יום שלישי, 7 ביוני 2011

"גן נעול" שיעור 12

"גן נעול עמ 11- ואחר כן יעיין עוד בשנית לה שהיא הספירה התשיעית והיא שרש לעשירית שהיא ענף אחרון לכל הספירות, ושמה יסוד. והיא נרמזת בברית מילה ומכח זו הספירה התשיעית עושה העשירית פירות. ונכרתו בה שלש עשרה בריתות בסוד האבות ובהן עיקר פריה ורביה. "עד כאן"
אנו עולים בסולם מן המלכות אל היסוד הוא הצדיק שנאמר "וצדיק יסוד עולם" (משלי י כה). ונקראת אותה המידה ברית. ואל נחשוב מפני שיש בה תאווה אינה ממידות חיי העולם הבא כי נאמר "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו". והוא סוד הברית הנקרא נהר היוצא מעדן להשקות את הגן, היא אשתו. כי הברית באדם הוא כלל כל הגוף לכן נקראת מידה זאת "כל". כנאמר, "ויברך את אברהם בכל". ודרשו מכאן חז"ל בת הייתה לאברהם ובכל שמה. שכרת איתו השם יתברך ברית "בזרעך" ו"בהארץ הזאת". שרכש אברהם את מידת הצדיק כפי שמכנהו אבימלך "הגוי גם צדיק תהרוג". (מסביר רבינו בחיי על המקום-יתכן לפרש כי היה אבימלך אומר על עצמו אם אתה הורג גוי זה תהיה סיבה שיהרג גם הצדיק, ואמר זה על אברהם כי אם יהרג המלך על המעשה הזה הלא עבדי המלך יהרגו לאברהם). וכיון שזכה להיות צדיק, זכה לזרע, נהר יוצא מעדן ודבק באשתו, היא השכינה "הארץ הזאת", היא השבת, היא הנפש. שנאמר "שבת וינפש" וי אבדה נפש. וצדיק אוכל לשובע נפשו, שבאכילתו נהנים כל האברים. כפי עץ החיים שכל החיים יוצאים ממנו. ועל כן נקראת זאת המידה חיי העולמים, שמחייה את כל העולמות, כמו העץ שיונק משורשיו ומחייה את ענפיו ופרותיו אשר תחתיו, והם אשתו הדבקה עמו הנקראת נפש. ונאמר "צדיק מושל יראת אלהים" (שמואל ב' כג' ג') ואומר ה"רקאנטי"-אמר הקב"ה אני מושל בכל, ומי מושל בי צדיק. שאני גוזר גזירה והוא מבטלה. והענין הוא כשיגיע האדם למעלת צדיק עולה עד הבינה וקורעת לו גזירה שגזרו לו בבית דין של אבות העליונים שהם ע' סנהדרין העליונים (עד כאן מהרקאנטי). ואיך מושל הצדיק בנפשו "שבת וינפש" שמכבדה כגופו ואוהבה יותר מגופו. שבשבת מכבדה במאכלים ומשביתה ממלאכה, וביתר הימים אוהבה יותר מגופו, שממעט במאכלי הגוף ונותן לה כדי מלאכתה. ואז הוא גבור שנאמר, איזהו הוא גבור-הכובש את יצרו. ונקראת תשיעית על שם הנאמר על יום הכיפורים "ועיניתם את נפשותכם בתשעה לחודש" וכי בתשיעי מתענים? והלא בעשירי מתענים אלא אומרים חז"ל כל האוכל בתשיעי כאילו התענה בתשיעי ובעשירי. שהצדיק אכילתו תמיד לתת שובע לנפשו. שכובש יצרו ומושל עליו.
ועל אותה הברית אומרת המשנה שנכרתו עליה י"ג בריתות -
(נדרים פרק ג' משנה יא)
קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ, מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְזֶרַע אַבְרָהָם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְיִשְׂרָאֵל, לוֹקֵחַ בְּיוֹתֵר וּמוֹכֵר בְּפָחוֹת. שֶׁיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנִין לִי, לוֹקֵחַ בְּפָחוֹת וּמוֹכֵר בְּיוֹתֵר אִם שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָהֶן וְהֵן לִי, יַהֲנֶה לַנָּכְרִים. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָעֲרֵלִים, מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי הָאֻמּוֹת. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לַמוּלִים, אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּמוּלֵי הָאֻמּוֹת, שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם הַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט) כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב, וְאוֹמֵר (שמואל א יז) וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, וְאוֹמֵר (שמואל ב א) פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מְאוּסָה הָעָרְלָה שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לוֹ לְמֹשֶּׁה הַצַדִּיק עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רַבִּי אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם, עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֱּאֶמַר (בראשית יז), הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. דָּבָר אַחֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא, לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג), כֹּה אָמַר יְיָ אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי:
לא כאן המקום לעסוק במשנה זו ורק מסדר עריכת המשנה ניתן לראות כיצד בונים לנו חז"ל תילי תילים של סודות במשניות.
ומפני עדינות וצניעות המידה וכן מפאת בורותי דברתי בה ברמזים. ועיקר תיקונה הוא תיקון המחשבות. וכן כפי שהזכרתי נקראת זאת המידה "כל", ועליה נתקן התיקון הכללי. ובעזרת השם עד הבוקר נשמע את קבלת התורה בברקים ורעמים המישרים את העקמימות שבלב, ונוכל לקיים "נעשה ונשמע".

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה