טועמיה חיים זכו

בערב החג בשיחתי עם ידידי ירון שאל אותי ידידי מה תכתוב בבלוג אחר החג? אך לא היה במחשבתי שום רעיון. בלילה של החג עלה בי הרעיון וכיון שידידי ירון אוהב את הקושיות שצצות מתוך עניין שגרתי, ואיך לא עלינו עליהם עד כה? אבל צריך למצוא להם תירוץ בלתי שגרתי. אז הנה אני מקדיש את המאמר הזה לידידי ירון, ולכל אוהבי התורה אשר עליהם נאמר וטועמיה חיים זכו.

שכינה הייתה עם האדם הראשון, וכשחטא אדם הראשון נסתלקה השכינה לרקיע הראשון. חטא קין נסתלקה לרקיע השני. חטא אנוש נסתלקה לרקיע השלישי. חטא דור המבול נסתלקה לרקיע הרביעי. חטא דור המגדל נסתלקה לרקיע החמישי. חטאו אנשי סדום נסתלקה לרקיע הששי. חטאו המצריים בימי אברהם נסתלקה לרקיע השביעי. וכנגדן עמדו שבעה צדיקים והורידוה לארץ זכה אברהם הורידה משביעי לששי. עמד יצחק והורידה מששי לחמישי. עמד יעקב והורידה מחמישי לרביעי. עמד לוי והורידה מרביעי לשלישי. עמד קהת והורידה משלישי לשני. עמד עמרם והורידה משני לאחד שהוא ראשון. עמד משה והורידה לארץ. אמר ר' יצחק זה הוא שכתוב "צדיקים יירשו ארץ" (תהלים ל"ז).
זכה משה להוריד את השכינה לארץ וזכה משה להוריד את התורה לארץ. אך כשעלה משה לקבל את התורה יצאו כנגדו מלאכי השרת באומרם לפני הקב"ה, רבש"ע מה לילוד אשה בינינו? אמר להם לקבל תורה בא. אמרו לו, חמדה גנוזה תתקע"ד דורות אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם: מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ: אמר לו הקב"ה למשה החזר להם תשובה, אמר לפניו ריבונו של עולם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם. אמר לו אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה. אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להן, למצרים ירדתם! לפרעה השתעבדתם! תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה, "לא יהיה לך אלהים אחרים". בין עמים אתם שרויין! שעובדין עבודת גלולים? שוב מה כתיב בה "זכור את יום השבת לקדשו". כלום אתם עושים מלאכה! שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה "לא תשא" משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה "כבד את אביך ואת אמך" אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב" קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא שנאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו'.

ציווה הקדוש ברוך הוא על משה להכין את העם לקבלת התורה שהיתה צריכה להיות ב-ו' בסיון, שנאמר "ויאמר יהוה אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם". אך משה הוסיף יום אחד מדעתו שנאמר "ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה" ואומר רש"י - לסוף ג' ימים הוא יום ד' שהוסיף משה יום אחד מדעתו. וכאן באות הקושיות. 1. מדוע הוסיף משה יום אחד מדעתו? 2. ואם הוסיף הרי קבלו את התורה ב-ז' בסיון אם כן מדוע אנו חוגגים את יום מתן תורה ב-ו' בסיון? אלו הקושיות שצצו לי בלילה זה של ו' סיון.

ולתירוצים.
משה הכן ניצח את המלאכים בחכמתו, אך רצה עדיין לחזק את טענותיו שיובן למלאכים באופן חד משמעי שהתורה הכן מקומה כאן בארץ, ועל כן הוסיף יום אחד מדעתו. (נסביר)

ידוע מדרש חז"ל שעבר הקדוש ברוך הוא על כל העמים ורצה ליתן להם את התורה וחזרו כל אחד מהם לשאול מה כתוב בה ולכל אחד הביא הקדוש ברוך הוא את הדיבור שלא יכלו לעמוד בו וסירבו כולם, עד שבא אצל ישראל ואמרו נעשה ונשמע. וכן התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשי בראשית, שאם ישראל מקבלים את התורה הם (מעשי בראשית) מתקיימים, ואם לאו הרי הוא מחזירן לתוהו ובוהו.

נעשה זמן מתן תורה כשטר חוב, שאם יקבלו את התורה בתאריך הנקוב דיים ואם לאו הכל חוזר לתוהו ובוהו. ואז בהגיע ו' בסיון הוא יום פרעון החוב ועדיין לא מוכנים לקבל התורה. במקרה של חוב מזדרז בעל החוב לבית דין לתבוע את חובו, אך יום הפריעה כולו ניתן לפריעה ולא יכול בעל החוב עדיין לתבוע את חובו. ובסוף היום מגיע הלילה ובלילה אין מתקיים דין, אז יכול בעל החוב רק למחרת השכם בבוקר לתבוע את חובו. וכך אצלנו שב-ו' בסיון לא יכלו התובעים שלדידינו הם מעשי בראשית אשר הם הארץ וכל העומד עליה לתבוע את דינם ותיכף בעלות השחר נזדעזעה כל הארץ שנאמר (תהילים ע"ה ד') "נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל יושְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה". אומר רש"י - ביום מתן תורה כשהיו נמוגים הארץ וכל יושביה מתנאי שהתנית עם מעשה בראשית אם לא יקבלו וכו' תחזרו לתוהו ובהו. וכן כתוב "ארץ רעשה אף שמים נטפו" (תהלים ס"ח) מכאן שהשמים מזדעזעים ממעשה הארץ שהארץ היא היסוד וכל זעזוע בה מזדעזעים השמים שהשמים ניזונים מן הארץ. כך ראו המלאכים שהכן תורה מקומה בארץ.

אם כך נשאלת השאלה מדוע חוגגים את יום ו' בסיון ולא את ז' בסיון והענין באותו עניין. שהרי זמן מתן תורה הוא ו' בסיון כפי שקבע הקדוש ברוך הוא. ומשה הוסיף יום אחד מדעתו והקדוש ברוך הוא הסכים עמו לשעתו, אך זמן הפרעון הוא ביום החמישים לעומר והוא ו' הוא יום מתן תורה לדורות.