הפעם הקדיש את מאמרי לחמש חברי שחגגו יחד אמש סיום שנת לימודים בתורת אבולעפיה. לדידי זה אירוע חשוב ומרגש, לאחר 15 שנים בהם אני עסוק לומד ומלמד את תורתו של הרב אבולעפיה. ועקב החששות שלי מלימוד כזה בקבוצה.
זכורני מרבי וידיד נפשי הרב אברהם יורוביץ זצ"ל שהסתלק מאיתנו לפני שבע שנים שהיה מצלצל לי בשעות הקטנות של הלילה וכך תמיד היה אומר לי "אמנון מה עושים, צריך לעשות משהו!" כוונתו הייתה ב-"מה עושים" האם צריך להעביר הלאה, ו"צריך לעשות משהו" זאת הייתה שאלה איך עושים זאת.
טענתי ואני עדיין מחזיק בטענתי שהלימוד בתורת אבולעפיה לא נועד לקבו
צה גדולה או קטנה ואפילו לא ללימוד בחברותה. הלימוד כאן הוא בעזרת הספרים שברוך השם הודפסו כמעט במלואם ברצון ההשגחה. וזה לכשעצמו הוא חסד עצום ונפלא שגמל עמנו הקדוש ברוך הוא.
הלימוד בתורת אבולעפיה כרוך ברובו בעבודה עצמית בצניעות והתבודדות מירבית. הלימוד בספריו קשה ביותר הדרך היחידה היא העיסוק המתמיד בעבודה העיקרית שהיא צירוף האותיות המקרבת את ידיעת החומר אל השכל.
עם כל זאת למרות דעתי פתחתי קבוצת לימוד שהתחילה עם כ30 תלמידים גברים נשים וטף והסתיימה בחמשה. וזכינו חמשה חברי ואנכי לברך על המוגמר.
לא הצלחתי להפריח את סברותי בקשר ללימוד, אך אציין שאם הייתי נצרך לשקול כעת את מעשי שוב הייתי חוזר על אותו המעשה, ואכן בכוונתי לפתוח מחזור נוסף.
ההישג הגדול ביותר הוא שחמשה גברים יהודים חוו יחד איתי את המעלה הגדולה שבכל האנושות שהיא הנבואה (כמובן שחויה שיכלית ולא מעשית).
במסגרת סיכום הלימוד נשאלו שלש שאלות על ידי חברי. האחת - מהו שֶכֶל. השניה - אומרת לנו התורה "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" האם לבורא יש דמות. והשלישית - מדוע נתן לנו הבורא כוחות עליונים ואדירים כאלה אשר בעזרתם ניתן לשנות הטבע ואת גזרות הבורא ואולי כנגד רצונו.
וברצוני כעת לנסות לעלות בכתב מה שביארתי שם בעל פה.
התחיל מהשאלה השניה.
בעיקר השלישי אומר הרמב"ם כך:
ג - אני מאמין באמונה שלמה. שהבורא יתברך שמו אינו גוף. ולא ישיגוהו משיגי הגוף. ואין לו שום דמיון כלל:
מכאן קשה לנו לחשוב על הבורא שיש לו דמות ואז איך יתכן שאומר הבורא נעשה אדם "כדמותנו".
לא אבוא להאריך ואומר שכפי שלמדתי מרבי הרב אברהם אבולעפיה "דמותי" הם המעשים שעשיתי, כל מעשי מצרפים לדמות. אומר אבולעפיה שדמות היא הדעת ואני מוסיף ומבאר שהדעת - היא השיקול של החכמה והבינה, והם מעשי. שאם השיקול היה נכון קבלנו דעת תורה ומעשה נכון. וכשהשיקול לא נכון קבלנו מעשה ללא דעת
והצלם הוא השכל, אומר אבולעפיה השכל הוא השפע האלוקי השורה עלינו ומסביר אבולעפיה בדרכו הפלאית בהקדמתו לספר "אור השכל" איך שורה השכל (כדאי לעיין שם).
יצא לנו שענינו על שתי השאלות גם יחד שלשאלה הראשונה מהו שכל? שכל הוא צלם אלוהי שבראנו הבורא בצלמו היינו שנתן בנו היכולת להשתמש בשכלו, אך השכל צריך משכן לשכון בו כמו שמסביר אבולעפיה בהקדמתו לאור השכל, ואותו המשכן הוא הדמות - אלו המעשים שלנו - זוהי הדעת שלנו.
ומכאן קל לנו לעבור לשאלה השלישית. דרך אגב בכל הרצינות, לא יכלו להיות שאלות טובות מאלו המסכמות את שנת הלימודים, כל אחת טובה מהשניה, והפלא ששלתם מתחברות אחת לאחת. ולהפליא איך שמסכמות את כל עבודתנו.
השאלה השלישית שלכאורה היה אפשר להתקומם כנגדה - שהשואל רוצה להמעיט מערכנו, בשאלתו מה פתאום נותן לנו הבורא אפשרות לכופף את רצונו, והמתקומם ישאל האם רצית להיות כמשחק בידי הבורא שיברא אותך אם חסרון שלא תוכל להגיע להיכן שלא רצוי לו ולך?
אבוא לבאר, וההתנצלות על האריכות, והמגלה סבלות תבוא עליו הברכה.
כמה וכמה פעמים קמו עלינו אויבינו לכלותינו הנה מדרש עשרה הרוגי מלכות:
כשברא הקב"ה את האילנות גברו וגבהו וגדלו עד למאד, ושמחו שמחה גדולה, כיון שברא הקב"ה את הברזל נעצבו ואמרו אוי לנו שברא הקב"ה ברזל הקוצץ אותנו, [חזרו ואמרו אם לא תיתן לברזל עץ לבית יד לא יוכל לקצץ בנו], וכן ישראל אלמלא שלמדו לקיסר תורה לא היו באים לידי כך.
פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה ומצא כתוב וגונב איש ומכרו וגו' (שמות כ"א ט"ז) והלך וטח הבית כולו בנעלים ודבקם בכתלים, ושלח אחר רבן שמעון בן גמליאל וחביריו ואמר להם מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו, אמרו לו חייב מיתה, אמר להם אם כן אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו למה, אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף הכתיב וימכרו את יוסף (בראשית ל"ז כ"ח), וכתיב על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (עמוס ב' ו'), ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף שנאמר בעבור נעלים, בדמי נעלים. וכי אדם יפה כיוסף היו מוכרים אותו בעשרים כסף? אלא בשעה שהכניסוהו לבור הפשיטוהו והשליכוהו לבור ערום ויפשיטו את יוסף וגו', וכתיב והבור ריק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש כו. כיון שראה יוסף את נפשו בין אותן החיות נעצב ואמר אוי לי שאיני ניצול מן החיות האלו. ומרוב יראה ופחד אבד תוארו ויפיו ממנו, אך סגר הקב"ה פי החיות ולא הזיקו לו. וכשראו אחי יוסף ארחת ישמעאלים הוציאוהו מן הבור ערום ומכרוהו כן, אמר הקב"ה צדיק כזה יעמוד ערום לפני הבריות? אמרו קמיע אחד היה תלוי בצוארו ושלח הקב"ה את גבריאל והוציא מאותו קמיע בגד ולבשו. כיון שראו אחי יוסף אמרו לאותן הישמעאלים החזירו לנו הבגד הזה שלא מכרנוהו לכם אלא ערום, ויאמרו הישמעאלים לא נחזיר לכם, עד שהוסיפו להם עוד ארבעה זוגות מנעלים, ובאותו בגד הביאוהו למצרים ובו מכרוהו ובו אסרוהו ובו הביאוהו לפני פרעה ובו מלך על מצרים.
ואותו קיסר הרשע היה יודע שמכרוהו בנעלים ואמר להם קבלו עליכם דין שמים. אמרו לו אם אחי יוסף מכרו אחיהם אנו מה פשענו ולמה תהרוג אותנו. אמר להם אם היו אחי יוסף היום בחיים הייתי תופשם ועושה בהם דין, עכשיו שאינם בחיים אעשה בכם דין שאתם שקולים כאחי יוסף במכירתו. אמרו לו תן לנו זמן שלשה ימים עד שנדע אם גזרה זו באה מן השמים נקבל עלינו דין שמים.
נתן להם זמן שלשה ימים ונתקבצו הללו הרוגי מלכות ואלה הן: רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול, ר' עקיבא בן יוסף ור' יהודה בן בבא, ר' חנינא בן תרדיון ור' ישבב הסופר, ר' אלעזר בן דמא ור' חנינא כן חכינאי, ר' חוצפית המתורגמן ור' אלעזר בן שמוע, אלו הן עשרה הרוגי מלכות שנהרגו על שמכרו את יוסף, וקטן שבכולם היה ר' ישמעאל כהן גדול. אמר להם אם דעתכם שתחלקו עמי בעון שאזכיר השם עכשיו אעלה לרקיע ונדע, אם נגזרה גזרה זו מן השמים אנו מקבלין עלינו ואם אינה מן השמים אני יכול לבטלה בשם. - ובזמן שהיה רוצה לעלות לרקיע היה מזכיר את השם ורוח נושאו ופורח באויר ועולה לרקיע, ובא גבריאל לקראתו והיה מספר לו כל דבר שהיה רוצה. ובאותה שעה שהזכיר את השם קבלתו רוח סערה והעלתה אותו לשמים, וכיון שעלה פגע בו מטטרון שר הפנים אמר לו מי אתה? א"ל אני ישמעאל בן אלישע כהן גדול, אמר לו אתה ישמעאל שקונך משתבח בך כל היום ואומר יש לי עבד בארץ כמותך זיוו כזיוך ומראהו כמראך? אמר לו אני הוא ישמעאל.
אמר לו מה טיבך במקום הזה, א"ל גזרה גזרה עלינו המלכות להרוג עשרה מחכמי ישראל, ועליתי לידע אם גזרה זו מן השמים נקבלנה עלינו ואם לאו שאינה מן השמים יכולים אנו לבטלה. אמר לו במה אתם יכולים לבטלה, א"ל בשם, א"ל מטטרון שר הפנים אעריך ישראל שגלה לכם הקב"ה סוד השם שלא גלה אותו למלאכי השרת, שאתם יכולים לבטל את הגזרות בשם המפורש. אך אי ישמעאל בני כך שמעתי מאחורי הפרגוד בת קול צווחת ואומרת עשרה מחכמי ישראל מסורין למלכות. א"ל ר' ישמעאל למה. א"ל מפני שהיתה מריבה לפני הקב"ה סמאל עם מיכאל ואמר לפניו רבש"ע כלום כתבת בכל התורה אות אחת לבטלה, והלא כתיב לא נפל דבר אחד וגו', והנה כתיב וגונב איש ומכרו וגו', ובני יעקב שמכרו את יוסף עדיין לא גבית מהם דינם. מיד גזר הקב"ה על עשרה מחכמי ישראל שיהרגו. השיב ר"י ואמר ולא מצא הקב"ה עשרה שיפרע מהם דינו של יוסף אלא ממנו? א"ל מטטרון אי ישמעאל חייך לא מצא הקב"ה עשרה ששקולים כבני יעקב כי אם אתם, אמר לו ומה זה לפניך? א"ל מזבח, א"ל וכי קרבן ומזבח יש למעלה, א"ל כל מה שיש למטה יש למעלה, דהא כתיב בנה בניתי בית זבול לך (מ"א ח' י"ג). אמר לו ומה אתם מקריבים עליו, וכי יש לכם פרים אילים וכבשים? א"ל אין לנו לא פרים ולא אילים וכבשים אלא נשמותיהם של צדיקים אנו מקריבים עליו לפני הקב"ה. כיון ששמע ר"י כך אמר הא למדתי מה שלא שמעתי מעולם, וכיון ששמע את דברי מטטרון ירד לארץ ומצא את חבריו בתענית ובתפלה, אמרו לו מה בירך, אמר להם לכו ורחצו והטהרו ולבשו תכריכין שלכם שגזרה זו מלפני הקב"ה.
א"ר ישמעאל כשבאתי והעדתי עדות זו מלפני כסא הכבוד, שמחו כל חברי וישבו לפני ר' נחוניא בן הקנה ועשו משתה ושמחה, וישב ר' ישמעאל ורשב"ג בן זוגו והיו שמחין ומתאבלין, מתאבלין משמאל שנקנסה עליהם מיתה משונה, ושמחין ומרקדין מימין על שהבטיחם הקב"ה שהם שקולין כבני יעקב, ולא עוד אלא שאמר להם הנשיא בשמחתם: אלהי ישראל יקבל נפשותינו קרבן לעשות מהן נקם ברומי הרשעה, נגילה ונשמחה כשמחת כנור ועוגב, והיו יושבים ועוסקין בהלכות פסח ושונין אלו עוברין בפסח כותח הבבלי זה אומר מחמיץ וזה אומר אינו מחמיץ, ולא הספיקו לגמור את ההלכה עד שבא הגמון של מלך וחרבו שלופה בידו, אמר להם עדיין לבבכם פנוי בתורה והרי אתם יודעים קצכם שנקנסה עליכם דין מיתה.
אמרו עליו על ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג שהיה אחר משבעה אנשים יפים שהיו בעולם ואלו הן: אדם הראשון, יעקב, יוסף, שאול, אבשלום, ר' אבהו, ור' ישמעאל. וכשהביאוהו לפני המלך אמר לו יש באומתך כמותך או יפה ממך אמר לו לאו, מיד גזר עליו הריגה. בא אותו הגמון לחתוך את ראשם של ר"י ושל רשב"ג, אמר לו ר"י חייך התחל בי שאני כהן גדול ובן כהן גדול מזרע אהרן הכהן הרגני תחלה ואל אראה במיתת חכמים, א"ל רשב"ג לא כן, אלא אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ולא אראה במיתת חברי. אמר להם אותו הגמון נחש צפעוני אם כן הפילו גורלות, ונפל הגורל על רשב"ג.
מיד פשט רשב"ג את צוארו ונטל איספקלטור את החרב והתיז את ראשו, ויאמר לר' ישמעאל פשוט את צוארך. אמר ר' ישמעאל חייך הנח לי רגע אחד עד שאבכה על הצדיק, אמר לו עשה, מיד נטל ר' ישמעאל את ראשו של רשב"ג ונתנו על ארכבותיו ונתן עיניו על עיניו ופניו על פניו וחוטמו על חוטמו ופיו על פיו ואמר, אי הפה המתגבר בגבורה של תורה של עם קדוש וטהור, פה מוציא מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה כזו, עליו הכתוב אומר חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי (זכריה י"ג ז'). אמר לו אותו הגמון ריקה ער שאתה בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ומה זה לפניך ? א"ל מזבח, א"ל וכי קרבן ומזבח יש למעלה, א"ל כל מה שיש למטה יש למעלה, דהא כתיב בנה בניתי בית זבול לך (מ"א ח' י"ג). אמר לו ומה אתם מקריבים עליו, וכי יש לכם פרים אילים וכבשים? א"ל אין לנו לא פרים ולא אילים וכבשים אלא נשמותיהם של צדיקים אנו מקריבים עליו לפני הקב"ה. כיון ששמע ר"י כך אמר הא למדתי מה שלא שמעתי מעולם, וכיון ששמע את דברי מטטרון ירד לארץ ומצא את חבריו בתענית ובתפלה, אמרו לו מה בירך, אמר להם לכו ורחצו והטהרו ולבשו תכריכין שלכם שגזרה זו מלפני הקב"ה.
א"ר ישמעאל כשבאתי והעדתי עדות זו מלפני כסא הכבור, שמחו כל תבירי וישבו לפני ר' נחוניא בן הקנה ועשו משתה ושמחה, וישב ר' ישמעאל ורשב"ג בן זוגו והיו שמחין ומתאבלין, מתאבלין משמאל שנקנסה עליהם מיתה משונה, ושמחין ומרקדין מימין על שהבטיחם הקב"ה שהם שקולין כבני יעקב, ולא עוד אלא שאמר להם הנשיא בשמחתם: אלהי ישראל יקבל נפשותינו קרבן לעשות מהן נקם ברומי הרשעה, נגילה ונשמחה כשמחת כינור ועוגב, והיו יושבים ועוסקין בהלכות פסח ושונין אלו עוברין בפסח כותת הבבלי זה אומר מחמיץ וזה אומר אינו מחמיץ, ולא הספיקו לגמור את ההלכה עד שבא הגמון של מלך וחרבו שלופה בידו, אמר להם עדיין לבבכם פנוי כתורה והרי אתם יודעים קצכם שנקנסה עליכם דין מיתה.
אמרו עליו על ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג שהיה אחר משבעה אנשים יפים שהיו בעולם ואלו הן: אדם הראשון, יעקב, יוסף, שאול, אבשלום, ר' אבהו, ור' ישמעאל. וכשהביאוהו לפני המלך אמר לו יש באומתך כמותך או יפה ממך אמר לו לאו, מיד גזר עליו הריגה. בא אותו הגמון לחתוך את ראשם של ר"י ושל רשב"ג, אמר לו ר"י חייך התחל כי שאני כהן גדול ובן כ"ג מזרע אדרן דכתן הרגני תחלה ואל אראה במיתת חכמים, א"ל רשב"ג לא כן, אלא אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ולא אראה כמיתת חכרי. אמר להם אותו הגמון נחש צפעוני אם כן הפילו גורלות, ונפל הגורל על רשב"ג.
מיד פשט רשב"ג את צוארו ונטל איספקלטור את החרב והתיז את ראשו, ויאמר לד' ישמעאל פשוט את צוארך. אמר ר' ישמעאל חייך הנח לי רגע אחד עד שאבכה על הצדיק, אמר לו עשה, מיד נטל ר' ישמעאל את ראשו של רשב"ג ונתנו על ארכבותיו ונתן עיניו על עיניו ופניו על פניו וחוטמו על חוטמו ופיו על פיו ואמר, אי הפה המתגבר בגבורה של תורה של עם קדוש וטהור, פה מוציא מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה כזו, עליו הכתוב אומר חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי (זכריה י"ג ז'). אמר לו אותו הגמון ריקה ער שאתה בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ממיתתו. מיד התחיל צווח, עד שנשקפה בתו של קיסר לקול צעקתו וראתה אותו וחמדה יפיו. אמרה לאותו הגמון המתן לי שעה אחת עד שאכנס אצל אבי, נכנסה אצל אביה ואמר לו שאלה אחת יש לי אצלך, אמר לה המלך שאלתך עשויה חוץ מישמעאל וחביריו, אמר לו אבא היא שאלתי שרציתי לשאול ממך בדבר הזה, אמר לה לא תעשה שאלתך, אמר לו אם כן תן לי רשות לפשוט עור פניו. מיד גזר עליו המלך להפשיט עור פניו בעודנו חי, וכיון שהגיע הפושט למקום תפילין התחיל ר"י לצעוק צעקה גדולה ומרה וישא את קולו ויבך, אמרו לו מפני מה לא בכית עד עכשיו ועתה אתה מתחיל לבכות, אמר להם ר"י על נשמתי איני בוכה אלא על מקום שבו נתון שם אל עליון על התפילין, אמרו לו וכי עדיין אתה בוטח בשם ה', אם גדול הוא יבא ויצילך עכשיו. ומן אותה צעקה שצעק ר"י נזדעזע כל העולם.
אר"י והרי מכמה שהיו לפני וממה שיהיו אחרי לא נקנסה בעולם מיתה זו, יצתה בת קול ואמר לא קרית גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב וגו' (דברים כ"ח ס"א), פתחו מלאכי השרת ואמרו לפני הקב"ה רבש"ע צדיק זה שהראית לו גנזי רקיעים גזרה זו נגזרה עליו?! אמר להם הקב"ה הניחו לו כדי שתעמוד זכותו לדורות, ועוד זעק שניה ונזדעזע כסא הכבוד ובקש הקב"ה להפוך את העולם לתהו ובהו. ירד גבריאל ואמר לו לר"י אם תצעק שלישית יהפך העולם לתהו ובהו, אלא אשריך ישמעאל ואשרי חבריך מה צפון לכם, כיון ששמע ר"י כך הפך פניו עד שיצאה נשמתו. פתח הקב"ה ואמר עליו זכר צדיק לברכה, פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו זכרו לחיי העולם הבא. פתחו חיות הקדש ואמרו תנוח נפשו בצרור החיים פתחו שרפים ואמרו רוח ה' תנחנו, פתחו המלאכים וכל צבא מעלה ואמרו זכרו לחיי עולם עם הצדיקים. ועוד פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו אשריהם שזכו להתקרב על גב המזבח שבמרומים, ועוד פתח הקב"ה ואמר להם ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו'. ועדיין קלסתר פניו של ר"י ברומי היא אדום הרשעה, ובכל שבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על חגר ומלבישין אותו בגדו של אדם הראשון ומביאין קלסתר פניו של ר' ישמעאל ומניחין אותו על ראשו ומייתין מתקל ד' זוזי פיתקא ותליה ליה על צואריה ומביאין כרוז ומכריז לפניו דחמא חמא דלא חמא לא חמא, ומסיימין ווי לדין כד יקום דין, והקב"ה יאבד אדום הרשעה לקיים מה שכתוב ונתתי נקמתי באדום וגו' (יחזקאל כ"ה י"ד).
אשרי עין שראתה כך, אשרי האם שסבלה אותו, אשרי דדין שינק וזרועות שחבקוהו, אשרי תורה שלמד אשרי בינה שהשיג, אשריך ר' ישמעאל שזכית לכך, כתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו (ישעיה ה' ז') אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע בני יעקב מכרו את יוסף בעשרים כסף וישראל עבדו שבעה אלהות שנאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (שופטים י' ו'), אמר הקב"ה אפילו כתורמוס הזה לא עשאוני בני ששולקין אותו ז' פעמים ואח"כ אוכלין אותו בקנוח סעודה. אמרה מדת הדין לפניו רבש"ע תפרע מהן צדיק אחד בכל דור, מיד נגזרה הגזרה על עשרת הזקנים בימי טורנוסרופוס הרשע. מיד שלח הגמון אחד להביא את רשב"ג, בא אותו הגמון ועמד על הפתח ואמר רשב"ג מתבקש לפני המלכות שמע רשב"ג ונחבא ממנו, הלך אליו בצנעא ואמר לו אם אני מציל אותך תביאני לחיי עוה"ב? מיד בכה רשב"ג ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת, א"ל אתה חפץ בזה? א"ל הן, א"ל השבע לי נשבע לו, ועלה בעליה ונפל ומת, ואמרו רבנן שבזמן שהיה אחד מגדוליהם מת היו מבטלים את הגזרה. יצאה בת קול ואמרה אותו הגמון מזומן לחיי העוה"ב.
הביאו את רבי עקיבא, וכשחבשו אותו בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו, וכל יום ויום היה מכניס מים במרה, יום אחד מצאו שומר בית האסורים, א"ל היום מימיך מרובים שמא לחתור קיר בית האסורים אתה מבקש, שפך חציים ונתן לו חציים, כיון שנכנס אצל ר"ע א"ל תן לי מים לטול ידי, א"ל רבי כדי שתיה אינן מספיקין ולטול ידך מספיקין?! א"ל מה אעשה שאמרו חז"ל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם, מוטב לי שאמות מיתת עצמי (אחת) ואל אמות ב' מיתות. ואעפ"כ לא טעם כלום עז שנטל ידיו. וכשהוציאוהו להרגו זמן ק"ש היה והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים, א"ל תלמידיו רבינו עד כאן? אמר להם בני כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? - האריך ב"אחד" ויצאה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שגופך טהור ויצאה נשמתך באחד בטהרה, ומזומן אתה לחיי העוה"ב.
אמרו עליו מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, דורות הראשונים אפילו שחיו בצער היו אוהבים ומייחדים שמו של הקב"ה כגון ר"ע וחבריו שהיו צדיקים גמורים והיו מקבלים עליהם עול מלכות שמים באהבה. אמרו עליו, כשהיה חבוש בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו, פעם אחת ערב יוה"כ עמד ונטל רשות מר"ע והלך לו לביתו, ופגע בו אליהו ז"ל ודפק בפתח ביתו, א"ל מי אתה, א"ל אני אליהו, א"ל ומה תרצך, א"ל באתי להודיעך שר"ע רבך מת, מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים ומצאוהו פתוח ורב בית האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה נתחזק אליהו ונטפל לו ונשאו על כתפו, א"ל יהושע, רבי לא הכהן אתה? א"ל אין טומאה בצדיקים ולא בחכמים ובתלמידים, וכשיצאו מבית האסורים היו כתות כתות של מלאכי השרת מספרין עליו ואומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים ל"ג), והדרך מאירה לפניהם כזוהר הרקיע. כיון שהגיעו לפפליון של קיסרין ירדו שלשה ירידות ועלו שש מעלות ומצאו מערה והיו בה מטה ושלחן וכסא ומנורה, בא לצאת לא היה יהושע רוצה לצאת , אמר לו איני יוצא מכאן עד שתודיעני למי המטה הזאת, א"ל לאשתו של טורנוסרופוס הרשע. כיון שיצאו מן המערה נסתם פיה, ושבחו והודו למי שאמר והיה העולם ואמרו אשריכם צדיקים אשריכם חסידים אשריכם עמלי תורה, מה גנוז לכם ומה צפון לכם, דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים ל"א כ').
ואחריו ר' יהודה בן בבא, אמרו עליו מבן י"ח שנה ועד ע' שנה לא טעם שינה אפילו כשינת הסוס, ולא טעם חטא מימיו, ולא אמר על טמא טהור ועל טהור טמא, ולא היה איש בביהמ"ד שלא האירו [בדברי תורה], וישב בתענית כ"ו שנה, והיו בנקיון כל ימי חייו, ולא נכשלו חבריו בדבר הלכה עמו ושמח בהן, והיה קורא לתלמידיו רבי, והיה לומד לתלמידיו יומם ולילה, ועליו הכתוב אומר ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נ"ז), ואותו היום שנהרג בן ע' שנה היה ויום ה' היה והיה יושב בתענית, והיה שם זקן אחד ור' ראובן בן אצטרובול שמו, שלח אחריו והביאו, א"ל ר' יהודה מורי יודע אני שצדיק גמור אתה אבל מה אעשה שמלכות הרשעה העיזה פניה לאבד מרגליותינו. אלא אם רצונך אמות אני תחתיך ותנצל אתה, א"ל ר' יהודה: ראובן אחי אם גזרת בשר ודם אין אנו יכולין לבטלה גזרת מלך מלכי המלכים הקב"ה מי יכול לבטלה, אלא הנח דבריך וברך דין האמת. אמרו לו תלמידיו רצונך שתטעם כלום קודם שתהרג, אמר להם ומה עד עכשיו שלא הייתי יודע באיזה דרך אני הולך לא טעמתי כלום, ועכשיו שאני יודע באיזה דרך אלך אטעום כלום? אמרו, לא טעם כלום וכך נהרג ויצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה אשריך ר' יהודה בן בבא שגופך נקי ויצאה נשמתך בנקיות.
ואחריו ר' חנינא בן תרדיון, אמרו עליו על ר' חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה וס"ת מונח לו כין חיקו ומקהיל קהילות ברבים, ובשעה שגזרה המלכות הרשעה שלא לעסוק בתורה מצאתו עם ס"ת בזרועו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבלי זמורות והציתו בהן את האור ושרפוהו, והביאו ספוגין של צמר ושורין אותו במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה. א"ל בתו אבא אוי לי שכך אראך, אמר לה אלמלא אני לבדי נשרפתי היה קשה הדבר עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי מי שיבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני. באו תלמידו ואמרו לו מסור עצמך לשמים, אמר יכול אני שתצא נפשי שלא בעונתה? מיד נשא עיניו לשמים, א"ל תלמדיו ר' מה אתה רואה, אמר להם רואה אני את הגויל שהוא נשרף והאותיות פורחות באויר, א"ל ואף אתה פתח פיך ותכנס האש ותפטר מהרה, אמר להם מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יקבל הוא בעצמו. א"ל הקונסטינר אם אני מרבה השלהבת ונוטל הספוגין של צמר מעל לבך תביאני לחיי העוה"ב, א"ל הן, מיד ריבה השלהבת ונטל ספוגין מעל לבו ויצאתה נשמתו מהרה ואף הקונסטינר השליך עצמו לתוך האור ונשרף עמו יצאה ב"ק ואמרה אשריך ר' חנינא בן תרדיון וקונסטינר שלך שאתם מזומנים לחיי העוה"ב.
בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים. ואותו היום מת הקיסר, ואמרו עליו על ר' חנינא בן תרדיון שהיה יושב על כסאו ששה חדשים והיו רואין אותו ושמחין כסבורין שהוא המלך, והמלך נדון תחתיו באש ששה חדשים כסבורין שהיה רחב"ת, וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו (משלי י"א ח').
ואחריו ר' ישכב הסופר, אמרו שאותו היום שהרגוהו שני בשבת היה והיה יושב בתענית, א"ל תלמידיו רבי רצונך שתטעם כלום קודם שתהרג, אמר להם לא דיו לעבד שיהיה כרבו ולא די לי להיות כרבי יהודה בן בבא שנהרג בתענית. והרשע צוה על ר' ישבב הסופר להורגו בשעת ק"ש. כיון שהגיע אל ויאמר ה' אל משה לאמר יצאה נשמתו. יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר' ישבב שלא הנחת מתורת משה כלום הרגוהו והשליכוהו לכלבים ולא הוספד ולא הוקבר.
ואחריו ר' אלעזר בן דמא שנהרג על מצות תפילין. ואחריו ר' חנינא בן חכינאי. ואחריו רבי חוצפית המתורגמן שהיה שקול כיונתן בן עוזיאל. אמרו עליו שהיה שונה ק"פ פנים בתורת כהנים והיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים, והיה יודע בשבעים לשון ובקי בהן. תפשוהו עם תלמדיו והרגום כלם עמו, וכשבקשו להרגו לא נשאו פנים לתורתו. יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד שנאמר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י').
ואחריו ר' אלעזר בן שמוע, ואותו היום שנהרג ערב שבת היה והם מבקשין להרוג אותו בט' שעות ביום, אמר להם בבקשה מכם הניחו לי עד שאקיים מצות שבת, אמרו לו על שבת אתה בוטח ומהו שבת? אמר להם מצוה קטנה שצוני ה' ושבת שמה שבת בו מחלליה מות יומת, אמרו לו אם אלהיכם מלך גדול הוא בשמים למה אינו מציל אתכם מן המלכות, אמר להם כדי שיתבע דינו מכם. הלכו ואמרו למלך, שלח המלך והביאוהו לפניו, אמרו המלך אי עם עזי פנים אפילו בפתחה של מיתה בעזותכם אתם עומדים, אמר לו מוטב לי שאמות על ידך ולא אמות על מיתת שמים שכבר אמרו חז"ל כל המחניף את חברו לסוף נופל בידו. אמר לו המלך אלהיכם מדוע אינו מציל אתכם מן המלכות. א"ל כבר אמרתי לעבדיך ששאלוני הרי כדי ליפרע מכם, א"ל ויפרע עכשיו, א"ל ומה כשחרבו את ביתו ושרפו את היכלו עשה להם אריכת אפים עכשיו לא כל ששן. וצוה המלך והוציאוהו מעליו ועשו לו דינו, לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו היה לך להחניף לו זה הדבר, אמר להם לא די לאלעזר להיות כחבריו שמתו על שם שמים. וכשנצטוו עליו להרגו התחיל בקדוש היום אמרו לו לקוסטינר הנח לו שיגמור, כיון שהגיע לאשר ברא אלהים לעשות הכהו ויצאה נשמתו בתיבת אלהים. יצאה ב"ק ואמרה אשריך אלעזר. בעוה"ז היית דומה לאלהים ויצאה נשמתך באלהים. יתברך ויתנשא עילת העילות, שלו נתכנו עלילות.
תם ונשלם.
רואים אנו איך יכלו אלו הצדיקים להציל את עצמם מן הדין שכל אחד מהם היה לו הכח לפעול אך כיון שידעו שזו גזרה שאסור להפר לא פעלו כלום.
לעומת זאת משה רבינו כאשר ראה מקום הפרצה וההשחתה שהיתה באה להשמיד את ישראל כדכתיב "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו" (תהלים ק"ו כ"ג) כמ"ש לולי משה בחירו שעמד בפרצה ההיא, ובכח שמותיו של הקב"ה יתברך שהזכיר בתפלתו השיב האף והחימה למקומם לבל יצאו לבלע ולהשחית ולכלות עם ישראל. ואף זה לא הותר לעשותו כי אם אחר שהיו יודעים ראשונה, שרצונו של הקב"ה בכך.
מכאן רואים אנו דבר נפלא שנתן בנו הקדוש ברוך הוא את היכולת להבין בדעתנו כפי דעתו ולהשיג בשכלנו כפי שכלו שנאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".
וכפי שיגדל האדם בדעתו ושכלו כך ודאי ידע להשתמש בהם כראוי וכנאה כפי שראינו מעשה אבותינו
ולואי שנזכה להבין את הזכות שנפלה בחלקנו ולהאמין בה.
זכורני מרבי וידיד נפשי הרב אברהם יורוביץ זצ"ל שהסתלק מאיתנו לפני שבע שנים שהיה מצלצל לי בשעות הקטנות של הלילה וכך תמיד היה אומר לי "אמנון מה עושים, צריך לעשות משהו!" כוונתו הייתה ב-"מה עושים" האם צריך להעביר הלאה, ו"צריך לעשות משהו" זאת הייתה שאלה איך עושים זאת.
טענתי ואני עדיין מחזיק בטענתי שהלימוד בתורת אבולעפיה לא נועד לקבו
צה גדולה או קטנה ואפילו לא ללימוד בחברותה. הלימוד כאן הוא בעזרת הספרים שברוך השם הודפסו כמעט במלואם ברצון ההשגחה. וזה לכשעצמו הוא חסד עצום ונפלא שגמל עמנו הקדוש ברוך הוא.הלימוד בתורת אבולעפיה כרוך ברובו בעבודה עצמית בצניעות והתבודדות מירבית. הלימוד בספריו קשה ביותר הדרך היחידה היא העיסוק המתמיד בעבודה העיקרית שהיא צירוף האותיות המקרבת את ידיעת החומר אל השכל.
עם כל זאת למרות דעתי פתחתי קבוצת לימוד שהתחילה עם כ30 תלמידים גברים נשים וטף והסתיימה בחמשה. וזכינו חמשה חברי ואנכי לברך על המוגמר.
לא הצלחתי להפריח את סברותי בקשר ללימוד, אך אציין שאם הייתי נצרך לשקול כעת את מעשי שוב הייתי חוזר על אותו המעשה, ואכן בכוונתי לפתוח מחזור נוסף.
ההישג הגדול ביותר הוא שחמשה גברים יהודים חוו יחד איתי את המעלה הגדולה שבכל האנושות שהיא הנבואה (כמובן שחויה שיכלית ולא מעשית).
במסגרת סיכום הלימוד נשאלו שלש שאלות על ידי חברי. האחת - מהו שֶכֶל. השניה - אומרת לנו התורה "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" האם לבורא יש דמות. והשלישית - מדוע נתן לנו הבורא כוחות עליונים ואדירים כאלה אשר בעזרתם ניתן לשנות הטבע ואת גזרות הבורא ואולי כנגד רצונו.
וברצוני כעת לנסות לעלות בכתב מה שביארתי שם בעל פה.
התחיל מהשאלה השניה.
בעיקר השלישי אומר הרמב"ם כך:
ג - אני מאמין באמונה שלמה. שהבורא יתברך שמו אינו גוף. ולא ישיגוהו משיגי הגוף. ואין לו שום דמיון כלל:
מכאן קשה לנו לחשוב על הבורא שיש לו דמות ואז איך יתכן שאומר הבורא נעשה אדם "כדמותנו".
לא אבוא להאריך ואומר שכפי שלמדתי מרבי הרב אברהם אבולעפיה "דמותי" הם המעשים שעשיתי, כל מעשי מצרפים לדמות. אומר אבולעפיה שדמות היא הדעת ואני מוסיף ומבאר שהדעת - היא השיקול של החכמה והבינה, והם מעשי. שאם השיקול היה נכון קבלנו דעת תורה ומעשה נכון. וכשהשיקול לא נכון קבלנו מעשה ללא דעת
והצלם הוא השכל, אומר אבולעפיה השכל הוא השפע האלוקי השורה עלינו ומסביר אבולעפיה בדרכו הפלאית בהקדמתו לספר "אור השכל" איך שורה השכל (כדאי לעיין שם).
יצא לנו שענינו על שתי השאלות גם יחד שלשאלה הראשונה מהו שכל? שכל הוא צלם אלוהי שבראנו הבורא בצלמו היינו שנתן בנו היכולת להשתמש בשכלו, אך השכל צריך משכן לשכון בו כמו שמסביר אבולעפיה בהקדמתו לאור השכל, ואותו המשכן הוא הדמות - אלו המעשים שלנו - זוהי הדעת שלנו.
ומכאן קל לנו לעבור לשאלה השלישית. דרך אגב בכל הרצינות, לא יכלו להיות שאלות טובות מאלו המסכמות את שנת הלימודים, כל אחת טובה מהשניה, והפלא ששלתם מתחברות אחת לאחת. ולהפליא איך שמסכמות את כל עבודתנו.
השאלה השלישית שלכאורה היה אפשר להתקומם כנגדה - שהשואל רוצה להמעיט מערכנו, בשאלתו מה פתאום נותן לנו הבורא אפשרות לכופף את רצונו, והמתקומם ישאל האם רצית להיות כמשחק בידי הבורא שיברא אותך אם חסרון שלא תוכל להגיע להיכן שלא רצוי לו ולך?
אבוא לבאר, וההתנצלות על האריכות, והמגלה סבלות תבוא עליו הברכה.
כמה וכמה פעמים קמו עלינו אויבינו לכלותינו הנה מדרש עשרה הרוגי מלכות:
כשברא הקב"ה את האילנות גברו וגבהו וגדלו עד למאד, ושמחו שמחה גדולה, כיון שברא הקב"ה את הברזל נעצבו ואמרו אוי לנו שברא הקב"ה ברזל הקוצץ אותנו, [חזרו ואמרו אם לא תיתן לברזל עץ לבית יד לא יוכל לקצץ בנו], וכן ישראל אלמלא שלמדו לקיסר תורה לא היו באים לידי כך.
פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה ומצא כתוב וגונב איש ומכרו וגו' (שמות כ"א ט"ז) והלך וטח הבית כולו בנעלים ודבקם בכתלים, ושלח אחר רבן שמעון בן גמליאל וחביריו ואמר להם מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו, אמרו לו חייב מיתה, אמר להם אם כן אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו למה, אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף הכתיב וימכרו את יוסף (בראשית ל"ז כ"ח), וכתיב על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (עמוס ב' ו'), ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף שנאמר בעבור נעלים, בדמי נעלים. וכי אדם יפה כיוסף היו מוכרים אותו בעשרים כסף? אלא בשעה שהכניסוהו לבור הפשיטוהו והשליכוהו לבור ערום ויפשיטו את יוסף וגו', וכתיב והבור ריק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש כו. כיון שראה יוסף את נפשו בין אותן החיות נעצב ואמר אוי לי שאיני ניצול מן החיות האלו. ומרוב יראה ופחד אבד תוארו ויפיו ממנו, אך סגר הקב"ה פי החיות ולא הזיקו לו. וכשראו אחי יוסף ארחת ישמעאלים הוציאוהו מן הבור ערום ומכרוהו כן, אמר הקב"ה צדיק כזה יעמוד ערום לפני הבריות? אמרו קמיע אחד היה תלוי בצוארו ושלח הקב"ה את גבריאל והוציא מאותו קמיע בגד ולבשו. כיון שראו אחי יוסף אמרו לאותן הישמעאלים החזירו לנו הבגד הזה שלא מכרנוהו לכם אלא ערום, ויאמרו הישמעאלים לא נחזיר לכם, עד שהוסיפו להם עוד ארבעה זוגות מנעלים, ובאותו בגד הביאוהו למצרים ובו מכרוהו ובו אסרוהו ובו הביאוהו לפני פרעה ובו מלך על מצרים.
ואותו קיסר הרשע היה יודע שמכרוהו בנעלים ואמר להם קבלו עליכם דין שמים. אמרו לו אם אחי יוסף מכרו אחיהם אנו מה פשענו ולמה תהרוג אותנו. אמר להם אם היו אחי יוסף היום בחיים הייתי תופשם ועושה בהם דין, עכשיו שאינם בחיים אעשה בכם דין שאתם שקולים כאחי יוסף במכירתו. אמרו לו תן לנו זמן שלשה ימים עד שנדע אם גזרה זו באה מן השמים נקבל עלינו דין שמים.
נתן להם זמן שלשה ימים ונתקבצו הללו הרוגי מלכות ואלה הן: רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול, ר' עקיבא בן יוסף ור' יהודה בן בבא, ר' חנינא בן תרדיון ור' ישבב הסופר, ר' אלעזר בן דמא ור' חנינא כן חכינאי, ר' חוצפית המתורגמן ור' אלעזר בן שמוע, אלו הן עשרה הרוגי מלכות שנהרגו על שמכרו את יוסף, וקטן שבכולם היה ר' ישמעאל כהן גדול. אמר להם אם דעתכם שתחלקו עמי בעון שאזכיר השם עכשיו אעלה לרקיע ונדע, אם נגזרה גזרה זו מן השמים אנו מקבלין עלינו ואם אינה מן השמים אני יכול לבטלה בשם. - ובזמן שהיה רוצה לעלות לרקיע היה מזכיר את השם ורוח נושאו ופורח באויר ועולה לרקיע, ובא גבריאל לקראתו והיה מספר לו כל דבר שהיה רוצה. ובאותה שעה שהזכיר את השם קבלתו רוח סערה והעלתה אותו לשמים, וכיון שעלה פגע בו מטטרון שר הפנים אמר לו מי אתה? א"ל אני ישמעאל בן אלישע כהן גדול, אמר לו אתה ישמעאל שקונך משתבח בך כל היום ואומר יש לי עבד בארץ כמותך זיוו כזיוך ומראהו כמראך? אמר לו אני הוא ישמעאל.
אמר לו מה טיבך במקום הזה, א"ל גזרה גזרה עלינו המלכות להרוג עשרה מחכמי ישראל, ועליתי לידע אם גזרה זו מן השמים נקבלנה עלינו ואם לאו שאינה מן השמים יכולים אנו לבטלה. אמר לו במה אתם יכולים לבטלה, א"ל בשם, א"ל מטטרון שר הפנים אעריך ישראל שגלה לכם הקב"ה סוד השם שלא גלה אותו למלאכי השרת, שאתם יכולים לבטל את הגזרות בשם המפורש. אך אי ישמעאל בני כך שמעתי מאחורי הפרגוד בת קול צווחת ואומרת עשרה מחכמי ישראל מסורין למלכות. א"ל ר' ישמעאל למה. א"ל מפני שהיתה מריבה לפני הקב"ה סמאל עם מיכאל ואמר לפניו רבש"ע כלום כתבת בכל התורה אות אחת לבטלה, והלא כתיב לא נפל דבר אחד וגו', והנה כתיב וגונב איש ומכרו וגו', ובני יעקב שמכרו את יוסף עדיין לא גבית מהם דינם. מיד גזר הקב"ה על עשרה מחכמי ישראל שיהרגו. השיב ר"י ואמר ולא מצא הקב"ה עשרה שיפרע מהם דינו של יוסף אלא ממנו? א"ל מטטרון אי ישמעאל חייך לא מצא הקב"ה עשרה ששקולים כבני יעקב כי אם אתם, אמר לו ומה זה לפניך? א"ל מזבח, א"ל וכי קרבן ומזבח יש למעלה, א"ל כל מה שיש למטה יש למעלה, דהא כתיב בנה בניתי בית זבול לך (מ"א ח' י"ג). אמר לו ומה אתם מקריבים עליו, וכי יש לכם פרים אילים וכבשים? א"ל אין לנו לא פרים ולא אילים וכבשים אלא נשמותיהם של צדיקים אנו מקריבים עליו לפני הקב"ה. כיון ששמע ר"י כך אמר הא למדתי מה שלא שמעתי מעולם, וכיון ששמע את דברי מטטרון ירד לארץ ומצא את חבריו בתענית ובתפלה, אמרו לו מה בירך, אמר להם לכו ורחצו והטהרו ולבשו תכריכין שלכם שגזרה זו מלפני הקב"ה.
א"ר ישמעאל כשבאתי והעדתי עדות זו מלפני כסא הכבוד, שמחו כל חברי וישבו לפני ר' נחוניא בן הקנה ועשו משתה ושמחה, וישב ר' ישמעאל ורשב"ג בן זוגו והיו שמחין ומתאבלין, מתאבלין משמאל שנקנסה עליהם מיתה משונה, ושמחין ומרקדין מימין על שהבטיחם הקב"ה שהם שקולין כבני יעקב, ולא עוד אלא שאמר להם הנשיא בשמחתם: אלהי ישראל יקבל נפשותינו קרבן לעשות מהן נקם ברומי הרשעה, נגילה ונשמחה כשמחת כנור ועוגב, והיו יושבים ועוסקין בהלכות פסח ושונין אלו עוברין בפסח כותח הבבלי זה אומר מחמיץ וזה אומר אינו מחמיץ, ולא הספיקו לגמור את ההלכה עד שבא הגמון של מלך וחרבו שלופה בידו, אמר להם עדיין לבבכם פנוי בתורה והרי אתם יודעים קצכם שנקנסה עליכם דין מיתה.
אמרו עליו על ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג שהיה אחר משבעה אנשים יפים שהיו בעולם ואלו הן: אדם הראשון, יעקב, יוסף, שאול, אבשלום, ר' אבהו, ור' ישמעאל. וכשהביאוהו לפני המלך אמר לו יש באומתך כמותך או יפה ממך אמר לו לאו, מיד גזר עליו הריגה. בא אותו הגמון לחתוך את ראשם של ר"י ושל רשב"ג, אמר לו ר"י חייך התחל בי שאני כהן גדול ובן כהן גדול מזרע אהרן הכהן הרגני תחלה ואל אראה במיתת חכמים, א"ל רשב"ג לא כן, אלא אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ולא אראה במיתת חברי. אמר להם אותו הגמון נחש צפעוני אם כן הפילו גורלות, ונפל הגורל על רשב"ג.
מיד פשט רשב"ג את צוארו ונטל איספקלטור את החרב והתיז את ראשו, ויאמר לר' ישמעאל פשוט את צוארך. אמר ר' ישמעאל חייך הנח לי רגע אחד עד שאבכה על הצדיק, אמר לו עשה, מיד נטל ר' ישמעאל את ראשו של רשב"ג ונתנו על ארכבותיו ונתן עיניו על עיניו ופניו על פניו וחוטמו על חוטמו ופיו על פיו ואמר, אי הפה המתגבר בגבורה של תורה של עם קדוש וטהור, פה מוציא מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה כזו, עליו הכתוב אומר חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי (זכריה י"ג ז'). אמר לו אותו הגמון ריקה ער שאתה בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ומה זה לפניך ? א"ל מזבח, א"ל וכי קרבן ומזבח יש למעלה, א"ל כל מה שיש למטה יש למעלה, דהא כתיב בנה בניתי בית זבול לך (מ"א ח' י"ג). אמר לו ומה אתם מקריבים עליו, וכי יש לכם פרים אילים וכבשים? א"ל אין לנו לא פרים ולא אילים וכבשים אלא נשמותיהם של צדיקים אנו מקריבים עליו לפני הקב"ה. כיון ששמע ר"י כך אמר הא למדתי מה שלא שמעתי מעולם, וכיון ששמע את דברי מטטרון ירד לארץ ומצא את חבריו בתענית ובתפלה, אמרו לו מה בירך, אמר להם לכו ורחצו והטהרו ולבשו תכריכין שלכם שגזרה זו מלפני הקב"ה.
א"ר ישמעאל כשבאתי והעדתי עדות זו מלפני כסא הכבור, שמחו כל תבירי וישבו לפני ר' נחוניא בן הקנה ועשו משתה ושמחה, וישב ר' ישמעאל ורשב"ג בן זוגו והיו שמחין ומתאבלין, מתאבלין משמאל שנקנסה עליהם מיתה משונה, ושמחין ומרקדין מימין על שהבטיחם הקב"ה שהם שקולין כבני יעקב, ולא עוד אלא שאמר להם הנשיא בשמחתם: אלהי ישראל יקבל נפשותינו קרבן לעשות מהן נקם ברומי הרשעה, נגילה ונשמחה כשמחת כינור ועוגב, והיו יושבים ועוסקין בהלכות פסח ושונין אלו עוברין בפסח כותת הבבלי זה אומר מחמיץ וזה אומר אינו מחמיץ, ולא הספיקו לגמור את ההלכה עד שבא הגמון של מלך וחרבו שלופה בידו, אמר להם עדיין לבבכם פנוי כתורה והרי אתם יודעים קצכם שנקנסה עליכם דין מיתה.
אמרו עליו על ר' ישמעאל בן אלישע כ"ג שהיה אחר משבעה אנשים יפים שהיו בעולם ואלו הן: אדם הראשון, יעקב, יוסף, שאול, אבשלום, ר' אבהו, ור' ישמעאל. וכשהביאוהו לפני המלך אמר לו יש באומתך כמותך או יפה ממך אמר לו לאו, מיד גזר עליו הריגה. בא אותו הגמון לחתוך את ראשם של ר"י ושל רשב"ג, אמר לו ר"י חייך התחל כי שאני כהן גדול ובן כ"ג מזרע אדרן דכתן הרגני תחלה ואל אראה במיתת חכמים, א"ל רשב"ג לא כן, אלא אני נשיא בן נשיא הרגני תחלה ולא אראה כמיתת חכרי. אמר להם אותו הגמון נחש צפעוני אם כן הפילו גורלות, ונפל הגורל על רשב"ג.
מיד פשט רשב"ג את צוארו ונטל איספקלטור את החרב והתיז את ראשו, ויאמר לד' ישמעאל פשוט את צוארך. אמר ר' ישמעאל חייך הנח לי רגע אחד עד שאבכה על הצדיק, אמר לו עשה, מיד נטל ר' ישמעאל את ראשו של רשב"ג ונתנו על ארכבותיו ונתן עיניו על עיניו ופניו על פניו וחוטמו על חוטמו ופיו על פיו ואמר, אי הפה המתגבר בגבורה של תורה של עם קדוש וטהור, פה מוציא מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה כזו, עליו הכתוב אומר חרב עורי על רעי ועל גבר עמיתי (זכריה י"ג ז'). אמר לו אותו הגמון ריקה ער שאתה בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ממיתתו. מיד התחיל צווח, עד שנשקפה בתו של קיסר לקול צעקתו וראתה אותו וחמדה יפיו. אמרה לאותו הגמון המתן לי שעה אחת עד שאכנס אצל אבי, נכנסה אצל אביה ואמר לו שאלה אחת יש לי אצלך, אמר לה המלך שאלתך עשויה חוץ מישמעאל וחביריו, אמר לו אבא היא שאלתי שרציתי לשאול ממך בדבר הזה, אמר לה לא תעשה שאלתך, אמר לו אם כן תן לי רשות לפשוט עור פניו. מיד גזר עליו המלך להפשיט עור פניו בעודנו חי, וכיון שהגיע הפושט למקום תפילין התחיל ר"י לצעוק צעקה גדולה ומרה וישא את קולו ויבך, אמרו לו מפני מה לא בכית עד עכשיו ועתה אתה מתחיל לבכות, אמר להם ר"י על נשמתי איני בוכה אלא על מקום שבו נתון שם אל עליון על התפילין, אמרו לו וכי עדיין אתה בוטח בשם ה', אם גדול הוא יבא ויצילך עכשיו. ומן אותה צעקה שצעק ר"י נזדעזע כל העולם.
אר"י והרי מכמה שהיו לפני וממה שיהיו אחרי לא נקנסה בעולם מיתה זו, יצתה בת קול ואמר לא קרית גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב וגו' (דברים כ"ח ס"א), פתחו מלאכי השרת ואמרו לפני הקב"ה רבש"ע צדיק זה שהראית לו גנזי רקיעים גזרה זו נגזרה עליו?! אמר להם הקב"ה הניחו לו כדי שתעמוד זכותו לדורות, ועוד זעק שניה ונזדעזע כסא הכבוד ובקש הקב"ה להפוך את העולם לתהו ובהו. ירד גבריאל ואמר לו לר"י אם תצעק שלישית יהפך העולם לתהו ובהו, אלא אשריך ישמעאל ואשרי חבריך מה צפון לכם, כיון ששמע ר"י כך הפך פניו עד שיצאה נשמתו. פתח הקב"ה ואמר עליו זכר צדיק לברכה, פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו זכרו לחיי העולם הבא. פתחו חיות הקדש ואמרו תנוח נפשו בצרור החיים פתחו שרפים ואמרו רוח ה' תנחנו, פתחו המלאכים וכל צבא מעלה ואמרו זכרו לחיי עולם עם הצדיקים. ועוד פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו אשריהם שזכו להתקרב על גב המזבח שבמרומים, ועוד פתח הקב"ה ואמר להם ממתים ידך ה' ממתים מחלד וגו'. ועדיין קלסתר פניו של ר"י ברומי היא אדום הרשעה, ובכל שבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על חגר ומלבישין אותו בגדו של אדם הראשון ומביאין קלסתר פניו של ר' ישמעאל ומניחין אותו על ראשו ומייתין מתקל ד' זוזי פיתקא ותליה ליה על צואריה ומביאין כרוז ומכריז לפניו דחמא חמא דלא חמא לא חמא, ומסיימין ווי לדין כד יקום דין, והקב"ה יאבד אדום הרשעה לקיים מה שכתוב ונתתי נקמתי באדום וגו' (יחזקאל כ"ה י"ד).
אשרי עין שראתה כך, אשרי האם שסבלה אותו, אשרי דדין שינק וזרועות שחבקוהו, אשרי תורה שלמד אשרי בינה שהשיג, אשריך ר' ישמעאל שזכית לכך, כתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו (ישעיה ה' ז') אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע בני יעקב מכרו את יוסף בעשרים כסף וישראל עבדו שבעה אלהות שנאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (שופטים י' ו'), אמר הקב"ה אפילו כתורמוס הזה לא עשאוני בני ששולקין אותו ז' פעמים ואח"כ אוכלין אותו בקנוח סעודה. אמרה מדת הדין לפניו רבש"ע תפרע מהן צדיק אחד בכל דור, מיד נגזרה הגזרה על עשרת הזקנים בימי טורנוסרופוס הרשע. מיד שלח הגמון אחד להביא את רשב"ג, בא אותו הגמון ועמד על הפתח ואמר רשב"ג מתבקש לפני המלכות שמע רשב"ג ונחבא ממנו, הלך אליו בצנעא ואמר לו אם אני מציל אותך תביאני לחיי עוה"ב? מיד בכה רשב"ג ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת, א"ל אתה חפץ בזה? א"ל הן, א"ל השבע לי נשבע לו, ועלה בעליה ונפל ומת, ואמרו רבנן שבזמן שהיה אחד מגדוליהם מת היו מבטלים את הגזרה. יצאה בת קול ואמרה אותו הגמון מזומן לחיי העוה"ב.
הביאו את רבי עקיבא, וכשחבשו אותו בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו, וכל יום ויום היה מכניס מים במרה, יום אחד מצאו שומר בית האסורים, א"ל היום מימיך מרובים שמא לחתור קיר בית האסורים אתה מבקש, שפך חציים ונתן לו חציים, כיון שנכנס אצל ר"ע א"ל תן לי מים לטול ידי, א"ל רבי כדי שתיה אינן מספיקין ולטול ידך מספיקין?! א"ל מה אעשה שאמרו חז"ל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם, מוטב לי שאמות מיתת עצמי (אחת) ואל אמות ב' מיתות. ואעפ"כ לא טעם כלום עז שנטל ידיו. וכשהוציאוהו להרגו זמן ק"ש היה והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים, א"ל תלמידיו רבינו עד כאן? אמר להם בני כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? - האריך ב"אחד" ויצאה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שגופך טהור ויצאה נשמתך באחד בטהרה, ומזומן אתה לחיי העוה"ב.
אמרו עליו מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, דורות הראשונים אפילו שחיו בצער היו אוהבים ומייחדים שמו של הקב"ה כגון ר"ע וחבריו שהיו צדיקים גמורים והיו מקבלים עליהם עול מלכות שמים באהבה. אמרו עליו, כשהיה חבוש בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו, פעם אחת ערב יוה"כ עמד ונטל רשות מר"ע והלך לו לביתו, ופגע בו אליהו ז"ל ודפק בפתח ביתו, א"ל מי אתה, א"ל אני אליהו, א"ל ומה תרצך, א"ל באתי להודיעך שר"ע רבך מת, מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים ומצאוהו פתוח ורב בית האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה נתחזק אליהו ונטפל לו ונשאו על כתפו, א"ל יהושע, רבי לא הכהן אתה? א"ל אין טומאה בצדיקים ולא בחכמים ובתלמידים, וכשיצאו מבית האסורים היו כתות כתות של מלאכי השרת מספרין עליו ואומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים ל"ג), והדרך מאירה לפניהם כזוהר הרקיע. כיון שהגיעו לפפליון של קיסרין ירדו שלשה ירידות ועלו שש מעלות ומצאו מערה והיו בה מטה ושלחן וכסא ומנורה, בא לצאת לא היה יהושע רוצה לצאת , אמר לו איני יוצא מכאן עד שתודיעני למי המטה הזאת, א"ל לאשתו של טורנוסרופוס הרשע. כיון שיצאו מן המערה נסתם פיה, ושבחו והודו למי שאמר והיה העולם ואמרו אשריכם צדיקים אשריכם חסידים אשריכם עמלי תורה, מה גנוז לכם ומה צפון לכם, דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' (תהלים ל"א כ').
ואחריו ר' יהודה בן בבא, אמרו עליו מבן י"ח שנה ועד ע' שנה לא טעם שינה אפילו כשינת הסוס, ולא טעם חטא מימיו, ולא אמר על טמא טהור ועל טהור טמא, ולא היה איש בביהמ"ד שלא האירו [בדברי תורה], וישב בתענית כ"ו שנה, והיו בנקיון כל ימי חייו, ולא נכשלו חבריו בדבר הלכה עמו ושמח בהן, והיה קורא לתלמידיו רבי, והיה לומד לתלמידיו יומם ולילה, ועליו הכתוב אומר ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נ"ז), ואותו היום שנהרג בן ע' שנה היה ויום ה' היה והיה יושב בתענית, והיה שם זקן אחד ור' ראובן בן אצטרובול שמו, שלח אחריו והביאו, א"ל ר' יהודה מורי יודע אני שצדיק גמור אתה אבל מה אעשה שמלכות הרשעה העיזה פניה לאבד מרגליותינו. אלא אם רצונך אמות אני תחתיך ותנצל אתה, א"ל ר' יהודה: ראובן אחי אם גזרת בשר ודם אין אנו יכולין לבטלה גזרת מלך מלכי המלכים הקב"ה מי יכול לבטלה, אלא הנח דבריך וברך דין האמת. אמרו לו תלמידיו רצונך שתטעם כלום קודם שתהרג, אמר להם ומה עד עכשיו שלא הייתי יודע באיזה דרך אני הולך לא טעמתי כלום, ועכשיו שאני יודע באיזה דרך אלך אטעום כלום? אמרו, לא טעם כלום וכך נהרג ויצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה אשריך ר' יהודה בן בבא שגופך נקי ויצאה נשמתך בנקיות.
ואחריו ר' חנינא בן תרדיון, אמרו עליו על ר' חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה וס"ת מונח לו כין חיקו ומקהיל קהילות ברבים, ובשעה שגזרה המלכות הרשעה שלא לעסוק בתורה מצאתו עם ס"ת בזרועו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו בחבלי זמורות והציתו בהן את האור ושרפוהו, והביאו ספוגין של צמר ושורין אותו במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה. א"ל בתו אבא אוי לי שכך אראך, אמר לה אלמלא אני לבדי נשרפתי היה קשה הדבר עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי מי שיבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני. באו תלמידו ואמרו לו מסור עצמך לשמים, אמר יכול אני שתצא נפשי שלא בעונתה? מיד נשא עיניו לשמים, א"ל תלמדיו ר' מה אתה רואה, אמר להם רואה אני את הגויל שהוא נשרף והאותיות פורחות באויר, א"ל ואף אתה פתח פיך ותכנס האש ותפטר מהרה, אמר להם מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יקבל הוא בעצמו. א"ל הקונסטינר אם אני מרבה השלהבת ונוטל הספוגין של צמר מעל לבך תביאני לחיי העוה"ב, א"ל הן, מיד ריבה השלהבת ונטל ספוגין מעל לבו ויצאתה נשמתו מהרה ואף הקונסטינר השליך עצמו לתוך האור ונשרף עמו יצאה ב"ק ואמרה אשריך ר' חנינא בן תרדיון וקונסטינר שלך שאתם מזומנים לחיי העוה"ב.
בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים. ואותו היום מת הקיסר, ואמרו עליו על ר' חנינא בן תרדיון שהיה יושב על כסאו ששה חדשים והיו רואין אותו ושמחין כסבורין שהוא המלך, והמלך נדון תחתיו באש ששה חדשים כסבורין שהיה רחב"ת, וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו (משלי י"א ח').
ואחריו ר' ישכב הסופר, אמרו שאותו היום שהרגוהו שני בשבת היה והיה יושב בתענית, א"ל תלמידיו רבי רצונך שתטעם כלום קודם שתהרג, אמר להם לא דיו לעבד שיהיה כרבו ולא די לי להיות כרבי יהודה בן בבא שנהרג בתענית. והרשע צוה על ר' ישבב הסופר להורגו בשעת ק"ש. כיון שהגיע אל ויאמר ה' אל משה לאמר יצאה נשמתו. יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר' ישבב שלא הנחת מתורת משה כלום הרגוהו והשליכוהו לכלבים ולא הוספד ולא הוקבר.
ואחריו ר' אלעזר בן דמא שנהרג על מצות תפילין. ואחריו ר' חנינא בן חכינאי. ואחריו רבי חוצפית המתורגמן שהיה שקול כיונתן בן עוזיאל. אמרו עליו שהיה שונה ק"פ פנים בתורת כהנים והיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים, והיה יודע בשבעים לשון ובקי בהן. תפשוהו עם תלמדיו והרגום כלם עמו, וכשבקשו להרגו לא נשאו פנים לתורתו. יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד שנאמר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י').
ואחריו ר' אלעזר בן שמוע, ואותו היום שנהרג ערב שבת היה והם מבקשין להרוג אותו בט' שעות ביום, אמר להם בבקשה מכם הניחו לי עד שאקיים מצות שבת, אמרו לו על שבת אתה בוטח ומהו שבת? אמר להם מצוה קטנה שצוני ה' ושבת שמה שבת בו מחלליה מות יומת, אמרו לו אם אלהיכם מלך גדול הוא בשמים למה אינו מציל אתכם מן המלכות, אמר להם כדי שיתבע דינו מכם. הלכו ואמרו למלך, שלח המלך והביאוהו לפניו, אמרו המלך אי עם עזי פנים אפילו בפתחה של מיתה בעזותכם אתם עומדים, אמר לו מוטב לי שאמות על ידך ולא אמות על מיתת שמים שכבר אמרו חז"ל כל המחניף את חברו לסוף נופל בידו. אמר לו המלך אלהיכם מדוע אינו מציל אתכם מן המלכות. א"ל כבר אמרתי לעבדיך ששאלוני הרי כדי ליפרע מכם, א"ל ויפרע עכשיו, א"ל ומה כשחרבו את ביתו ושרפו את היכלו עשה להם אריכת אפים עכשיו לא כל ששן. וצוה המלך והוציאוהו מעליו ועשו לו דינו, לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו היה לך להחניף לו זה הדבר, אמר להם לא די לאלעזר להיות כחבריו שמתו על שם שמים. וכשנצטוו עליו להרגו התחיל בקדוש היום אמרו לו לקוסטינר הנח לו שיגמור, כיון שהגיע לאשר ברא אלהים לעשות הכהו ויצאה נשמתו בתיבת אלהים. יצאה ב"ק ואמרה אשריך אלעזר. בעוה"ז היית דומה לאלהים ויצאה נשמתך באלהים. יתברך ויתנשא עילת העילות, שלו נתכנו עלילות.
תם ונשלם.
רואים אנו איך יכלו אלו הצדיקים להציל את עצמם מן הדין שכל אחד מהם היה לו הכח לפעול אך כיון שידעו שזו גזרה שאסור להפר לא פעלו כלום.
לעומת זאת משה רבינו כאשר ראה מקום הפרצה וההשחתה שהיתה באה להשמיד את ישראל כדכתיב "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו" (תהלים ק"ו כ"ג) כמ"ש לולי משה בחירו שעמד בפרצה ההיא, ובכח שמותיו של הקב"ה יתברך שהזכיר בתפלתו השיב האף והחימה למקומם לבל יצאו לבלע ולהשחית ולכלות עם ישראל. ואף זה לא הותר לעשותו כי אם אחר שהיו יודעים ראשונה, שרצונו של הקב"ה בכך.
מכאן רואים אנו דבר נפלא שנתן בנו הקדוש ברוך הוא את היכולת להבין בדעתנו כפי דעתו ולהשיג בשכלנו כפי שכלו שנאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו".
וכפי שיגדל האדם בדעתו ושכלו כך ודאי ידע להשתמש בהם כראוי וכנאה כפי שראינו מעשה אבותינו
ולואי שנזכה להבין את הזכות שנפלה בחלקנו ולהאמין בה.
שלום רב,
השבמחקיש שם חלקים כפולים וחלקים הפוכים.
במקום אחד משמע שרשכ"ג לא היה מהרוגי מלכות ? "ועלה בעליה ונפל ומת, " ... אם מדובר עליו אזי לא מת על קידוש השם. ואם מדובר על ההגמון אזי עאכו"כ שהרי ב"ק העידה שההגמון מזומן לחיי העוה"ב משמע שהבטחתו לרשכ"ג חייבת להתקיים.
בנוסף ר"ע לא היה נשוי לאשת טרונוסרופוס ?
ככה אני זוכר לאחר שנפטרה אשתו.