ניתן לשאול שאלות בנושא קבלה נבואית ותורת השמות והספירות ע"פ דרכו של רבי אברהם אבולעפיה. גם תמצאו אוסף מאמרים ופרושים בנושא זה ובנושא קבלה ויהדות בכלל. 054-6227199 מומלץ לקרוא את המאמרים כסדר כתיבתם (לרדת בטור הימני עד לכותרת "כל המאמרים על פי תאריך כתיבתם" ולהתחיל מן הישן ביותר)
יום שלישי, 24 באוגוסט 2010
יום שישי, 20 באוגוסט 2010
קן ציפור
אמרו עליו על אלישע בן אבויה, שלא הייתה העזרה ננעלת על איש חכם וגיבור בתורה בישראל כמותו, וכיון שהיה מדבר ודורש בלשכת הגזית או בבית המדרש של טבריה, היו כל החברים עומדים ומאזינים לדבריו, ואחר כך באים כולם ונושקין אותו על ראשו, אם בטבריה כך, קל וחומר בשאר מדינות ובשאר עיירות.
בערוב ימיו הפך אלישע בן אבויה לכופר ומנסה הגמרא להבין מה גרם לקלקלתו אחת הטענות היא שראה אב אומר לבנו לטפס על עץ לצורך מצוות שילוח הקן. הבן קיים את דברי אביו, נפל מן העץ ומת. מכיוון שעל שתי מצוות אלו (מצוות שילוח הקן ומצוות כיבוד אב) נאמר בפרוש בתורה ששכרן אריכות ימים הגיב אלישע למראה עיניו בכפירה.
נאמר בפרשת השבוע: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".
הכן מצות שילוח הקן מעוררת אותנו לתמיהה, מה טעם במצוות שילוח הקן?
אומרים חז״ל [ברכות ל"ג:] האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, משתקים אותו. לכאורה נראה שיש כאן אכזריות מצד שמים לקחת את הגוזלים הרכים ולשלח את האם. אף על פי כן אומרים לנו חז״ל אל תתריס כלפי שמיא מכיוון שאינך מבין טעם העניין.
לכאורה מדוע מתעורר המתריס כאן היה לו כבר להתעורר בכמה מקומות: מצורע שנטהר מביא שתי ציפורים את האחת שוחטים ואת דמה מורחים על הציפור השנייה ושולחים אותה לחופשי. וכן בפרה אדומה שעל מנת לטהר את העם מטומאת מתים, שוחטים ושורפים את הפרה ואת אפרה לוקחים לטיהור. וכן פטר חמור שלא נפדה חייבים להמיתו עורפים את ראשו.
בכל אלו לא התעורר בנו הרחמנות על מדת האכזריות מכיוון שנראה לעין התועלת במעשה. ואילו במצות שילוח הקן לכאורה אין שום תועלת מלקיחת הגוזלים ועוד יותר גירוש האם.
להקצין את רגש האכזריות הביא סיפור (לא אמיתי) הימים ימי מלחמת העולם השנייה, לכפר קטן בצפון יון מגיע מחלקה מן הצבא הנאצי לחפש יהודים. עוברים החיליים מבית לבית ממחסן למחסן לפתע יוצא חייל בקריאת ניצחון בזרועו האחת שני תינוקיים אחד כבן חודשים השני כבן שנתיים. ובידו השני גורר את האם. לפתע צועק המפקד עצור!! הוא ניגש לאם מכניס אותה למכונית ומצווה על הנהג להוציא אותה מן הכפר ותיכף איך שמתרחק האוטו מוציא אקדח מכיסו ויורה לשני התינוקיים בראשם והורגם במקום. כל החיליים מביטים במפקד בהערצה "איזה רחמן הוא״!!!
כדי להקטין את רגש הצער אבוא לציין שלקיחת הביצים או הגוזלים לא שונה כמעט מלקיחת ביצים מן הלול אם כן מדוע התעוררו רחמנו כאן ב״שלח תשלח את האם".
קשר האם לילדיה הוא קשר טבעי המושרש בכל העולמות באדם בחיות בבהמות ובעופות ובכל השכלים גם בספירות.
לכן כשבא לפנינו ציווי של ניתוק בין האם לבניה הרגשות שבנו סוערים ומתמרדים עד שלא נקבל הסבר משכנע למעשה. ניקח דוגמא קיצונית לאחר הפגזה על כפר מצאנו ילד כבן 4 בוכה ומחבק את אמו שנהרגה בהפגזה ומסרב להיפרד מעליה ואנו נבוא ונפריד אותם בכוח הילד ירגיש רק את האכזריות במעשה כשלמעשה כוונתנו היא רחמנות.
אז נשאר לנו לחפש ולהבין איפה? הרחמנות בזה שאנו מצווים לשלח את האם.
הנה כפי שאנו רואים מדברי האריז״ל ישנם שני מיני בחינות זיווגים באבא ואימא דאצילות. האחד נקרא זיווג שלם והוא בהיות אמא ואבא שווים למעלה במקומם פנים בפנים ונקרא זיווג אבא ואימא עילאין. השני נקרא זיווג לא שלם אמא רובצת על הבנים אמא מתלבשת במלכות בחינת נוקבא דז״א ומזדווגת בז״א. הזיווג הראשון השלם לתת מוחין גמורים דגדלות אל הבנים (זו״ן דאצילות) להוליד נשמות חדשות ומשם נמשך הארה לעולמות בי״ע (פיסקה זו תוסבר בסוף).
הזיווג השני הבלתי שלם הוא בחינת יניקה דהיינו לשמור את הקיים זה מורה על חולשת הבנים שצריכים לאמם. ננסה להבין תהליך מקביל במשפחה: האב והאם הקשר ביניהם שלם או חס ושלום הקשר לא טוב. כל זה ישפיע ישירות על הבן/בת. הילד סופג את ההארה מהחיבור שיש בין ההורים. במידה וההארה שלילית יהיו מעשיו של הילד נוטים לקלקול. ואז האם שמצד אחד סופגת לחץ מצד האב, ומצד שני שואפת להשיג את יעדה להגן על ילדיה, נוטה אל הילד ומרעיפה עליו אהבת הגנה. אך לרוב אהבה זו מתפרשת אצל הילד לא נכון. מתקבל הרושם אצלו מההארה שמקבל מהחיבור בין ההורים שאינם אוהבים אותו, ובמעשה האם הוא מבין שאם באה להגיד לו אני אוהבת אותך ואביך לא. כך שזה רק יכול להגביר את התסכול שלו. (הקצנתי את המקרה בכוונה כדי להבין את שורש הבעיה).
נעבור לעולמות העליונים: עקב קלקול הבנים (זה אנחנו) יורדת האם (הבינה) למלכות זוהי השכינה. כדי להגן על הבנים החלשים (להניק אותם) רובצת עליהם ומגינה עליהם וכך שומרת על הקיים.
יש בזה בחינה של חסרון מכיוון שהזיווג העליון של אבא ואמא נחלש ומכיוון שאמא צריכה לרדת להגן על הבנים. אין מתחדשים נשמות חדשות ורק נשמר הקיים.
זה מה שקורה בשילוח האם, המעשה מקבל תוקף בכל העולמות גם השכינה שמזדעזעת לכאורה מן המקרה מבינה שהיא צריכה לשלוח את הבינה למקומה על מנת להמשיך זיווג עליון תמידי של אבא ואימא מה שיוליד נשמות חדשות וימשיך עלינו שפע חדש מוחין חדשים יקרב את גאולתנו.
הסבר: אבא ואימא דאצילות הם אורות רוחניים בעולם האצילות אורות אלו הם גם מתלבשים על שתי אותיות ראשונות של שם הוי"ה אבר כנגד י' ואימא כנגד ה' וכן מתלבשים פרצופי אבא ואימא בספירות חכמה ובינה שאבר כנגד חכמה ואימא כנגד בינה וכמתמזגים אורות אלו זהו זיווג השופע נשמות חדשות המאירות בעולמות בי"ע (בריאה יצירה עשיה) וזוהו זיווג שלם.
הזיווג השני הוא בין ז"א (זעיר אנפין) המתלבש בספירת התפארת וכן באות ו' של השם הוי"ה לבין הנוקבא היא המלכות וכן אות ה' אחרונה של הוי"ה שמזיווג זה יורד שפע לקיום העולמות כמו האם המניקה את בנה על מנת לקימו וגדלו (וכן דוגמת האם הרובצת על האפרוחים)
בערוב ימיו הפך אלישע בן אבויה לכופר ומנסה הגמרא להבין מה גרם לקלקלתו אחת הטענות היא שראה אב אומר לבנו לטפס על עץ לצורך מצוות שילוח הקן. הבן קיים את דברי אביו, נפל מן העץ ומת. מכיוון שעל שתי מצוות אלו (מצוות שילוח הקן ומצוות כיבוד אב) נאמר בפרוש בתורה ששכרן אריכות ימים הגיב אלישע למראה עיניו בכפירה.
נאמר בפרשת השבוע: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּור לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ או עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים או בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים או עַל הַבֵּיצִים לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".
הכן מצות שילוח הקן מעוררת אותנו לתמיהה, מה טעם במצוות שילוח הקן?
אומרים חז״ל [ברכות ל"ג:] האומר על קן צפור יגיעו רחמיך, משתקים אותו. לכאורה נראה שיש כאן אכזריות מצד שמים לקחת את הגוזלים הרכים ולשלח את האם. אף על פי כן אומרים לנו חז״ל אל תתריס כלפי שמיא מכיוון שאינך מבין טעם העניין.
לכאורה מדוע מתעורר המתריס כאן היה לו כבר להתעורר בכמה מקומות: מצורע שנטהר מביא שתי ציפורים את האחת שוחטים ואת דמה מורחים על הציפור השנייה ושולחים אותה לחופשי. וכן בפרה אדומה שעל מנת לטהר את העם מטומאת מתים, שוחטים ושורפים את הפרה ואת אפרה לוקחים לטיהור. וכן פטר חמור שלא נפדה חייבים להמיתו עורפים את ראשו.
בכל אלו לא התעורר בנו הרחמנות על מדת האכזריות מכיוון שנראה לעין התועלת במעשה. ואילו במצות שילוח הקן לכאורה אין שום תועלת מלקיחת הגוזלים ועוד יותר גירוש האם.
להקצין את רגש האכזריות הביא סיפור (לא אמיתי) הימים ימי מלחמת העולם השנייה, לכפר קטן בצפון יון מגיע מחלקה מן הצבא הנאצי לחפש יהודים. עוברים החיליים מבית לבית ממחסן למחסן לפתע יוצא חייל בקריאת ניצחון בזרועו האחת שני תינוקיים אחד כבן חודשים השני כבן שנתיים. ובידו השני גורר את האם. לפתע צועק המפקד עצור!! הוא ניגש לאם מכניס אותה למכונית ומצווה על הנהג להוציא אותה מן הכפר ותיכף איך שמתרחק האוטו מוציא אקדח מכיסו ויורה לשני התינוקיים בראשם והורגם במקום. כל החיליים מביטים במפקד בהערצה "איזה רחמן הוא״!!!
כדי להקטין את רגש הצער אבוא לציין שלקיחת הביצים או הגוזלים לא שונה כמעט מלקיחת ביצים מן הלול אם כן מדוע התעוררו רחמנו כאן ב״שלח תשלח את האם".
קשר האם לילדיה הוא קשר טבעי המושרש בכל העולמות באדם בחיות בבהמות ובעופות ובכל השכלים גם בספירות.
לכן כשבא לפנינו ציווי של ניתוק בין האם לבניה הרגשות שבנו סוערים ומתמרדים עד שלא נקבל הסבר משכנע למעשה. ניקח דוגמא קיצונית לאחר הפגזה על כפר מצאנו ילד כבן 4 בוכה ומחבק את אמו שנהרגה בהפגזה ומסרב להיפרד מעליה ואנו נבוא ונפריד אותם בכוח הילד ירגיש רק את האכזריות במעשה כשלמעשה כוונתנו היא רחמנות.
אז נשאר לנו לחפש ולהבין איפה? הרחמנות בזה שאנו מצווים לשלח את האם.
הנה כפי שאנו רואים מדברי האריז״ל ישנם שני מיני בחינות זיווגים באבא ואימא דאצילות. האחד נקרא זיווג שלם והוא בהיות אמא ואבא שווים למעלה במקומם פנים בפנים ונקרא זיווג אבא ואימא עילאין. השני נקרא זיווג לא שלם אמא רובצת על הבנים אמא מתלבשת במלכות בחינת נוקבא דז״א ומזדווגת בז״א. הזיווג הראשון השלם לתת מוחין גמורים דגדלות אל הבנים (זו״ן דאצילות) להוליד נשמות חדשות ומשם נמשך הארה לעולמות בי״ע (פיסקה זו תוסבר בסוף).
הזיווג השני הבלתי שלם הוא בחינת יניקה דהיינו לשמור את הקיים זה מורה על חולשת הבנים שצריכים לאמם. ננסה להבין תהליך מקביל במשפחה: האב והאם הקשר ביניהם שלם או חס ושלום הקשר לא טוב. כל זה ישפיע ישירות על הבן/בת. הילד סופג את ההארה מהחיבור שיש בין ההורים. במידה וההארה שלילית יהיו מעשיו של הילד נוטים לקלקול. ואז האם שמצד אחד סופגת לחץ מצד האב, ומצד שני שואפת להשיג את יעדה להגן על ילדיה, נוטה אל הילד ומרעיפה עליו אהבת הגנה. אך לרוב אהבה זו מתפרשת אצל הילד לא נכון. מתקבל הרושם אצלו מההארה שמקבל מהחיבור בין ההורים שאינם אוהבים אותו, ובמעשה האם הוא מבין שאם באה להגיד לו אני אוהבת אותך ואביך לא. כך שזה רק יכול להגביר את התסכול שלו. (הקצנתי את המקרה בכוונה כדי להבין את שורש הבעיה).
נעבור לעולמות העליונים: עקב קלקול הבנים (זה אנחנו) יורדת האם (הבינה) למלכות זוהי השכינה. כדי להגן על הבנים החלשים (להניק אותם) רובצת עליהם ומגינה עליהם וכך שומרת על הקיים.
יש בזה בחינה של חסרון מכיוון שהזיווג העליון של אבא ואמא נחלש ומכיוון שאמא צריכה לרדת להגן על הבנים. אין מתחדשים נשמות חדשות ורק נשמר הקיים.
זה מה שקורה בשילוח האם, המעשה מקבל תוקף בכל העולמות גם השכינה שמזדעזעת לכאורה מן המקרה מבינה שהיא צריכה לשלוח את הבינה למקומה על מנת להמשיך זיווג עליון תמידי של אבא ואימא מה שיוליד נשמות חדשות וימשיך עלינו שפע חדש מוחין חדשים יקרב את גאולתנו.
הסבר: אבא ואימא דאצילות הם אורות רוחניים בעולם האצילות אורות אלו הם גם מתלבשים על שתי אותיות ראשונות של שם הוי"ה אבר כנגד י' ואימא כנגד ה' וכן מתלבשים פרצופי אבא ואימא בספירות חכמה ובינה שאבר כנגד חכמה ואימא כנגד בינה וכמתמזגים אורות אלו זהו זיווג השופע נשמות חדשות המאירות בעולמות בי"ע (בריאה יצירה עשיה) וזוהו זיווג שלם.
הזיווג השני הוא בין ז"א (זעיר אנפין) המתלבש בספירת התפארת וכן באות ו' של השם הוי"ה לבין הנוקבא היא המלכות וכן אות ה' אחרונה של הוי"ה שמזיווג זה יורד שפע לקיום העולמות כמו האם המניקה את בנה על מנת לקימו וגדלו (וכן דוגמת האם הרובצת על האפרוחים)
הירשם ל-
רשומות (Atom)