כל שנה כשמגיעה פרשת חיי שרה אני נזכר בחידוש נחמד שעלה לי לפני כמה וכמה שנים, וחשבתי אולי הפעם העלהו בכתב למען לא ישכח.
אברהם קובר את שרה בחברון במערת המכפלה שקנה בכסף מלא מעפרון החיתי.
שאלתי עצמי מדוע הסכים חברון למכור לו חלקת קבר באחוזתו, שהרי עוד יותר תמוה שבתחילה הסכים לתת לו חלקה בחינם. ומי זה שיסכים להפוך חלק מאחוזתו לבית קברות, כי ודאי שכשימות אברהם יבואו לקבור אותו ליד אשתו ואחריו יבואו בניו.
לא חשוד עלי עפרון כשאיש מסחר טיפש. ובכלל מי שמכיר את אחינו הכנענים ואת מסחרם מיד תתעורר בליבו התמיהה לגבי מעשה עפרון.
ראשית אברהם תושב באר שבע, ולא חברון ושנית הוא לא בן עמם.
ומי הם בני חת שאתם בא אברהם במשא ומתן? "וכנען ילד את צידון בכורו ואת חת" (בראשית י, טו) וכנען הוא בנו של חם, וחם אחיו של שם, שממנו אנו באים. ושם חם ויפת הם בני נח.
ונקדים ונספר את המאורעות עד לקבורה.
אברהם נוטה אהלו בבאר שבע (בראשית כא לג) "וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהֹוָה אֵל עוֹלָם: וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים": מספר לנו סדר הדורות: "ויהי יצחק בן ל"ז שנים וישמעאל אחיו הולך ובא עמו באהל ויתפאר לאמור בן י"ג שנים הייתי כאשר דבר אלי אבי למול אותי ולא עברתי על דברו, ויען יצחק למה תתפאר על מעט בשר מבשרך, חי ה' אלהי אבי אם יאמר ה' לאבי קח את יצחק והעלהו לעולה לא מנעתי נפשי ואעשה הדבר בשמחה. וייטב הדבר בעיני ה' ויאמר לנסות את אברהם בדבר הזה".
ואחר ממשיך סדר הדורות ומספר "ויבא השטן לפני הקב"ה ויקטרג לאמור הראית את אברהם בתחילה לא היו לו בנים, ויעבדך ויבנה מזבחות והקריב לפניך קרבנות. וכאשר נולד לו יצחק ויעזוב אותך ויעש משתה לכל יושבי הארץ ואת ה' שכח ולא הקריב לפניך קרבן, גם זה ל"ז שנים מיום שנולד לא בנה מזבח, ויאמר ה' אל השטן חי אני אם אמרתי לו הקרב את בנך לא ימנעהו ממני, ויען השטן את ה' דבר נא אל אברהם כדבר הזה אם לא יעבור ויסיר את דבריך היום".
עכשיו נשאר לאברהם לבשר את הבשורה המרה לשרה. ואיך יעשה זאת? שהרי הוא בנה יחידה. מספר סדר הדורות "ויאמר אברהם בלבו איך אעשה להפריד את בני משרה אמו להעלותו לפני ה' ויבא האהל וישב לפני שרה וידבר אליה בנינו יצחק גדל ולא למד עבודת ה' אלך לי ואביאהו לשם, ועבר בנו. שם ילמד דרכי ה' ולדעת כאשר יתפלל לפני ה'. ותאמר שרה טוב דברת ואולם אל תרחק את בני מעלי ולא ישב שם ימים רבים כי נפשי קשורה בנפשו מאד". וכך יוצא אברהם השקם בבוקר שלא תתעורר שרה ותחזור בה. אברהם מקבל את ציווי השם לעקוד את יצחק בנו אברהם יוצא אם בנו יצחק ונלווים אליהם ישמעאל ואליעזר. יוצא אברהם למלאות ציווי השם לעלות את יצחק בנו קורבן עולה לה', בהר המוריה הוא מקום בית המקדש לעתיד.
שרה מחכה. והיכן היה בית מדרשם של שם ועבר? יש היום דעה שבית מדרשם היה בצפת. אך אני בא לסתור את הדעה הזאת. כיוון שרבקה שהייתה גרה בבאר שבע בזמן הריונה כשהייתה עוברת ליד בית עבודה זרה היה מפרכס לצאת עשו. וכשהייתה עוברת ליד בית מדרשם של שם ועבר היה מפרכס לצאת יעקב. מכאן שבית מדרשם היה בחברון. ושרה שיודעת שלוקח יום אחד להגיעה לבית המדרש ויום שני לחזור, ומגיע יום השלישי בבוקר ואברהם טרם שב. מבינה שרה שדברים בגו. כאן מתחילה שרה לעבודה על פי רוח קודשה. שהרי הייתה בעלת רוח הקודש גדולה משל אברהם, כפי שאומר השם לאברהם. "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ". יודעת שרה שהיום זה יומה האחרון.
יודעת שרה שמקום קבורתה הוא מערת המכפלה. שהרי ביום שבאו המלאכים לבקר את אברהם רץ אברהם אחרי הבקר, והגיע עד פתח מערת המכפלה. כך גילה אברהם את מקום קבורתם של אדם בחוה, ושמר הדבר בסוד. כמובן שסיפר את הגילוי לאשתו. וכך ידעה על מקום הקבר. והסימן מן הפסוק שנאמר "אל הבקר רץ אברהם" אל תגיד "הבקר" אלא "הקבר" (הקבר אותיות הבקר).
וכך יוצאת שרה מביתה אל חברון לפגוש את תלמי וששי הענקים שיראו לה היכן נמצא בנה. ואלו הענקים הם ענקי הרוח, אדם וחוה. מגיע שרה לפתח המערכה ומתייחדת עם הענקים.
נזכור ששרה צריכה להשיב היום את נשמתה, והרי כדי שתשיב את נשמתה בעצמה צריכה היא אל ריגוש גדול. בזמן ההתייחדות שואלת את אדם וחוה היכן בנה. מראים לה את המחזה - עומד אברהם מעל בנם והמאכלת בידו מברך על השחיטה ובא לשחוט את בנם. כאן נעצר בקריאה המלאך מן השמים "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה".
על זה אומר רש"י "ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע"י בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה". והרי הביאור תמוה ביותר שהרי אם רואה שבנה לא נשחט היה לה להישאר חיה בשמחתה. אלא חיפשה שרה את הריגוש הזה וברגע שראתה את המחזה, ושיא הריגוש שבא אברהם כבר לשחוט, והנה בנה נשאר חי. עכשיו יכולה היא למסור נשמתה לבורא, ונופלת מתה בפתח המערה המוסתרת מעין כל.
כאן אנו מגיעים להלכה הידועה שמת מצוה קונה את מקומו, דהיינו מת שנמצא ואין לא קרובים קנה מקום מתתו וקוברים אותו במקומו. כך מוצא עפרון את שרה באחוזתו ויודע הוא שקנתה שרה את מקומה.
אז מגיע אברהם מן העקידה. ראשית חוזר הוא עם בנו ומכניסו לבית המדרש של שם ועבר. ואז יוצא לשדה המערה. כפי שמספרת התורה: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". אומר רש"י "ויבא אברהם - מבאר שבע לספוד לשרה ולבכתה".
ומכאן הסיפור ברור כשמש אברהם מגיע למקום מיתת אשתו ולאחר ההספד והבכי ניגש לבני המקום ומבקש את רשותם לקבור את שרה, שולחים אותו בני המקום לבעל האחוזה הוא עפרון, עפרון שמבין שאין לו כאן כלי מיקוח נותן את המקום לאברהם, ואברהם תיכף כדי שלא תהיה חרטה ולמען יהיה לו קניין גמור על המקום מציע ומשלם סכום מכובד וקונה את המקום קניין גמור.
ולסיכום היכן נרמז לנו על כל המעשה ששרה קנתה את מקומה? שלמה המלך ברוח קודשו האדיר מספר לנו זאת בספרו משלי, בפרק ל"א הידוע, "אשת חיל מי ימצא". ואומר שלמה "זממה שדה ותקחהו", ואומרים חז"ל פסוק זה נאמר על שרה. אומר בעל ה"שפת אמת" על התורה כך: "במדרש תנחומא מובא, על שרה [נאמר] זממה שדה, ותקחהו [נאמר] על מערת המכפלה. לומר שכל ימי חייה היתה כל מגמתה להכין לעצמה מקום בקבר. כדאיתא על זאת יתפלל כו' לעת מצוא זו מיתה וקבורה. עד שהוציאה מכח אל הפועל ומצאה זה המקום המובחר מכל המקומות".
חשבתי על סיפור קצר וקליט וקבלתם שוב ארוך, ואבקש מן השם שיפזר ממתקים בדרך למען שיהיה קליט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה