יום שני, 13 במאי 2024

אחרי מות שני בני אהרן

 

פרשת אחרי מות בספר מאור עינים לרבי מנחם נחום מטשרנוביל: אני מביא קטע נרחב מאמצע דבריו ואחר אסביר את השגותיי ממנו (כדאי לקרוא את דבריו על הפרשה).

אחרי מות שני בני אהרן וגו' דבר אל אהרן וגו' בזאת יבא אהרן אל הקודש..... בפר בן בקר בזכות אברהם שנאמר (בראשית י"ח, ז') "ואל הבקר רץ אברהם". "ואיל לעולה" בזכות יצחק שנאמר (שם כ"ב, י"ג) והנה "איל אחר נאחז" גו' ועז הם השעירים בזכות יעקב שלקח שני גדיי עזים אין לי אלא אבות, אמהות מנין? ת"ל בד בבד עד כאן לשון המדרש. הענין הוא שהקדוש ברוך הוא ברא עולמו בחכמה בתבונה ובדעת, כמבואר בפסוקים (משלי ג', י"ט) "יהוה בחכמה יסד ארץ" וכו'. והנה השם יתברך ברוך הוא וברוך שמו הוא אין סוף ואין תכלית מבלתי גבול וברא העולם שהוא בעל גבול ואיך יצא מבלתי גבול אל גבול אף שנצטמצם כביכול מבלתי בעל תכלית, והגלים והלביש בגבול ובעל תכלית ונצטמצם כביכול לבחינת נקודה הנקרא י' חכמה כדכתיב (תהלים ק"ד, כ"ד) "כולם בחכמה עשית", ואחר כך לתבונה ואחר כך לדעת.

והביאור כי נתצמצם כביכול ושיער בחכמתו לשיעור המוגבלים ובעלי תכלית היא סוד נקודה הנקרא י' כי י' היא חכמה ואחר כך נתפשט יותר מעילה לעלול נצטמצם יותר בסוד תבונה שהיא הבנת דבר מתוך דבר. והמתבונן מתבונן על ידי אותיות של המחשבה הנקרא ה' מוצאות הפה, שהדבור נחלק לה' מוצאות. ובכאן הם רק בהרהור והתבוננות ונקרא ה' עילאה ולכן בכאן אמרו המלאכים (תהלים ח', ה') "מה אנוש כי תזכרנו" וגו', ואמרו רז"ל שקטרגו כשרצה הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם, שלא יבראנו כי מעותד הוא לחטוא. כי בינה אף על גב דאיהי רחמי מסיטרא דינין מתערין כי כל דבר שבא להתבוננות קיימא לשאלה ולחקור על ידי ההתבוננות, אם נכון הדבר אם לא. עד שהשיבם הקדוש ברוך הוא בראתי תשובה וסילק תלונתם. וזהו סוד הדעת הממזג כי נקרא בזוהר מתקלא המכריע על ידי לשון המשקל כאשר יתבאר לקמן. וכיון שהועמד הדבר על תילו ומכונו נולד סוד הדעת הממצע ונקרא בסוד ו' הוא המשכה שעל ידי זה נמשך שפע הבריאה שהיה במחשבתו יתברך לגלות לתחתונים אלהותו בגין דישתמודעין ליה, כאשר יתבאר. וברא העולם על ידי דיבורו כמו שאמר הכתוב (תהלים ל"ג, ו') "בדבר יהוה שמים נעשו". וזהו ה' אחרונה סוד הדיבור ה' מוצאות הפה. ועל כן האדם צריך להיות ולהתעטר בבחינת אלו ולעלות ממטה למעלה ולהדבק בג' בחינות אלו אליו יתברך.

ועל כן אנו אומרים בכל תפלותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. ודרשו רז"ל כשאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם (בראשית י"ב, א ב) "לך לך מארצך" וגו' "ואעשך לגוי גדול", זהו שאומרים אלהי אברהם. "ואברכך" זהו שאומרים אלהי יצחק. "ואגדלה שמך" זהו שאומרים אלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן? ת"ל "והיה ברכה" בך חותמין. הכוונה הוא כי כמו שהקדוש ברוך הוא ברא בחכמתו ובתבונתו ובדעתו את העולם בגין דישתמודעין ליה, כן צריך האדם על ידי מדרגות אלו לדבק בהם אל השם. והנה אברהם היה ראשון שגילה אלהותו בעולם ופרסמה ונתפשטה בעולם על ידו ונעשה בזה מרכבה אליו יתברך לחכמתו הקדושה, שנצטמצם בה כביכול בכדי לגלות אלהותו לנבראים בגין דישתמודעין ליה. וזהו (ישעיה ט"ז, ה') "והוכן בחסד כסא" שעל ידי אברהם הנקרא חסד הוכן הכסא והמרכבה למחשבתו וחכמתו הקדושה. אחר כך אלהי יצחק סוד הבינה דמסיטרא דינין מתערין כנזכר למעלה בסוד מה אנוש וגו'. ואחר כך ואלהי יעקב בכאן נתוסף וא"ו כי הוא סוד ההמשכה המבואר למעלה בסוד וא"ו דעת המכריע.

ניגש אל הסברי. אומר המחבר, "והנה השם יתברך ברוך הוא וברוך שמו הוא אין סוף ואין תכלית מבלתי גבול וברא העולם שהוא בעל גבול ואיך יצא מבלתי גבול אל גבול". נאמר ב"עץ חיים: "וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות... אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש (עד כאן צמצום ראשון, ומכאן אל הצמצום השני) וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית ממש" (ובאותו החלל ברא את העולמות). אותו האור שנזכר כאן הוא תחילת המעבר מאין גבול אל גבול. כדוגמת הברק שחוצה את השמים ויורד לארץ. ואז הצמצום השני שלכאורה היה צריך להיקרא הרחבה ולא צמצום, אך מן הצמצום השני נבראה הארץ. הצמצום הראשון היה שמים שאין להם גבול "בראשית ברא אלהים את השמים", "ואת הארץ", לכן נקרא צמצום שלארץ יש גבול (מכאן ההבנה שכוחו מתגלה מן הארץ שהרי הארץ מושכת הכל אליה). אך הקדוש ברוך הוא לא מתגלה וזה נקרא "סוד" (ונבאר בהמשך). ואת המשכת האור מן השמים אל הארץ מסמלת האות ו'. האות י' מסמלת את השמים. והאות ה' מסמלת את הארץ. אותיות השם י' היא החכמה ה' היא הבינה ו' היא התפארת הכוללת שש ספירות (חסד דין תפארת נצח הוד יסוד) ה' האחרונה היא מלכות. שורש השם יה"ו כפי שמביא ספר יצירה הם שש הספירות התחתונות שיוצרות ששה צירופים: יהו יוה הוי היו ויה והי, אשר פנו לארבע רוחות ומעלה ומטה שהם החלל שנוצא בין הצמצומים.

כך מתרץ הרב בעל ספר "מאור עינים" בקטע השני את שאלתו איך מבלי גבול נוצר גבול. "נצטמצם כביכול ושיער בחכמתו לשיעור המוגבלים ובעלי תכלית היא סוד נקודה הנקרא י' כי י' היא חכמה" כעת נעמוד על המילה "סוד". הרב אברהם אבולעפיה משתמש פעמים רבות מאוד במילה "סוד" כשאומר מילה או ביטוי מסוים אומר "וזה סוד" ומה שיבוא כעת אצלו אחר המילה סוד הוא גִּימַטְרִיָּא של מה שהזכיר לפני "זה סוד". גימטריא ביונית מתחלקת לשתי מילים "גי" פירושו ארץ "מטריא" פרושה מידה יחד "מידת ארץ". הביטוי בעברית לא נמצא בשום מקום. לקרב אל הסוד אגיד שיש "מידת שמים" הוא הסוד, ויש מידת ארץ היא הגימטריא. ואז הסוד נשאר בגדר סוד כפי שהזכרתי את הברק היורד מן השמים ונבלע בארץ. יש דרך להסביר את הסוד על דרך הסוד, והוא הסבר על פי רמז או משל או דרוש שהשומע אותו צריך מספיק הקדמות לדעת מה שהוא שומע או לדוש ולדוש במה ששמע עד שיבין. ודרך נוסף על ידי הגימטריא שאותו הצדיק שבא לגלות השגה שהשיג מוריד אותה כביכול מן השמים אל הארץ על פי מילה או ביטוי שהשיג במילה או יותר שחשבונה שווה לסוד שהשיג והשומע גם כאן צריך הקדמות להבין את הקשר ואז יוכל לגלות את הסוד. עוד רמז לענין המילה "מקום" המופיע מאות פעמים בתנ"ך. לא מצאתי ביאור למילה במפרשים על כן אבאר משכלי. הקדים ואומר לפני מגדל בבל נאמר "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" אומר רש"י שפה אחת-לשון הקודש עד כאן דבריו. הלשון שלנו הוא לשון הקודש השפה שלנו היא עברית. ביתר השפות לשון ושפה מתורגמים שניהם ללשון. נחזור ל"מקום" בהרבה מקומות המילה מקום מצביעה על גבול (תחום). המקום הראשון לאיזכור וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה. אומרים חז"ל הקדוש ברוך הוא הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. ודרשו בעלי הסוד שם השם י-ה-ו-ה בריבועו עולה מקום: י' בריבוע=100 ה' בריבוע=25 ו' בריבוע=36 ה' בריבוע=25 יחד 186 גימטריא מקום. בצמצום השני הקדוש ברוך הוא הוא מקומו של עולם. האם הצמצום הוא הקטנה או הרחבה? למעשה הצמצום כאן הוא הסתרה. אותה העוצמה שהצטמצמה לנקודה כל מקום הוא "מקומו של הקדוש ברוך הוא". אומר הקדוש ברוך הוא למשה וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. אמרו חכמינו בתוכו (של המקדש) לא נאמר אלא בתוכם של בני ישראל (בלבם) וכמו הסוד צריך לגלות אותו שם.  

וכאן אני קושר זאת לפרשתנו, וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהֹוָה (ויקרא י') זה נאמר כמה פרשות קודם בפרשת שמיני על מותם של בני אהרן. ואומר רש"י "רבי ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש". שוב רואים את גאוניותו של רש"י שמביא ממדרש רבא. ואל לנו לחשוב שזהו פשט. שכן בני אהרן, נדב ואביהו כפי שלומד משה רבינו היו גדולים ממנו ומאחיו אהרן. ואסביר נאמר נכנס יין יצא סוד. ששתית היין עשויה להביא את השותה להשגות גדולות. כמובן שזה תלוי במקבל כמו כל השפעה רוחנית. חז"ל משתמשים במשל השמש שמקרינה על האדם ומשחירה אותו וכשהיא מקרינה על הכביסה היא מלבינה אותו, הדבר תלוי במקבל. כך מי שהוא מבעלי הסוד יכול בשתיית היין להשיג סודות, אך רוב העולם בשתיית היין מגיע לשכרות ואז הקיבה משפיעה עליו לרעה עד שמקיא. נדב ואביהו הגיעו למדרגה עליונה וגבוהה מאוד שקרבו עצמם לשם. וכפי שמגדיר הרב אברהם אבולעפיה את אותו המדרגה "והסוד שהשם אל עולם ושמו תענוג לצדיקים ולנביאים" (חיי העולם הבא). והכוונה שהרגישו בעצמם שנשמתם נדבקת בנועם עליון והם הולכים לחיי העולם הבא, ולא רצו לנתק את עצמם מנעימות העריבות העליון. נחזור לעניינינו וכן הוא הסוד שמוסבר על דרך גימטריא שמי שיש בידו הקדמות רבות בעניין צירוף האותיות יכול להבין מהגמטריא את ההשגה שקבל מהצדיק אך רוב אנשי העולם הגימטריא עושה להם הרגשה בבטן שבא להם להקיא אותה.

אני חוזר לתחילת דבריי, הסברתי את תהליך הבריאה המתחילה בצמצום עג לנקודה, שזו שהיא י'. ואחר המשכת האור אל הארץ שהאור הוא ו'. והארץ היא ה'. למעשה זהו תהליך אחד אשר אין בו זמן. י' הוא (ספירת) החכמה שבאה מן הנשמה. ה' היא הבינה שבאה מן הלב חָכְמָה מוֹחָא אִיהוּ מַחֲשָׁבָה מִלְּגָו, בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין, (פתח אליהו-בזוהר). ו' היא התפארת שנמשכת לששה קצוות.

כך נבאו כל העולמות וכך מתנהלת המחשבה שלנו. וכעת אני מבאר את הפיסקה האחרונה שמסתיימת במילים "בסוד וא"ו דעת המכריע". הרי אמרנו שו' היא התפארת ומהיכן הגיע הדעת? כאן יש סוד עצום שמסביר את בריאת האדם ואת כל הנולדים. להקדים נגיד שתורת הסוד מונה עשר ספירות: כתר חכמה בינה חסד דין תפארת נצח הוד יסוד מלכות. הדעת לא נספרת כאחת הספירות ואומרים בעלי הסוד שהדעת היא ספירה מולדת. המחשבה שבאה ממיזוג של חכמה ובינה היא דעת, ועד שלא יחשוב האדם (התינוק) לא יהיה בו דעת, וכך בהמשך המחשבה מולידה דעת. כשהספירות נחלקות לימין שמאל ואמצע נזכיר את הקו האמצעי: כתר, תפארת, יסוד, מלכות. כל אחת נקשרת לזו שֶׁמְּעַלֶּהָ. וכפי שאמרנו הדעת המולדת נכנסת באמצע מתחת בין החכמה והבינה ואז הדעת היא סוד הכתר, והתפארת היא סוד הדעת, והיסוד הוא סוד התפארת והמלכות היא סוד היסוד וכן גם להיפך והמבין יבין ויפנים. 

ולסיכום ניתן מכאן ללמוד סוד עצום על מהות האדם. אדם בגימטריא 45. דם (מתוך אדם)=אב+אם=44, והא' (מתוך אדם) הוא הקדוש ברוך הוא. האדם הוא הנשמה שבאה מהבורא (מהאין סוף), משם הגיע אל הולד בעיבור, הארת דעת. הולד עטוף בשכבות, אב, אם, נשמתו מן הבורא. וכשמגיע זמנו אומרת התורה. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. וכשרוצה להדבק בבורא צריך להשיל מעליו את השכבות שלא מסייעות בידו להגיע אל עצמו. ועוד מילין להשם ולחושבי שמו, והשם יכפר על עמו ישראל.