נפש האדם

נפש האדם היא נפש אחת בעלת צורה אחת מיוחדת בעצמותה ויחידה באמיתת מהותה. ונסדרה בסדר משולש. ומשכנה, (1) בראש הכבד (2) בתוך הלב (3) בסוף המוח. וכך הייתה כולה בכבד בראשו ובתוכו ובסופו. והייתה כולה בלב בתוכו ובסופו ובראשו. והייתה במוח בסופו ובראשו ובתוכו. וזו היא חכמת סדר הצירוף האלוהי להשיג ממנו מהות האדם בחיובים ובשלילות ובמשלים דקים ובחידות אשר מורות חוקים ומשפטים צדיקים וסתרים עמוקים. עד כאן, מתוך ספר "אמרי שפר" לרבי אברהם אבולעפיה. 

הנפש היא רוחנית. המילה רוחנית היא תרגום מהשפה הערבית (עברית-רוחניות, ערבית-רוּחַנְיָה). בעברית המושגים שאינם גשמיים נקראים אור. אך כיון שהאור מצביע על מושג של דבר הנראה לעין, והאור שבנו הוא כח בגוף בלתי נראה ובלתי מורגש. בחר מי שבחר לקרוא לאותו האור רוחניות. (נפנים ונמשיך).

כעת כשאנחנו מבינים מהי רוחניות נוכל להמשיך. ונתחיל לבאר את המילים מתוך "אמרי שפר". נפש - מהי נפש? נפש היא מילה בעברית המופיע בתורה כבר בפרק הראשון "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם". אנחנו כבר יודעים שהנפש היא כח, ומהתורה אנו לומדים "נפש חיה", זהו כח החיות. לא הכח לחיות אלא הכח המפעיל את החיות.

אני קופץ קצת קדימה ועוד אשוב אח"כ אל מה שדילגתי. משכנה של הנפש בשלשה אברים בגוף: מח לב כבד. (ומה שמחבר ביניהם הוא מחזור הדם). אותה הנפש-אותו האור נקרא בכל מרכז (בגוף) בשם אחר, במח הוא נקרא "נשמה", בלב נקרא "רוח", ובכבד נקרא "נפש". (ושוב להפבים וממשיכים).

התורה אומר פעם אחת "הדם הוא בנפש" ופעם נוספת "הדם הוא הנפש" כמובן ההבדל גדול אם הדם הוא הנפש או הדם הוא בנפש. מביא רבינו בחיי (כך שמו) ששניהם מעורבים יחד כמו היין המזוג במים שהיין במים והמים ביין כל אחד בחברו. ובמילים שלי הדם הזורם לכל האברים נלווה אליו כח החיות כלומר הוראות הפעלה והנחיה לכל אבר. (ומי שמבין במחשבים הדבר דומה לזיכרון רם שהפלא בו שלא ניתן לזהות את מיקומו במחשב).

אני כבר בא להודיע שלא נעסוק כאן בחלוקה של שלשת המרכזים ומה תפקיד כל אחד שאין במשנהו, שעל כן קבלו שמות שונים. שאם נכנס לזה נפול לתהומות אפלים שעדין לא הזמן והמקום לעסוק בזה.

אני חוזר לשורה הראשונה. נפש האדם-אנו עוסקים כאן בנפש האדם ולא בנפש החיה ולא הנפש הצומח. למרות שהם יותר פשוטות ופחות מורכבות נעסוק בנפש האדם. והיא אחת - דהיינו אותם שלשת ה"חלקים" שמניתי: נפש רוח נשמה. שלשתם הם נפש אחת לא ניתנת לחלוקה וכשהיא פועלת דרך אחד המרכזים (מוח לב כבד) מה שגורם לשינוי בפעולתה הוא בעקבות הדם השונה במרכזים האלו. ועל כן קיבלה הנפש שמות שונים. אך היא אחת. דהיינו בעלת צורה אחת.

נצטרך כעת להבין את המילה צורה (דרך אגב צורה=אש בגימטריא) אנו מכירים את המילה צורה מהמושגים "חומר וצורה", שכל גוף מורכב מחומר וצורה. אנו רגילים להשתמש במילה צורה כפי שהיא הולבשה בפיסיקה שהצורה היא התחום שתופס העצם במרחב. אך כאן אנו מדברים רק על צורה (ללא חומר) או נקרא לה צורת הנפש, וזה יצביע בעיקר אל התכונות של הנפש. מה שנאמר נפש אחת בעלת צורה אחת הכוונה ששלשת המושגים "נפש רוח נשמה" הם אור אחד מה שאנו קוראים לא נפש ושלשתם בעלי תכונות זהות דהיינו צורה אחת.

כעת אסכם את מה שהבאתי עד כה וארחיב במקום שקיצרתי. נפש האדם היא אור בעלת כוחות או בלשון העמים מדובר באנרגיה האוצרת בתוכה כח - היא הנפש. אני בא להרחיב את מה שקיצרתי, נפש האדם כלול בא נפש הצומח ונפש החי. נפש הצומח היא/הוא הכח לגדול ולהתפשט. נפש החי היא/הוא הכח להתנועע. נפש האדם היא/הוא כח הדיבור (המחשבה). כל זה נפש אחת כמו שאמרתי למעלה "בעלת צורה אחת".

הדם היוצא מהלב הוא חם ואקטיבי אשר בהתמזגו עם הנפש ניכר בו כח החיות. והוא היורד אל הכבד על מנת לסלק ממנו רעלים, אלו עשו אותו אקטיבי ונמרץ. הדם העולה מן הכבד נקי ומסונן בהתמזגו עם הנפש ניכר בו פעולת הצמיחה שהרי הוא בחינת התחדשות. הדם היורד מן המוח הוא איטי ושקול וניכר שם כח המחשבה המביאה את הדיבור. (טוב לקחת הפסקה).

כעת אמשיך להבאיר מהמובא ב"אמרי שפר", אותה הנפש בעלת צורה אחת "מיוחדת בעצמותה" שתי מילים אלו "מיוחדת בעצמותה" לכאורה כל אחת מובנת בפני עצמה אך יחד יש כאן סודות נפלאים. ואם באנו עד כאן רק להסביר שתי מילים אלו דיינו. המילה מיוחדת מצביעה על כמה כיוונים, "איחודית", "אחודה", (או "אחוזה") "יחודית", "מאוחדת", "יחד", "אחד", כל המילים שהבאתי רומזות אל מה שמובא כאן במילה מיוחדת. "בעצמותה" כאן הכל מתנקז למילה אחת "עצם" אשר כאן הוא מצביע, אל ועל מקור הנפש. וההסבר שנפש האדם היא אחוזה במקורה. אתן משל שיסביר את הדבר. נדליק בסלון אור, האור מתפשט גם לכיוון החדרים אך בעוצמה נמוכה אם נכנס לחדר הסמוך לסלון וננסה לשמור את אותו האור שחדר לחדר, דהינו נסגור את דלת החדר. מה שיקרה החדר הפך חשוך לחלוטין כיון שהאור קשור ואחוז במקורו ואם נעשה חיץ האור מצד השני של החיץ נעלם. כן הדוגמה עם קרני השמש החודרים אל הבית אם נחצוץ את הקרנים (נסגור את התריס) לא יישאר טיפת אור מקרני השמש בחדר. כך הנפש היורדת אל הגוף ממחצב הנפשות אך היא נשארת קשורה ואחודה במקור וזו הכוונה "מיוחדת בעצמותה". 

לא תם ולא נשלם וכבוד י"י נסתר נעלם.

והנחש היה ערום מכל חית השדה

כבכל שנה מגיע הנחש בפרשה הראשונה של חומש בראשית. והשאלה מנקרת וחוזרת במוחי כל שנה, מאין בא הנחש?

רוב המפרשים ככולם לא העלו בפירושם תשובה מספקת לשאלתי. וחפרתי וחפרתי עד שהגעתי למים עמוקים אשר הובילו אותי לים החכמה. ואם שגיתי ברואה או העליתי ממצולות דברים מכבשונו של עולם יסלח ויכפר לי הבורא כי הכל להגדיל שמו ית' עשיתי.

אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד (משנה חגיגה פרק ב' משנה א'). אלו הם הסודות שראוי להצניע. (חיי העולם הבא)-וגם ראוי למשכיל לשמור לעצמו במסירת הקבלה האלוהית שימסרם מעט מעט כדי שלא יתבלבל השומע בהם כי סתרי עריות וסתרי בראשית וסתרי מרכבה שהם חכמת האלוהות הם עניינים עליונים מאד (דברי הרב אברהם אבולעפיה). וסודות אלו נמצאים בפרשת בראשית. פרק ראשון עוסק במעשה בראשית הם מעשים הפועלים על פי הטבע. הטבע גימטריא אלהים. אלו כולם מסופרים כמעשה האלהים . בראשית ברא אלהים כו'. פרק ב' וג' עוסקים במעשה מרכבה ובסתרי עריות. סתרי עריות כפי שאומר הרב אבולעפיה-ואמנם סתרי עריות הם ענייניים תוריים, והפילוסופים לא השיגום כלל באשר הם, וגם לא קראום בשם זה. אבל התורה האמיתית המשלמת כל חסר הודיענו דבר זה. ואעפ"י שגם הם דברים כוללים ראשית ומרכבה, הנה נודע לנו סודם בפרט בתורה, מסוד אדם וחוה, שהם בכל אדם כדמיון החומר והצורה, שהם ראשית והתחלה לכל מעשה בראשית. וכן אדם הראשון כדמיון הצורה, וחוה אשתו הברואה מצלעו כדמיון החומר, שהוא אמר עליה "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת... וסתרי עריות הם ביאת נחש על חוה שהוא הנואף והוא המטיל בה זוהמא.

סתרי מרכבה וסתרי עריות עוסקים בתולדות העולמות לפני הולדת אדם הראשון היינו קודם התגלות העולם הזה.

כפי שציינו פרק ראשון עוסק בששת ימי בראשית שכולם מתנהלים על פי דין, על פי טבע המושתת על פי אלהים. מפרק ד' והלאה העולם מתקיים ברחמים על פי יהו"ה פרק ב' וג' משלב את הדין והרחמים יהו"ה אלהי"ם. והסוד יהו"ה אלהי"ם הם מעשה מרכבה ונכללים בהם גם סתרי עריות שני שמות הקדושים הללו כשחוברים יחד הם הרכבה, בשפת הקבלה ייחוד. בדרך הרמז מצביעים שני שמות אלו יחד על הקדוש ברוך. הוא אומר רבי יצחק דמן עכו יהו"ה אלהים הוא הקב"ה. גם יש לך לדעת עוד כי יהו"ה הוא הכופה ואלהי"ם הוא הפועל, יהו"ה כופה את אלהי"ם לפעול ואלהי"ם פועל.

סדר פרשיות אלו שלא כסדרן, שקודם מביאה התורה המעשים שקורים בבריאת העולם הזה, ואחר באים רעיונות ומחשבות הבורא בטרם התגלות העולם הזה. כפי שרומזים חז"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה.

וַיִּצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ (פרק ב' פסוק י"ט) היצורים עשויים חומר וצורה. במחשבת הבורא החומר הוא אדמה, והצורה היא נפש חיה. למרות שאנו מקבלים ומאמינים שהכל מחובר מחומר וצורה אין לנו שום הבנה איך הם בנפרד. אך התורה פותחת לנו צוער כפתח הקוף במחט, ואפשר להבין שכל מה שעלה במחשבת הבורא בידו הבחירה.

(כל זה מחזיר אותי לשאלה הראשונה שעלתה בי על מעשה הנחש, שהרי האדם הוא בעל בחירה וזו מעלתו על כל בעלי החיים, ואם זאת בעל הבחירה צפוי לגמול או לעונש שאם בחר בטוב יגמל וכן להיפך. אך בעלי החיים אין בידם בחירה ועל כן אין להם גמול או עונש. ושאלתי איך נענש הנחש?)

נחזור למקומנו, במחשבת הבורא האדם נוצר מן האדמה (חומר) ומקבל חיותו מהנפש (צורה) אך אותו אדם במחשבת הבורא מפעיל את בחירתו ומבקש מיוצרו שיפריד אותו דהיינו החומר מן הצורה כפי שהראנו מהרב אבולעפיה מסוד אדם וחוה, שהם בכל אדם כדמיון החומר והצורה והוא האדם יחבר אותם בעצמו. שהרי כשהוא היה מחובר חומר וצורה זכר ונקבה. היה צריך הוא להוליד בעצמו. כפי שקורה לרוב עצי הפירות. עץ התפוח מגדל את פירותיו, ומגרעיני הפירות צומחים עוד עצים, וכל עץ בעצמו מגדל את פירותיו. אך למשל עץ הדקל שיש זכרים ונקבות בנפרד, על מנת שיצמחו בו פירות צריך לשתול ליד הנקבות זכר ואז יבואו הדבורים ויפרו את פרחי הנקבות מפרחי הזכרים וכך יגדלו פירות. ובחר האדם להתקיים בדרך זו. וכאן מגיע הנחש.

ברגע ההפרדה הצורה עומדת במקומה ובחומר ישנו חומר מדבק אשר הוא מחבר אליו את הצורה אך כשהחומר המדבק נחשף (נחשף – נחש פ) הוא מהר יתייבש ויאבד את תכונתו כיון שהוא הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה חַיַּת על שם הַחַיּוּת נֶפֶשׁ חַיָּה לנפש חמש שמות נפש רוח נשמה חיה יחידה (הנפש נותנת הוראות לאיברים, הרוח אחרית על התנועה, הנשמה על השכל, החיה על החיות, היחידה על היחוד המיוחד לכל נפש מה שאין בחברתה). וזהו הערום שבו שאין לא בגד שיגן עליו.

ואז ברגע החשיפה מבין הנחש שאורך חייו הקצרים, ועל מנת שיתקיים חייב להתחבר לחומר שאז יהיה לא לבוש ויחם לא מכל הכיוונים. ומכאן מובן עונשו שהרי במחשבת הבורא יש לו בחירה, וכיון שהדרך היחידה שלו להינצל הוא לפתות את החומר להתחבר לצורה. שהרי גם היא ללא הצורה קיומה קצר (ולא כעת הזמן להעמיק בזה). 

אומר הרב אבולעפיה-והנה נאמר במדרש כיון שנבראת אשה נברא שט"ן עמהם ונאמר עוד שס"א אשר הוא השט"ן הוא הרוכב על הנחש והוא המשיא את האשה ושיעורו בשיעור גלם שהוא גמל נושא משא כבד והוא דבר מפתה הכח השכלי האנושי טרם צאתו לפועל ומונעו מהשגת האמת עד שיהיה האדם נמשך אחרי ההבל ויהבל וישוב לתוהו ובוהו שהוא החושך וההבל כי בהבל בא ובחשך שמו יכסה.

עכשיו מובן מה רומז לנו המדרש כיון שנבראת אשה דהינו החומר. משם יוצא הנחש. נחש בלשון ארמי חויא. בערבית נקרא חַ'יֶה. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי. (השפה הערבית מורכבת מאותם האותיות של העברית. בלשון הערבי הרי"ש מקדים את הבי"ת המילה מתחילה ב-ער, מה שרומז על ערום זו שפה ערומה המגלה מערומיה לעומת העברית הצנועה).

סוד הייחוד לרבי חמאי גאון

הקב"ה נקרא בשם הגדול הגיבור והנורא הקדוש והטהור והנערץ ארארית"א ופרושו א'חד ר'אש א'חדותו ר'אש י'יחודו ת'מורתו א'חד:

שמות המרכבה העליונה הנקראת שכינה הן הן האותיות האלו המוש"א (נ"א תמוש"א), וארבעים ושתים אותיות חתומות בתחילת האויר, אבגית"ץ הא', הוא רמז לאחדותו, על מה שנאמר עליו אחד יחיד ומיוחד, הב', הוא רמז למציאות מפעליו, על מה שנאמר עליו יחיד ומיוחד אחד, הג', הוא רמז לכוחותיו ממש, שהם כמו לבוש לכבודו, וזהו דכתיב י"י אלהי גדלת מאוד הוד והדר לבשת, היו"ד, הוא רמז לעשר ספירות בלימה, שהן כל אחת ואחת עיקר בפני עצמה, והחכמה נשרשת בהן והיא מתגברת ונעלת על כולן, הת', היא רמז למעלה הנקראת תשובה, שהיא אמצעות ומתאחדת ויושבת בראש, ויונקת כח כולן וכולן יונקות ממנה, הץ', היא רמז לכסא הנגה, שהיא נהרית מעצמה ומנהרת לכל פעולותיו של הקב"ה, וזהו לובש צדקה כשרין:

והאותיות האלו של שם בן מ"ב הם פורחות למעלה למעלה עד עיקר המרכבה, והם עמודי אור שמתאחדים בצחצוח גדול זה בזה, והקב"ה מתאחד בהם ומתעלה ומתעלם מהם עד אין סוף לרוממותו והעלמותו:

ועתה יש לנו לדעת ייחודו של מקום, ועשר ספירות, וזכרו, ושמו, והכסא, והמרכבה, והאופן, והגלגל, והשרף, וגם הפרגוד:

ויש להודיע בראשונה מעלת השרפים לעלות ממעלה למעלה, כדכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר וגו', בידוע הוא, כי שרף הוא כח היוצא מכח הבורא, והוא כח מצחצח כעין אדום, ונעשה מלאך עומד על הייחוד ושמו ענפיא"ל, ורמז לדבר וענפיה ארזי אל, ונקרא כן בעבור שמתחלק כוחו לז' ענפים ונוגה אלו השבעה ענפים כמראה הבזק, והם עומדים לפני מקום האחדות כאש אוכלה, כדי שלא יהיה כח לד' מחנות שכינה להסתכל במהותם ובשמותם, והם ז' מלאכים הנקראים שרפים, זולת ב' שרפים העומדים אחד לימין הכסא ואחד לשמאל, ועל אלה נאמר שבעה אלה עיני י"י וגו', ולא נקראו עינים כי אם על גווניהם שדומים לאש אוכלה, כדכתיב כי י"י אלהיך אש אוכלה הוא וגו', והם מתצחצחים בצחצוח זוהר גדול, ועמדים לפני הקב"ה למעלה בצל כבודו, ועליהם נאמר כמו כן שרפים עומדים ממעל לו:

ואלה שמותם, אורפניא"ל, תגרא"ל, דנדיא"ל, פלמיא"ל, אסימו"ן, פסכא"ל, בוא"ל. הראשון, ר"ל אורפניא"ל, שיוצא ובא לפני הקב"ה באור צח ומצוחצח עד אין חקר ומדה. השני, ר"ל שמתגרה על השכינה עצמה ומתהפך בה לפנים ואחור ונכנס בכח האחדות, והוא לבן ככסף כדכתיב כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו, זה כח האחדות הנכנס ביניהם. השלישי, ר"ל שהוא מבין כל הדינים שהם סוף למעשה העליונים ותחילה ליצורי התחתונים, כמו מטטרו"ן שר הפנים. הרביעי, ר"ל מפליא פלא פלאי פלאות בין האויר והאחדות, ונקרא שמו פ"ל מפני שהוא נותן קול ובאותו קול מתאחדים בו כמה פלאות, זהו שכתוב ירעם א"ל בקולו נפלאות. החמישי, ר"ל שהוא ממונה על כל סם וסם שיש בעולם. הששי, ר"ל שהוא ממשיך כל הדברים שהם בין עולם החיים ובין עולם השכל. השביעי, ר"ל שהוא ממונה על כל הנשמות להעמידן במקום השכל:

אלה הם השרפים, וכך הם ממש ונקראו כן מפני שהם למעלה מן האויר לפני י" בורא כל העולם ית' וית', ועל זה נקרא זה הכח ענפיא"ל, מפני ז' ענפים האלה המתאצלים ממנו, וזהו פרוש השרף:

גלגל הם כל הדברים המתגלגלים מזהרי החשמ"ל, כמו שאמרו רבותינו ע"ה כי הוא שע"ח מיני מאורות, והפחות שבכולם כזיו גלגל החמה, והם נותנים כח בגלגל להתנועע בהגבלתה, ומתצחצחים כולם, ונגררים כמו חניית השרפים, שהם חניית דגלי מעלה, והם נקראים כתר עליון כמו סוד הספירה הנקראת כתר עליון:

ועוד גלגל נקרא על ענין גלגלי המרכבה שהם אופני השכינה וצידי החותם העליון חתימת קדש והמקודש והנקדש והמתקדש בתוך מקדש העליון, והוא זה ונקרא אהי"ה אשר אהי"ה, ואלמלא זה החותם שהוא נתון בין השמים ובין הארץ היה כל העולם נשרף בשעה שמקלקלים בני אדם מעשיהם:

פרגוד זהו אור הנוגה הפרוש על כל הכבוד כמו בגד או שלמה, ומחשיך עיני כל בריה כדי שלא יסתכלו בדמות שכינה, ועל כן נקרא פרגוד. ויש בו ג' כוחות, כח מופלא, וכח נסתר, וכח חידוש, ומתהפך פנים ואחור:

אופן נקרא כן, מפני שהוא חוזר ובחזרתו הוא מתגלגל ובעיגולו מתפשט, ובהתפשטו מגיע למעלה מן החשמ"ל הולך בחזרה ובעיגול, וזהו שאמר האופנים הם הגלגלים, ויש הפרש גדול ביניהם, אלא שהאופן נוטה לצד אחד:

מרכבה הוא כח אחד שמתחלק לחלקים הרבה, והוא מקום מזומן לרכוב, והמרכב והרוכב למעלה, וחוזר לעמוד באמצע ולכל צד, והוא מתפשט, ככתוב הנה י"י רוכב על עב קל, ולא נאמר אלא על המרכבה:

כסא נקרא כן, מפני שמתכסין בה כל הכחות, והיא יושבת ודוממת, ועליו נאמר קול דממה דקה:

זכר שמו נקרא כן, מפני שהוא כח שכבודו של מקום שוכן באמצעותו ושוכן בתוכו, וזה כח השכינה המקבל כל הדברים, ונכנסין בתוכו בלי דמיון ויוצאין מתוכו בגולם ובצורה ובדמיון, והוא תואר דמות כמו מטבע או חותם או ככלי המתקן צורה, כי לא יתכן להיות דבר אלהי מבלי השכינה, ואם תשתבש בענין זה הבן יש אם למקרא ואם למסורת:

מדת הפנים, שני כחות המחופפים הזרועות, ר"ל שהם הכנה לכל הכחות המתגלגלים מכתר העליון כמו שאמרנו, ואלו הב' כחות הם הנקראים חן וחסד, שהם חקיקה וחציבה שהם פנים של רחמים:

אחור היא מדה הנקראת עצם החכמה ושפע הבינה, תכלית השגת החקר, והוא כח מתאצל בעצמו מן השכינה עצמה, שמתפשט בכח מוטבע לצייר צורה ולהבדיל כח מכח:

ולמעלה מכולם יש זה הכח שהוא ממשות השכינה בהתאחדותה בשם יתברך, ונקרא הכל כאחד כתר עליון, והטעם לשון כתר הוא לשון המתנה כמו כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ, והוא הצד העליון המתרבה בכח ריבוי, וזהו כח הרצון המתעלה ומוצא כל הנמצאים, והוא כמו ברוב עם הדרת מלך:

ועוד יורה לשון כתר שכל מי שהוא חוקר בידיעה הזאת ומשיג ממנה שום דבר, ומסתיר ומעלים סודו, מעלֶה עליו הכתוב כאילו עשה עטרת חשובה להקב"ה, ועליו נאמר אשגבהו כי ידע שמי:

ועוד כתר כפי חשבונו עולה תר"כ, שהם תר"כ דיבורים שדבר הקב"ה בשעה שנראה וגלה כח האויר הקדמון, וכולן הן שמות ידועים, וכולם נעשו עמודי אור שהם יקרי הוד בין כל בריה, ונקראים שרשי החכמה, והם אש אוכלה, כדי שלא יסתכלו במקום הכבוד, ועל זה אמרו בספר השיעור, מלאכים אוחזים בעמודי אור, ועוד אמרו כמו כן שש מאות ועשרים הם ראש מילולו:

והכח האחרון שבעשר הוא כח הנקרא אמונה, ועיקר האמונה הזאת היא סבת השמש והירח והמשכת כל הכחות המשתמשים בלילה, וזהו שאנו אומרים אמת ואמונה בלילה, ואנו אומרים בבוקר טוב יצר כבוד לשמו, ועוד נאמר אמונה אומן, והם כחות הרוחניות שהם עתידים להתגלות בעין השכל, מקצתן בזה האצילות שהוא הזמנת השכל הנקרא עדן גן אלקים, והוא לשון עידון הכבוד והוא למעלה מעלה מכל הכחות, ונקרא אומן וכתר טוב עולה על גביהן, ובשעה שנמשך זה האור מן החכמה הקדומה נמשכו עמו כל הכחות הרוחניות העתידים להתגלות ומתנוצצים ומתצלצלין ורצין ומתאחדים באין סוף, וזהו מקום האחדות כמו שאמרו הכל היה מאחד:

זהו ממשות קצת מהותו של כח המתעלם עד לאין סוף, ועיקר שמו המעולה והמתעלם, ועיקר המציאות וההויה, וכיצד הוא העילוי והרוממות, וזהו מה שאמר הכתוב א"ל אלהי הרוחות לכל בשר, לא אמר זה הפסוק אלא לכוון על העניינים האלו, והכל בהתאחדות השם הנכבד בזכרו הקדוש והטהור, והכל שב לאחד תמונה נפרדת, וכל יצור כאחד השוואת התמונות, וכל דיבור כאחד דמות בלי השואה, וכל שם כאחד קדושה משולשת, וכל חק כאחד מקום למקדש, וכל מקום כאחד השר הממונה למטה, ויסוד הכל רצון האחד, רצון האחד זהו כבודו של מלך אשר שם לו דרך אחד, זו המידה להשוות ייחודו בכל אחד ואחד, זהו השיעור, ואם ישתנה אחד מהם זהו מתכונת הדבר, הכל הולך אל מקום אחד זהו קול דממה דקה:

ויש לנו להודיע בכל אלה העניינים בענין מבואר ומובן, הכל היה מאחד. דע כי קודם שהוציא הבורא יתברך רצונו לפועל לא היה כי אם הוא בלבד, וכשעלה במחשבתו הטהורה לפועל המציא שני מקורות מאור ומחשך, האחד נובע אורה והאחד נובע חושך, ושני המקורות האלה היו מכחו הגדול, והם הנקראים רום מעלה וחכמה, ובין שני המקורות האלה היה האויר הקדמון הדבוק בכח העילה, והיה המקור האחד מתצחצח בנביעו והאחד מתחשך בנביעו, ועליו נאמר מגלה עמוקות מיני חושך, והאויר הקדמון היה מתרבה ומתפשט בליחלוח, ומהליחלוח המתרבה מאלה שני המקורות נברא דמיון מעלה הנקראת בינה, והוא כמו גולם בלי צורה, והיא הנקראת תשובה, ומשם יצאה המעלה אשר היא תפארת לעושיה, ובשעת שנמצאת מעלת התפארת ממעלת התשובה נתרבה ממעלת הבינה ונחלקה לארבע חלקים, ואלו הן האויר הקדמון והשנים המקורות והבינה שהאחד נובע אור עד אין תכלית והאחד נובע חושך, ונעשו כל אלה הד' אור אחד זך וטהור צח ומצוחצח עד לאין חקר ומדה, שאין הפה יכולה לדבר. והמעלה הנקראת תפארת שוכנת באמצעות האויר כביכול כוולד בבטן המלאה:

ומה שכתוב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, יש לנו לבאר כל הענין, כי כל הדברים נוטים למשל וחידה חוץ מדברי צורה שאינם נוטים למשל וחידה, וזו היא צורה ודמות. דע כי ממראה מתניו ולמטה יש לו אור גדול תמונה מצחצחת, ויש לו טבור מעין אויר, ויש לו עדיה של אמה עדין המעדן והמענג ומבאר כל הדברים ומגדילן, ועוד יש לו נצח והוד הנקראים כמו שוקים ורגלים לאדם. והנני אומר לך ומזרזך, כשתחשוב באלו העניינים תקח זה הדרך, דע כי הטבור הוא האויר וארכו י"ג אמות, ועליו נאמרים י"ג מדות, והאמה של עדיה הוא צדיקו של עולם, ויש בו כ' אמה, ועליו נאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, שוקיו נצח והוד יש בהם אלפיים אמה בכל אחד ואחד, ורגליו יש בהם ד' אלפים אמה בכל אחד ואחד, וזה שכתוב בספר יצירה ב' אבנים בונות ב' בתים, וכל הכתוב בס' יחזקאל ממראה מתניו ולמעלה יש לו כדמות אדם, והכל אורה וצחצח וזהר ויקוד והוד, ואני אומר לך כי זרועותיו הם כפולות, ארכן עולה י"ח אלף עולמות, רחבן כפלי כפליים, אבל ידיו כמדת השיעור עצמו כלומר רל"ו רבבות אלפים פרסאות, וטפח וזרת שלו מסוף העולם עד סופו, שנאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן:

והמעלה הזאת הנקראת תפארת אדם היא עומדת למעלה למעלה באויר באמצע, והכח שלו הוא להגדיל ולהקטין, והחיות מתאחד בו ומתעלה עליו, והאויר הקדמון הנאצל בכח עילת העילות יתעלה נעשו סובב, ונעשה כסא הכבוד מצחצחת וצווחת ואומרת אדירירו"ן י"ה צבאו"ת תתכבד, כי יש עלי מלך מפואר וכו':

ועל מעלת התפארת הנקרא כבוד יושב על הכסא חתם הבורא יתברך י"ב שמותיו הקדושים והטהורים, ג' לימין כנגד מדת החסד, וג' לשמאל כנגד מדת הגבורה, וג' למזרח כנגד מדת התפארת, וג' למערב כנגד מדת המלכות:

ודע כי אין התפלה מכוונת לבעלה כי אם לכוון ענין זה בגוף האדם, ואין התפלה כי אם תפל לה, וזהו כנגד המדה המפוארה הנקראת כבוד, ועל זה המדה האציל השי"ת המדה הנקרא זכר ואין זה בלא זה, ועל זה נאמר הכל היה מאחד:

ועיקר שמו של הקב"ה הוא ענין הספירות שהיא מעמדת הכל בלי ספק, והוא הגבלת מעשה, וכשהכח מתרבה בכח ריבוי בהגבלתו נקרא לו שם ידוע על עיקר ידיעתו, כמו ד' יסודות או תכונות האחדות, ושם ר"ל ציון להכיר אותו הכח עצמו, כמו פלוני, ומשים עליו כינוי כדי להשיג הכרתו ומהותו, וזהו ענין שם. ועוד תמצא כי כל שמותיו של הקב"ה מורים על אחדותו, וגם אחדותו אינו מתפרד, וגם אינו מתחבר, וגם אינו מתנועע כי אם באותיות כח הזכר, וד' אותיות פרחו לפניו בכח הגבלתו, ועומדות רשומות תחת הגבלת הזכר, והוא מתעלה עם הכל, ועיקר המציאות היה עם הזכר והזכר הוא מתעלה עם הכל:

הנה לך רמז כל הדברים, כי הקב"ה נקרא א"ל חוץ מכחותיו, ר"ל א"ל חזק, אבל בכחותיו הוא יחיד ומיוחד, המעמיד הכל, הגומר, והמתחיל, והמופת ועיקר המציאות מהאויר הקדמון המתרבה בכח עילת העילות בין ב' המקורות שזכרנו, וכן הזכר הנקרא יסוד עולם נמצא משם, וזה וזה שוים ברוך כבוד י"י ממקומו, והוא מתאחד עם כל הכחות ומגדילם עד שנקראו כולם כאחד עצי אחד, ועיקר הוויתו אינו כי אם בזכר עצמו, ולאיזה מקום שהוא עומד הוא עומד, והוויתו הוא באמצעות האויר לעולם למעלה, ומשפיע חיות לכל כחותיו הנאצלים מפליאות אחדות האויר, והוא לעולם באויר, ואם הוא מתעלה השכינה עמו הוא מעולה מהשכינה מעלה ומטה, ומשפיע לה כח, היא לו והוא לה, וההויה למעלה מהכל:

ודע כי מעלת התפארת אינו נוטה מאמצעות עילויו אפילו כחוט השערה, וכמו כן השכינה עמו, ויש בהם ועליהם ובתוכם כח ריבוי, והחיות מתפשט מפניו ומשפיע לכל הכחות הנאצלים מהם, וזה שכתוב י"י אחד ושמו אחד, וזה וזה שוין, וזה וזה שוין, והכל אחד יתברך ויתעלה שמו וזכרו והדרו:

ישיבתו כביכול הוא כשהוא מתאחד בי"ד דברים שהם לבוש השכינה, ואלו הם, חכמה קדומה, ואור מופלא, ואור מתנוצץ, וחשמ"ל, וערפל, וכסא הנגה, ואור מזהיר, ואופן הגדולה, ואור מזוקק, וכרוב, וגלגלי המרכבה, וחדרי הגדולה, ואור צח, ואויר הסובב, אלו הם י"ד דברים שמתאחד בהם בלבוש השכינה, וזה מקום ישיבתו. ונקראים י"ד דברים אלו היכל הקודש הפנימי, שהוא בי"ת האמ"ת, וכמה הוא מקום מקודש ונכבד, וכשהוא מתעלה מכל אלו הדברים עילויו הוא שמתאחד בשכינה, ע"כ בלילה הוא התשובה וביום התפלה, ר"ל בלילה מתאחד בכל אלו י"ד כחות וע"כ אנו אומרים אמת ואמונה בלילה, וביום מתעלה מהם ומתרומם וזהו טוב יצר כבוד לשמו:

ועוד תמצא כי עיקר שם המפורש אינו כי ג' אותיות בלבד, והן יה"ה וחשבון ל"ב, כיצד יו"ד כ', וה"א ה"א י"ב, הה לך ל"ב, וא"כ למה אנו כותבין את השם כ"ו הוא רמז לו' קצוות של מעלה ולו' קצוות של מטה, וכדי ליחד להקב"ה בכל כחותיו אנו מסדרין השם בארבעה אותיות כאשר אביא במקומו: