וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה

אנסה להיכנס בפרשה סבוכה ומוקשת. כל המפרשים מקשים ומנסים להתיר. והתירוצים קשים. ובכל זאת אנסה גם אני. ואתחיל מן השאלה המתעוררת אצלנו ומקשה על ליבנו.
איך יכול יעקב איש תם לקחת מן אחיו עשו את הבכורה ואת הברכה?הדו שיח בין יצחק לעשו מזעזע את ליבי וכך הוא מתנהל:
(אומר יצחק לעשו) "וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ. (עונה לו עשו) וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי". (בראשית כ"ז ל"ה)באם היה רק עשו מאשים את יעקב ניחא שהרי עשו רמאי אך אביו יצחק הוא זה שאומר בא אחיך במרמה וקשה מאד ואנסה להיחלץ מן הסבך.

מספרת לנו התורה על מאבק האחים עוד בבטן אמם שיעקב כל רצונו הוא להדבק בבורא שנכסף הוא כבר בבטן ללמוד בבית מדרשם של שם ועבר את כל סודות התורה. ואילו אחיו עשו נמשך אחרי עבודה זרה.
ותיכף בגדילתם מספרת לנו התורה על יעקב איש תם יושב אוהלים. תם היינו מושלם. יושב באוהלי התורה, אוהלם של שם ועבר. ואילו עשו איש יודע ציד איש שדה. איש שדה - שאינו עובד בשדה שאם כן היה נקרא איש אדמה אלא בטל בשדה וצד חיות, ואולי גם בני אדם. ציד בפיו - שהיה מרמה וצד ברמאותו את הבריות שהיה נראה כמתחסד ששואל איך מעשרים את המלח ואת התבן שלכאורה הם פטורים מן המעשרות אך יש בהם צד לחיוב ומכאן נראה כלמדן.
ואז כשבא מן השדה ומוצא את יעקב שהכין נזיד עדשים. כיון שמת סבם אברהם אבינו ובנו יצחק כעת אבל, והאבל ראוי להכין לו מאכל שלא יבשל הוא בעצמו. ומאכל האבלים הוא אוכל עגול כגלגל המסמל את מחזור החיים המתגלגל כגלגל החוזר בעולם. ואז דורש עשב מיעקב שייתן לו מן ה"אדום האדום הזה".
מביא רבנו בחיי את המדרש המסביר מאין חוזר עשו: (רבינו בחיי) "וכן דרשו חז"ל (בבא בתרא ט"ז ע"ב) חמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום, 1. בא על נערה המאורסה, 2. והרג את הנפש, 3. וכפר בתחיית המתים, 4. וכפר בעיקר, 5. ושט את הבכורה. 1. בא על נערה המאורסה כתיב הכא-(כאן) ויבוא עשו מן השדה. וכתיב התם-(שם) (דברים כ"ב כ"ז) כי בשדה מצאה. 2. הרג את הנפש כתיב הכא והוא עיף וכתיב התם (ירמיה ד' ל"א) כי עיפה נפשי להורגים. 3. כפר בתחיית המתים כתיב הכא הנה אנכי הולך וכתיב התם (איוב ז' ט') כלה ענן וילך. 4. כפר בעיקר כתיב הכא למה זה לי וכתיב התם (שמות ט"ו ב') זה אלי ואנוהו. 5. שט את הבכורה שנאמר ויבז עשו את הבכורה". (מראה לנו המדרש על פי המילים כאן בפרשה ולומד גזרה שווה למקומו אחרים המדברים מאותו עניין של העבירה המיוחסת):

ואז עונה לו יעקב "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי". נראה לרוב המפרשים שיעקב התכוון לשלם לו עבור המכירה וכאן רק רצה לקבל ממנו הסכמה.
עונה לו עשו "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה". שהרי הוא בשדה מסתובב בין חיות טרף ועלול בכל יום למות ואינו צריך את הבכורה.
והעניין הבכורה עצמו קשה מה הייתה הבכורה לגביהם? שבזמנם עדיין לא היו כוהנים ומי שהקריב קורבן הוא הבכור. אך עדיין קשה שאם בא אדם אל הכהן וקונה ממנו את כהונתו, היכול הוא להקריב קורבן? ודאי שלא. ומה יועיל כאן מכירת הבכורה שהרי הקרבת הקורבן היא נשארת אצל הבכור. כאן חלק מהמתרצים רוצים להגיד שיעקב רק רצה לעכב אותו מתפקידו.
וכדי לחזק את העניין אנו רואים שבבניו של יעקב נעה הבכורה כמה פעמים. ראובן הבכור מפסיד את הבכורה בגלל מכירת יוסף, ואז הבכורה עוברת ליהודה שהוא הרביעי. שני הקודמים לפניו הם שמעון ולוי ומדלגים אליהם בגלל ההרג שעשו בשכם. ולאחר שיורדים כולם למצרים נראה שהבכורה עברה ליוסף. כך שאנו רואים שיש עניין כזה של העברת הבכורה למרות שהעניין עם כל תירוציו לא חלק. אך יש מקום להחלפת הבכורה.

אנו שווים לעניינינו. נעשת בין יעקב לעשו מכירת גמורה של הבכורה על דעת שני הצדדים.
וכשמגיע העת ויצחק שאינו יודע מההסכם ביניהם ומרגיש כי הולך הוא למות קורא לבנו בכורו על מנת להאציל עליו מברכתו. קורא הוא לבנו עשו.
למעשה הברכה מגיעה ליעקב, ומימלא עשו היה צריך להודיע לאביו על זאת. אך כמובן שהוא לא עשה זאת. ורבקה ששומעת מובילה את יעקב אל הברכה.
ובא יעקב אל אביו לקבל את הברכה. כאן יש דו שיח קשה. בין יעקב לאביו יצחק שכהו עינו מראות. וכך אומר לו יעקב:
"וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי" עונה יעקב "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ" "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא: "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו": "וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי": כך בדו שיח קשה זה באים המפרשים ומנסים לעדן את תשובות יעקב. שכשעונה יעקב "אנכי עשו בכורך" מוסיפים שיעקב התכוון לומר אנכי "במקום" עשו בכורך. וכשאומר יצחק "אתה זה בני עשו" עונה יעקב אני ושוב הכוונה אני "במקומו".
למעשה יעקב מקבל את הברכה הראויה לו. אך קשה עלינו הדו שיח הזה שנראה יעקב כרמאי, וכמו שאומר אביו לעשו "בא אחיך במרמה".ואנסה לתת טעם ואולי אצליח להמתיק את המרירות.
כשאנו רואים אדם חריף בחכמה מנתח ומאבחן עניין בשכל ובפיקחות ומיישב הדברים בצורה ברורה ומבוארת אנו מתפעלים מן חכמתו. אך מאידך יש גאוני עולם ובחכמתם הביאו אסונות נוראים. אופנהיימר אבי פצצת האטום כבר בגיל 25 מונה כפרופסור. בוני מגדל בבל היו גאוני עולם. ולא נרבה בפירסומם של אלו, ומאלו היה גם עשו, שהצליח בחכמתו אף להטעות את אביו שאהבו.
ומאידך יש לנו חכמה נוספת היא חכמת התורה. היינו להכיר בדרך המובילה לנצחיות. זה יעקב המכונה תם שהיה חכם וחכמתו הייתה תמיד לדרך הנצחיות. ואילו לעומתו דרך חריפות השכל ללא תורה זו טיפשות שמובילה לסיכון ולאבדון.
עשו פעל בשכל ובחריפות וברגע הנפילה לא יכול הוא להודות ולתלות כישלונו ברמאות אחיו, הוא לא בא לטעון על רמאות שאז יראה הוא כטיפש.
ואילו יעקב פועל בערמה הוא אינו עושה שום מהלך לא כשר או לא חוקי הוא קנה את הבכורה בכסף מלא וראוי הוא לברכה.
המילה "מרמה" מופיע פעמים במקרא. כאן אצלנו, ובמעשה שמעון ולוי בשכם.
שהרי שכם בן חמור אנס את אחותם דינה, והם במרמה נקמו בו והרגוהו. האם זאת מרמה?
וכאן לקח יעקב את הברכה המגיע לו בדין. האם זאת מרמה?
ורש"י על המקום מפרש במרמה-בחכמה. וכן חז"ל מתייחסים רבות לנושא ומבארים כך שלקח בחכמה והיא חכמת התורה. שעל פי התורה היה יעקב ראוי לקבל את הברכה. ואשרינו שזכינו שאם לא היה כך. מה היה?