נֵר יְהֹוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן

שלום לידידי ניב.

אני משיב לך על תגובתך ולא במחלקת התגובות אלא בפוסט (פוסט=מאמר), כיון שאת התגובות כמעט ולא קוראים והרי רצונך (וכן רצוני) שגם האחרים יראו את תגובתי.

ראשית הציג כאן את שאלתך:

היי אמנון.

חצי ראשון של המאמר קשה,
עד הפסקה המתחילה ב-"יש לאל ידו" לפני "ותבין בזה סוד הכרת".

מה מתכוון הרב בביטוי "אדם דנשמות" ?
זה הענין המהותי שלא מובן.
-----------------------------------

ענין מהותי נוסף שצריך לבררו הוא -
אמר הרב אבי"ע (אצילות, בריאה, יצירה, עשיה) הן שורשי נרנ"ח (נפש, רוח, נשמה, חיה=נשמה לנשמה=נל"נ) בסדר.

אבל למה שא"ק יהיה יחידה?
הרי בא"ק יש כמה התפרטויות של עולמות (כל חוש עולם בפני עצמו, הנהגה בסוד מאציל ונאצל).
הרי שאם נדון את א"ק ביחידה (ביחס לאבי"ע!)
בהכרח שב'יחידה' הזו יתגלו לנו לעתיד לבוא כמה וכמה מדרגות.
ונראה שכך כנ"ל, יש להבין את דברי הרב.
(א"ק יחידה עם התפרטויות שונות ביחס לאבי"ע בלבד)

שהרי בי"ע יוצאים מאצילות בצורה שונה מרשר"ד מפניו של א"ק [נסו להתבונן בזה רגע]. על כן יחסיהם בהכרח שונים.


ותמצא כך גם בדברי המרח"ו ז"ל שאמר שאורות הפה בסוד נפש, האף בסוד רוח וכו'.
ואם כך איך תאמר אבי"ע נרנ"ח ?! שהרי אינם כערך הרשר"ד (ראייה, שמיעה, ריח, דיבור - 4 החושים. עינים, אזן, חוטם=אף, פה)...


ניב.

וזוהי תגובתי,

לשאלתך הראשונה בענין אדם דנשמות הכוונה שמחצב הנשמות נקרא אדם דנשמות והנה בתוך ספר הברית - חלק ב מאמר א נפשות הישראלי - פרק יב:

הקדמה ה' דע שבכל עולם מהעולמות הנזכרים יש בו י' ספירות הנקרא אדם דספירות אשר בתוכו מלובש המאציל שאינו נכנס בשום חשבון ולא ירמוז אליו לא שם ולא אות ולא קוץ ולו דומיה תהלה, ועל האדם דספירות מלבוש סוד אדם אחד והוא מחצב הנשמות, ועל האדם דנשמות מלבוש סוד אדם אחד שאינו מאיר כאדם דנשמות והוא מחצב המלאכים, ועל אדם דמחצב המלאכים הזה מלבוש סוד אדם אחד מאור מועט ודינים והוא מחצב הקליפות, וכל אדם מאלה הוא בסוד רמ"ח בחינות ושס"ה בחינות סוד אדם ממש, ובין כל אדם ואדם מאלה יש בחינת לבוש שהוא פרגוד מפסיק, וזה סוד נעלם שיש בענין החשמל שהוא בגימטריא מלבוש והוא בחינת כלי להאור שבפנים, כן הוא ביצירה ובבריאה ובכל עולם, מלבד בעשיה יש בו זאת תורת האדם הנזכר שני פעמים, אחד בבחינת השמים שלו ואחד בבחינת הארץ שלו הוא הד' יסודות ארמ"ע הגשמיים שלו כי כל שאר העולמות בחינת השמים והארץ שלהם אינם ב' בחינות נפרדות רק הרקיעים דשם הם בחינת השמים והם גם כן בחינת הארץ דאותו עולם לא כן העשיה על שהוא האחרון מכלם והד' יסודות שבו הם חומר וגוף לכל העולמות כלם ע"כ הוא נחשב לבחינה בפני עצמו והרקיעים ממנו לבחינה בפני עצמו:

שאלתך השנייה אינה מובנת ראשית כיון שאני וכן חלק מהקוראים אנשים פשוטים דבר אלינו בפשיטות ללא ראשי תיבות ובמילים ברורות ופשוטות (התפרטויות ?) .

שנית הסלט של מושגים שהבאת קשה עלי עיכולו.

ואינני מבין אם אתה מקשה עלי שלא דייקתי מדברי ספר הברית, או שאתה מקשה על מחבר ספר הברית.

באם עלי אתה מקשה הנה דברי המחבר בעצמו:

ספר הברית - חלק ב מאמר ח איכות הנבואה וענין הכרת - פרק ה:

הבו לכם אנשים חכמים לב מבין ואוזן שומעת באיכות הנבואה והרוה"ק אשר להמקובלים בסוד ישרים באמת נאמרים ומפה לאוזן נמסרים, ואני טרם אחלה לדבר באיכות הנבואה אעירה את ידידי ואומר לך, זכור את אשר הקדמנו למעלה (בפרק י"ב מ' א' ח"ז) שנשמת האדם הנחלק לנפש רוח נשמה חיה יחידה יש לו שורש בכל אדם דנשמות שבכל העולמות שהן הן המזלות שיש לו להישראלי, ויש מזל לישראל בכל עולם כי שורש נפשו העליונה אשר באדם דנשמות דשמים דעשיה היא מזל הנפש, ושורש רוחו שבאדם דנשמות דיצירה היא מזל הרוח, ושורש נשמתו שבאדם דנשמות דבריאה הוא מזל הנשמה, ושורש חיה שבאדם דנשמות דאצילות הוא מזל חיה וכן דא"ק מזל יחידה, עורה לקראתו והתבוננת על מקומו כי שם בארנו זה באר היטב:

וכן במקומות הרבה יש התאמה לכאן ולפעמים יש שינוי כשמחברים את שורשי חלקי הנפש לעולמות ולפעמים לפרצופים ולפעמים לספירות.

כך שאם ראית שאומרים ששורש היחידה בא מפרצוף אריך אנפין זהו אותו הדיבור כיון שפרצוף אריך אנפין מקומו בעולם א"ק.

ספר "הברית השלם" נכתב על ידי רבי פנחס אליהו מוילנא (לא הגאון מוילנא) בשנת תקנ"ז (1797 למיניינם)

וכל כולו נכתב כהרחבה לספר "שערי קדושה" כפי שמציין המחבר ואלו דבריו:

הדבר אשר העירני לחבר זה החיבור והסיבה אשר סבבה את כל דברי ספר הברית הזה היה, כי ראה ראיתי ספר קטן הכמות ורב האיכות לקדוש ה' מכובד המקובל האלהי הרב ר' חיים וויטאל זלה"ה תלמיד האיש אשר יבחר בו ה' הוא הקדוש האר"י לוריא ז"ל הנקרא "שערי קדושה", אשר בו מורה דרך ישר לעם הקודש עד שכל אדם מישראל יכול שיעלה ויבא ויגיע למדרגת רוח הקודש אפילו בזמן הזה ובחוצה לארץ, כי זה יכתוב ידו (בחלק ג' שער ו' בו), שאחר חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה לגמרי ונשתייר רוח הקדש, עכ"ל. וזאת אשר דבר (בשער ז' בו), אל יתייאש האדם, כי הנה בפסוק ודבורה אשה נביאה (שופטים ד'), תנא דבי אליהו מעיד אני על שמים וארץ בין איש בין אשה בין כותי בין ישראל בין עבד בין שפחה הכל לפי מעשיו רוח הקודש שורה עליו. והנה באזנינו שמענו ובעינינו ראינו יחידי סגולה השיגו למדרגת רוח הקודש בזמננו זה והיו מגידים עתידות, ומהם בעלי חכמה לא נתגלית בדורות שקדמו אלינו, עכ"ל:

נשמח :-) לתגובה ואפילו נשמח :-) לתגובות נוספות כך לומדים ומחכימים.

משנכנס אב ממעטין בשמחה )-: