וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו.

הפעם אקצר ככל שאוכל שלכתחילה היה אפשר להאריך כאן מאד אך לא אעשה זאת.

הפעם אבוא לבאר מתוך המאמר של יום ראשון "וישמע יתרו" את חלקו השלישי והאחרון העוסק בביאת יתרו אל מחנה ישראל. ושואלים חז"ל ואחריהם נגררים רוב המפרשים בשאלה "מה שמועה שמע יתרו? לכאורה השאלה תמוהה, כי הפסוק עצמו אומר מה שמע: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:" אלא השאלה מתמקדת במילה "ובא" דהיינו "מה שמועה שמע יתרו ובא". דהיינו מה מתוך מה ששמע הכריחו לבוא, זהו פשט העניין. וכאן באות התשובות מן הברורות אל התמוהות.
ואני בחרתי ללכת בדרכו של רבי אלעזר המודעי שאומר "מתן תורה שמע ובא". ומהיכן למד זאת רבי אלעזר המודעי, או מהיכן אנכי למדתי זאת.

ואביא כאן סיפור מן הגמרא מסכת תענית דף כא.
אִילְפָא וְרַבִּי יוֹחָנָן הֲווּ גַּרְסֵי בְאוֹרַיְּתָא (היו לומדים יחד תורה), דְּחִיקָא לְהוּ מִלְתָא טוּבָא (השעה היתה דחוקה להם היינו נזקקים לפרנסה), אָמְרוּ, נֵיקוּם וְנֵיזוּל, וְנֵיעֲבִיד עִיסְקָא (הבה נלך ונעשה עסק), וּנְקַיֵּים בְּנַפְשִׁין (ונתקיים בעצמנו) (דברים טו) "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן". אָזְלוּ אִיתִיבוּ תּוּתֵי גּוּדָא רְעִיעָא (הלכו וישבו תחת כותל רעוע), הֲווּ קָא כָּרְכֵי רִיפְתָּא (והיו אוכלים פת), אָתוּ תְּרֵי (באו שני) מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שַׁמְעֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן דְּקָאָמַר חַד לְחַבְרֵיהּ (שמע רבי יוחנן שאמר מלאך אחד לחברו), נִישְׁדֵי עָלַיְּהוּ הַאי גּוּדָא וְנִקְטְלִינְהוּ (נשליך עליהם כותל זה) שֶׁמַּנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה. אָמַר לֵיהּ אִידָךְ (אמר לו השני), שַׁבְקִינְהוּ דְּאִכָּא בְהוּ חַד דְּקָיְימָא לֵיהּ שַׁעְתָּא (הנח להם שיש ביניהם אחר שהשעה עומדת לו). רַבִּי יוֹחָנָן שָׁמַע, אִילְפָא לָא שָׁמַע. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְאִילְפָא, שָׁמַע מַר מִידֵי? (שומע אדוני דבר) אָמַר לֵיהּ, לָא. אָמַר (רבי יוחנן בליבו), מִדְּשַׁמְעֵי אֲנָא וְאִילְפָא לָא שָׁמַע (מכיון שאני שמעתי ואילפא לא שמע) שְׁמַע מִינָהּ לְדִידִי קַיְימָא לִי שַׁעְתָּא (מכאן שלי עומדת השעה). אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן, אִיהֲדַר (אחזור, הכוונה אחזור לביתי) וְאִקַיֵּים בְּנַפְשָׁאִי (ואקיים עצמי) (דברים טו) "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ". רַבִּי יוֹחָנָן הֲדַר, אִילְפָא לָא הֲדַר (רבי יוחנן חזר ואילפא לא). עַד דְּאָתָא אִילְפָא (עד שחזר אילפא ורש"י מסביר שחזר ממסעו שהלך הוא לעסוק במסחר) מָלַךְ רַבִּי יוֹחָנָן (שהמליכו את רבי יוחנן לראש הישיבה ובמילא השתפר מצבו הכלכלי). אָמְרוּ לוֹ (אנשי המקום לאילפא), אִי יָתִיב מַר וְגָרִיס (אם הייתי נשאר ולומד), לָא הֲוָה מָלִיךְ מַר? (לא הייתי מולך ונעשה ראש ישיבה?) אָזַל תָּלָא נַפְשֵׁיהּ בְּאִסְקַרְיָא דִּסְפִינְתָּא (עלה ונעמד על תורן הספינה), אָמַר, אִי אִכָּא דְּשָׁאִיל לִי (האם יש מי שישאל אותי במשנה?) בְמָתְנִיתָא דְּרַבִּי חִיָּא וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא (ששני אלו הם שסידרו את המשנה על פי רבי יהודה הנשיא), וְלָא פַּשְׁטִינָא לֵיהּ מִמָּתְנִיתִין (שלא אפתור לו שאלתו, היינו שרוצה להגיד שאפילו שהלך לעסקיו עדיין יכול לנצחם בלימוד) נַפִילְנָא מֵאִסְקַרְיָא דִּסְפִינְתָּא וְטָבַעְנָא (ומצהיר - שאם יהיה אחד שינצחני אקפוץ מראש התורן לים ואטבע).
מה שאקח לענייננו מסיפור זה את השמיעה ששמע רבי יוחנן ברוח קודשו את דברי המלאכים והבין שהשעה משחקת לו ולא יצא לעסקים וממילא גדל גם בתורה ופרנסתו גדלה איתו.

נביא מעשה נוסף בקצרה והוא סיפור יוסף שנזרק לבור.
כתוב, "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ." ראובן מציל את יוסף ממות שרצו לעשות בו אחיו. ונשאלת השאלה מה שמע ראובן? אומר הפסוק הקודם "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו." ומבאר רש"י - ונראה מה יהיו חלומותיו - אמר רבי יצחק מקרא זה אומר דרשני רוח הקודש אומרת כן הם אומרים ונהרגהו והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו שמכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו."
דהיינו שאחיו רואים את יוסף קרב ואומרים "נהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו" עד כאן דברי האחים. ורוח הקודש אומרת נראה מה חלומותיו. ומי שמע את רוח הקודש, זה ראובן. שכתוב "וישמע ראובן". הבין ראובן שהשעה משחקת לו ליוסף, ומכיון שרק הוא שמע מתפקידו להצילהו מידם.
אנו רואים בשני המקרים את השמועה המגיעה אל האדם ברוח הקודש והשמועה מגלה לאדם עתידות.
כך יתרו שמע ברוח הקודש מתן תורה. היינו שעדין לא עמדו עם ישראל במעמד רק יתרו שמע ברוח קודשו את המעמד שעומד להגיע ואז מיהר להגיע ולהכין את משה חתנו.
אפשר היה ולהמשיך מענין לענין אך השעה קצרה וסיים כאן.
אגב השארתי כאן מקום בין השיטין להרבה התנוצצויות של קושיות ואשמח לתגובות וחידודים.