יום שבת, 22 באוקטובר 2011

ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאשה אשר עמה ויאכל

מוצאי שבת 7.30 עברנו את החגים ומתחילים מבראשית וכמו שנאמר בתרגום הארמי "בראשית" – "בחכמתא". באתי להתבונן בחכמה בענין חטא אדם הראשון. החטא המתמשך מימות בראשית. שניסה לתקנו נח אך לא הצליח להשלימו עד שהוליד שלשה בנים. וכיון שחם היה שרוי באותו הקלקול לא הצליחו גם הם והתגלגלו בשלשת האבות שהצליחו להתגבר על החטא. ושוב לאחר עולה החטא בצאצאיהם עד מעמד הר סיני. ששם מסתלקת אותה הקליפה וחוזרת במעשה העגל. ומאז ועד עתה טרם בא על תיקונו.

ומה מספרת לנו התורה על אותו החטא:

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:

אך עדיין לא ברור מהו החטא? ומבארי הסוד מאשימים את האדם שפגם בבריתו. דהיינו התיאור של התורה ממשיל את מעשהו, שעצם המעשה הוא מעשה ביאה של האיש והאשה, אדם וחוה מתייחדים ומכאן יוצא החטא. והעניין תמוה ביותר. וכי החיבור שלהם אינו מעשה טבעי? האין זה דרך העולם? הלא מצווה ראשונה שנצטווה האדם היא פרו ורבו, ולהלא כך עושה. ומדוע נחשב לו זה המעשה לחטא?

ועוד אומר הנחש לאשה באכלכם ממנו והייתם כאלהים. וכי לא עצה טובה משיא לה הנחש?

כל מעשה הבריאה נעשה בשם "אלהים". אומרים חז"ל ל"ב פעמים מוזכר "אלהים" בפרק א' של בראשית וכנגדם פותח ספר היצירה "בל"ב נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר ספור". "אלהים" הוא "הטבע" (וכן בגימטריה) האלהים כפי הטבע הוא מתנהל על פי דין בחוקיות מושלמת הוא פועל כטבע, אין בחירה במעשיו. וכן האדם נברא בצלמו וכדמותו כפי שאומר "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" ואותו האדם הנברא כלול מזכר ונקבה כפי שנאמר "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם". מסקנה מכאן, שכפי שהאלהים בורא כן יש היכולת לאדם הנברא ממנו לברוא. שהרי נעשה בצלמו כדמותו. וכן מחזק את הסברה הנחש באומרו והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. מכאן שמהבריאה נולדת הידיעה. שהבריאה היא החיבור וממנה באה ההולדה ובכל מקום שנעשה החיבור התורה קוראת לזה "ידע" שהוא התוצאה של החיבור.

והתמיה שאם האדם בא על אשתו וזהו מעשה בריאה כפי שנאמר וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן היכן החטא??

אנו רואים שאותו האדם שברא האלהים בדמותו זכר ונקבה נברא כאחד, שהוא ממש צלמו ודמותו של האלהים שהרי הוא בורא.

אומר הרב גיקטיליה (בספר החשמל) – "ומתוכה דמות, מתוך השגת החשמ"ל, הבודק ביורדי המרכבה יש לפנים ממנו דמות ד' חיות, בכל מקום שאתה רואה דמות הוא סוד הצורות המצטירות במלכות, ועיקר מציאות מלכות, ובכל מקום שאתה רואה צלם הוא סוד כל הצורות המצטיירות על יד יסוד, וזהו סוד נעשה אדם בדמותינו בצלמנו. וסוד מה שאמרו אין נשמת זכר יוצא מבלי נשמת נקבה שהיא בת זוגו, וכבר בארו רז"ל בזה עיקרים גדולים, והוא סוד ויקח א' מצעותיו, וסוד ויביאה אל האדם, וסוד זאת הפעם עצם מעצמי וגו', וסוד ודבק באשתו והיו לבשר אחד, וסוד אלה"ים מושיב יחידים ביתה (וסוד) מוציא אסירים בכושרות, וסוד ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית אלא שאכלה פגה. המבין זה יבין טעם בנות צלפחד שהיו לבני דודיהן לנשים. ויותר תועלת לנפטר בלא זרע ביבום אשתו לאחיו יותר מתועלתו בבתו, ולפיכך אמר בבת והעברתם את נחלתו לבתו, יום עברה היום ההוא, והתורה מבארת הכל: והנה אחר שאמרה התורה נעשה אדם בצלמנו כדמותינו הוא סוד האצילות מיסוד למלכות, והוא סוד אצילות כל הנשמות זכר ונקבה כאחד, חזרה ואמרה כי הזכר הולך וגדל במקום ידוע, ואשתו הראויה לו הרי אפשר שעדין לא נולדה, או היא בכרכי הים, והרי הזכר הולך וגדל במקום ידוע, וזהו ויברא אלהים את האדם בצלמו, וחזרה תורה ואמרה דמות שהרי הנקבה שהיא בת זוגו של זה הולכת וגדלה אפילו בסוף העולם, שהרי נשמותיהן יצאו כאחד, ולפיכך חזרה תורה ואמרה זה ספר תולדות אדם בדמות אלהים עשה אותו, וזהו ויקח אחת מצלעותיו, וסוד ויבן ה' אלה"ים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם. והיודע סודות עיקרים הללו ידע הטעם שאמרו רז"ל שהקב"ה מזווג זיווגים, וסוד שמא יקדמנו אחר ברחמים".

אחרי דברים הקשים והעמוקים של רבי ג'יקטיליה אבאר, שרציתי להראות שאותו אדם הנברא עשוי צלם ודמות שמהם ובהם אפשר לברוא. אך האדם לא מסתפק בזאת הוא רוצה לזכות לברוא בדרך הבחירה ולא רק בדין. אלא שתהיה הבחירה בידו להשתמש בחכמה ובדעת שיבוא הדבר מרצונו. פונה הוא מעל לטבע אל השם הוי"ה שיפריד אותו השם משני חלקיו, שתפרד הדמות מן הצלם והוא יחברם בעצמו. וכך עושה לו השם "וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת": וכאן נוצרת צורה חדשה. ה"צורה" הפכה ל"אש" (וכן בגימטריא) וצד אחד הוא האיש, מן הצלם נהיה צורה. וצד השני היא האשה, מן הדמות נהיה חומר.

ונשאלת השאלה מאין הגיע הנחש??

החומר שבא מן הדמות חבק בתוכו את הדמות שהפכה לדם, וכן המות בא מן הדמות בהסתלק הדם. ובעוד הדם בחומר במרוצתו מוליד את הדמיון, הוא כח התאוה, הוא המסית, הוא הנחש. עד כאן הכל בא בחכמתו של האדם ומתוך רצונו לבחור את מעשיו, ובהתגברו על התאוה יוכל להתעלות אף ממעלת הטבע להיות כאלהים יודע טוב ורע ובוחר כהוי"ה בטוב.

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם כח התאוה כח הדמיון ומתגבר על האשה. וכאן בא מעשה החטא, ולאחריו וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם אומרים לנו המפרשים ערומים ממצוות שרצו לקיים מצות פריה ורביה ונשארו ערומים. שהתאוה יתגברה על השכל. שטיפי הדם טרם יזדככו ונשאר בתוכם מן הדמיון מן כח התאוה וכך עולה הדם הפגום למח וגורם לפגם הברית ומאותם טיפי מח פגומים נוצר הזרע ואז נפגם גם הולד שדמו מהול ופגום.

וכן בנחש נאמר עליו וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה שכל החיות פרות ורבות והוא ערום ממצוות שהרי אותו המסית הדמיון הרע היצר הרע העולה מן החומר ומשול לנחש ואין לו בת זוג עדיין ועל כן מורד בבוראו ומסית את האשה.

יוצא שהחטא נוצר במהלך אחד של הפירוד של האדם ותיכף בא החיבור שהיה מהול במחשבת הדמיון ומוסת על ידי (הנחש) היצר הרע להתאוות למעשה כשלכתחילה היה רצונו של האדם להיות כאלהים לברוא בקדושה וטהרה ואף להתעלות ולעשות זאת מתוך בחירה ובתוך המהלך לא נותר לו זמן להתכונן ולעשות את החיבור בקדושה ובטהרה ופעל בשיתוף היצר הרע

אומר המדרש אדם שנברא ביום הששי ובשעה העשירית של היום חטא ואילו היה מחכה עוד שעתיים עד כניסת השבת היה התיקון מושלם וללא חטא. מכאן נצחונו של היצר בא בדרך כלל מהפזיזות שלנו ידוע המימרא "הפזיזות מהשטן" על כן צריך להתבונן בלחישת היצר לקחת את הזמן הדרוש להרגיעו ואז להורגו "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" שלחישתו עולה מיד לראש אך המתן עד שתרד לעקב ובכך הימתתו.

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה