ויקרא אל משה

(א) וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהֹוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:

(ג) אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה.....

(יז) וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:

אומר אמנון גרוס: "כתב כזה" מצטט מהתורה. "כתב כזה" מצטט מבעל הדגל.
"כתב כזה" דברי.

אומר בעל ה"דגל מחנה אפרים" רבי משה חיים אפרים מסדילקוב נכדו של הבעל שם טוב הקדוש – "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. יש בזה רמז לפי עניות דעתי בענין מדריגת הליכת האדם להתקרב עצמו להבורא ברוך הוא יש ג' מדריגות על דרך (תהלים ל"ו, ז') אדם ובהמה תושיע ה' ודרשו חז"ל (חולין ה':) אותן בני אדם שערומין בדעת כאדם ומשימין עצמם כבהמה עד כאן עיין שם, והיינו שאינו נחשב כלום בעיניו כמו הבהמה שאינה יודעת כלום רק מרחיקה את עצמה מן מה שמזיק לה כן הוא גם כן מסתכל תמיד על זה לשמור עצמו מן דברים המזיקים לו מן השקר או מן שאר שטותים המזיקים לעבודת הבורא ברוך הוא, מן הבהמה היינו בתחלה צריך להרחיק עצמו מן תאוות הבהמיות שלא יהיה כבהמה שמתאוה גם כן לתאוות שלה ואחר כך מן הבקר היינו שיהיה לומד התורה ויהיה בחינת תלמידי חכם שמנגחים זה לזה כבקר, (עיין סנהדרין כד. ותיקוני זוהר ע"ו.) גם יש לפרש שהוא לשון ביקור ודרישה שיתחיל ללמוד ולדרוש ולחקור איך לקרב עצמו להבורא ברוך הוא, ואחר כך מן הצאן כי שמעתי צאן הוא יחוד צ"א עם נ' והיינו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שזהו המדריגה הגדולה שזוכה אחר כך ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה בתפלתו ותורתו זהו שכלל תחלה כל הג' מדריגות באלו ג' תיבות בהמה ובקר וצאן".

במילים פשוטות מסביר רבי אפרים ישנם ג' מדרגות המקרבות את האדם אל השם. המדרגה הפשוטה והיא הראשונה נרמזת במילה "בהמה" שתחילת דרך ההתקרבות אל השם, היא להתרחק מן כל מה שמזיק לעבודת הבורא כדרך הבהמה שלא מביטה בעומק הדבר רק מרחיקה עצמה מכל מה שמזיק לה. ולאחר באותה המדרגה ירחיק האדם עצמו מהתאוות הבהמתיות.

וכל זה יביאו אל המדרגה השנייה שהיא נרמזת במילה בקר שעליה אמרו חז"ל שתלמידי חכמים מנגחים זה לזה כבקר. לאחר שהרחיק עצמו מהמזיקים ירצה האדם להבין ולחקור, ודרכו זו תביאיהו אל התורה, ויתחיל לבקר את מעשיו ולחקור את דרכו, וכל זה יקרבו אל הבורא.

ואז יגיע למדרגה השלישית שירגיש שעדיין בקרבתו אל השם רחוק הוא מהבורא וירצה להידבק בו. כאן רומזת התורה על דרך זו במילת "צאן". שמורכבת מאותיות צ"א שחשבונם 91 שזה החשבון של צרוף המילה אדנ"י+יהו"ה=91 והנשאר מן הצאן הוא נ' שווה 50 נ' שערי בינה. שעל ידי חקירתו ולימודו ורצונו העז בתפילות יקרב אותו לבורא בעזרת נ' שערי בינה הבינה היא התשובה. וככל שהשתוקק לדבקות יעלה מדרגה על מדרגה, ויעלה כיסופיו שהם השכינה אל הבינה וכך זוכה להתקרב אל הבורא באלו השלש מדרגות.

אך ירצה להידבק בבורא וכך מסביר שוב הדגל את הפסוק הבא "ואחר כך מפרש יותר, ואם מן העוף עולה קרבנו אין עוף אלא תורה והיינו כשירצה לקרב עצמו להיות עולה לה' תורתו, ושסע אותו בכנפיו היינו עשה יעשה לו כנפים לעוף מעולם לעולם והיינו על ידי שילמוד בדחילו ורחימו ובזה עושה כנפיים לתורתו להיות פורחת לעילא כנזכר בזוה"ק ולא יבדיל היינו שלא יפריש ויבדיל את עצמו כלל ממנה אפילו רגע אחת.

ובמילים פשוטות תשוקתו להידבק בבורא תעלה אותו כדרך העוף שעולה בשמים, שזהו הבעת הרצון להידבק בבורא. כדרך הקורבן שהוא מלשון "קרב" שבהישרפו עולה אל השם, וכן קרבן העוף נקרא עולָה. כאן בעל הדגל לא לקח אותנו להסברו של סבו הבעל שם טוב. ומה שהשמיט הדגל נביאו כאן ונשלים את החסר. כשהגיע אל הצאן שהוא יחודו עם השם הולך בדרך הנוספת הנקראת צא"ן – ראשי תיבות צ'ירופים א'ותיות נ'קודות. זה הלימוד בדחילו ורחימו שמזכיר בעל הדגל, דהיינו שיעסוק בצירופים והגהות ביראה ופחד. וזוהי דרך המתנבאים. וכמו שמביא בשם הזוהר שלא יעזוב דרך זו אפילו לרגע ואז ידבק בבורא והשפע האלוהי ישרה עליו בתמידות.

וכל זה מחזיר אותנו לתחילת הפרשה " וַיִּקְרָא" א' זעירא. משה כותב בתורה א' קטנה, אשר ממנה למדנו את ענוותו של משה שהקטין עצמו עד שהבורא מדבר בו, שגם הוא (הבורא) מקטין עצמו כנגד משה שא' היא אלופו של עולם. וכן רש"י בפירוש רומז לנו על נבואת משה - ויקרא אל משה, הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין.

ועוד מוסיף הדגל בדרך העבודה דבר פלאי ואומר: "גם יש לפרש על פי ששמעתי מן אדוני אבי זקני זללה"ה (הוא הבעל שם טוב) אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד (חגיגה ט':) היינו כשיש בו אחד דא קודשא בריך הוא והוא שאמר ולא יבדיל היינו שלא יפריש ויבדיל הקב"ה מן תורתו שלומד רק שיהיה בכוונה דלבא ורעותא לשם ה' ואחר כך מנחת קמח סולת שהוא רמז על רזא דיחודא".

העיז ואחצוף, כי נאמר - חוצפה אפילו כלפי שמיא מהני – שחוצפה למען השם מועילה. שבהסבר האחרון הזה יש דרך קצרה אל הדבקות בבורא, והיא - ישנן (מלשון שינון) אדם פרקו מאה פעמים. פרקו היא מנטרה. מנטרה היא מילה שנלקחה מן הארמית שם היא נקרא מִנְטָרָא פירושה משומר המנטרה היא שמירה. היא דרך במדצטיה להביאנו אל השקטת המחשבה ועל ידי שמשננים פסוק שישמור את האני שבי ללא מחשבה אפשר להגיע אל המטרה. והייתי מציע למי שרוצה לנסות שייקח את הפסוק "יהוה הוא האלהים" וישב במקום שקט שהוא לבד וישנן את הפסוק כך: אֲדֹנָי הוּא הָאֱלֹהִים. 100 פעמים בקול רם ואחר עוד פעם בלחש ואז ינסה להשקיט מחשבתו, ובאם יצליח תכף ינסה לראות לנגד עיני רוחו בעיניים עצומות את אלף קטנה כפי שהיא מצויה ב וַיִּקְרָא. ואם רואה אותה יתקרב אליה עד שיוכל להיכנס לתוכה. ראשו יניח כנגד ראש הקו האמצעי של האלף ורגליו כנגד קצהו וידיו יפשוט לצידי האלף, ליוד העליון והדלת התחתון (שניהם אותיות יד). ואז בדמימתו יעוף כעוף המעופף. ומי יצליח במשימה זו מיד, או לאחר כמה נסיונות, יראה שזו דרך מקצרת. אך היא ניתנת כמתנה ואין לה המשך. הדרך הקודמת והארוכה יותר שהבנו למעלה עולה עד השחקים והמתמיד בא הוא המנצח. ועליה אומר הדגל בסוף דבריו שהבנו כאן - שהיא מנחת קמח סולת, והיא סוד הייחוד. אשרי ההולך בדרך זו והשם יצליח דרכו, אמן.

שיעור ע"ב

עקב בקשות ולחצים העלתי את קובץ ההקלטה מהשיעור ע"ב שהיה לפני כמה חודשים אפשר לשמוע וגם להוריד אותו מקווה שתהנו.

כיוון שיש רבים שמנסים לשמע את ההקלטה יש בעיות. לכן אני ממליץ להוריד את הקובץ, זה הולך מהר ובקלות והנה ההסבר: לחצו בצד ימין על הקתדרלה, בחלון הבא לחצו שוב בצד שמאל על הקתדרלה, בדף הכחול שנפתח ללחוץ על 120.5MB שמסומן בכחול, אחר ללחוץ בעכבר ימני על המספרים הרצים, אחר ללחוץ בחלון על "שמור וידאו כ...", לבסוף לבחור היכן אתם רוצים לשמור את הקובץ. זהו, חכו כמה דקות ויש לכם את כל ההקלטה.

ספר מפתח הספירות - פרשת במדבר

הבאתי שני עמודים מתוך מפתח הספירות, כדאי לקרוא אותו כמה וכמה פעמים. ואם השם ישלח לי שכל וכח אולי אוכל קצת לבאר אותו.

"וכל מה שאמרתיו בעניין זה אין שום חכם שלם מקשה עליו, אבל הקושיא בין חוקרי ההשגה מן המקובלים בעניין הספירות היא מתחלפת באיכות התחדשות הבריות מאת השם באמצעות הספירות. והוא שהכת האחת מאמנת שהעולם מחודש מהאלוה ית' מעת היותו בכח הספירות, וזה הכת מאמנת שהעולם קרוי מחודש אבל הוא קדמון בעצם הווייתו הכללית. והכת השנית מאמנת שהעולם קרוי מחודש מהאלוה ית' לפי ציירו אותו מעת היותו ית' אך תמול שלשום על דרך משל וחדשו בפעל על ידי הספירות הנאצלות מאתו ית' ג"כ. וזו הכת מאמנת שהעולם קרוי קדמון בכח ומחודש בפעל. ושתי הכתות האלה הן הפכיות באמונה זאת ושתיהן טועות באמת ובאמונת איכות חידוש העולם.

ואמנם דעתי ואמונתי אני בדבר זה היא אמונת הכת השלישית, והיא דעת כל חכם מקובל שלם ודעת כל הנביאים והיא זאת. דע שהעולם קרוי מחודש וקרוי קדמון, קרוי מחודש מצד היותו נברא, וקרוי קדמון מצד שאינו נברא כשאר הנבראים. והבורא המחדש הזמנים המושכלים חדשו בזמן מושכל כללי לא בזמן פרטי. ומפני שהזמן אצלנו הווה נפסד כאישי המינים והיום והלילה חלקים מחלקי הזמן הווים ונפסדים והאור מורה על היום, וכבר חלקוהו לי"ב שעות, והחשך מורה על הלילה והיא ג"כ נחלקת לי"ב שעות אחרות ונקראו שניהם יום אחד. וכל שעה חלקוה לאלף פ' חלקים שהם אלף ושמנים חלקים. לפיכך אמרו החכמים כולם שהזמן נמצא והוא מושכל, אך קצתם אמרו שהוא מושכל נמצא בשכל ואין לו מציאות בעצמו חוץ לשכל במינים הנשואים על האישים ובסוגים הנשואים על המינים שיש להם מציאות בשכל ואין להם מציאות בעצמם חוץ לשכל כמו שאמרנו לפני זה העניין. וקצתם אמרו שהזמן נמצא ובאמת שהוא מושכל לנו בציירנו מהותו, אבל מפני היות הזמן מקרה נשוא על התנועה והתנועה מקרה נשוא על גוף הגלגל, והגלגל מתנועע תמיד בכללו, ותנועות קצת חלקיו מורגשות לנו, והשמש שהוא סבת האור בהראותו הוא המבדיל בין היום והלילה, לפיכך יקראו הזמנים החלקים מתנועותיו המורגשות ימים נמצאים, וזמני היעלמותו יקראו לילות. ולפיכך יתכן לומר שהזמן מושכל בכללו ודומה למינים ולסוגים אבל מפני שהזמן אינו גוף אך הוא כח בגוף ואינו מכלל המקרים שבעולם השפל כלו במציאות בהרכבה המשגת את כל הגוף בעצמם עם היותה מקרה, ובמציאות המשגת את כל נמצא מן הנמצאים המחודשים בעצם אמיתתם. אבל הוא דומה למקום מצד אחד ואינו דומה לו מצד אחר, ודומה למספר מצד אחד ואינו דומה לו מצד אחר, ודומה למאמרות מצד אחד ואינו דומה להם מצד אחר, ודומה בקצת ג"כ לשאר מיני הכמות. על כן שמוהו מכל שבעה מיני הכמות ואמרו שהוא אחד מהם והבדילוהו להיותו ממין הכמות המתדבק וקראוהו מחזיק בגופים ומקיף בם. ואמרו חכמי המחקר כי העַתָּה (הווה) הוא החלק הקטן שבכל חלקי הזמן והוא הנקרא הזמן העומד. והעיתות הן העוברות והן העתידות לבא, ובעַתָּה ידבקו חלקי הזמן העובר והעתיד. ודומה העַתָּה מן הזמן אל הנקודה מן הקו כי בנקודה ידבקו חלקי הקו, והקו והשטח והגוף הם שלשה עניינים שהזמן נמנה עימהם לרביעי רק המקום שהוא חמשי להם מדמה לזמן יותר מהם.

ושבעה סוגי הכמות שהזמן אחד מהם, החמשה מהם מתדבקים והם הקו והשטח והזמן והמקום והגוף, והשנים מהם מתפרקים והם המספר והדבור. ואמנם ארבעה מהם שהם הקו והשטח והגוף והמקום הם מקומיים מחלקים שיש להם הנחה קצתם אל קצתם, והמשל בהם שכל חלקי הקו מפני שהם נמצאים יחד יאמר עליהם שהם מונחים בהנחת אחת אלה עם אלה, וסידורם מוגבל בהם יחד ונדבקים יחד בגבול אחד. וכן העניין בחלקי השטח ובחלקי הגוף ובחלקי המקום, כי חלקי המקום נמצאים מצד היותם ממלאים חלקי הגשם יחד, בין שיהיה המקום הוא הדקות שהגשם ממלאו, בין שיהיה המקום הוא המקיף בגשם מחוץ. ואמנם המספר והדבור והזמן שהם שלשת מיני הכמות לא היו חלקיהם יחד ולא יהיה כל אחד מהם מוגבל בחלקיו ולא יהיה כל חלק וחלק מחלקיהם דבוק בכלל מכל אחד מהם בצד מוגבל. וזה שעשרה שהוא חלק מחלקי המספר הכללי לא ידבק חלקם שהוא חמשה, בחמשה השניים שהם החלק השני מן העשרה הנחלקים לשני חלקים שווים בגבול משותף. ולא הארבעה בששה ולא השלשה בשבעה ולא השנים בשמנה, והחלק הקטן השלם שבם הוא האחד והגדול מהם הוא התשעה ולא ידבקו אלה באלה. והאחד כמספר דומה לנקודה בקו ולעַתָּה מן הזמן, והאחד הנזכר והנקודה והקו והעַתָּה לא יקבלו חלוקה. ועל כן כל מספר הוא באחד בכח והוא ככח ר"ל שהוא נעדר בלעדיו. ובהימצא המספר ימצא בו האחד בפעל, על כן נאמר אנחנו שאחד אינו מספר אך הוא ראשית כל מספר והשנים הם ראשית כל מספר הזוגות והם זוג ראשון והשלשה הם ראשית מספר הנפרדים והם נפרד ראשון. ואם כן אין האחד זוגי ולא נפרד ועל כן אינו מספר, שכל מספר הוא זוג או נפרד. ויש מי שחשב שהאחד הוא נפרד ואינו אמת באחד שהוא ראשית כל מספר, אך הוא אמת באחד הנספר שהוא איש לעצמו נפרד משאר אישי מינו. ועל זה טעו רבים באחד ולא הבדילו בין המספר והנספר בו וכל שכן שטעו באחד שאינו לא מספר ולא נספר:

וכזה בעצמו קרה להם בזמן שהעַתָּה הנמצא לשעתו הוא ראשית הזמן ואינו זמן כל שכן זמן העַתָּה שהוא איננו מכלל שאר העתות אבל הוא ראשית לכולן והוא שהתורה קראתו ראשית והוא שנאמר עליו "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" והוא קל וחמר כשזה הדבר הנקרא ראשית העתות הוא הנצחי הקיים והוא סבת מציאות ראשית הזמנים שהן העתות הדומות בזמן לאחד במספר וכן הדבור שנאמר עליו "בדבר יהוה שמים נעשו" הוא ראשית כל הדברים והוא סבת מציאות ראשית הדברים והתחלת התחלותיהם והחלק הקטן הנמצא בפה בדבור הוא הזכרת אות אחת מהזכרה משותפת ביציאת הפה עם הקול ועם הרוח ולפיכך הטועים באמיתת מציאות הזמן יטעו בו בחשבם שהזמן שהוא התחלת ההתחלות של הזמנים הוא בעַתָּה מהזמן והקצת מן החכמים המודים בזמן שהם שזכרנום באחרונה הם שקבלו מן הנביאים סוד הזמן ומהותו והנה בחשבך שהעולם נברא בזמן העַתָּה ושהעַתָּה ההוא הוא בעַתָּה הזה תנועה בו תמיד כי העַתָּה הזה כבר קדמו לו עתות רבות שהם ממינו אבל העַתָּה ההוא לא קדם לו שום עַתָּה ודומה זה לאדם הראשון כי כשתרצה לדמותו לאחד מאנשי מינו תתחייב להאמין שקדמו לו במציאותו אב ואם וכן לכמה דורות לפניו אבל כשתצייר אדם הראשון שלא נולד כתולדת מולד כל איש מן הבאים אחריו ותצייר לו אשה נבראה מצלעו ולא נולדה מאב ואם" .... (יש שני דפים חלקים חבל על דאבדין).