אני חוזר לגן נעול ומביא מאמר מתוך "סולם העליה" המבאר את ה"חקיקה וחציבה"
נבאר מהו חקיקה ומהו חציבה כי הוא דבר הכרחי לפי כוונת חיבורי זה לידע כיצד יורשם בשכל הנביא הדברים שרואה במראה הנבואה ואינו שוכח מהם דבר.
ואומר שהנה שם חציבה הוא חילוק אות א' או אותיות רבות במראה הנבואה, והוא ענין דומה ממש לסדר חילוק האותיות שפירשתי בפרק הה' רק ההבדל שביניהם אינו אלא זה, שענין חילוק האותיות שכתבנו לעיל הוא פועל אחד מלאכותיי שעושה האדם בהיותו בהרגשותיו ומחשבתו ושכלו ברשותו, שמכיר ורואה ויודע בבחירתו ורצונו מה שהוא עושה. אמנם החציבה הוא שם מושאל על ענין עמוק ונעלה, יותר מזה שהוא על הפועל המחשביי המצטייר בכח המדמה אשר באדם במראה הנבואה דהיינו אחר שיצא שכלו מתחת רשותו האנושיית ונחלשו אבריו והרגשותיו כאילו הוא אבן מעמסה שאינו מרגיש, ויצא השכל שהיה מכוסה וטמון בתוך מאסר הכחות הגשמיות ויצא מן המוטבע אל המורגש ומהמורגש אל המושכל שהוא כמי שיצא מהכח לפועל ועמד ברשות האלהות. וכאילו אז שכלו, שכל בפועל, מתדבק עם "שכל הפועל". ואז בהיותו במראה הנבואה ההיא נצטייר בכח המדמה והמחשבי שבו פועל ענין החציבה דהינו חילוק האות או אותיות.
והמשל בזה כדי שתבין הגע עצמך שכמו שענין יעקב אע"ה כשנתאבק עם המלאך כמבואר בפשוטי הפסוקים שבודאי היה ועבר זה בפועל ממש. הגע עצמך שתאמר ותפרש שהיה ג"כ זה הענין במראה הנבואה שנתאבק יעקב אע"ה בכחותיו האלהיות שבו עם המלאך, ונמסר לו היכולת מצד העזר האלהי וישר-אל מלאך ויוכל לו. ושאל אז במראה ההיא ברכה מהאלהות. הגע עצמך שהורוהו וברכוהו באלו המלות, לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם אשמ"ר, ולא ידע מה ענין מלת אשמ"ר ונאמר לו אז במראה ההיא חצוב אות יו"ד מאות מ"ם של מלת אשמ"ר ותעשה מהמ' למ"ד יו"ד, וצרפם ותמצא שיקרא שמך ישראל דהיינו בגימטריה אשמ"ר.
הנה א"כ ענין החציבה הוא לחצב ולחלק גזרות אבני האותיות במראות הפנימיות הנבואיות, אחר שיצא שכלו מתחת רשות האנושות ועמד ברשות האלהות כאילו הוא אז שכל בפועל כמו שפירשתי.
והנה החקיקה היא על ב' פנים שאבאר אחר שראשונה אבאר מהותה והיא זאת, החקיקה עניינה היא שקיעת האותיות הנחצבות בנפש. עד"מ כדמות הצורה השקועה וחרותה בחומר הקשה, אך אינה דומה לה מכל צד. כי החקוק בחומר יבטל אחר זמן רב כשיבטל כל השיקוע ההוא החומרי.
אמנם החקיקה בנפש לא תבטל שכמו שהנפש לא תבטל כן הצורה הזאת השקועה בה לא תבטל ואדרבא שהצורה ההיא החקוקה היא המעמדת את הנפש והיא הנקראת "צורת הדעת" כד"א "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי י"ט ב'). וא"כ החקיקה היא החריתה, ע"ד אמרו (שמות ל"ב מ"ז) "חרות על הלוחות", בספירות הנפש עד"מ, והוא חקיקת אותיות חקוקות בנפש שהכרתם משני עבריהם. כי אין מבדיל מסוכך בו לרוב זכות הנשמה המקבלת החקיקה ההיא. ומזה הצד תלמודו מתקיים בידו.
ומה שהיו רואים הנביאים ומדברים ברוח הקדש במראותם ובחזיונם לא היו שוכחים, כי היתה נחקקת צורת האותיות מאותו ענין שהיה נאמר להם במראה הנבואה בנפשם הזכה והטהורה והיה מתקיים בה. כי אין חקיקת הענין ההוא חקוק ותלוי בכח חומרי עד שיבא כח חומרי אחר כנגדו ויכסנו ולסיבתו ישכחנו. אך החקיקה היא תלויה במראות הנפש אחרי טהרתה וזכותה אשר באמצעות החקיקה ההיא תתקיים לעולם לחיי העוה"ב, וע"כ אמרתי שהחקיקה ב' מינים.
הא' החקיקה אשר תחוקק בנפש מצד הרגש הראות והדמיון ושאר הכחות הגשמיות כפי דרך האנושות. וזאת החקיקה להיות סיבתה כחות חומריות אפשר להשתכח ולהתבטל לזמן רב או מעט כפי התמדת הכחות ההם. והמין הב' היא החקיקה החקוקה וחרותה בנפש ע"ד הציור השכלי או הנבואיי מצד השלימות התכליתיי שהוא עבודת הקב"ה וקיום תורתו אשר הוא המבוקש לבעלי השלימות האמתי. שחקיקה כזאת מידיעת הקב"ה וקיום מצות תורתו עיוניות ומעשיות הוא החקיקה החקוקה וחרותה בנפש לא תבטל לעולמי עד. והיא המזכה ומעמידה הנפש בעונג עוה"ב.
ועל זה הענין תמצא שהמתבודדים כאשר מעיינים באיזה ענין או דרוש עמוק מאד סוגרים עיניהם, וכמעט מבטלים כחותיהם כדי להוציא שכלם הטמון, מהכח אל הפועל, ולהקים בשכלם הדרוש ההוא ולחקקו ולשקעו בנפשם. כי ההרגשות והכחות החומריות הם הם המונעים והמכסים על השכל מלהבין ולידע מה שבחקו להשיג.
והשתכל בזה הענין כי הוא ממה שיש בו תועלת רב וגדול לתת למעיינים ולמתבודדים דרך ו"ערמה לנער דעת ומזימה" (משלי א' ד').
הנה ביארתי לך ענין הב' שמות אלו מהחציבה והחקיקה ביאור רחב ומבואר היטב כפי מה שיכולתי לבארו כי הענין הוא דק ועמוק ראוי לקחתו ולתופשו בדקות המחשבה והציור השכלי הדק ואז תדעהו בשלימות.
טיהור נפש.
השבמחקכותב הרמח"ל הקדוש:
כי ידיעת האמת מחזקת את הנשמה ומרחיקה ממנה את היצר, ואין הדבר שמחליש את הנשמה כנגד היצר כמו חסרון הידיעה, ואם הייתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם לא היו חוטאים לעולם. (הרמח"ל - דרך עץ חיים)