הַכְּרוּבִים
פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם
(שמות כ"ה י"ח)
וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם
כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:
הכרובים נזכרים חמש עשרה פעמים בחומש. וארבעים
ותשע פעמים בנ"ך. הבדל תהומי בין הביאור בבראשית ולבין הביאור בשמות. רש"י
על בראשית פרק ג פסוק כד: את הכרובים - מלאכי חבלה. חזקוני על בראשית פרק ג
פסוק כד: הכרבים - צורות מפחידות את
רואיהן, ובידם להט החרב המתהפכת שיש לה להט משני צדדיה.
ואילו בשמות: חזקוני על שמות פרק כה פסוק יח:
שנים כרבים - דוגמא מין של עוף כדכתיב ביחזקאל את כרוב ממשח הסוכך, פירש עוף
גדול בעל כנפים, ואעפ"י שאמר לא תעשה לך פסל וכל תמונה כאן התיר צורת הכרובים
שהרי לא נעשו להשתחות אלא לישיבתו דוגמא כרובים דכסא הכבוד, ודברים הרבה כאלו
מצינו בתורה כמו שכתוב כל העושה בו מלאכה יומת והתיר לעשות בה תמיד, מוסף, מילה
ערות אשת אח ויבום לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך.
בעל הטורים על שמות פרק כה פסוק יח: שנים כרבים וגו' ופניהם איש אל אחיו - כמו שני חברים שנושאין ונותנין
בדברי תורה. כרובים. בגימטריא מראה כבוד. כרבים. כרביא כי נער ישראל ואוהבהו (הושע
יא, א). שני כרובים. בגימטריא אברהם יצחק יעקב שהיו שם כדי להזכיר זכות אבות. שני
כרובים ומשה הרי ג' כנגד ג' אבות. מ'בין ש'ני ה'כרובים (פסוק כב) ר"ת משה:
ישמח ישראל על שמות פרק כה פסוק יח: ועשית שנים כרבים זהב וכו': הא דצוה השי"ת לעשות שנים כרובים זהב ולהניחם בבית הכפרת, נלע"ד בס"ד לתת טעם על פי הפשט אף על גב דיש בזה סודות עמוקים, והוא כי הכרובים היו צורת רביא כמו שכתב רש"י ז"ל, והם רמז לישראל שנקראו נער שנאמר: "כי נער ישראל ואוהבהו". ועל כן הניח בחינת דוגמתן במקום המקודש, כדי שעל ידי זה תוכל נשמתן לקבל קדושה גדולה ממקום עליון. ומזה תראה כי כל זמן שהיו כרובים בבית המקדש היו נביאים ונביאות בישראל, לא כן בבית שני שלא היו כרובים שנגנזו עם הארון הכפורת כמו שכתוב במסכת יומא (דף נ"ד) פסקה הנבואה, משום שלא היו יכולין לקבל עוד קדושה גדולה כדי שיוכלו להתנבאות. וזה שאמר ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים וכו', כדי שתמשך הארה אל בחינת דוגמת ישראל ומשם יבא לו הדיבור, וא"ש את"ם.
נוכל לישב במקצת את ההבדלים, בספר בראשית
הכרובים הם מלאכים שתפקידם לשמור את דרך עץ החיים על כן התיאור המטפורי שמביאים
המפרשים בא להגיד שתפקידם הוא להפחיד ולהסיט את כל המתקרב שלא ראוי להיכנס. ואילו במשכן
הם מקשה אחת זהב שיצר שתי דמויות זכר ונקבה בדמות עוף בעלת כנפים ופניהם דמות
תינוק. והם מושכים שפע עבור העם.
כמו שקשה לנו לחשוב שהראשונים הם מלאכי חבלה,
כך קשה יותר לחשוב שגוש זהב שקיבל צורה של שני עופות יכול למשוך שפע. אך אותה
הקושיה יכולה לחוּל על המשכן כולו ועל המקדש כולו. והתירוץ הפשוט הוא שבשני המקרים
הם ציווי השם אשר אין לנו דרך לחלוק או לסבור או להבין. אך נוכל להשליך זאת על
האדם שגם הוא גשמי ואף על פי כן מסוגל לקבל שפע רוחני ואפילו להשפיע ממנו. ואפילו
הכוכבים שהם גשמיים משפיעים עלינו.
משה התקשה במשכן שהיה צריך להעמיד הלוך וחזור שמונה ימים כדי שיוכל המשכן להשפיע. כיוון שלא באנו כעת להתעסק בזאת אלה רק בנושא הכרובים כיון שהתעוררנו מפרשת השבוע (פרשת תרומה) אל נושא הכרובים. נחזור ונעסוק בכרובים.
הכרובים נזכרים פעמים רבות בנושא המרכבה אשר העלה יחזקאל ועוד נביאים. למרכבה נקשרים האבות אברהם יצחק ויעקב ודוד רגל רביעית למרכבה. תיאור נוסף הם ארבעת החיות הנושאות את המרכבה: אריה שור נשר אדם (כרוביא) כל אחד מהם מלך: אריה מלך החיות. השור מלך הבהמות. הנשר מלך העופות. האדם מלך על כולם. ולארבעתם פני אדם.
וַיִּתְפָּרֲקוּ
כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה
וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אהרן לוקח את כל הזהב ומשליך לאש ויוצא עגל (שור). לכאורה התקבל אחד
מחיות המרכבה. משה לוקח את הזהב ויוצר כרוב. אחד מחיות המרכבה.
אחרי אנכי ולא יהיה לך הדיבר השלישי הוא: לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה. ומה ההבדל בין מעשה אהרן ומעשה משה? אלא מעשה אהרן עובר על הציווי לא תעשה לך פסל וכל תמונה. ואילו מעשה משה הוא הוא ציווי השם יתברך.
וְנוֹעַדְתִּי
לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים
אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל. משה מקבל את דברי השם מבין הכרובים. בספרי הקבלה
משולים הכרובים לנצח והוד שמשם היו יונקים הנביאים את דברי השם. (לפני שהוקם המשכן
התנבאו הנביאים דרך נצח והוד. בבית שני נגנזו הכרובים ואז פסקה הנבואה-ולא כאן
המקום להרחיב לפני ואחרי). לכרובים תפקיד חשוב ועיקרי מקומם בקדש הקדשים מוסתרים
מכל העם פרט לכהן הגדול שהיה נכנס לקדש הקדשים ביום הכיפורים.
שואלים בגמרא (בבא בתרא צ"ט) במקדש כיצד הן הכרובים עומדין? ר' יוחנן ור' אלעזר נחלקו
בכך, אחד מהם אמר: פניהם איש אל אחיו, ואחד מהם אמר: פניהם לבית, כלומר, כלפי
פנים. ושואלים: ולדעת מי שאומר פניהם איש אל אחיו, הרי נאמר "ופניהם לבית" (דברי
הימים ב ג, יג)! ומשיבים: אין זה קשה: כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום
פונים הם זה לזה, כסימן לריצוי ואהבה, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום
פניהם לא זה אל זה, אלא לבית. ושואלים: ולדעת מי שאומר ופניהם לבית, הרי נאמר: "ופניהם איש אל אחיו" (שמות
כה, כ)! ומשיבים: שהם פונים קצת הצידה להסתכל זה בזה, שכן שנינו בברייתא, אונקלוס
הגר אמר: כרובים "מעשה צעצעים" (דברי הימים ב ג,
י) (וַיַּעַשׂ בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים
כְּרוּבִים שְׁנַיִם מַעֲשֵׁה צַעֲצֻעִים וַיְצַפּוּ אֹתָם זָהָב). הן, ומצודדים פניהם אל
ארון העדות כתלמיד הנפטר מרבו.
ועוד יותר מזה: (מסכת יומא דף נ"א) בשעה שהיו ישראל עולין לרגל היו מגללין (פותחין) להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים (דבוקים ומחובקים) זה בזה, ואומרים להן ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה.
אומר הרב אבולעפיה (מפתח השמות - פרשת
שמות) שהנה
משה רבינו ע"ה גילה לנו זה בזו הפרשה בעניין נבואתו לפי התחלתה, ועל כן נתחיל
לדבר בהכרח במהות הכוונה והרצון והבחירה שהם לאדם ראשית הנבואה. וסימנם כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה
וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת (שמות כ"ה י"ט) יהיו שני הכרובים,
ושרשם כר"ב וסודם כ'וונה ר'צון ב'חירה. הנה כב"ר נודע מזה סוד מאמר
יחזקאל שאמר בראש נבואתו "ואני בתוך הגולה על נהר כב"ר נפתחו השמים
ואראה מראות אלהים" עד כאן דבריו. מבאר הרב אבולעפיה כאן, ראשית
הנבואה תלויה בכוונה רצון ובחירה-ראשי תיבות של כ'ר'וב'
ובספרו "אור השכל" אומר הרב
אבולעפיה: כל דבר שאדם מכוון אליו צריך שיביא תועלת
גדולה או קטנה שאם לא יכוון לזה תהיה פעולתו בלתי השגחה. שעניין השגחה מורה על
כוונה ורצון ובחירה, ומי שפועל פעולה בלעדיהם תקרא פעולתו מקרית,
עד שאפילו אם בא לפעול פעולה הכרחית אצל הטבע שאין לו שום כוונה עליה, ויתכן שאם
היה אפשר אצלו בלתה היה שמח בכך ולא היה פועל אותה לעולם. כמזון לבעל שכל שהוא
אצלו קשה מפני שהוא לו מצד היותו בעל חיים, לא מצד היותו בעל שכל. או היציאה
בהחליפו מה שהותך מן המזון שהוא לו הכרחית לקיים בה חייו זמן אחד. הנה גם לזה
הפועל צריך שיכוון אליו קצת כוונה משותפת עם ההכרח הטבעי, והוא שיכוון לאכול המזון
המועיל, אשר אין הטבע מכריחו לאכול המזון המזיק. אבל הכרח הטבע שאתו מצד חיותו הוא
שיהיה ניזון לבד, אלא שאפילו הטבע מקבל המזון המועיל ופועל בו בדמות כוונה.
ואע"פ שאינו בעל כוונה ואינו מקבל באותה הצורה בעצמה המזון המזיק, אבל שב
אצלו המזיק כנגד פעולתו, שכוונת המטביע את הטבע הייתה לשמור טבע הניזון מדת זמן
כפי מזגיו, ולשמור מן הניזון ההוא תמיד בחללת (חוזר חלילה) ההויה וההפסד ואם מי
שחצי כוונתו להורות הדברים בקש המועיל וההפסד הכרחי מפני ההויה, (שכך יוצאים המותרות והפסולת מן האדם). כל שכן שראוי למי שהתועלת כולה שלו שיכוון שיועיל לעצמו בפעולתו. ואם עשה
כן אז תהיה פעולתו פעולת בעל שכל. וכל מה שיהיה השכל האנושי יותר שלם באיש המכוון
אל התועלת, תהיה התועלת יותר גדולה לפי עניינה. וכל שכן שתהיה יותר חזקה ושלימה אם
תשתתף קצת מהכוונה השכלית האלהית עם כוונתו, שאז תגיע אל המכוון מהות התועלת. עד
כאן דבריו. מכאן שאותו ה"כרוב" הוא המביא על האדם את ההשגחה וכפי
שיפעל ויתחזק בשלשת אלו כך תגבר בו ההשגה ביותר.
אומר הרב אבולעפיה בספרו "חיי העולם הבא": כי הקבלה אצלנו היא שהשפע בא לאדם השלם בהגיע אל תשלום (סיום) פסוק ראשון (משם ע"ב), אחר שהזכיר כ"ד שמות שסימנם "דודי צח ואדום" (דודי בגימטריא כ"ד), (כפי שכתוב) "קול דודי דופק" (שיר השירים ה' ב'). ואם אתה רואה דמות נער או דמות שך, כי שך בלשון ישמעאל זקן, והוא מטטרו"ן והוא (גם נקרא) נער. ושמו (של מטטרו"ן) גם כן חנוך, והרמז "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כ"ב ו'). חבר חנוך עם דרכו ותמצא סודו (גימטריא מטטרו"ן). [כי כאשר] דרכנו כחו כן כחנו דרכו. עד כאן דבריו. מכאן שהנבואה שבאה אל המתנבא קול המדבר ישמע לנביא כנער או כזקן.
ולסיכום.
כשישראל עושים רצונו של מקום והמקדש קיים נמשכת דרך הכרובים הנבואה אל ישראל.
וכשאין מקדש הנבואה ראויה לשכון על מי שמעשיו מלווים: א. עם כוונה (בנוסף למעשיו
היום יומיים ידע ויעסוק בהיגויים וצירופים כפי שנרמז בספר יצירה וכפי שמפרט אותם
הרב אבולעפיה אשר מביאים את האדם למעלת הנבואה). ב. רצון, שרצון האדם יהיה מכוון
לרצון הקדוש ברוך הוא. ג. בחירה, (דברים ל' י"ט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַ
יּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם
וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה
וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים (שכבר בחייו, חי את חיי העולם הבא) ובוחר בדרך זו לכבוד
הקדוש ברוך הוא בלבדו (שהקדוש ברוך הוא, הוא חי החיים).
בשם י"י אלוהי ישראל ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק אדון הבריות
האל הנאמן אומר ועושה גוזר ומקיים חי החיים תתהדר תתרומם תתגדל תתקדש תשתבח תתיחד
תתפאר תתעטר תתקלס תתנשא תתעלה.... (מתוך תפילה של רבי אלעזר מגרמיזא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה