כל אלו המקורות שהבאתי מתייחסים לעניין מנצפ"ך אך לא אחד מהם גילה לנו הסוד באותיות אלו.
אך
ברור מדבריהם שכבר בלוחות הברית יש אותיות סופיות שנאמר "מ"ם וסמ"ך
שבלוחות בנס היו עומדין". שבלוחות האותיות נראות משני עבריהם ואלו שתי
האותיות (ם ס) אין להן אחיזה בלוחות כשאר יתר האותיות. מ' רגילה נאחזת בלוח ומכאן
שמ"ם סופית (ם) וכמוהן שאר הסופיות התקבלו מהבורא.
לכן
הגמרא דנה בעניין וכי איך אפשר שהצופים (יש מפרשים נביאים) הם שהוסיפו את הסופיות?
אלא מכריעים בכל המקומות ששכחום כיון שלא היה ספר תורה בידם, ולכן הצופים חידשו את
מנצפ"ך.
אך
נאמר (פרקי דרבי אלעזר פרק מז) "ר' אליעזר אומר חמשה אותיות שנכפלו בכל
האותיות שבתורה כולם לסוד גאולות: כ"ף כ"ף אברהם אבינו נגאל מאור כשדים
שנאמר "לך לך מארצך". מ"ם מ"ם נגאל בו יצחק אבינו מיד פלשתים
שנאמר "לך מעמנו". נו"ן נו"ן נגאל בו יעקב אבינו שנאמר
"הצילני נא מיד אחי". פ"א פ"א בו נגאלו אבותינו ממצרים שנאמר
"פקוד פקדתי". צד"י צד"י בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל
משעבוד ארבע מלכיות ולאמר להם צמח צמחתי לכם שנאמר "ואמרת אליו כה אמר יהוה
צבאות לאמר הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח".
אומר
הזוהר הקדוש (זוהר חדש שיר השירים), מתורגם- מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךְ. מֵישָׁרִים - אוֹתָן שְׁאָר
הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. וּמִי הֵם? מנצפ"ךָּ. שֶׁאֵין בְּכָל
הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ מֵישָׁרִים פְּרָט לְאֵלֶּה. וְאֵלּו שֶׁנִּכְפְּלוּ
מֵישָׁרִים, אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, מ' בְּם', נ' בְּן', צ' בְּץ', פ' בְּף', כ' בְּךָּ'.
אֵלּוּ מֵישָׁרִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, וְזֶה עִם זֶה. שֶׁהֲרֵי עֶשְׂרִים
וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת כְּלוּלוֹת בָּ"ךְ. אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ, שֶׁהֵם
מֵישָׁרִים, אֲהֵבוּךְ לְהִכָּלֵל עִמְּךְ בְּאוֹתָם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם
אוֹתִיּוֹת. הַמֵּישָׁרִים הַלָּלוּ הֵם אוֹתִיּוֹת טְמִירוֹת גְּנוּזוֹת בְּתוֹךְ
הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וּכְשֶׁנִּגְנַז הָאוֹר הָרִאשׁוֹן, נִגְנְזוּ הָאוֹתִיּוֹת
הַלָּלוּ. וְהָיָה מַכִּיר אוֹתָן אָדָם. אַחַר שֶׁאָדָם חָטָא, נִגְנְזוּ כְּמוֹ
מִקֹּדֶם, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְהִכִּירָן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁשָּׁרְתָה
עָלָיו. אַחַר
כָּךְ הוֹרִישָׁן לְיִצְחָק, שֶׁכָּתוּב (בראשית כה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל
אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. יִצְחָק הוֹרִישָׁן לְיַעֲקֹב, יַעֲקֹב הוֹרִישָׁן
לְיוֹסֵף. כֵּיוָן שֶׁמֵּת יוֹסֵף וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בַּגָּלוּת, נִגְנְזוּ
הָאוֹתִיּוֹת, וְהִסְתַּלְּקוּ כְּמוֹ מִקֹּדֶם. עַד שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי
וְנִמְסְרָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הִתְגַּלּוּ הָאוֹתִיּוֹת, וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ
מַכִּירִים אוֹתָן עַל בֻּרְיָן, בְּסוֹד הַשֵּׁמוֹת הַחֲקוּקִים, עַד שֶׁחָטְאוּ.
כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ, כָּתוּב (שמות לג) וַיִּתְנַצְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת
עֶדְיָם. וְהָיָה מַכִּיר אוֹתָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְשִׁבְעִים זְקֵנִים,
וּבָהֶם נִכְנְסוּ לָאָרֶץ. כֵּיוָן שֶׁנִּבְנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִתְגַּלָּה
הַשִּׁיר הַזֶּה, נֶחְקְקוּ הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם
אוֹתִיּוֹת, סוֹד בָּ"ךְ, וְהַיְנוּ מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךְ. [וְכָתוּב (תהלים
צט) אַתָּה כּוֹנַנְתָּ מֵישָׁרִים. (שיר ז) וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ
לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים. כֻּלָּם בְּסוֹד הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ, אוֹתָם שֶׁנִּקְרָאִים
מֵישָׁרִים. וְהָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ הֵם כְּתָרִים גְּנוּזִים בְּתוֹךְ הָעוֹלָם
הַבָּא, וְכֻלָּם נְבִיעָה אַחַר נְבִיעָה תּוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה בַּחֲקִיקַת
הַסּוֹדוֹת שֶׁל הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, בַּחֲקִיקַת זָכָר וּנְקֵבָה
לְהַסְכִּים יַחַד, שֶׁהֲרֵי אֵין כְּכָל הָאוֹתִיּוֹת הַסְכָּמָה אֵלּוּ עִם
אֵלּוּ לִהְיוֹת זֶה עִם זֶה, פְּרָט לְאֵלּוּ. עד כאן מדבריו
והזוהר
ממשיך עוד רבות אך לא מצאתי בדבריו טעם שיסבר את אוזניי.
וכאן אני מביא דבריי (שהם על דרך הפשט) ללא מקור (הכוונה שהסיבה לסופיות אין לי מקור).
העם
היהודי משתמש מאז ומתמיד באותיות לחישוב חשבונות, אך כיון שאות האחרונה ת' חשבונה
400. ואם נכנס לחשבונות גדולים נצטרך להרבה אותיות.
הרומאים
תיקנו מספרים רומים אך גם שם היתה בעיה דומה. ואילו לפני כאֶלֶף שנים נתקנו מספרים
(על פי ערבים או הודים) מ1 עד 10 ו-0 משמש להגדלת המספר עד אין סוף וכך כל העולם
כיום משתמש במשפרים אלו.
עדין
ביהדות רבים נוהגים להשתמש באותיות. וכן בא השימוש באותיות הסופיות ך=500 ם=600
ן=700 ף=800 ץ=900 וכך אפשר להשתמש באותיות גם בחשבונות גדולים. ולפני שאסביר
אקדים.
האותיות
כ' מ' נ'' ע' פ' צ' יש להם קו תחתון שנקרא בסיס. על
מנת להוסיף אותיות שחשבונם יאפשר לנו להגיע לכל מספר ללא צורך בהרבה אותיות נצרך
להוסיף 5 אותיות שיבוא חשבונם אחר האות ת' הם לא יכולות לבוא מאותיות א-ט כיון
שחשבונן הוא ביחידות 1,2,3,4,5,6,7,8,9, לכן נבחרו אותיות מהעשרות שיהפכו למאות
נבחרו
האותיות, כ,
נ, פ, צ, כשהם
פושטים את רגלם (הבסיס) נקראות אותיות פשוטות (פשטו רגלם) אך צריך עוד אות אחת, אות ע' לא
מתאימה כי תפשוט רגלה ישאר הו' השמאלי באויר נשארה מ' גם היא
אם תפשוט רגלה תראה ף. ונבחרה
מ' בלי שתפשוט רגלה אלא הי' הקטנה שלה תסתום את הבסיס כך ם ותקרא ם סתומה.
נקבל כעת טבלה כזאת:
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
|
י |
כ |
ל |
מ |
נ |
ס |
ע |
פ |
צ |
|
ק |
ר |
ש |
ת |
ך |
ם |
ן |
ף |
ץ |
הטבלה הזאת נקראת: איק, בכר, גלש, דמת, הנך, וסם, זען, חפף, טצץ.
בקבלה משמשת טבלה זאת ל"תמורות". טור ראשון איק-
א=1 י=10 ק =100 ןהאחרון טצץ ט=9 צ=90 ץ=900 ותמורות דומה לגימטריאות ששתי מילים
בעלות אותן גימטריא יש ביניהן קשר בשורש (מה שרמז לזה הזוהר). כך במילה מסוימת שיש
בה ד' אפשר להחליף אותה בקבוצתה ד,מ,ת, ויהיה להם קשר בשורש. כמובן שמי שרשאי
להחליף צריך שיהיה בידו ידיעה מקובלת מדור דור.
וכעת
לחשבון: הטור האחרון טצץ מספרו 999 ואם נוסיף לו 1 יהיה אֶלֶף וזה נלמד לפי ספר
יצירה שנוכל לסמן את האֶלֶף כ-א=1 (אֶלֶף חוזר לאָלֶף) לדוגמא שתופסת בגימטריא: מספר
1232 האֶלֶף הפך ל-1 232+1=233 למשל המילים "אותיות הקדש"=1232. ובגלגול
יוצא 1+232=233. והמילים "כח דן העולם"=233 וכך נוצר ביניהם קשר בשורשם
(כך מראה הרב אבולעפיה בספרו חיי העולם הבא).
ונוסיף
כאן משהו יותר מוכר. אנחנו מונים את מנין העולם מיום הולדתו של האדם הראשון דהיינו
5783 לבריאת העולם והלוחות שנה השתמשו בשיטה שהבאנו ה5000 הפך ל-ה (כמו שהאֶלֶף
הפך ל-א) ואז נרשם ה5783 כך- ה' תשפ"ג.
