"אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (דברים לב)

אנו קרובים כפסע עד יום הכיפורים, הוא יום גמר החתימה לדין שעלה בגורלנו ביום ראש השנה, וניתנו לנו עוד עשרת ימי תשובה לתקן ולשפר, ובטוחני שעשינו והועלנו. וכעת תגמר חתימתנו לטובה ולברכה.
ואני עומד יום אחר שובי מאומן, וכיסופי אומן כבר מנצנצים וכל חשקי לדבר מהאמונה. "אומן" היא תמצית האמונה, ו"אמן" הוא שורש האמונה, ורבי נחמן הוא ראש המאמינים.

ואולי אפתח בדברי ה"חזון איש" (הרב אברהם ישעיה קרליץ זיע"א) מספרו "אמונה ובטחון". ידוע שהחזון איש שלא ללמד רפואה אך היה נקרא לניתוחי מוח מסובכים כיועץ בכיר.
כך פותח הוא את ספרו: "א. מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש:
אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום, והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו, והוא כמתעלף, לא נשאר בו רוח חיים, בלתי אל החידה כל מעינו ומגמתו, ודעת פתרונה כלתה נפשו, ונבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה, כי מה לו ולחיים, אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית ההעלם, ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו. האמנם העדין הזה פצעיו לא חובשו עדיין, והנה הוכה הכה ופצוע, כי לבו ראה הרבה מעיון הבחינה אשר תחת השמש, אותן הבחינות המראות בעליל, כי העולם שלפניו, נבנה בתכנית מעובדה ומחושבה מראש, וכאילו מהנדס חכם צייר לפניו את העולם בטרם נברא ופגע בעיכובים מכריעים על כל שעל ושעל, אבל מרצו הגדול עמד לו להסיר כל המכשולים אחת לאחת." וממשיך בתיאור נפלא מפלאי הבריאה. ואין בי היכולת לתמצת את דבריו יותר ממה שעשה אותו הצדיק. על כן מי שחפץ להתבשם מדברי צחותו יעיין בספרו הדק ורב האיכות.

אמונה היא מהמידות הגבוהות ביותר שבאות מן הספירה הגבוה ביותר דהיינו מן הכתר ועל כן הקושי בהסברתה ובהבנתה. ומאידך אנו קושרים את האמונה ללב ואת הכתר אנו קושרים במוח.
וכפי שכבר עמדתי על הדבר בענייני הלב אני מציין שוב שלהבנתי יוצאת האמונה מן המוח. שם שורש האמונה. אך גילוייה הוא בלב. שם אנו מגלים את האמונה כפי דרגתנו על פי מעשנו ובדרך רצוננו.
שורש האמונה - היא האמונה בבורא עולם. וכפי שמתאר אותה הרמב"ם ב13 עיקרי האמונה.
שורשים אלו נמצאים בכתר ובמוחנו ועבודתנו להוריד שורשים אלו ללבנו על מנת לאחוז באמונה אמיתית שתבנה בנו שכל ישר ורצון אמיתי. שגם אלו באים מן הכתר לאחר האמונה. ומתגלים הם בליבנו.
אמר רבי יצחק דמן עכו בפירושו על ספר היצירה משפט שאפשר עליו להקים עולמות, יסוד אדיר ועצום. וכך אמר "ברית יחיד מכוון באמצע, כי ברית הלשון פירושה כריתת וחקיקת האותיות בלשון על השפתים, ועל כן אלקים עולה לחשבון פ"ה, וכן בלימה. ובא מן הכתר, כי הוא לחשבון הלב. ועל כן האיברים הפועלים הם זוגות זולתי אלו הפה והמילה, כיונו על מה שיצוה השכל כי הוא הרצון השוכן בלב" והגיד זאת במילים שלי הרצון השוכן בלב הוא השכל.

ואם בספר היצירה עסקינן אנסה לבאר יותר בעזרת שלשה כלי עזר שמביא לנו ספר היצירה "תלי גלגל לב" כבר נאמר בספר היצירה "תלי בעולם כמלך על כסאו, גלגל בשנה כמלך במדינה, לב בנפש כמלך במלחמה".
התלי הוא קו המשיק לאופק יוצר זוית קטנה אשר נעה ונדה בהתמדה. תנועה זו היא המספקת את החיות לכל העולמות.
כבר כינו הקדמונים את התלי נחש עקלתון או נחש בריח וציירוהו כנחש המשתרע על כדור היקום ראשו לצד חציו האחד וזנבו לצד חציו השני.
על פי הסוד התלי אוחז בשתי נקודות בקצוות היקום והוא מחזיקו.
התלי מחזיק את המקום, הוא מימד המקום.
הגלגל הוא התנועה ובכללו תנועת כל הגלגלים, הוא מימד הזמן.
הלב הוא הנקודה, או נרצה לומר היא הנקודה הפנימית אשר בלב האדם. בנקודה זו נקדים להסביר מבנה העולמות:
תחילת ההשתלשלות העולמות מן האין הסוף עובר דרך חמש עולמות רוחניים. הראשון שאין לנו בו תפיסה ואחיזה נקרא אדם קדמון בו נאצלים המדות מן האין סוף והם עדין רק בכח. ממנו נאצלים ארבע העולמות אצילות בריאה יצירה ועשיה. הכל משתלשל בדרך אורות הכל רוחני טהור גם עולם העשיה רוחני. האורות המשתלשלים על העולמות נקראים ספירות, אשר בכללותם הם תמונת אדם. לאחר הארבעה העולמות נבראו גלגלי שבעת הרקיעים, גלגל המזלות גלגלי הכוכבים, ולבסוף משתלשל העולם השפל הזה שאנו חיים בו.
עוד נבאר כי נוסף על אור המיוחד הוא עולם עשר הספירות בתמונת אדם, יש עוד אור הנקרא מחצב שנשמות של בני אדם, וממנו נחצב עוד אור הנקרא מחצב המלאכים, ואחריו יש עוד אור אחד מועט הנקרא אור חשוך שממנו נאצלו הקליפות.
אותה הנשמה שמקבל כל איש מקורה במחצב הנשמות, רובה היא חופה על האדם וניצוץ ממנה יורד אל תוך האדם וחלק ממנו משכנו הרוחני הוא בלב.
מסביר ספר היצירה את השתלשלות העולמות מן האין סוף ובעשרה ירידות זו מן זו. הראשונה היא רוח אלקים חיים, שתים רוח מרוח, שלש מים מרוח, ארבע אש ממים וכן הלאה. התמוה מכולם הוא השלב השני בו יוצאת רוח מרוח. ומה השוני בין הראשונה לשניה כי אם הם שוות אז יצאו עד אין סוף. אך התשובה כבר באה בראשונה שהיא הרוח אלקים חיים היא רוח הקודש.
אותו האור הראשון שהוא הרוח הקודש שאין בו תנועה כלל מקבל מן סוף הדרך שהוא הנקודה הפנימית את הנקודה בתוכו והופך מן אור לאויר (נוסף בו "י" הרי נקודה) ואז יוצאת הרוח מן הרוח.
זה מתחיל מן התלי שהוא הנמשל אל רוח הקודש ובעזרת הגלגלים יוצאת הרוח עד שמגיע אל לב לבו של האדם. וכשאדם נטהר ומתקדש מתקן מידותיו והופך לכלי ראוי שתשרה עליו הרוח גורם שאותו האור היורד ממחצב הנשמות מתחבר לניצוץ האור שדבוק בו ואז לפי הזדככותו שורה עליו הרוח.
והסוד הגדול!! שמאותה הנקודה הפנימית (בלב) עולה האור עד מעלה מעלה והוא הנכנס באותו האור והופכו לאויר נמצא כל העולמות נוצרו עבור האדם ובכוחו לחיות את כולם.

לסיכום מן האמונה היוצאת מן הכתר יוצאת אותה הרוח הנקראת רוח הקודש היורדת בשכל הישר ועד אותם הצדיקים אשר זכו לאותה הרוח שתשרה בם. ובהתגלות האמונה האמיתית בלב פועלת באדם בכח הדברי נבואת הבורא.
ובע"ה עוד מעט חג הסוכות בו אנו מתכסים בצילה של האמונה יפתח השם את ליבי ויזרום הדם באצבעותי ואוכל לשפוך מליבי שנה טובה וגמר חתימה טובה.