יום חמישי, 3 ביוני 2010

סוד תתקע"ד דורות

במאמר הקודם נשאלתי מזה תתקע"ד והשבתי בקצרה והבטחתי לשוב ולבאר וזה ימים רבים אני מנסה להעלות את הנושא על הכתב ולא עלה בידי. בסופו של עניין החלטתי להביא את הסוד מן בכתובים וקצת לבאר ואולי עוד יתעוררו שאלות ונבאר. (מה שמובא בהמשך בסוגרים אלו דברי)


סוד תתקע"ד דורות - מתוך ספר שושן סודות.

יש לך לדעת שבסוד זה רבו דעות חכמי האמת ואי אפשר להגיע אל התכלית הסוד בזה אלא לכנוס בראשונה להביא המאמר ההוא מן התלמוד ואחר כך להקדים הקדמות אשר יתבאר מהם הסוד הזה. בחגיגה, נהר דינור נגיד ונפיק מן קדמוהי (נהר של אש נובע ויוצא מלפניו), מהיכן שקיל ואזיל (שואל, מהיכן יוצא והולך?) מזיעתן של חיות. להיכן שפיך (להיכן הוא נשפך?), אמא ר' אמי בר אבא אמר מר זוטרא אמר רב על ראש של רשעים יחולו (הכוונה על הרשעים בגיהנם) ורבינא בר יעקב אמר על אשר קומטו בלא עת. תנא (משננן) ר' שמעון החסיד אומר אלו תתקע"ד דורות שקמטו עצמן להבראות קודם שנברא העולם ושתלן הקב"ה בכל דור ודור בכאן נצטרך להקדמות רבות לבאר הסוד הזה.

הקדמה א'. הוא מה שאמר הכתוב דבר צוה לאלף דור, ירצה אומר שהם כל ימות עולם ז' הקפים, כל הקף ז' אלפים שהם מ"ט אלפים עם היובל הכל נ' אלף שהם אלף דור שכל דור נ' שנים. והנה תתקע"ד דורות שהם חסרים כ"ו דורות לתשלום אלף דור, ואלו כ"ו דורות עברו קודם מתן תורה ונתקיימו בזכות הצדיקים שבדור ההוא ובחסד אל. ולזה רמז דוד המלך ע"ה ואמר כ"ו כי לעולם חסדו. ותתקע"ד יתלבנו ויצרפו בזכות התורה כל ימי עולם עד היובל הגדול:
(הסבר - התורה נתנה למשה שהוא דור כ"ו (26) מאדם הראשון. ויש תתקע"ד (974) דורות רשעים שמנע הקדוש ברוך הוא בריאתם קודם אדם הראשון, ובא הכתוב ואומר דבר צוה לאלף דור שהתורה היתה צריכה להתגלות לאחר אלף דור, וחישב הקדוש ברוך לצורך זה גם את התתקע"ד דורות ונתן את התורה למשה, שיחד הם 1000 דור. וכאן נכנס המחבר לחשבון קשה לאוזן מה שנקרא "שיטת השמיטות". שכל שמיטה אורכה 7000 שנה. שהרי שמיטה היא מחזור שבע שנים ויומו של הקדוש ברוך הוא הוא 1000 שנה לכן כל שמיטה 7000 שנה. וסופרים 7 פעמים 7000 שנה כנגד שבע ספירות הבנין, שהם הספירות מחסד ולמטה [חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות]. וכך עושה המחבר חשבון שכל דור 50 שנים, 1000 דור 50 אלף שנה, שבע שמיטות 49 אלף שנה והיובל היא שנת החמשים הרי 50 אלף שנה).
הקדמה ב'. והארץ היתה, מאי היתה שכבר היתה. מלמד שהיה בונה עולמות ומחריבן הכוונה במאמר זה לרמוז כי כשעלה במחשבה הטהורה להאציל י' ספירות ולבראות עליונים ותחתונים, ראשונה חשב לבראותה במדת החסד ולא היה יכול להתקיים הטעם שהיא רחמים גמורים. ואחר כך חשב לבראותו במדת הדין העזה ולא יוכל להתקיים כי הוא דין גמור. וזה בונה עולמות ומחריבן, כי כל אחד מז' ספירות נקרא עולם. והבנין והחורבן ההוא במחשבה הטהורה היה. ואז שתפן במדת התפארת והיא תורה שבכתב. והנה התבונן אם היה העולם נברא בחסד היה בכחו כל אלף דור. וכן אם היה העולם נברא בגבורה היה בכוחו אלף דור. עכשיו נברא בשיתוף, אם כן הדורות יתקיימו בחסד והם באים קודם מתן תורה ותתקע"ד דורות נשארו בנהר דינור מדת הדין הקשה משם נשפע ושם נשארו. וזה אמרו שקמטו עצמן להבראות קודם שנברא העולם וכו'.
(הסבר – כתוב בבראשית "והארץ היתה תהו ובהו" מזה שכתוב היתה לומד שכבר היתה ועכשיו נבראת. מתאים הענין המחבר למדרש שאומר שהיה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריבן. ואלו הבניות והחורבנות לא היו במעשה אלה רק במחשבה. שרצה הקדוש ברוך הוא לברוא העולם בחסד אך אם היה נברא כך לא היה גמול ועונש וכל המקלל לא היה תקנה לקלקלתו, וכן רצה לברואתו בדין גם כך לא היה יכול להתקיים שגם אז החוטא אין לא תיקון. וכך לאחר שבנה עולמות והחריבן נברא זה העולם בשיתוף החסד והדין. במדת התפארת שהיא בחינת התורה שבכתב. ורומז המחבר איך שיתף החסד בדין שמדת הדין הקשה היא הנהר דינור שבאה על הרשעים והחסד הוא התורה).

הקדמה ג'. ושתלן בכל דור ודור, רצונו לומר שתתקע"ד דורות אשר נשפעו ממדה העזה ראוים להיות עזי פנים כמוהו, והקב"ה שהוא תפארת ותורתו מכשירין בכל דור ודור בדרך גילגול להביאן לתכלית הטוב:

הקדמה ד'. נהר דינור האמור כאן היא האש הגדולה שנשפעו לצד שמאל העולם והיא הנקרא סערת ה' חימה וסער מתגורר על ראש רשעים יחול שהם כחות הטומאה.

הקדמה ה'. אם תזכה להבין פרשת המלכים ואלה המלכים אשר מלכו באדום ובפרט המלך האחרון תבין כל אלה הדברים אשר אמרנו. ומה שקראם עזי פנים כי מעזות יצאו ובעזות מצח יתגלגלו הנה חשוב ההקדמות אלה אחת אל אחת ואז תבין סוד המאמר אשר הביאנוהו מן התלמוד ודע זה כי ביותר מזה השיעור לא אוכל לגלות:
(הסבר – בפרשת וישלח כתוב:
(לא) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לב) וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה:
(לג) וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה:
(לד) וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי:
(לה) וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית:
(לו) וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה:
(לז) וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר:
(לח) וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר:
(לט) וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב:
לומדים המקובלים מאלו השמונה מלכים שהשבעה הראשונים כתוב בהם שמתו אלו הם העולמות שבנה הקדוש ברוך הוא והחריבן אלו הם השבע שספירות).

6 תגובות:

  1. האר"י ז"ל לא החזיק בתורת השמיטות
    ואם אתה מחזיק שגדולתו הייתה מגילויי רבי אברהם אבולפיה, אזי תדון שגם רא""א לא מחזיק בתורת השמיטות.

    ואגב תורת השמיטות גורסת שמיתת המלכין הקדמאין שונה ממה שאנו מחזיקים וקוראים שבירת הכלים.

    השבמחק
  2. שלום למגיב.
    ראשית תודה שאתה נותן דעתך למאמרי
    שנית שמחתי שתגובתך עניינית ונוקבת.
    ולתגובתי:
    נשאלתי לגבי תתדע"ד דורות שזהו מתוך מאמרם של חז"ל
    אך חז"ל לא מרחיבים בנושא ועל כן טרחתי להביא את ביאורו של מחבר הספר "שושן סודות" בענין סוד תתקע"ד דורות.
    בתוך מאמרי אינני נוקף עמדה אלה מביא את דבריו ומבארם במקצת.
    ידוע לי ההסתיגות בנושא.
    הציג כאןהתחלת מאמר של בעל "לשם שבו ואחלמה"
    ובאם אשאל להעמיק בעניין העמיק
    יש לי סברא משלי בנושא ואהיה מוכן לשתף אותך בה.
    אך במיטוטא ממך,
    כיון שזה בלוג ואני מעוניין שהקוראים יהיה אנשי ביתי דהיינו הזדהו בשמותם ולא אנונימים שזה משרה אווירה קרירה
    פנה בשמך
    ואז תתן לי את הכח להשיב כהלכה
    למען שמו באהבה
    והנה לך תחילת דבריו של בעל הלשם
    ספר לשם שבו ואחלמה - ספר הדע"ה חלק ב - דרוש ג ענף ז:
    "ודע כי כל מה שאמרנו כאן מענין סוף כל התיקונים שהוא עד אלף העשירי כי משם ולמעלה הוא בעולמות דא"ס כנז' הנה אין זה סתירה כלל לענין השמיטות הנמצא בדברי הראשונים ספר התמונה והקנה והרמב"ן והמערכת והרקאנטי והציוני ורבינו בחיי והרדב"ז וכן הרמ"ק ז"ל בפרדס בשער הנתיבות פ"ב ובשער פרטי השמות פ"ג האמין ג"כ בזה".
    להעניין הארי ואבולעפיה מחכה לך ואענה

    השבמחק
  3. שלום רב.
    אין לי מילים להשיב, נותרתי פעור פה.

    אני לא מכיר את דעותיו של הלשם בענין, אני לא יודע את דברי הרמב"ן בענין (האריז"ל אישר שידע קבלה נכונה) ואני לא קראתי את הפרדס לרמ"ק.

    למרות זאת, אני שמח בכל פעם שמצליחים למצוא את חוט השני ולחבר את התורה הקדושה בקו אחד, כשם שיתגלה בבוא משיח, אבל על הענין הזה אין לי מה להגיד... רק ללמוד עוד :) .

    מעניינת אותי תגובתך, אשמח אם תשיב.
    ניב.

    השבמחק
  4. שמי בנימין יוחנן נקר
    אני כותב כרגע ספר בנושא "תיאורית השמיטות".
    בע"ה ןב"נ אני אכניס את הספר בקרוב באתר שלי.
    'תיאורית השמיטות' היא תיאוריה בעייתית מאד ולא נכונה במובן שמדובר בה על 50,000 שנה. אני מכיר את הקטע הנ"ל מהספר "לשם שבו ואחלמה" ולמרות שבעל הלשם כותב כך הוא הולך בכל ספריו על פי קבלת האריז"ל. על פי קבלת האריז"ל העולם נברא ל-6,000 שנים. עולם התוהו שקדם לעולם התיקון וכן העולם הבא שיתחיל מהאלף השביעי הם מעבר לזמן המוכר לנו.
    בעל הלשם שבו ואחלמה כותב לגבי עולם התוהו:
    "... הרי לנו כי סוד אלו המלכים הנאמר [ב]סוף פרשת וישלח הם סוד הענין דבונה עולמות ומחריבן והוא מה שנאמר בכל אחד מהם וימלוך וימת... אמנם הנה פשוט הדבר כי לא היה כל זה ח"ו בבחינת שינוי רצון ממנו ית"ש. כי כל הענין דבונה עולמות ומחריבן הנה היו הם למציאות היסודות והשורשים הראשונים דכל הבריאה כולה. אך על ידי שהיו בבחינת דינין תקיפין הנה עי"ז היה כל בנין העולמות שנעשו מהם בדרך ריבוי ופירוד לאין חקר ותכלית. ויצא מהם אז כל השורשים הראשונים דכל המציאויות כולם אשר היה עתיד לצאת בכל משך זמן דהששת אלפים שנה דהעוה"ז פירי מפירי ותולדה מתולדה, הנה יצאו אז כולם בבת אחת וברגע אחת בכל מלך ומלך, וזהו ענין מלוכתם מה שנאמר בכ"א מהם, וימלוך, והוא על פעולתו ומלאכתו שפעל ועשה, והוציא את כל כוחו מהכוח אל הפועל ברגע אחת וזהו ענין מלוכתו...".
    וכן כותב הרה"ג מרדכי שריקי שליט"א:
    "בעולם התוהו לא היה קיים מושג ההדרגה בפועל, ואפשר לאמר שגם מושג הזמן לא היה קיים. שהרי לפי שיטת הרמח"ל (אדיר במרום ח"א עמ' קז) "למעלה אין זמן אלא הכל אורות, אבל להתקבל מן המקבלים צריך זמן" אמור מעתה שהכלים נחוצים להתהוות הזמן. ואולי פעולה זאת של הכלי נרמזת במשפט הנ"ל באדיר במרום:"שצריך מין אור אחד שבהתפשטו אינו מניח גילוי לשאר האורות". אבל דע עקא, שבשעה שמתחבר האור הפרטי והכלי בפעם הראשונה, אז נעשתה שבירת הכלים, והשבירה היא גורם הזמן."
    כלומר לפני תחילת עולם התיקון לא היה מושג של זמן כפי שאנו מכירים אותו וכן אחרי עולם התיקון אנו עוברים לעולם הנצח וגם שם מושג הזמן משתנה.
    וכן כותב הרמח"ל זיע"א באדיר במרום עמ' קצא:
    " אך אחר אלף השביעי אין עוד זמן כלל, כי אז הוא הנצחיות, ואע"פ שנזכר איזה פעמים אלף השמיני לאו דוקא, אלא ר"ל [רוצה לומר] מה שבא אחר האלף השביעי".
    גם הגר"א זיע"א הזכיר את סברת השמיטות בפירושו לתיקוני הזוהר (תיקון ל"ו) ובכל זאת אנו רואים שכל תורתו של הגר"א בנושא זה תואמת את דרכו של האריז"ל שפסל את סברת השמיטות.
    בקיצור הנושא מורכב ולכן העבודה על הספר לוקחת זמן רב אבל ברור לחלוטין שסברת שמיטות מטעה מאד מכיוון שאנו צועדים לקראת הגאולה השלימה והנצחית ע"י משיח צדקנו לקראת עולם הנצח שהוא עולם שכולו טוב וכולו ארוך וכל הדיבורים על 50,000 שנים מטעים מאד ולכן האריז"ל הרמח"ל רבי נחמן מברסלב ועוד צדיקים פסלו את סברת השמיטות. גם בעל הלשם שבו ואחלמה כותב בכל כתביו שהגאולה הזו היא גאולה נצחית ובקטע הנ"ל שהבאת לא מובנים דבריו כיצד הוא מפרש שאין סתירה בין הדברים. הרה"ג יצחק גינזבורג שליט"א הסביר לי דרך כיצד לפרש את סברת השמיטות שלא תסתור את דברי האריז"ל אבל זהו דרש ולא פשט הדברים.
    בברכה
    בנימין יוחנן נקר

    השבמחק
  5. הרב נפתלי הרץ מבכרך זי"ע מתלמידי תלמידיו של האריז"ל כותב בספרו "עמק המלך" בשער עולם התוהו עמ' 236-237 על "תורת השמיטות":
    "...דע בני שסוד גלגול נשמות הוא תלוי בידיעת סוד ז' מלכים אשר מלכו 'לפני מלוך מלך לבני ישראל', כי הרע קודם אל הטוב, ולכן מיתו ונשתברו, ואגבן מיתו תתקע"ד דורות אשר קמטו בלא עת וזמן שלהם. וכן כל המלכים והמלאכים וכל בריות עליונים ותחתונים כולם נחרבו ומיתו, ואצטניעו עד עת בא והגיע רצון מלך מלכי המלכים הקב"ה, להחיותם ולתקנם פעם שנית, בתיקון יותר נאות. כי כל הבריות הראשונים של הז' מלכים, שנבראו קודם שנברא העולם הזה שנקרא מלך הח', היו כולם 'רעים וחטאים לי-י מאוד', להיות שגברה עליהם הדינין והקליפות עד למאוד, ולא מצא הקב"ה מהם שום נחת רוח בעולם כלל ועיקר, על כן חזר והחריבן. וזהו שאמרו רז"ל: 'מלמד שבנה עולמות והחריבן ואמר דין לא אהניין לי', ועל העולם הזה שבנה פעם שניה אמר: "דין הניין לי מה- דלא הניין לי" [עיין זוהר השמטות רס"ב-ב'], ואף על פי שהרע קודם אל הטוב היינו במעשה לבד, ולא במחשבתו, וזהו סוד ישראל עלו במחשבה. והיינו שאמרו חז"ל בנשמותיהם של צדיקים נמלך כשברא את העולם, לכן אמר קודם 'דין אהניין לי' על העולם הזה, סוד המוח לבד, [וב]סוד הקליפה לבד, שבנאו פעם שנית.
    ועל כן נאמר במעשה בראשית, "וירא אלהים כי טוב' [בראשית א'-י"א] 'וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד' [שם א-ל"א], ללמדך, שמתחילה היה הקב"ה בונה עולמות ולא אהניין ליה, ולא היו טובים בעיניו, שנבראו בשם אלהים שהוא דין. וזהו שאמר הכתוב: "בראשית ברא אלהים... והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום" [שם א א'-ב'] הוא אותיות המות, הם הקליפות, ורוח אלהים מרחפת על פני המים, הוא 'הבלי דגרמי' שבתוך הכלים, שעתיד הקב"ה להחיותן בו. ועד "ויאמר אלהים יהי אור" הכל הוא מדבר מהעולם שהיה לפני זה העולם, והוא נקרא עולם התוהו, יען לא נמצא בו תועלת חזר והחריבן.
    ולקצת מקובלים נפל טעות, שכתבו שלפני העולם הזה היה עולם אחר, והיה סוד שמיטת החסד, ועתה זה העולם השני הוא שמיטת הפחד, וכן יחדש האל יתעלה עולמות עד שיכלו שבע שמיטות. והם טעו מחמת ששמעו מרבם שהיה עולם אחר קודם לזה העולם, ולא חששו לשאול לרבם מה היה טבעו של אותו עולם, למה החריבו וחזר ובנאו פעם שנית, אלא תכף אמרו מדעתם שהקב"ה יחדש שבע פעמים עולמות, והעולם שעבר היה סוד שמיטת החסד, וכעת אנו עומדים בזה העולם שהוא סוד שמיטת הפחד. ולא כן דברי מורנו ורבנו האר"י זלה"ה, שאמר שמתחילה בנה הקב"ה עולם אחד ומלכו בו שבעה מלכים שהם: הדעת, חג"ת, והנצח וההוד ביחד, שהם תרי פלגא דגופא, והיסוד והמלכות, בלע רומז לדעת, יובב רומז לחסד, חשם רומז לגבורה, הדד רומז לתפארת, שלמה רומז לנצח והוד... שאול מרחובות הנהר הוא יסוד... ומלך בעל חנן רומז למלכות...".

    השבמחק
  6. המשך התגובה הקודמת:
    דע, כי כאשר האציל המאציל העליון, את העשר ספירות דאצילות, הנה בתחילה האציל את השלש הראשונות, אשר כבר ידעת, כי אז הוא סוד שבת העליון. אבל כאשר האצילם, לא היו בתיקון גמור לפי הצורך, ולכן לא עלה בחשבון ומספר יום השבת הזה הנזכר. ואח"כ בשבוע השנית, שהם שבעה ימים אחרים, האציל שבעה מלכים, הנרמזים בפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. וביום השבת שבסוף השבוע הזאת, נאצל המלך השמיני, הנקרא הדר ושם אשתו מהיטבאל כו'. ולסיבת אשר שלשה הראשונות לא היו מתוקנות, לכן אלו השבעה מלכים לא יכלו לסבול אור המאציל, ולכן היו כולם בחינת דינין, ומתו ונתבטלו. האמנם כשיצא המלך השמיני הנקרא הדר, יצא יותר מתוקן מכולם, כמבואר אצלנו, והמלך הזה הוא בסוד היסוד, הנקרא הדר, כמבואר בלשון האדרא בדף קמ"ב ע"א, ובג"ד בכולהו כתרים כו'. ואתבסמו תיקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד, הה"ד ואלה המלכים כו'. ויציאת המלך הזה, היה ביום שבת השני. ואח"כ נתקנו השלש הראשונות הנז"ל, כנזכר באדרא. ואז יצאו בשבוע השלישית, שבעה ספירות תחתונות, אשר הם נקראים אצלנו, בשם: חסד, גבורה, ת"ת כו', עד ספירת המלכות. ואז ביום שבת השלישי, יצתה המלכות. ונמצא כי המלך השמיני, שהוא נקרא הדר העליון, והוא ממש יסוד, נאצל בשבת שניה, והוא קדם אל החסד, אשר נקרא עתה אצלנו בשם ספירת החסד. ואח"כ ביום שבת השלישית, נאצלה המלכות. וכבר אמרנו לעיל, כי השבת העליון מכולם, אשר בו נאצלו שלשה הראשונות בלי תיקון, לא עלה בחשבון. ונמצאו שתי שבתות: אחת, שבו נאצל הדר העליון. ואחד שבו נאצלה מלכות, האחרונה משבעה ספירות, שנאצלו אחר הדר העליון, ואלו הם סוד שתי שבתות, הנז"ל בפסוק את שבתותי תשמורו. ובפסוק, ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת. ובזה תבין טעות המקובלים הנזכר כי הם קבלו מרבותם הקדמונים ז"ל, כי השבעה ספירות האלו, שאנו קוראים אותם: חסד וגבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. אשר הם סוד שבעה אלפי שני דהוי עלמא, הנה הם נאצלו אחר השבעה מלכים הראשונים, הנקראים מלכי אדום, ומזה טעו לומר, דאם כן נמצא, כי גם בז' מלכים הראשונים הנקראים מלכי אדום היה בהם המשך שבעת אלפים שנה אחרים, כמו שהיו באלו השבעה ספירות האחרות. ונמצא כי כבר אנו עתה בשמיטה שניה, ומזה הוסיפו עוד לטעות ולומר, שכיון שיש שתי שמיטות, אם כך יתגלגל העולם עד תשלום שבע השמיטות, ואין הדבר כן. אמנם השבעה מלכים דאדום, לא נמשכו רק יום שבת אחד בלבד, ותכף בשבוע השנית, נאצלו שבעה ספירות האחרות, כנזכר, שהיו מתוקנות. וכנגד אלו השבעה ספירות, ימשך העולם שבעה אלפים שנה, ואין עוד. כי השבעה מלכים ראשונים, אין כנגדם בחינת עולם בפני עצמו, כי לא היו מתוקנים. והראיה לזה, כי הנה הם עצמם חזרו אח"כ ונתקנו, ע"י אלו השבעה ספירות אחרות ונתבסמו, כמ"ש בדף קל"ב ע"ב, וז"ל, וכד אתא האי דיוקנא, אתגלפו כולהו, ואתחזרו לקיומא אחרא, מנהון אתבסמו כו'. ונמצא כי לבחינת שתי שבתות הנזכר, שבהם נאצלו הדר ומלכות כנזכר, טעו המקובלים לכנותם ולקרותם בשם שתי שמיטות, ולא כן הוא, ודי בזה".

    את דברי הרמח"ל ורבי נחמן מברסלב זכר צדיקים וקדושים לברכה, בנושא זה, אביא בלי נדר בתגובה הבאה.

    השבמחק

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה