צדיק לברכה, פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו זכרו לחיי העולם הבא. פתחו חיות הקדש ואמרו תנוח נפשו בצרור החיים פתחו שרפים ואמרו רוח ה' תנחנו, פתחו המלאכים וכל צבא מעלה ואמרו זכרו לחיי עולם עם הצדיקים. ועוד פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו אשריהם שזכו להתקרב על גב המזבח שבמרומים, ועוד פתח הקב"ה ואמר להם ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו'. ועדיין קלסתר פניו של ר"י ברומי היא אדום הרשעה, ובכל שבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על חגר ומלבישין אותו בגדו של אדם הראשון ומביאין קלסתר פניו של ר' ישמעאל ומניחין אותו על ראשו ומייתין מתקל ד' זוזי פיתקא ותליה ליה על צואריה ומביאין כרוז ומכריז לפניו דחמא חמא דלא חמא לא חמא, ומסיימין ווי לדין כד יקום דין, והקב"ה יאבד אדום הרשעה לקיים מה שכתוב ונתתי נקמתי באדום וגו' (יחזקאל כ"ה י"ד).
אשרי עין שראתה כך, אשרי האם שסבלה אותו, אשרי דדין שינק וזרועות שחבקוהו, אשרי תורה שלמד אשרי בינה שהשיג, אשריך ר' ישמעאל שזכית לכך, כתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו (ישעיה ה' ז') אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע בני יעקב מכרו את יוסף בעשרים כסף וישראל עבדו שבעה אלהות שנאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (שופטים י' ו'), אמר הקב"ה אפילו כתורמוס הזה לא עשאוני בני ששולקין אותו ז' פעמים ואח"כ אוכלין אותו בקנוח סעודה. אמרה מדת הדין לפניו רבש"ע תפרע מהן צדיק אחד בכל דור, מיד נגזרה הגזרה על עשרת הזקנים בימי טורנוסרופוס הרשע. מיד שלח הגמון אחד להביא את רשב"ג, בא אותו הגמון ועמד על הפתח ואמר רשב"ג מתבקש לפני המלכות שמע רשב"ג ונחבא ממנו, הלך אליו בצנעא ואמר לו אם אני מציל אותך תביאני לחיי עוה"ב? מיד בכה רשב"ג ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת, א"ל אתה חפץ בזה? א"ל הן, א"ל השבע לי נשבע לו, ועלה בעליה ונפל ומת, ואמרו רבנן שבזמן שהיה אחד מגדוליהם מת היו מבטלים את הגזרה. יצאה בת קול ואמרה אותו הגמון מזומן לחיי העוה"ב.
הביאו את רבי עקיבא, וכשחבשו אותו בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו, וכל יום ויום היה מכניס מים במרה, יום אחד מצאו שומר בית האסורים, א"ל היום מימיך מרובים שמא לחתור קיר בית האסורים אתה מבקש, שפך חציים ונתן לו חציים, כיון שנכנס אצל ר"ע א"ל תן לי מים לטול ידי, א"ל רבי כדי שתיה אינן מספיקין ולטול ידך מספיקין?! א"ל מה אעשה שאמרו חז"ל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם, מוטב לי שאמות מיתת עצמי (אחת) ואל אמות ב' מיתות. ואעפ"כ לא טעם כלום עז שנטל ידיו. וכשהוציאוהו להרגו זמן ק"ש היה והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים, א"ל תלמידיו רבינו עד כאן? אמר להם בני כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? - האריך ב"אחד" ויצאה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שגופך טהור ויצאה נשמתך באחד בטהרה, ומזומן אתה לחיי העוה"ב.
אמרו עליו מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, דורות הראשונים אפילו שחיו בצער היו אוהבים ומייחדים שמו של הקב"ה כגון ר"ע וחבריו שהיו צדיקים גמורים והיו מקבלים עליהם עול מלכות שמים באהבה. אמרו עליו, כשהיה חבוש בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו, פעם אחת ערב יוה"כ עמד ונטל רשות מר"ע והלך לו לביתו, ופגע בו אליהו ז"ל ודפק בפתח ביתו, א"ל מי אתה, א"ל אני אליהו, א"ל ומה תרצך, א"ל באתי להודיעך שר"ע רבך מת, מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים ומצאוהו פתוח ורב בית האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה נתחזק אליהו ונטפל לו ונשאו על כתפו, א"ל יהושע, רבי לא הכהן אתה? א"ל אין טומאה בצדיקים ולא בחכמים ובתלמידים, וכשיצאו מבית האסורים היו כתות כתות של מלאכי השרת מספרין עליו ואומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים ל"ג), והדרך מאירה לפניהם כזוהר הרקיע. כיון שהגיעו לפפליון של קיסרין ירדו שלשה ירידות ועלו שש מעלות ומצאו מערה והיו בה מטה ושלחן וכסא ומנורה, בא לצאת לא היה יהושע רוצה לצאת , אמר לו איני יוצא מכאן עד שתודיעני למי המטה הזאת, א"ל לאשתו של טורנוסרופוס הרשע. כיון שיצאו מן המערה נסתם פיה, ושבחו והודו למי שאמר והיה העולם ואמרו אשריכם צדיקים אשריכם חסידים אשריכם עמלי תורה, מה גנוז לכם ומה צפון לכם, דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים ל"א כ').
ואחריו ר' יהודה בן בבא, אמרו עליו מבן י"ח שנה ועד ע' שנה לא טעם שינה אפילו כשינת הסוס, ולא טעם חטא מימיו, ולא אמר על טמא טהור ועל טהור טמא, ולא היה איש בביהמ"ד שלא האירו [בדברי תורה], וישב בתענית כ"ו שנה, והיו בנקיון כל ימי חייו, ולא נכשלו חבריו בדבר הלכה עמו ושמח בהן, והיה קורא לתלמידיו רבי, והיה לומד לתלמידיו יומם ולילה, ועליו הכתוב אומר ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נ"ז), ואותו היום שנהרג בן ע' שנה היה ויום ה' היה והיה יושב בתענית, והיה שם זקן אחד ור' ראובן בן אצטרובול שמו, שלח אחריו והביאו, א"ל ר' יהודה מורי יודע אני שצדיק גמור אתה אבל מה אעשה שמלכות הרשעה העיזה פניה לאבד מרגליותינו. אלא אם רצונך אמות אני תחתיך ותנצל אתה, א"ל ר' יהודה: ראובן אחי אם גזרת בשר ודם אין אנו יכולין לבטלה גזרת מלך מלכי המלכים הקב"ה מי יכול לבטלה, אלא הנח דבריך וברך דין האמת. אמרו לו תלמידיו רצונך שתטעם כלום קודם שתהרג, אמר להם ומה עד עכשיו שלא הייתי יודע באיזה דרך אני הולך לא טעמתי כלום, ועכשיו שאני יודע באיזה דרך אלך אטעום כלום? אמרו, לא טעם כלום וכך נהרג ויצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה אשריך ר' יהודה בן בבא שגופך נקי ויצאה נשמתך בנקיות.
ואחריו ר' חנינא בן תרדיון, אמרו עליו על ר' חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה וס"ת מונח לו כין חיקו ומקהיל קהילות ברבים, ובשעה שגזרה המלכות הרשעה שלא לעסוק בתורה מצאתו עם ס"ת בזרועו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבלי זמורות והציתו בהן את האור ושרפוהו, והביאו ספוגין של צמר ושורין אותו במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה. א"ל בתו אבא אוי לי שכך אראך, אמר לה אלמלא אני לבדי נשרפתי היה קשה הדבר עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי מי שיבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני. באו תלמידו ואמרו לו מסור עצמך לשמים, אמר יכול אני שתצא נפשי שלא בעונתה? מיד נשא עיניו לשמים, א"ל תלמדיו ר' מה אתה רואה, אמר להם רואה אני את הגויל שהוא נשרף והאותיות פורחות באויר, א"ל ואף אתה פתח פיך ותכנס האש ותפטר מהרה, אמר להם מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יקבל הוא בעצמו. א"ל הקונסטינר אם אני מרבה השלהבת ונוטל הספוגין של צמר מעל לבך תביאני לחיי העוה"ב, א"ל הן, מיד ריבה השלהבת ונטל ספוגין מעל לבו ויצאתה נשמתו מהרה ואף הקונסטינר השליך עצמו לתוך האור ונשרף עמו יצאה ב"ק ואמרה אשריך ר' חנינא בן תרדיון וקונסטינר שלך שאתם מזומנים לחיי העוה"ב.
בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים. ואותו היום מת הקיסר, ואמרו עליו על ר' חנינא בן תרדיון שהיה יושב על כסאו ששה חדשים והיו רואין אותו ושמחין כסבורין שהוא המלך, והמלך נדון תחתיו באש ששה חדשים כסבורין שהיה רחב"ת, וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו (משלי י"א ח').

ואחריו ר' ישכב הסופר, אמרו שאותו היום שהרגוהו שני בשבת היה והיה יושב בתענית, א"ל תלמידיו רבי רצונך שתטעם כלום קודם שתהרג, אמר להם לא דיו לעבד שיהיה כרבו ולא די לי להיות כרבי יהודה בן בבא שנהרג בתענית. והרשע צוה על ר' ישבב הסופר להורגו בשעת ק"ש. כיון שהגיע אל ויאמר ה' אל משה לאמר יצאה נשמתו. יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר' ישבב שלא הנחת מתורת משה כלום הרגוהו והשליכוהו לכלבים ולא הוספד ולא הוקבר.
ואחריו ר' אלעזר בן דמא שנהרג על מצות תפילין. ואחריו ר' חנינא בן חכינאי. ואחריו רבי חוצפית המתורגמן שהיה שקול כיונתן בן עוזיאל. אמרו עליו שהיה שונה ק"פ פנים בתורת כהנים והיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים, והיה יודע בשבעים לשון ובקי בהן. תפשוהו עם תלמדיו והרגום כלם עמו, וכשבקשו להרגו לא נשאו פנים לתורתו. יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד שנאמר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י').
ואחריו ר' אלעזר בן שמוע, ואותו היום שנהרג ערב שבת היה והם מבקשין להרוג אותו בט' שעות ביום, אמר להם בבקשה מכם הניחו לי עד שאקיים מצות שבת, אמרו לו על שבת אתה בוטח ומהו שבת? אמר להם מצוה קטנה שצוני ה' ושבת שמה שבת בו מחלליה מות יומת, אמרו לו אם אלהיכם מלך גדול הוא בשמים למה אינו מציל אתכם מן המלכות, אמר להם כדי שיתבע דינו מכם. הלכו ואמרו למלך, שלח המלך והביאוהו לפניו, אמרו המלך אי עם עזי פנים אפילו בפתחה של מיתה בעזותכם אתם עומדים, אמר לו מוטב לי שאמות על ידך ולא אמות על מיתת שמים שכבר אמרו חז"ל כל המחניף את חברו לסוף נופל בידו. אמר לו המלך אלהיכם מדוע אינו מציל אתכם מן המלכות. א"ל כבר אמרתי לעבדיך ששאלוני הרי כדי ליפרע מכם, א"ל ויפרע עכשיו, א"ל ומה כשחרבו את ביתו ושרפו את היכלו עשה להם אריכת אפים עכשיו לא כל ששן. וצוה המלך והוציאוהו מעליו ועשו לו דינו, לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו היה לך להחניף לו זה הדבר, אמר להם לא די לאלעזר להיות כחבריו שמתו על שם שמים. וכשנצטוו עליו להרגו התחיל בקדוש היום אמרו לו לקוסטינר הנח לו שיגמור, כיון שהגיע לאשר ברא אלהים לעשות הכהו ויצאה נשמתו בתיבת אלהים. יצאה ב"ק ואמרה אשריך אלעזר. בעוה"ז היית דומה לאלהים ויצאה נשמתך באלהים. יתברך ויתנשא עילת העילות, שלו נתכנו עלילות.
תם ונשלם.

רואים אנו איך יכלו אלו הצדיקים להציל את עצמם מן הדין שכל אחד מהם היה לו הכח לפעול אך כיון שידעו שזו גזרה שאסור להפר לא פעלו כלום.
לעומת זאת משה רבינו כאשר ראה מקום הפרצה וההשחתה שהיתה באה להשמיד את ישראל כדכתיב "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו" (תהלים ק"ו כ"ג) כמ"ש לולי משה בחירו שעמד בפרצה ההיא, ובכח שמותיו של הקב"ה יתברך שהזכיר בתפלתו השיב האף והחימה למקומם לבל יצאו לבלע ולהשחית ולכלות עם ישראל. ואף זה לא הותר לעשותו כי אם אחר שהיו יודעים ראשונה, שרצונו של הקב"ה בכך.

מכאן רואים אנו דבר נפלא שנתן בנו הקדוש ברוך הוא את היכולת להבין בדעתנו כפי דעתו ולהשיג בשכלנו כפי שכלו שנאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".

וכפי שיגדל האדם בדעתו ושכלו כך ודאי ידע להשתמש בהם כראוי וכנאה כפי שראינו מעשה אבותינו

ולואי שנזכה להבין את הזכות שנפלה בחלקנו ולהאמין בה.