כל העולם נברא עבור האדם. רצה הקדוש ברוך הוא לגלות מלכותו ואין מלך בלא עם. על כן ברא את האדם, ובכיר האדם הוא ישראל. אומר דוד המלך (תהילים ק') דְּעוּ כִּי יְהֹוָה הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ. תחילת האדם הוא דם. אומר הרב "אנכי יהו"ה אלהיך שהוא עיקר כל התורה כולה והחכמה והנבואה והד"ם מעי"ד כי יסוד האד"ם הוא הד"ם". (למי שרוצה להעמיק יותר יקרא כמה עמודים בתוך חיי העולם הבא בגירסה עם הביאור מעמוד פ"ז: "זה השם הנכבד"...ועד סוף עמוד צ"א). אותה הטפה באה מן החומר הראשוני הנקרא היולי, אשר נתפס במחשבה על ידי הרעיון, הבא מן העצה, הבא מן הניצוץ, הבא מדעת עליון. תחילת הטפה נמשכת מן המחשבה והיא זרע האדם אשר ממנו נולד אדם. ההסבר המפורט לזה, נמצא במאמר שהבאתי כאן הנקרא "הַנָּחָשׁ עֵץ הַדַּעַת וְהַמַּטֶּה". אנו מוצאים את ה"דם" ב"מאדים", ואנו מוצאים את ה"דם" ב"טלה", ד"ם גימטריה טל"ה. אנו מוצאים את ה"אד" ב"מאדים", ואת ה"אד" ב"טלה", "טל" הוא "אד" (בראשית ב') וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ.
והאד הוא תרתי משמע לשון שמחה ולשון שבר. אד לשמחה גובר השכל על הדמיון, כפי שאומר בזוהר חלק ג דף כז/ב: וְהֶעָשָׁן שֶׁעוֹלֶה מִפִּיהֶם בְּדִבְרֵי תוֹרָה, הוּא עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה שֶׁמְּסַדְּרִים אוֹתָהּ וְעוֹרְכִים אוֹתָהּ לְבַעְלָהּ, כְּמוֹ בְּהַעֲלֹתְךְ אֶת הַנֵּרֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד. וּבַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וּבַעֲנַן הַקְּטֹרֶת, שֶׁהַתּוֹרָה הוּא הֶעָשָׁן שֶׁלָּהּ, יִתְעוֹרֵר מֵהַלֵּב לַחָכְמָה, שֶׁהוּא כְּמוֹ מֹחַ, כְּמוֹ הֶעָנָן. שֶׁהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הֶעָנָן הִיא מֵהַלֵּב. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ - וִהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
אד לשבר גובר הדמיון מדרש רבא בראשית פרשה יג פסקה יב: ה' שמות נקראו לו עב אד ענן ונשיאים חזיז, עב שהוא מעבב את פני הרקיע, אד שהוא שובר אידן של בעלי שערים...
לכן אומר הרב: "וְהַיְּסוֹדוֹת הֵם תְּאוֹמִים בִּדְמוּת הַשְּׂמֹאל וְהַיָּמִין אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם הָיוּ הַשֵּׂכֶל וְהַדִּמְיוֹן חֲקוּקִים. עַל כֵּן צִוִּיתִיךָ שֶׁתַּגְבִּיר הַשֵּׂכֶל עַל הַדִּמְיוֹן וְתַכְרִיעַ כַּף זְכוּת עַל כַּף חוֹבָה". מהשמחה גובר השכל ומהעצבות גובר הדמיון.
"אד" רומז על התנועות כפי שרומז ספר יצירה פרק ב משנה א': שלש אמות אמ"ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים. הסבר-אות א' מסמלת אויר (רוח) אות מ' מסמלת מים. אות ש' מסמלת אש. מים תנועה כלפי מטה אש תנועה כלפי מעלה רוח תנועה ישרה.
כל זה נרמז בשם ע"ב הבא מן שלשה פסוקים
במעמד קריאת ים סוף (שמות פרק יד):
(יט) וַיִּסַּע
מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם
וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם:
(כ) וַיָּבֹא
בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ
וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה:
(כא) וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהֹוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:
א. מביא "בעץ
חיים" בתחילתו: כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו
ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית' האציל. זוהי התנועה מן
האמצע.
ב. עץ חיים - שער א ענף ב: והנה אז צמצם את עצמו א"ס
בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש זוהי התנועה אל האמצע.
ג. (שם) וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר
מקום פנוי ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית ממש. זוהי התנועה אל האמצע.
וכיון שאמרו חז"ל: אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנָיִם. וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. השארתי הרבה מקום בין השורות.
