הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי

יש לי חבר אנו קשורים נפשית ומרגישים שיש בינינו קשר כבר מעולמות עליונים.
וכך משיחים אחד עם השני. יום אחד מספר לי חברי מקורותיו, ואני עוד ברגע זה שאני כותב מילים אלו כולי נרגש ונסער מסיפורו. אינני מתכוון לפרוס את כל הסיפור לפרטיו, אך אספר בראשי פרקים למען אוכל לברר התלבטותי מן המעשה וכך הפרטים:
נכנס חברי למצב מסוים בחייו ואחר בא ומספר לי, כיון שלא מרגיש הוא שלם במעשיו. ואז אני אומר לו תשמע חביבי אתה נכנס לדרך ללא מוצא! אתה נכנס לתיק כבד! לא תראה ממנו ברכה! הסיכוי שיהיה ממנו הצלחה הוא אפס בריבוע! ועוד תגרור אחריך עוד נפשות לאותו הבוץ! צא כעת!! כל עוד לא מאוחר. ובאמת לא היה מאוחר. וכך שוחחנו ונפרדנו.
היו בדרך עוד שיחות קלות בנושא, נראה שהוא נעזר בעצתי ורק דננו מסביב לענין. אך אחרי כמה חודשים אני רואה ומבין ומקבל ממנו את הרושם שהוא בפנים העניין. ואני שואל, מה לך חבר? ביררנו ודיסקסנו חרשנו והסקנו שאין להיכנס לעניין! ומעניין לעניין עונה לי חברי, "תגיד בשביל מה יש חברים? עוד בטרם סיפרתי לך את הסיפור סיפרתי אותו לאבי, חשבתי מי קרוב אלי יותר מאבי, בטח הוא יבין אותי. ומה שקרה אבי ירד עלי צעק התרגז והאשים ולא נתן לי רגע של עידוד. הבנתי אותו, אך אני לא מסכים איתו בכלום. ואז ידידי, אומר לי חברי, חשבתי עליך שהרי אנחנו אחים בנפש. אתה תשמע אותי ובטח תיתן לי גב. ציפיתי לקבל ממך תמיכה", אומר לי חברי. "ציפיתי ממך להבנה. בהתחלה, עוד הבנתי את התנגדותך, אך עם הזמן החלטתי למרות הכל שאני הולך בדרכי. ועכשיו ששבנו לדבר לאחר כמה חודשים כבר הבנת שאני כבר שם בתוך העניין. כולי כבר שם, אז מה אתה אומר לי לחזור? בשבילי כבר אין דרך חזרה. עכשיו, ציפיתי לראות חבר תומך, ידיד אמת שנותן יד גם כשקשה, התאכזבתי!!" כך מטיח כלפי חברי.

ומאז וגם עכשיו אני מבולבל, אין לי ישוב הדעת. אני לא יודע איפה האמת. אז אני בא לספר לכם סיפור בדיוני המזכיר במקצת את הסיפור הקודם ותעזרו לי לפתור אותו:

יש לי חבר הגר בקרבתי ואנחנו חברים בלב ונפש. בא אלי חברי ומספר לי סיפור, "תשמע חבר" הוא אומר. בשבוע שעבר הייתי ב"חילדם" (זו העיר הסמוכה לעיירתנו כ80 ק"מ) ויצאתי לעת ערב מן המפעל שאני מספק להם כמה מוצרים באופן קבוע. אני נכנס לרכב וכולי אחוז חלחלה. במושב שלידי יושב בחורה יפיפייה ועוד בטרם שאני מספיק להתאושש שואלת אותי אתה יכול לקחת אותי עד "אשתאו"? ואני באופן ספונטני אומר לה ודאי, לשם אני מגיע זו עיירתי. נכנס לאוטו מדליק ומתחיל בנסיעה ותיכף הראש מתחיל להריץ את כל המאורע. ואני חושב איך בכלל היא נכנסה לאוטו הרי האוטו היה נעול? ואיך היא ידעה לאן אני מגיע? ובכלל מה פתאום התחלתי לנסוע ולא בררתי מה קורה? האם המראה שלה סיחרר אותי? ואולי אני צריך עכשיו להרים טלפון לאישתי ולספר לה מה עובר עלי?" כך פתח חברי את השיחה והוא ממשיך "שאלתי אותה לשמה והיא אמרה שקוראים לה "תילילדשה" ושהיא בת 23 והיא חיה בגפה ויש לה דירה בעיירתנו. וכך התגלגלה שיחת היכרות עד שמתוך הדברים התעשתתי ושאלתי אותה איך נכנסת לרכב? ואז היא אומרת לי תשמע חבוב! אני לא אשה רגילה אני שדה! ובתוך צחוק פרוע נעלמה מן הרכב ותוך כמה שניות נכנסת היא מבעד החלון הסגור אל מושבה, תוך כדי שאני נוסע במהירות של 130 קמ"ש. רעד עבר בי" מספר לי חברי, ועוד נראה הפחד על פניו. "שאלתי אותה מה את רוצה ממני? אמר לי השדה יש לי עסק טוב עבורך. אני רוצה שתגיע אלי כל יום ראשון בערב ותשהה אצלי עד הבוקר. וכן כל יום רביעי עד הבוקר ובעד כל לילה שכזה תקבל 2000 דולר. כך שתוכל לספר לאשתך שבמסגרת הקשרים הטובים שרכשת עם המפעל ב"חילדם" הציעו לך עסקה של פעמים בשבוע שמצריכה שהות במקום בלילה ואתה שב לביתך בבוקר כל פעם עם 2000 דולר. כך שאשתך תהיה מרוצה תוכלו להתקדם ואתה לא מתחייב ליותר מזה, ובשבועות שקשה לך אתה יכול להגיע רק פעם אחת ואז תקבל רק עבור פעם אחת. אך מרגע שעשינו את העסקה אין לך דרך חזרה. ואני אומר לה תני לי שבוע לחשוב. וכך הגענו לעיירה הורדתי אותה בביתה ונסעתי לביתי". ואז אומר לי חברי מחר אני צריך לנסוע ל"חילדם" השבוע עבר ואני מפוצל בהחלטתי יש לי רצון עז לבצע את העסקה כל תחושותיי העסקיות אומרות לי "לך על זה!" אך השכל לא רוצה להשתכנע והחלטתי ידידי לשתף אותך בזה, עזור לי!"
כך מספר לי חברי את הסיפור, ואני כולי נסער ומבולבל מן הסיפור לשוני בלועה בפי ואין מילה יוצאת מפי. כך ישבנו בדקות של דומיה ואז פונה אלי חברי "נו מה יש לך להגיד"? ואז נכנסנו כאן למסכת בירורים לרוב אני המתקיף והוא המתגונן. אני אומר ושואל הרי אנחנו כפופים לתורה ומצוות איך תחיה עם שתי נשים ועוד עם שדה? והוא עונה איפה כתוב שאסור לחיות עם שדה? והרי אין לה שום ממשות, וכל מה שיקרה בינינו אינו יותר מחלום. ואני משיב ומה תגיד אשתך, והוא עונה אשתי תקבל בעל חרוץ עם משכורת שמנה נחליף דירה נחיה בעושר. וכך אני מטיח והוא מתגונן, ואט אט נראה שהוא מתקרר מן העניין ומבין בחומרתו. ואף ביוצאו אמר "אז זהו אני הולך להגיד לה שלא עושים עסק".
כך יצא חברי, מכיוון שאני לא חטטן ולא מקדים לשאול היכן שלא צריך לא טרחתי להציק לחברי בשבועות הקרובים. ואף הוא לא חזר לדבר בזאת. וכך רק לאחר כחודש חזר והשמיע איזושהי פליטת פה בנושא, ועוד פעם, וכך עבורו חמשה חודשים. ומכאן לכאן אנו יושבים בשיחה ומספר לי חברי שהוא נפגש עם השדה. מה??? קפצתי. אחרי כל מה שדיברנו "כן אומר חברי לא יכולתי לוותר על העסקה ואני באופן קבוע נפגש איתה פעמים בשבוע. אני לא מוותר על פעם אחת שהרי כל פעם זה 2000 דולר. ואני ממטיר עליו קושיות, ואיך אפשר? אומר לי חברי "השדה בהריון". נפלתי על הרצפה, קמתי כמי שנמצא בזירת האגרוף וקיבל "בומבה" בראש וכמעט שנגמר ב"נוקאווט" וחשבתי בליבי אני הראה לך אתה מטורף. והתקפתי מכל הכיוונים לא יכולתי לראות את חברי נופל כל כך. ראיתי בעיני רוחי את משפחתו האורגנית מתפרקת לחלקיקים. קפץ במוחי רק אימרא אחת ששמעתי אותה כמה פעמים. לבן אדם שהשתגע אומרים לו "איזה שד נפל עליך"?! הרגשתי שאני חייב לעשות הכל כדי להושיע אותו. לאחר מאבק דיבורים של חמש שעות, קם חברי. וכך סיים את השיחה, "בשביל מה יש חבר? הלא חשבתי שחבר תומך בעת צרה. חבר נותן יד לחבר אפילו שאתה לא מסכים איתי. כבד אותי, תבין, אני כבר בתוך העניין, אני כבר לא בא לבקש עצה. איך הרשתה לעצמך לרדת עלי כך? הוא שואל איפה החברות שלנו? ויצא...
הרצתי במוחי את הסיפור עשרות ומאות פעמים, ולרוב מצאתי שהוא שוגה ואני לא צריך לתת לו יד, אבל כל פעם הדהד במוחי השאלה מה צריך לעשות חבר?