יום חמישי, 26 במאי 2011

"גן נעול" שיעור 4

"גן נעול עמוד 3"- ומפני היות שתי הדברות הראשונות שהם אנכי, ולא יהיה לך, נשמעים לכל ישראל, והם שני עניינים שמשלימים אמיתת האדם. האחד, להתקרב אליו בתכלית הקירבה, כפי יכולת כל איש ואיש ממנו. והשני, להתרחק ממנו (מע"ז) בתכלית הרוחק. ונאמר בשניהם, "אנכי יי אלהיך", והיה בשמיעת האזנים. על כן ביקש אהרן מן העם, "נזמי הזהב אשר באזניהם" (שמות לב' ג'), על זה עשה להם אלהי זהב ועגל מסכה נרמז באומרם ז"ל, שהשם אמר למשה הם השמיטו אחד מן טטרמולין (ארבע חיות המרכבה) שלי ועשאוהו אלוה. ונאמר ברמז זה, "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תהלים קו' כ'). בתבנית שור, ולא בשור ממש. גם "כבודם", תיקון סופרים הוא, "את כבודי", היה לו לומר. "עד כאן"

היום יהיו לי כמה הערות בדרכי הלימוד. למי שמונח הספר לפניו יכול לראות שהעמודים מחולקים לפסקאות, ולרוב אינם גדולות. פיסוק הספרים נעשה לרוב על ידי העורך, כשמדובר בספר שהשאיר המחבר בכתב יד. רוב כתבי היד ובפרט העתיקים נכתבו ברצף של עמודים רבים עד שלפעמים כל הספר בא ברצף אחד. ועקב ירידת הדורות וסתימת המוחות אין בכוחנו לקרוא כך. על כן העורכים חילקו את הספר לפסקות, מה שנותן לנו אפשרות לעשות אתנחתאות בין פסקה לפסקה. וכשיודע הקורא את הכלל זה צריך לקשור פסקה לפסקה, כי לפעמים טעה העורך וקטע רצף באמצע בנקודה שלא היה צריך להפריד.

את הכלל הזה אנו רואים כבר בא אתנו ממתן תורה, כפי שמביא הרב בציטוט למעלה, שאומר, ומפני היות שתי הדברות הראשונות שהם אנכי, ולא יהיה לך, נשמעים לכל ישראל. הכוונה נשמעים לכל ישראל - שכל ישראל התנבאו במעמד הר סיני, והקולות יצאו מפיהם ונשמעו לאוזניהם. וכפי שמביא המדרש "אנכי ולא יהיה לך בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האזן יכולה לשמוע" (ילקוט שמעוני ירמיהו - פרק ב - רמז רסו). ולא יכלו עוד העם לעמוד בגודל המחזה כפי שמביא המדרש "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. דברים שראו עיניך איך היה הדבור מדבר עמך. דבר אחר פן תשכח את הדברים שני דבורים שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא. רבי יהושע בן לוי אמר טעמין דרבנין (הטעם של החכמים לומר את מה שאמרו, שכן-) אחר כל הדברות כתיב "דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה [וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת]". (מדרש רבה שיר השירים פרשה א פסקה יג). ביקשו ממשה שידבר הוא אתם כיון שהשם יתברך מדבר מבלי לשים רווח, ואין הפסקות ולא נשאר בידם אויר לנשום בין דבור לדיבור.

ונחזור לדברי הרב "אנכי ולא יהיה לך". שאלו שתי הדיברות הם עיקר ההדבקות שרומז הרב שאפשר להגיע. שאפשר לשמוע באוזניים, ואז ב"אנכי" נדבקים, וב"לא יהיה לך" מתרחקים. ולמד אהרן בדין שאוזניים ששמעו "אנכי ולא יהיה לך" רוצים להדבק ב"לא יהיה לך". יתלשו אוזניים אלו! לכם ביקש מהם לתלוש עגילים מן האוזניים במהירות רבה. משה הולך להוריד להם תורה בדין, ואהרן פועל בדין. אך השם יתברך כבר ידע מששת ימי בראשית, שרצה להעמיד את העולם בדין וראה שלא יתקיים ושיתף מידת הרחמים. ולמד משה מהשם שהיה בונה עולמות ומחריבן. ואז משה ניפץ את לוחות הדין על מנת לחזור ולהביא את לוחות הרחמים.

והעם רצו מנהיג לעצמם, כי הראה להם השטן את דמותו של משה מת כי בושש משה לרדת. וארבע חיות המרכבה פניהם דמות אדם. האחד אדם בדמות אדם, השני אדם בדמות שור, השלישי אדם בדמות נשר, והרביעי אדם בדמות אריה. שכל דמות היא המלך בעולמו. ורצו העם להחליף את האדם בדמות אדם, ואז קיבלו את השני לו, הוא דמות שור מלך הבהמות. כמו שאומר דוד המלך בתהילים "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תהלים קו' כ'). ומבאר הרב על המקום שהקדוש ברוך הוא אומר "וימירו את כבודי" אך הנביאים תיקנו וכתבו כבודם (יש 18 תיקונים כאלה בתנ"ך) והוא כלל נוסף שבאנו ללמוד היום. אסור בתכלית האיסור! למי שבא לערוך ספר להוסיף או לשנות אות אחת מן הכתוב. אלא באם חושב ומרגיש במשהו רשאי להעיר אפילו בגוף הספר, אך ידאג לסמן שאלו דבריו בסוגריים וכו'. ואפילו הנביאים ששינו אות בגוף הספר דאגו לציין זאת. ולפעמים מפאת הסוד לא רואה זאת הקורא בעיניו. אך כשיודעים כלל זה ומגיעים למקום תמוה, עם החקירה והבירור יגלו לקורא את האמת.

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה