כיוון שהפרשה מתוך ספר "מפתחות החכמה" לרב אבולעפיה ארוכה, אני מחלקה לשנים, כדי שיוכלו הקוראים לעכל את הכתוב צעד צעד. ושוב אני מפרש מעט בתוך הסוגרים הקטנות כדי להקל על הקוראים למען שיוכלו לרוץ בקריאה.
פרשת וירא אליו (על דרך הפשט)כוללת מהות הנבואה לפי מעלת אברהם וכוללת הזמן והמקום, ופרטי זה הענין רבים. וענין סדום ועמורה וענין המלאכים עם אברהם ועם לוט. וענין לוט ובנותיו והצלתם מתוך ההפכה וענין לידת עמון ומואב בתחבולה על ידי היין מלוט ושתי בנותיו. וענין אבימלך עם שרה ועדות התורה עליו שלא נגע בה בסבה אלוהית. וענין עצירת נקבים לכל בית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם. וענין לידת יצחק וגידולו וגרושי הגר ובנה וקריאת מלאך אלהים לה מן השמים, כי עניינה היה בתחילה עם מלאך ה' שמצאה על עין המים במדבר על העין בדרך שור, ועתה פה היה הדבור לה מן השמים. וכריתת אברהם עם אבימלך בהשבעה בבאר שבע כי שם נשבעו שניהם ושם נטע אשל ושם קרא בשם ה' אל עולם. וענין הניסיון מראש ועד סוף. וענין לידת בני נחור ומלכה ולידת בני פילגשו לו. וידוע שיש מקום בתורה שמאריך סיפורו הרבה ויקרא בשם כללי ופרטיו עניינים רבים, כענין המבול וענין סדום וענין זה של הניסיון. ויש דבר במקום אחר שהוא פרט אחד וכולל סוד מופלג בענין נטיעת נח כרם ונטיעת אברהם אשל וכיוצא בה, ולפיכך נמשך אחר שמות הכללים במקומות ונכלול בם כל פרטיהם סתם, ובמקומות נזכור הפרט והכלל, ובמקומות נדלג קצת עניינים במקום אחד מפני שנצטרך להזכירם במקום אחר או הם או הדומים להם לפי ההקש התוריי או השכליי וכבר זכרנום במה שעבר והבן זה.
סדר וירא (על פי הסוד)וכן ענין "וירא אליו", בא להודיענו בו מהות הנבואה, לפי זה הנביא. ובאר לנו מדרגתו בה ואיך ראה מה שראה. והחכמים שמו הבדל גדול ביו השגתו (של אברהם) להשגת בן אחיו (לוט) ואמרו אברהם שהיה כחו יפה נתדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כחו רע נתדמו לו כדמות מלאכים. והנה גלו לנו בזה מעלת (אברהם) זה בנבואה ופחיתות (לוט) זה והורונו שהרואה מהם דבר יותר קרוב אל המורגש הוא יותר מעולה, וכחו יותר שלם מן הרואה הרחוק מהמורגש. וידוע שהמלאכים מושכלים (דבר מושכל נקנה בשכל) והאנשים מורגשים (דבר מורגש נקנה בחושים), ובאמרם "לגדול שבהם אמר" (אברהם יושב פתח האוהל ורואה שלשה אנשים מתקרבים ורץ לקראתם ומדברר אליהם בלשון יחד כך אומר "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך..." מכיון שפנה אליהם בלשון יחד פירשו שלגדול אמר), הורונו ז"ל שהרואה יראה שלשה, רק השנים טפלים לאחד, וכך הדין נותן. שהרי יראה כח מצד גופו וכח מצד נפשו וכח מצד שכלו וזה הוא הגדול שבהם. ועל כן נאמר "וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו". ומיד גלה שנתפרדו גם כן מן המלאכים באמרו "ויבאו שני המלאכים סדומה בערב". ובתחילה היו שלשה יחד ועתה חזרו שנים, כי הגדול שבהם נפרד מהם. ופעולותיהם נגלות מן הכתובים ובאו כבר בענין הנבואה בספר המורה ובשאר ספרי החכמה דברים מספיקים למי שמבקש לדעתם כשיעיין בם כראוי. ואנשי המחקר יפילו שמות האבות על השכל האנושי ושאר השמות על הכחות שתחתיו שמהם קרובים אליו, ומהם רחוקים ממנו. ובכל מקום יקראו שם השכל הפועל, יי' או שאר שמות האלהיים (השכל הפועל הוא המחבר בין השפע האלוהי לשכל הנקנה בנו והרב רוצה לומר שאנשי המחקר רואים בשמות האלהים הכתובים במקרא כשכל הפועל). ואמנם כל מקובל יקרא "השם" (הכוונה על השם יתברך) בכל מקום לפי מה שהורה בעניינו במדה מן המדות האלוהיות, כי זהו האמת והנכון. ועל כן צריך לעיין בשמות ולדעת כל שם ושם על איזו מדה הוא מורה, כי המדות מתהפכות לפי כל ענין וענין. וידוע שאין השם בעל מדות עד שתתהפכנה מדותיו בעצמו בשום צד, אבל המדות מתהפכות לפי משפט כל הנבראים המתחייבים בם, וזה יתבאר עוד. והנה יחייבו החוקרים להיות ענין לוט משל לשכל החמרי, ושתי בנותיו שתי כחותיו, ואשתו החומר בעצמו. והנה יורו שהמלאכים הם יועצי השכל שהם דרכי היושר היועצים לשכל להינצל מתוך הרשעים שהם האברים שסופם להישרף בגפרית ואש השמימיים. וכך ימשיכו המשל כולו. וזה שהם אומרים שענין כזה לא היתה התורה מספרת אותו ואפילו אם היה הדבר שקרה כפשטו. כי מה צורך מספור זה לחוקרים. ואמנם לא ימלט הענין מאחד משלשה דרכים. (1)אם היה הדבר כפשטו או אם יהיה משל או נראה לאברהם בחלום על דרך נבואה. והיותו כפשטו הוא נמנע אצל בעלי המחקר שיבוא בעדם סיפור כזה כפשטו, ואם כן הוא המוני ובא כדי להורות ההבדל שבין הצדיק והרשע וההשגחה המנהגת לאלה ולאלה. ואין צורך אם כן לגלגלו אל החכמה. (2)ואם הוא משל צרך גדול הוא להודיע הכחות על זו הדרך המעולה. (3)ואם הוא חלום נבואיי או נבואה גמורה הנה הוא ראוי להיכתב להודיע למתנבאים דרכי הנבואה ומה שיתראה להם בה מענייני ההנהגות האלוהיות, ועל כל פנים יראה הנביא משלים וחידות. ודברי המקובל הם שהכל שמות, ואם כן ראוי הוא להיכתב. וככה אמרו אלה ואלה בכל הדומה לזה מן הספורים שבאו בתורה בכל מקום.
והנה אבימלך יהיה כח התאוה המבקש לפתות חומר השכל, והשם אינו עוזבו בידו אבל מעצר (עוצר) כל נקביו כדי שלא יתפשט כחו לנגוע בו, ויהיה יצחק במקום אברהם (שאותו הסיפור קרה לאברהם מה שקורה כאן ליצחק). ונזכר ענין השכל פעם בחולשה ופעם בחוזקה ופעם בינוני ופעם נוטה אל החולשה נטיה קרובה או רחוקה ופעם נוטה אל החוזקה נטיה רחוקה או קרובה. ועל כן יסופר לעתים בשם אברהם ולעתים בשם יצחק ועתים בשם יעקב ולעתים בשאר שמות לפי הוראת מעלות האישים הנזכרים שהם בעלי השכל, ולפי אלה הדרכים הנה יהיו הנולדים לאבות תולדות הכחות העליונות, ויתחייב מזה שיהיו מהם טובים ומהם רעים. ויולד ישמעאל מהגר ויהיה ענין השבעה בין קצתם לקצתם. וכבר בא בקבלה שם אש"ל א'כילה ש'תיה ל'ויה או אמור ל'ינה. וזה נוטריקון. והעיר ששם קרא בשם השם וקראו אל עולם (בראשית פרק כא פסוק לג "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהֹוָה אֵל עוֹלָם") והוא אשר אמר לו די שתפהו עם אש"ל והנה א"ל שד"י (לוקח הרב את המילה "די" ומשתפה עם המילה "אשל" ומקבל "אל שדי").
סדר וירא (על פי הסוד)וכן ענין "וירא אליו", בא להודיענו בו מהות הנבואה, לפי זה הנביא. ובאר לנו מדרגתו בה ואיך ראה מה שראה. והחכמים שמו הבדל גדול ביו השגתו (של אברהם) להשגת בן אחיו (לוט) ואמרו אברהם שהיה כחו יפה נתדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כחו רע נתדמו לו כדמות מלאכים. והנה גלו לנו בזה מעלת (אברהם) זה בנבואה ופחיתות (לוט) זה והורונו שהרואה מהם דבר יותר קרוב אל המורגש הוא יותר מעולה, וכחו יותר שלם מן הרואה הרחוק מהמורגש. וידוע שהמלאכים מושכלים (דבר מושכל נקנה בשכל) והאנשים מורגשים (דבר מורגש נקנה בחושים), ובאמרם "לגדול שבהם אמר" (אברהם יושב פתח האוהל ורואה שלשה אנשים מתקרבים ורץ לקראתם ומדברר אליהם בלשון יחד כך אומר "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך..." מכיון שפנה אליהם בלשון יחד פירשו שלגדול אמר), הורונו ז"ל שהרואה יראה שלשה, רק השנים טפלים לאחד, וכך הדין נותן. שהרי יראה כח מצד גופו וכח מצד נפשו וכח מצד שכלו וזה הוא הגדול שבהם. ועל כן נאמר "וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו". ומיד גלה שנתפרדו גם כן מן המלאכים באמרו "ויבאו שני המלאכים סדומה בערב". ובתחילה היו שלשה יחד ועתה חזרו שנים, כי הגדול שבהם נפרד מהם. ופעולותיהם נגלות מן הכתובים ובאו כבר בענין הנבואה בספר המורה ובשאר ספרי החכמה דברים מספיקים למי שמבקש לדעתם כשיעיין בם כראוי. ואנשי המחקר יפילו שמות האבות על השכל האנושי ושאר השמות על הכחות שתחתיו שמהם קרובים אליו, ומהם רחוקים ממנו. ובכל מקום יקראו שם השכל הפועל, יי' או שאר שמות האלהיים (השכל הפועל הוא המחבר בין השפע האלוהי לשכל הנקנה בנו והרב רוצה לומר שאנשי המחקר רואים בשמות האלהים הכתובים במקרא כשכל הפועל). ואמנם כל מקובל יקרא "השם" (הכוונה על השם יתברך) בכל מקום לפי מה שהורה בעניינו במדה מן המדות האלוהיות, כי זהו האמת והנכון. ועל כן צריך לעיין בשמות ולדעת כל שם ושם על איזו מדה הוא מורה, כי המדות מתהפכות לפי כל ענין וענין. וידוע שאין השם בעל מדות עד שתתהפכנה מדותיו בעצמו בשום צד, אבל המדות מתהפכות לפי משפט כל הנבראים המתחייבים בם, וזה יתבאר עוד. והנה יחייבו החוקרים להיות ענין לוט משל לשכל החמרי, ושתי בנותיו שתי כחותיו, ואשתו החומר בעצמו. והנה יורו שהמלאכים הם יועצי השכל שהם דרכי היושר היועצים לשכל להינצל מתוך הרשעים שהם האברים שסופם להישרף בגפרית ואש השמימיים. וכך ימשיכו המשל כולו. וזה שהם אומרים שענין כזה לא היתה התורה מספרת אותו ואפילו אם היה הדבר שקרה כפשטו. כי מה צורך מספור זה לחוקרים. ואמנם לא ימלט הענין מאחד משלשה דרכים. (1)אם היה הדבר כפשטו או אם יהיה משל או נראה לאברהם בחלום על דרך נבואה. והיותו כפשטו הוא נמנע אצל בעלי המחקר שיבוא בעדם סיפור כזה כפשטו, ואם כן הוא המוני ובא כדי להורות ההבדל שבין הצדיק והרשע וההשגחה המנהגת לאלה ולאלה. ואין צורך אם כן לגלגלו אל החכמה. (2)ואם הוא משל צרך גדול הוא להודיע הכחות על זו הדרך המעולה. (3)ואם הוא חלום נבואיי או נבואה גמורה הנה הוא ראוי להיכתב להודיע למתנבאים דרכי הנבואה ומה שיתראה להם בה מענייני ההנהגות האלוהיות, ועל כל פנים יראה הנביא משלים וחידות. ודברי המקובל הם שהכל שמות, ואם כן ראוי הוא להיכתב. וככה אמרו אלה ואלה בכל הדומה לזה מן הספורים שבאו בתורה בכל מקום.
והנה אבימלך יהיה כח התאוה המבקש לפתות חומר השכל, והשם אינו עוזבו בידו אבל מעצר (עוצר) כל נקביו כדי שלא יתפשט כחו לנגוע בו, ויהיה יצחק במקום אברהם (שאותו הסיפור קרה לאברהם מה שקורה כאן ליצחק). ונזכר ענין השכל פעם בחולשה ופעם בחוזקה ופעם בינוני ופעם נוטה אל החולשה נטיה קרובה או רחוקה ופעם נוטה אל החוזקה נטיה רחוקה או קרובה. ועל כן יסופר לעתים בשם אברהם ולעתים בשם יצחק ועתים בשם יעקב ולעתים בשאר שמות לפי הוראת מעלות האישים הנזכרים שהם בעלי השכל, ולפי אלה הדרכים הנה יהיו הנולדים לאבות תולדות הכחות העליונות, ויתחייב מזה שיהיו מהם טובים ומהם רעים. ויולד ישמעאל מהגר ויהיה ענין השבעה בין קצתם לקצתם. וכבר בא בקבלה שם אש"ל א'כילה ש'תיה ל'ויה או אמור ל'ינה. וזה נוטריקון. והעיר ששם קרא בשם השם וקראו אל עולם (בראשית פרק כא פסוק לג "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהֹוָה אֵל עוֹלָם") והוא אשר אמר לו די שתפהו עם אש"ל והנה א"ל שד"י (לוקח הרב את המילה "די" ומשתפה עם המילה "אשל" ומקבל "אל שדי").
שאלה:
השבמחקהאם יש אפשרות בזמן שכותבים תגובה במקביל לראות את המאמר באותו הדף בלי לפתוח עוד עמוד של הבלוג ?
מדהים !
השבמחקיתכן ויהיה מבולבל כי יש הרבה מאוד דברים בתוך כל דבר גם הקטן ביותר לכאורה -סליחה מראש.
1. על משקל של "ועל כן צריך לעיין בשמת ולדעת כל שם ושם איזו מידה הוא מורה, כי המידות מתהפכות לפי משפט כל הנבראים..." מהו הסוד המופלג שבעזרת משה נפתח ים סוף ואילו בעזרת יהושע עם ישראל חצה את הירדן ?
בורא עולם יצר אדם: נעשה אדם - האדם מושלם למרות חסרונותיו כל ישראל נמצאים בדרגת נביאים רק שכרגע הדברים נסתרים וצריכים לעלות כדי שיתגלה בהתאם לרצון הקב"ה.
מכאן אפשר להגיד שדרגת הנבואה כמו אצל אברהם אבינו כוללת הכל יחד כלומר מצד גופו, נפשו, ושכלו ולא רק שכלו.
זאת הנבואה ברמתה הגבוהה.
אבולעפיה זצ"ל אומר שאנשי המחקר רואים בשמות האלוהים הכתובים כשכל פועל האם הכוונה שזהו השכל המשלב הכל יחד בדרגת הנביא כמו אצל אברהם שילוב של הכל בחיבור עם הבורא, שפע האלוהי לשכל הקיים, השילוב של רגש עם השכל ?
לגבי המלאכים הם יועצי השכל לטוב ולרע והם ממלאים את רצון הבורא אין להם בחירה הרי לאומת האדם הם שונים מדרגת האדם, הם מבצעים הוראות אז כאשר מדובר על שכל אצלם זהו שכל שניתן בלבד מלמעלה אין להם שילוב הם מבצעים תפקיד.