יום שלישי, 24 במאי 2011

גן נעול שיעור 1

השיעור מתוך "גן נעול" עובר לכאן כיון שדף הפייסבוק אינו ניתן לתימרון בסוגי הפונטים ובכלל בעניין עריכה ובהמשך הביא את המאמר הראשון שפורסם בדף הקבוצה ולאחר את השיעור השני.

אתחיל בע"ה ללמוד את הספר גן נעול (יט אייר תשע"א)

בכל פעם שהביא מן הספר התחיל במילים "ספר גן נעול" ואסיים "עד כאן".

"ספר גן נעול"-

"חכמות בחוץ תרנה ברחבות תתן קולה" (משלי א' כ'):

ביאור ספר היצירה:

"בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר עד מתי פתים תאהבו פתי ולחלוי"ד (ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת) תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם" (משלי א' כא'):

"אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה... עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאֻשר" (משלי ג'):

המשכיל בתורת ה', בעיינו בה לשמה, היא בעצמה מדברת לו פה אל פה, כאשר ידבר איש אל רעהו. ורואה אותה עין בעין, ומדבר אתה פנים אל פנים: "עד כאן"

בציטוט הראשון כתוב "ולחלויד" כך נמצא בכתב היד ואני כתב בסוגרים את ראשי התיבות שהצירוף "ולחלויד" הם ראשי תיבות של ו'לצים ל'צון ח'מדו ל'הם ו'כסילים י'שנאו ד'עת. ונשאלת השאלה מדוע הרב כתב את ראשי התיבות מצאתי רמז שהצירוף ולחלויד בגימטריא הינו 94 והמילה הקודמת לה היא פתי שמספרה 490 כך קושר הרב בין שני המילים אך כמובן לא ירדתי לסוף דעתו.

סוף הציטוט הראשון נגמר במילים "דברי אתכם" והוא מודגש בכתב היד כיון שהגימטריא שלו 677 מכוון ממש לגימטריא "אברהם בן שמואל" שדרכו של הרב להביא את שמו ברמז או בגלוי בספריו.

בציטוט השני מסתיים במילה מאֻשר = 541 = ישראל = שכל הפועל = רואה ואינו נראה = המִצְוֹת. שרוצה לומר שאין אומה שמחזיקה בתורה ובמצוות כמונו וכמו שנראה בהמשך שהנתיב הגבוה ביותר להשיג את התורה הוא דרך השכל הפועל הרואה ואינו נראה. וכל זה אומר הרב מיד לאחר הציטוט.

עוד רמז בפסוקים הראשון מתחיל ב-ראש השני מתחיל י-ראש ומסתיים מ-ראש.

"ספר גן נעול"- ומפני היות הדם בתוך הלב נקרא בשם הנפש, נאמר בבראשית רבה, חמשה שמות נקראו לה. נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. והמכיר נפשו יתחייב מהכרתו שכבר הכיר כל גופו, והמשיג את קונו יתחייב מהשגתו שכבר השיג כל הבריות. ומפני היות התורה אמצעית בין האדם ובין בוראו נתנה לו תורה, ותלמוד תורה קודם למצוה. מפני שתלמוד מביא לידי מעשה, ואין מעשה מביא לידי תלמוד. ואעפ"כ לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ומי שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת: "עד כאן"

נבוא לבאר מתוך המדרש, ראשית נביא מהמדרש אך לא מבראשית רבא אלה מדברים רבה שגם שם נשנה הדבר בקיצור וזה לשונו:

(דברים רבה פרשה ב' פסקה ל"ו)- "אמר רבי סימון חמשה שמות נקראו לנפש ואלו הן רוח נפש נשמה חיה יחידה"

ובבראשית רבה, (בראשית רבה פרשה יד פסקה ט)- "חמשה שמות נקראו לה: נפש רוח נשמה יחידה חיה. נפש- זה הדם שנאמר (דברים יב) כי הדם הוא הנפש. רוח- שהיא עולה ויורדת שנאמר (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה. נשמה- זו האופיה (זה האופי של האדם) דברייתא אמרין האופיתא טבא (כמו שאומרים הבריות על אדם בעל נפש טובה "האופי שלו טוב"). חיה- שכל האברים מתים והיא חיה בגוף. יחידה- שכל האברים מִשְנַיִם שְנַיִם והיא יחידה בגוף הדא הוא דכתיב (איוב לד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף." "עד כאן"

אנו רואים שמדרש דברים רבה קורא לכללות החלקים נפש. שהרי אומר "חמשה שמות נקראו לנפש". ואילו במדרש בראשית לא ברור. שהרי אומר "חמשה שמות נקראו לה". והשאלה מי היא "לה"? נראה לי שהכוונה על הנשמה, שכמה מילים קודם אומר "וזרק בו את הנשמה". וכן אנו מוצאים שחכמינו המאוחרים יותר קוראים לכללות החמשה חלקים פעם נפש ופעם נשמה.

ונחזור לדברי הרב שאומר "ומפני היות הדם בתוך הלב נקרא בשם נפש"... ואנו רואים שהתורה קוראת לדם נפש "הדם הוא הנפש" ולומד הרב כפי שישנם עוד מפרשים שהולכים בכיוון, להגיד שאין התורה מתכוונת בפשטות שהדם הוא הנפש, אלא על הדם של הלב הוא הנפש, שהוא בא לסמל את חיות האדם, והוא הנפש. וכפי שאני מבין החיות של הדם הוא הכח המניע הנקרא נפש. ועל כן מי שמכיר את הכח שבגופו ודאי ממנו יכיר את כל גופו, ומה שמניע את כללות הבריות, דהיינו כללות הכוחות, הוא השם יתברך. ומי שמשיג אותו משיג את כל הבריות. ומסביר הרב איך משיגים את הבורא שהרי ישירות אי אפשר להשיג אותו, וכן אי אפשר להשיג את הרוח, וכל שכן את נשמת האדם. אלא רק באמצעות הנפש שהיא כאמצעית בין הגוף לנשמה. כך גם היחס בינינו לבורא. שהתורה היא האמצעית בינינו ועל מנת שנוכל להשיג את הבורא, נתנה לנו תורה. וממנה אנו מוציאים את המצוות, שבאמצעותם נוכל להשיג את השם יתברך. וממילא הלימוד קודם למצוות. כי מתוך הלימוד אפשר לבוא לידי מעשה ולהיפך לא! שאין המעשה יביא ללימוד. אך מאידך יש לנו מימרא, לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכמו שאמרנו קודם מתוך הלימוד נגיע למעשה. ונשאלת כאן שאלה מעניינת. אם כך, אפילו שמתוך המעשה לא נגיע ללימוד והרי המעשה הוא העיקר, אז למה צריך את הלימוד אם הגענו למעשה? ועוד מתחזקת הקושיה כמו שמנסה לעורר הרב בסוף הפיסקה, שמי שמעשיו מרובים הרי חכמתו מתקיימת, וכל זה מוביל אותנו לשאלה הבא "אם כן מהו מעשה"? ועל כך בשיעור הבא.

2 comments:

  1. תודה, תזכה למצוות.

    השבמחק
  2. שאלה, האם גל נעול מעין חתום יש בו לרמוז על ל"ג בעומר? האם גל נעול יש בו גם לרמוז על חכמה סתומה? הרי גל אינו יכול להיות נעול אך מעין יכול להיות חתום? כמו התורה כמו האורות אשר נחתמו ונחקקו, כלמר נהיו תחומים בלבנו ובמוחנו, האם ג"ל נעול יש בו כדי לציין את ל"ג בעומר יום שבו נגלו סודות עליונים ביום פיטרתו של רבי שמעון בר יוחאי, ובעצם נחתם המעין ננעל הגל?

    השבמחק

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה