יום חמישי, 29 באוקטובר 2009

לך לך

הבאתי את פרשת לך לך מן מפתחות החכמה החלק הראשון על דרך הפשט החלק השני על דרך הסוד לבקשת הקוראים הוספתי בסוגרים ביאורים קצרים היכן שמצוין (=) שווה בגימטריא.
מפתחות החכמה לרבי אברהם אבולעפיה-
פרשת לך לך כוללת ענין אברהם אבינו ותנועותיו עם תלאותיו מעת צאתו מאור כשדים ללכת ארצה עד בואו שמה ושיתופו עם השם במראה הנבואה. וענין לקיחת אשתו מהמצרים אל בית פרעה ונגעי פרעה בעבורה. וענין לוט בן אחיו עם רועיהם ומלחמתם ופרידתם וענין מלחמת המלכים והצלת לוט מידם. וענין המעשר ונדיבות לב אברהם וענין מחזהו והיותו חושק אל זרע יורש ואמונתו בשם. וענין הקרבנות אשר בין הבתרים והודעת הגלות וקצו וכרות אותו הברית לתת לו ארצות עשרה עממים. וענין אשתו עם שפחתו וברחה מפניה, והמלאך מבשרה שהיא יולדת בן ושמו ישמעאל וריבוי זרעו. וענין קראה שם השם בשם חדש. וכן שם הבאר שהוא מקום הדיבור לה והוראת זמן אברהם בעת לידת בנו זה. ועוד הראות לו השם אחר שלש שנים ללדת בנו ההגרי והיותו מורה לו שם הכח המשנה טבע הלידה עם לכת לפני השם בתמימות ובשלמות. ושנוי שמו תחלה עם תוספת אות ה"א והיותו אז נגזר משם אב המון כמו ששם ישמעאל נגזר מן שמע יי'. וגם שם בבל נגזר מן בלל ושם פלג מן נפלגה ושם נח מן ינחמנו גם נחמתי מן אמחה או אמור אמחה מן נחמתי, ומן וינחם על דרך הסוד. וכן שת מן שת לי וכן שם עיר חנוך כמו שם בן בונה הנולד בעת בנינה. ושם מקום ישיבת קין נד כשם קללתו נע ונד ושם קין מן קניתי. אבל שם הבל נגזר בגזרה נעלמת וגלויה, נעלמת מפני שלא נגזרה גזרתו, וגלויה מפני שמורה על מהותו בהתחלת מחשבה. כשם הנחש בעצמו שנגזר מן ניחוש ומן מהירות ומנוחה גם מן שתיקה ודבור כשם חשמל וסוד זה נח וחש כענין חש ומל. וכן חוה מן חיה גם אדם מן האדמה. ותחת אלה השמות שנזכרה גזרתם ושלא נזכרה יש נפלאות תמים דעים ורבים בהם בתורה ובנביאים ובכתובים ובדברי התלמוד ובמה שנמשך אחריהם. ועל כן רמזתי אלה על שם האדם הגדול הראשון והאב השלם לכל אומתנו אשר הוא אברהם וענין ברית המילה בבשר התולדת ושנוי שם שרי לחסרון חצי הכח אשר הוא מן י' אל ה', כי מה שחסר מזאת נוסף לזה וענין ברכותיהם ותולדת יצחק בבשורה ומעלתו על אחיו.

כל מי שרואה הספורים הכתובים בתורה ואינו שם על לבו לדעת מהם כוונת המספר אותם דומה למי ששומע שיר כסילים. ועל כן אם יוציא אדם דבר מפשוטו כדי להשלים כוונת המחבר ראוי שייטב זה בעיני השומעים. כגון אמרנו על אברהם על דרך משל שהוא אני או שאני הוא (ששמו של רבי אבולעפיה גם אברהם), וענין יציאתו מארצו שהיא מקום האש אור כשדים ללכת ארצה כנען שהיא גם כן ארץ חם. וחם הוא אבי כנען ונאמר ארור כנען דין הוא לירש ארצו כי כנען מקולל ואברהם מבורך. והנה תשוב הארץ שנפלה בחלק המקולל ויירשנה המבורך והיא ארץ זבת חלב ודבש בין לזה ובין לזה. שכבר נאמר "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם". כמו שנאמר על ענין אדם "ארורה האדמה בעבורך". ואם כן הנה הארץ מבורכת אלא שנתחלפו בעליה שזה היה ח"ם וזה רח"ם ('רחם' = 'אברהם'). והסוד זה מח וזה 'עצם מח' (נראה שרומז שאברהם בא לתקן את חם) וזה מן הקבלה כי עצם הוא 'עצם הכוכב'. אמנם עצמו של כל דבר הוא אמתתו ועל כן נתברר אברהם מהאבר הידוע בברית מילה ונתקלל חם מהאב מצד ערוותו. והנה במה שנתקלל זה, בו נתברך זה, ועל כן ירש זה ארצו של זה. ומה שנמשך אחר זה לפי הפשט הכל יובן ממה שזכרתי בזה הכלל. וזה כי הביאור בענין אחד מכלל השורשים יורה על כל השורשים ועל ענפיהם ועל פריהם. ומזה הנזכר יתחייב כל מה שזכרנוהו מענייני הפשט בכלל כשנרצה להשימו נסתר ונגלהו בענין אחד או ביותר, ונאמר בזה כי ענין הקרבנות והגלות והגאולה ונחלת הארץ הם עניינים נקשרים ומחייבים זה מזה. כי הקרבן שמו מעיד עליו שהוא קירוב הכוחות האלוהיות אל הכוחות האנושיות ויתחייב ממנו גלות לגופים וגאולה לנפשות (קרבן מלשון קרוב). ואשר פדה אלהים את נפשו באברהם כל העולם שלו וכל שכן בהיות השם מחבר אליו כוח מכוחו בסוד ה' שנתן מן השם בשמו והוא אות (שנקרא בתחילה אברם ואחר אברהם), ובעדו (בעדו - בגללו) כרת אתו בריתו לא ברית סתם. ובריתו שנוי התולדת להוסיף מכוח הנקבות על כח הזכרות בשם (האותיות י' ה' בשם הם זכרות והשני ה' הם הנקבות), עד היות ש"ר אברי"ם לוקח הכח העשירי הנמצא עם החמר והוא שר החמר שהוא שר עצם המוח לפי הקבלה בשיתוף שרי עם אברם (שמשרה נלקח הי' וניתן לה ה' ולאברהם ה') ומחלק הכח העשירי לשני חלקים שווים בהעשות מן יהו"ה לתת לזכר חצי הכח ולנקבה החצי הנשאר. וישוב הנקביי המנוקב המפורש שר ה' (שר ה' = שרה) והזכריי מבאר ה' (מבאר ה' = אברהם) והעושה זה הוא השומר האבר והוא המגלה לאדם אהב"ת הש"ם (אהבת השם = אברהם שרה) ועל זה נרמזו עשר שנים בשהיית התולדות.
שבת שלום.

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה