אביב הגיע פסח בא

זמן רב לא כתבתי, הבנתי שיש בעיה בשידור. או שאני לא קליט או שהשידור לא נקלט. וחשבתי שאולי ריבוי החומר גרם לשבירת הכלים.
כעת לאחר חודש אנסה שוב לשדר. אנא! קראו בעיון! מפאת אהבת הקיצור לפעמים הרעיון נבלע בין השיטין. יש כאן מסר נפלא על תורתנו הקדושה. לא ניקדתי את המילים בארמית כי חשוב רק אותה המילה שאני מצביע אליה.
ישנם כמה הערות שהעירו לי בעבר על מאמרים וחלקם לא נתתי תשובה כי רוב הערות לא היו שאלות, אך אם עדיין יש מי שהעיר ולא קיבל מענה אנא שובו להעיר.

וכעת ננסה לברר מהי תורה שבכתב, ומהי תורה שבעל פה. האם יש דעה שאני חייב לקבל? ואם יש דעה שאני יכול לחלוק?

תורה מלשון הוראה הביא כמה פסוקים המדברים מלשון הוראה:

(בראשית מ"ו כ"ח) "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גּשֶׁן": אומר רש"י: להורות לפניו - כתרגומו לפנות לו מקום ולהורות האיך יתיישב בה.
(ויקרא י"ד נ"ז) "לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת". אומר תרגום אונקלוס: לאלפא ביומא מסאבא וביומא דכיא דא אוריתא דסגירותא: המילה שמתיחסת ל"להורות" היא "לאלפא" מלשון אילוף לימוד.
(בראשית ט"ז ד') "וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ": תרגום אונקלוס" ועל לות הגר ועדיאת וחזת ארי עדיאת וקלת רבנתה בעינהה: "עדיאת" לשון עיבור וגם לשון לידה.
(שמות ל"ה ל"ד) "וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן": בעל הטורים אומר - ולהורות - ב' (כוונתו שישנו בשני מקומות. הכא (כאן). ואידך (בעוד מקום) ולהורות את בני ישראל (ויקרא י, יא). שהיה בצלאל יודע להורות לבני ישראל בכל מיני חכמה:

הראשון שתפס מעצמו את הרעיון של התורה הוא אברהם אבינו. שגילה שיש כח עליון בורא אשר ברא את כל הבריאה. וכפי תהליך הבריאה ותהליך ההתרבות כן התהליך הרוחני השכלי עובד על אותו העיקרון. קניית הידע היא כפי קנית הילודה. כמו שאומרת חוה "קניתי איש את יהו"ה" בעת לידת קין. אותו הבורא יש בידו תורה שכל מה שאנו רואים סביבנו בא משם, כל החכמה באה משם, כל האמונה באה משם. ועיקרון פעולתה הוא דרך עיבור ולידה. צריך להכין את הקרקע לזריעה והוא יתברך יזרע בנו הזרע כפי שאין שום בריאה ושום שכל שלא בא אלא מזרעו.

חז"ל רומזים לנו את העניין באברהם שהיו כליותיו יועצות לו. והרי הכליות הם כלי ההולדה המביאות את הזרע. הכין אברהם את השדה לזריעה, כפי שנרמז בתורה (בראשית כ"ג י"ז) "וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב":
וכך הלכו אחריו בניו ובני בניו וגדלו בחכמה עד שקיימו כל התורה כולה עד לפרטייה הקטנים. ומה שעדין לא היו שלמים בו הוא דרך האמונה. ועל כן גזר עליהם הבורא לרדת למצרים, שם הוא כור הברזל, שם יצורפו ויתלבנו, ככתוב (שמות א' י"ד) "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ": הגזרה שבאה עליהם גזרה טובה היא, שאין גזרה רק לרעה אלא ישנן גזרות טובות כפי שאנו מבקשים בראש השנה, "וּתִגְזוֹר עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת. וּתְבַטֵּל מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת".
ואז יוצאים בני ישראל מן הכור מזוקקים ומזוככים מלאי אמונה. ואז (שמות כ"ד י"ב) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם": - "להורותם" - שתתעבר בהם ויוציאו אותה לפועל.
עם ישראל מקבל את התורה ומתברר שעדין הכלים שבידיהם לא יכולים להכיל את האור בשלמות, כפי שהיה בתחילת הבריאה. משה מאחר מלרדת וכבר עשו עגל שבירת הכלים. יורד משה רבינו ואיתו התורה לוחות אבן. שובר משה את הלוחות, שורף את העגל ובאותו אבק העגל שבו נדבקו אותיות התורה שפרחו מן הלוחות משקה את העם. היו צריכים הם לקבל מנה קטנה יותר ממה שקבלו בהר סיני. ומכאן מתחיל תהליך העיבור בעם. מביא משה לוחות חדשים תורה שבכתב ואיתה זרעונים של התורה שבעל פה, וּמְעַבֵּר בהם את העם לפי מדרגותיהם שרי עשרות שרי מאות ושרי אלפים.

וכך בדרך פלא מתגלגלת התורה מדור לדור מתעברת בשרים לפי פיקודיהם. עד שמגיע עת בניית בתי המקדש וחורבנן. שוב הכלים לא יכלו להכיל האור. ואז באה דרך חדשה הזרעונים נכתבים על ספר. התורה שבעל פה עולה על הכתב אך תמיד נטמנת בתוך הקלף והנייר, והנזרעים האחרונים שקיבלו עיבור בתוכם מוציאים את הפרי הטמון וטומנים אותו שוב בשדותם. וכן חוזר חלילה בכל דור ודור. וכך התורה שהיתה בתחילה נחלת היחידים שבדור עד שהופכת להיות כלה למשה, ומוריש אותה משה לכלל. והכלל הזה האוחז בתורה הוא התורה שבעל פה, מן משה דרך הנביאים ולאחריהם בעלי רוח הקודש ולאחריהם התנאים והאמוראים והסבוראים והגאונים והראשונים והאחרונים, שהם החכמים שלפני כמה מאות בשנים. שכולם זרעו ברוח קודשם את זרעם בספרים.

וכדרך טבע הזרעים שככל שחוזר ונזרע כך פוחת איכותו, כך הולך ופוחת הדור. ואין לנו את הכח ואת השכל להבין או לחלוק על האחרונים שבאו כמה דורות לפנינו, כמו שלא יכלו הם לחלוק על הראשונים שבאו לפניהם, וכן כך עד משה רבינו.

כי מי שקם כנגד שלפניו חולק הוא על התורה כולה. מי שישב ולמד תורה מספר שנים הדברים קלים עליו להבנה. אך מי שטרם זכה לישב באוהלה של תורה רוצה להתמרד לרעיון זה, ואין ברצונו להסכים לכל חכם ויהיה מאיזה דור שיהיה. ועצתי לו שאם נתקל במאמר מחכם שלא מתקבל על דעתו. ילקט בידו את כל מה שיש בידינו מאותו החכם הן תורתו והן דרכו ילמד ויעיין בו ואז ישוב למאמרו ויבחנהו שנית.