ראשית, כפי ששמתם לב הבאתי אלינו לכאן את הספר "שערי צדק וסולם העליה". וכמובן שצריך לתת תשואות חן חן לאבי סולומון ידידי, שטרח לעשות את העברה.
שנית, היום אנו מתעכבים בשורה אחת מתוך הציטוט אתמול.
"גן נעול" - והיודע סוד למה לוחות אבן יתכן שידע סוד המכתב. "עד כאן"
גילו לנו חכמינו שהלוחות נלקחו מכסא הכבוד.
שואל רבי אליעזר במסכת עירובין "מאי דכתיב (מה רוצה ללמד אותנו התורה בכתוב) לוחות אבן? (ועונה) אם משים אדם לחייו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אינו מתקיים בידו". ביאור: לחייו- הכוונה ללחיים שבפנים שנאות וזזות בזמן הלימוד, כשמוציא המילים מפיו. ובלשון מליצית מסביר רבי אליעזר שאם יהיה רגיל בלימודו ויחזור עליו שוב ושוב אז לחייו לא יתעייפו מן הדבור, שיהיו מחוזקים כאבן, ואז יוכל לשנן לימודו שוב ושוב, אז תלמודו יתקיים בידו.
דרשה נוספת שנקשור לעניינו היא: אומר רבי יוחנן, "כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה לומד תורה ומשכחה עד שנתנה לו במתנה".
ומהי המתנה קיבל משה? לוחות אבן!
וכאן אני חוזר לאמרת רבי עקיבא שאמר לחבריו, "כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שדובר שקריו לא יכון לנגד השם".
ומה היה מעשיהם של רבי עקיבא וחבריו? הם עסקו בעליה הרוחנית במעלה ההיכלות בדרכם עד לכסא הכבוד. מה היה רצונם? מה הייתה משימתם? מה מנסה הרב אבולעפיה ללמד אותנו? מה רוצה התורה מאיתנו?
"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם"
ואיך מגיעים לאהבה זו על ידי הדבקות שאפילו אהבת האיש לאשה באה בדרך הזאת:
"עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד"
וכן בשם יתברך:
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם"
"כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ".
מלמד רבי עקיבא את חבריו את דרך ההידבקות. כשתגיעו לכסא הכבוד - והדרך לשם היא כעין הצלילה במצולות ים עד ההגעה אל הכסא, שהוא עצם הבורא, אבן שיש טהור. כמו אבן השיש הטהור שקוף המראה -אך השכל לא יקבל את הדבר אומר להם רבי עקיבא! שהרי האבן הוא דבר אטום. אם ניקח אבן שיש טהור ונשבור אותו לחלקים, ולאחר ננסה לאחד אותו שוב כל חלק שנחבר לרעהו נקבל חיבור אטום שיסתיר השקיפות. עד, שאם נרסק האבן לחלקיקים ונחברה שוב נקבל אטימות מוחלטת. והשכל שואל איך חוברו כל החלקיקים האלו מלכתחילה ונשארו בשקיפותם?
העין רואה את השקיפות, הלב מקבל את המראה, אך השכל ממאן לקבל את הידיעה, זה נוגד את חכמתו. וכשאדם רואה דבר מה, וחש בליבו את האמת, אך שכלו מסיתו, זה דובר שקרים. שפיו וליבו אינם שווים.
וזה מה שאומר להם רבי עקיבא כשאתם מגיעים לכסא הכבוד דהיינו אוחזים במדרגת הנבואה דבקים בשם יתברך כפי שדבק בו משה ארבעים יום וארבעים לילה אל תאמרו אל תגידו שאתם דבוקים בתורה המשולה למים והמים הם החסדים אך אם תגידו שאתם דבקים בתורה ולא בעצם השם תהיו שקרנים ותקבלו תורה מצד הדין.
ולסיום נבאר, ומדוע חוזר רבי עקיבא על מילת מים מים פעמיים? כי הדבקות בשם היא כפי מעלת השם. שמלוא כל הארץ כבוד. ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, מבית ומחוץ. שהדבק בשם חש זאת בחיצוניותו ופנימיותו. אבני שיש טהור מחוצה לו ובפנים לו. ועל כן אל תגידו מים מים...
שלום. אפשר להוריד סלם עליה ושערי צדק ממך?
השבמחקmrmelamed@gmail.com
תודה