חלמתי חלום:
שערביי המדברות ממלאים חופנם בחול מדברי בשעות אחר הצהרים אז הרוח נושבת. מגביהים את ידם ומרפים מן החול והחול מתפזר ועף עם הרוח. ואז אותו החול בעזרת הרוח משמיע להם עתידות. ואז נזכרתי באגדה הנפלא על עוף החול. יש אחד כזה בעולם והוא חי 1000 שנים ואז ביום האחרון לחייו עולה לכיוון השמש נשרף נופל מרוט כנפיים כגוזל. ומזה קם לתחייה מחדש ושוב חוזר חלילה. ומעוף החול הדהד באוזני הפסוק "עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפיים יגיד דבר" את זה סיפר לנו שלמה המלך, זה שהיה לו נשר שאיתו היה טס לכל מקום. ועוד הדהד באוזני "קול" חול" ותוך כדי כל זה הגיע קול לאוזני "יש יהודי שקרא את המאמר שכתבתי על שרה "זממה שדה" והתלהב מאד מן המאמר וחשב לדרוש אותו ואז ניסה כמה פעמים לקרוא על מנת לזכור את המאמר ולא עלה בזיכרונו להכיל את כל הפרטים והיה מצטער מאוד". כך סיפר לי הקול. והתעוררתי.
ועלה בדעתי לנסות ולהסביר מניסיוני איך להשתמש בכלים שנתן לנו הבורא על מנת לזכור.
המוח מחלק את הנתונים שמקבל מן הלב, כמו שכבר הסברתי בעבר. שהלב הוא בעל ההרגשות וכל פעולות החושים עוברים דרכו. והוא המעביר למוח את הנתונים בשפתו הבלתי מובנת לנו, ואז המוח מעבד את הנתונים ומחזיר לנו בשפה המובנת לנו. המוח מחלק באופן גס את הנתונים לשניים. יש נתונים אנליטים ויש נתונים הוליסטים. אני משתמש בביטויים לועזים ויכול להיות שהם לא לגמרי מדויקים אבל בהם מורגלים רוב העולם. בשפה יותר פשוטה - ישנם נתונים הגיוניים שנאחזים דבר מתוך דבר זה נקרא "אנליטי". ויש נתונים שהם אוסף פרטים אקראיים שצירופם נקרא הוליסטי. נראה לי שהוליסטי בא מן הנקודה.
לענייננו בכל אחד קיימים בו שני כלים אלו ולכל אחד יש צד יותר פעיל וצד פחות פעיל. ובלשון לעז יש צד דומיננטי יותר מן השני (או אקטיבי ופסיבי). על מנת לשפר את הזיכרון אנו ניקח את הצד הפעיל יותר שלנו וניתן לו את הנתונים כפי שנצרך לו, ואז סביר להניח שזה ייחרט בזיכרוננו ביתר קלות. (למי שצד אחד מאד פעיל ואילו השני מאד
רדום עליו לעבוד על פיתוח הצד השני אך זה לא קשור כרגע לזיכרון).
איך נדע מהו הצד הפעיל אצלנו? ישנה בדיקה פשוטה התבוננו בכף רגלכם, מיהי האצבע הכי בולטת. אם הבוהן היא הבולטת, או זו שלידה היא הכי בולטת. אם זו שלידה היא הבולטת אפילו במשהו סימן שהצד החזק שלכם הוא האנליטי. ואם הבוהן היא הבולטת וממנה והלאה יורד בהדרגה סימן שהצד החזק שלכם הוא ההוליסטי.
עכשיו נשאר לנצל את הצד החזק למען חידוד הזיכרון. (אין יתרון לאף צד על השני ואין חסרון לאף צד על השני, שניהם הם מתנת השם ואפשר בכל אחד מהצדדים להגיע לאותם הישגים).
אם הצד החזק שלכם הוא האנליטי, כשאתם רוצים לזכור מאמר ארוך ראשית אחרי הקריאה, (תמיד צריך לקרוא יותר מפעם אחת) בנו לכם שלד, כמו בבניית בניין. יש סדר לבניה. לא מתחילים לבנות בניין מן הגג.
השלד יכלול את הגיבורים, וגיבורי המשנה. וכך לפי החשיבות את כל הגיבורים שהפשוט מתחבר לעליונו בדרך ההיגיון. לדוגמא בן מתחבר לאב, אשה לבעלה, חייל למפקדו, עבד לאדונו. כך יש לנו שלד גיבורים.
היעד - הוא המסר שרוצה למסור בעל המאמר, שכל הדרך שהביא מובילה אל המסר. ותחברו אליו את הפרטים שהובילו את המסר לא דווקא על דרך המאמר, אלא מעניין לעניין. לדוגמא במאמר "זממה שדה" המסר הוא להראות איך "קנתה שרה" את מקום קבורתה, שזו היא מערת המכפלה. ואז הנתונים בסדר לאחור, היא היתה צריכה לדעת על קיום המערה, שלה נלוה הסיפור איך גילה אברהם את המערה, שלו נילוה הסיפור שבאו אליו המלאכים, וכך שרץ להביא את הבקר גילה את המערה, ותיכף שזכרנו הבקר נזכור שבהיפוך אותיות זהו רמז לקבר, "הבקר", הקבר". יצאנו משרה ועברנו לאברהם ואם סיימנו עם אברהם אנו חוזרים לשרה. איך ידעה על מקום הקבר? אברהם היה צריך לספר לה, ולמה? כי השם אומר לו "כל מה שאומרת לך שרה שמע בקולה" ואומר רש"י שהייתה גדולה ממנו בנביאות. ואז מזה נזכור שודאי ידעה את יום מותה. ומתי היה יום מותה? ביום השלישי לצאת אברהם ויצחק לעקידה. שהיא יודעת שהם הולכים לשם עבר, ואז העקידה מובילה אותנו לניסיון, ואז אנו מגיעים לאותו מדרש שמספר לנו את השיחה בין יצחק לישמעאל. ואומר יצחק אילו היה הקדוש ברוך הוא מצוה על אבא לשחוט את בנו הייתי מושיט צווארי. וכך דבר מוביל לדבר. ואז לאחר כמה פעמים של שיחזור הזיכרון יוכל לחזור בדרך זו על הפרטים.
הדרך השנייה היא ההוליסטית זו דרך של איסוף פרטים אקראי. המילה אקראי באה להגיד שאין חיוב שנמצא סדר תמידי של האיסוף. אך כמובן שאנו באים כעת ללמוד איך לאסוף את הפרטים בסדר שנוכל לשמור אותו בקלות. יש דיונים בהלכה לגבי קדימות בברכת הפירות, דהיינו שמונחים לפניו פירות שונים שגם ברכותיהם שונות, איך ועל מה לברך תחילה? ובאיזה סדר? גם כאן שתי השיטות האלו נותנות את הטון. השיטה הראש ונה היא האנליטית, דהיינו מה קודם על פי ההיגיון. אך ממשיכה ההלכה ועוברת לשיטה השנייה דהיינו לקבוע את סדר הברכות לפי חביבות הפרי על מברכו. כאן אנו רואים ששני אנשים כל אחד יכול לבחור סדר שונה שהולך לפי ראות עיניו. כך נלמד איך עובדים עם המחשבה ההוליסטית, דהיינו נאסוף פרטים מן המאמר לפי הרושם החזותי שהם עושים עלינו. ראשית זו מערת המכפלה, של היום, ושל אז, וגם כשהייתה נחבאת. התיאורים הדרמתיים בסיפור קודמים, איך מתבוננת שרה למרחוק בעקידה, איך רץ אברהם אחרי הבקר ולפתע מגלה את קבר אדם וחוה. וכך הלאה. ולא המשיך כי נראה לי שהעניין מובן. נאסוף פרטים ופרטי משנה וכך נרכיב סיפור שלם כפזל, כפי שעושה המחשב שאנו שולחים לו פרטים רבים והוא עושה מזה יצירה שלימה.
אז ידידי ששלחת אלי את בעל הכנפיים מקווה שעזרתי לך.
כל הלימוד כאן הוא פרי מחשבתי ואין לי עליו סימוכין ממורה קודם. כך שמי שמרגיש לא שלם בהגשמתו ילך על פי הרגשתו והשם יהיה בעזרו.
שערביי המדברות ממלאים חופנם בחול מדברי בשעות אחר הצהרים אז הרוח נושבת. מגביהים את ידם ומרפים מן החול והחול מתפזר ועף עם הרוח. ואז אותו החול בעזרת הרוח משמיע להם עתידות. ואז נזכרתי באגדה הנפלא על עוף החול. יש אחד כזה בעולם והוא חי 1000 שנים ואז ביום האחרון לחייו עולה לכיוון השמש נשרף נופל מרוט כנפיים כגוזל. ומזה קם לתחייה מחדש ושוב חוזר חלילה. ומעוף החול הדהד באוזני הפסוק "עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפיים יגיד דבר" את זה סיפר לנו שלמה המלך, זה שהיה לו נשר שאיתו היה טס לכל מקום. ועוד הדהד באוזני "קול" חול" ותוך כדי כל זה הגיע קול לאוזני "יש יהודי שקרא את המאמר שכתבתי על שרה "זממה שדה" והתלהב מאד מן המאמר וחשב לדרוש אותו ואז ניסה כמה פעמים לקרוא על מנת לזכור את המאמר ולא עלה בזיכרונו להכיל את כל הפרטים והיה מצטער מאוד". כך סיפר לי הקול. והתעוררתי.
ועלה בדעתי לנסות ולהסביר מניסיוני איך להשתמש בכלים שנתן לנו הבורא על מנת לזכור.
המוח מחלק את הנתונים שמקבל מן הלב, כמו שכבר הסברתי בעבר. שהלב הוא בעל ההרגשות וכל פעולות החושים עוברים דרכו. והוא המעביר למוח את הנתונים בשפתו הבלתי מובנת לנו, ואז המוח מעבד את הנתונים ומחזיר לנו בשפה המובנת לנו. המוח מחלק באופן גס את הנתונים לשניים. יש נתונים אנליטים ויש נתונים הוליסטים. אני משתמש בביטויים לועזים ויכול להיות שהם לא לגמרי מדויקים אבל בהם מורגלים רוב העולם. בשפה יותר פשוטה - ישנם נתונים הגיוניים שנאחזים דבר מתוך דבר זה נקרא "אנליטי". ויש נתונים שהם אוסף פרטים אקראיים שצירופם נקרא הוליסטי. נראה לי שהוליסטי בא מן הנקודה.
לענייננו בכל אחד קיימים בו שני כלים אלו ולכל אחד יש צד יותר פעיל וצד פחות פעיל. ובלשון לעז יש צד דומיננטי יותר מן השני (או אקטיבי ופסיבי). על מנת לשפר את הזיכרון אנו ניקח את הצד הפעיל יותר שלנו וניתן לו את הנתונים כפי שנצרך לו, ואז סביר להניח שזה ייחרט בזיכרוננו ביתר קלות. (למי שצד אחד מאד פעיל ואילו השני מאד
רדום עליו לעבוד על פיתוח הצד השני אך זה לא קשור כרגע לזיכרון).איך נדע מהו הצד הפעיל אצלנו? ישנה בדיקה פשוטה התבוננו בכף רגלכם, מיהי האצבע הכי בולטת. אם הבוהן היא הבולטת, או זו שלידה היא הכי בולטת. אם זו שלידה היא הבולטת אפילו במשהו סימן שהצד החזק שלכם הוא האנליטי. ואם הבוהן היא הבולטת וממנה והלאה יורד בהדרגה סימן שהצד החזק שלכם הוא ההוליסטי.
עכשיו נשאר לנצל את הצד החזק למען חידוד הזיכרון. (אין יתרון לאף צד על השני ואין חסרון לאף צד על השני, שניהם הם מתנת השם ואפשר בכל אחד מהצדדים להגיע לאותם הישגים).
אם הצד החזק שלכם הוא האנליטי, כשאתם רוצים לזכור מאמר ארוך ראשית אחרי הקריאה, (תמיד צריך לקרוא יותר מפעם אחת) בנו לכם שלד, כמו בבניית בניין. יש סדר לבניה. לא מתחילים לבנות בניין מן הגג.
השלד יכלול את הגיבורים, וגיבורי המשנה. וכך לפי החשיבות את כל הגיבורים שהפשוט מתחבר לעליונו בדרך ההיגיון. לדוגמא בן מתחבר לאב, אשה לבעלה, חייל למפקדו, עבד לאדונו. כך יש לנו שלד גיבורים.
היעד - הוא המסר שרוצה למסור בעל המאמר, שכל הדרך שהביא מובילה אל המסר. ותחברו אליו את הפרטים שהובילו את המסר לא דווקא על דרך המאמר, אלא מעניין לעניין. לדוגמא במאמר "זממה שדה" המסר הוא להראות איך "קנתה שרה" את מקום קבורתה, שזו היא מערת המכפלה. ואז הנתונים בסדר לאחור, היא היתה צריכה לדעת על קיום המערה, שלה נלוה הסיפור איך גילה אברהם את המערה, שלו נילוה הסיפור שבאו אליו המלאכים, וכך שרץ להביא את הבקר גילה את המערה, ותיכף שזכרנו הבקר נזכור שבהיפוך אותיות זהו רמז לקבר, "הבקר", הקבר". יצאנו משרה ועברנו לאברהם ואם סיימנו עם אברהם אנו חוזרים לשרה. איך ידעה על מקום הקבר? אברהם היה צריך לספר לה, ולמה? כי השם אומר לו "כל מה שאומרת לך שרה שמע בקולה" ואומר רש"י שהייתה גדולה ממנו בנביאות. ואז מזה נזכור שודאי ידעה את יום מותה. ומתי היה יום מותה? ביום השלישי לצאת אברהם ויצחק לעקידה. שהיא יודעת שהם הולכים לשם עבר, ואז העקידה מובילה אותנו לניסיון, ואז אנו מגיעים לאותו מדרש שמספר לנו את השיחה בין יצחק לישמעאל. ואומר יצחק אילו היה הקדוש ברוך הוא מצוה על אבא לשחוט את בנו הייתי מושיט צווארי. וכך דבר מוביל לדבר. ואז לאחר כמה פעמים של שיחזור הזיכרון יוכל לחזור בדרך זו על הפרטים.
הדרך השנייה היא ההוליסטית זו דרך של איסוף פרטים אקראי. המילה אקראי באה להגיד שאין חיוב שנמצא סדר תמידי של האיסוף. אך כמובן שאנו באים כעת ללמוד איך לאסוף את הפרטים בסדר שנוכל לשמור אותו בקלות. יש דיונים בהלכה לגבי קדימות בברכת הפירות, דהיינו שמונחים לפניו פירות שונים שגם ברכותיהם שונות, איך ועל מה לברך תחילה? ובאיזה סדר? גם כאן שתי השיטות האלו נותנות את הטון. השיטה הראש ונה היא האנליטית, דהיינו מה קודם על פי ההיגיון. אך ממשיכה ההלכה ועוברת לשיטה השנייה דהיינו לקבוע את סדר הברכות לפי חביבות הפרי על מברכו. כאן אנו רואים ששני אנשים כל אחד יכול לבחור סדר שונה שהולך לפי ראות עיניו. כך נלמד איך עובדים עם המחשבה ההוליסטית, דהיינו נאסוף פרטים מן המאמר לפי הרושם החזותי שהם עושים עלינו. ראשית זו מערת המכפלה, של היום, ושל אז, וגם כשהייתה נחבאת. התיאורים הדרמתיים בסיפור קודמים, איך מתבוננת שרה למרחוק בעקידה, איך רץ אברהם אחרי הבקר ולפתע מגלה את קבר אדם וחוה. וכך הלאה. ולא המשיך כי נראה לי שהעניין מובן. נאסוף פרטים ופרטי משנה וכך נרכיב סיפור שלם כפזל, כפי שעושה המחשב שאנו שולחים לו פרטים רבים והוא עושה מזה יצירה שלימה.
אז ידידי ששלחת אלי את בעל הכנפיים מקווה שעזרתי לך.
כל הלימוד כאן הוא פרי מחשבתי ואין לי עליו סימוכין ממורה קודם. כך שמי שמרגיש לא שלם בהגשמתו ילך על פי הרגשתו והשם יהיה בעזרו.
אמנון, החלוקה לאנליטי והוליסטי על פי כפות הרגליים מענינת. בעוד מבנה כף רגלי מזכיר את ההוליסטי, הרי שקל לי לזכור בשיטה האנליטית.
השבמחקמעניין איך זה אצל אחרים.
מיקה