יום רביעי, 28 באוקטובר 2009

"חלום חלמתי ותפעם רוחי" (דניאל ב' ג')

ישבתי בפינה וכמו שסיימתי דברי אתמול מרגע שהתיישבתי בפינה עלו בי מחשבות יוסף ואחיו כמו שנאמר בבראשית פרק לז' "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו": עניין תמוה שאחיו רואים אותו מרחוק ומתכננים להורגו ולהשליכו בבור ומהרהרים נראה מה יהיו חלומותיו איך אחרי שיהרגו אותו מצפים הם שיחלום? גם רש"י הרגיש מה שהרגשתי אני והוא אומר על המקום "אמר ר' יצחק מקרא זה אומר דרשני רוח הקודש אומרת כן הם אומרים ונהרגהו והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו שמכיוון שיהרגוהו בטלו חלומותיו":

ובחלומי עשיתי חיפוש בדיסק הלא קשיח שלי היינו בזכרוני כתבתי "היקש קל וחומר" ולא נמצא שום מקור הגעתי למסקנה ברורה שזה לא חידוש שלי אלא קבלתי אותו מהיכן שהוא. ואז התעוררתי ומאז אני מנסה למצוא ואין. ובלילה בלילה הגיע עוד חבר ושאלתי אותו שיספר לי על הקל וחומר שעשה רבי עקיבא. ואומר חברי זה "מה מים חדרו באבן כך דברי תורה יחקקו הלב הקשה" רגע! רגע! אני צועק לו, איזה קל וחומר המים חודרים אבן זה החמוּר, אז הקל צריך להיות דברי תורה יחדרו ללב הרך. ואז חברי משתומם ואומר "נכון אבל כך זכור לי" יצאתי מהפינה קפצתי משמחה, אני לא לבד!
חזרתי לחיפושים מחוץ לדיסק הלא קשיח שלי ומצאתי גמרא (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נב/ב) שאומרת כך "אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר (תהלים לז' לג') "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" (רשע-זהו הרשע הפנימי שבלב) ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו (ליצר הטוב) אינו יכול לו (להתגבר) שנאמר (שם בתהלים) "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו" תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע לפתותך) משכהו לבית המדרש (כלומר למד תורה) אם אבן הוא (היצר הרע) נימוח (הרי הוא נימוח על ידי התורה) אם ברזל הוא מתפוצץ (וכעת מסביר דבריו התנא) אם אבן הוא נימוח דכתיב (שכך נאמר) "הוי כל צמא לכו למים" (מים זה תורה) וכתיב "אבנים שחקו מים" (שאפילו אבנים נשחקות על ידי מים) אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע (שדברי תורה כאש מפוצצים הברזל).

כאן כבר ברור שהלב, עד שלא בא לתורה הוא לב אבן קשה מהמידות הרעות ששורות עליו. (יש התקדמות).

המשכתי בחיפושים. ואומר רבי צדוק מלובלין בספר "פרי צדיק" פרשת בהעלותך, כך: "גם בר' עקיבא עצמו מצינו (פסחים מ"ט ע"ב) שאמר כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם וכו' ואיתא (אדר"נ פ' ו') בן מ' שנה היה ולא למד כלום פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זה וכו' אבנים שחקו מים מיד היה דן קל וחומר בעצמו וכו', והיינו שעל ידי דברי תורה יוכל לשחוק את הלב אבן. ולכן היה חלקו תורה שבעל פה שהוא הרוב חכמה לתקן הרב כעס לשחק את הלב אבן". גם רבי צדוק מלובלין מביא את הקל וחומר אך אחר מסביר כשאומר "היינו" כוונתו שרבי עקיבא למד קל וחומר וממנו עשה היקש.

ועוד מצאתי ב"תניא" - ספר ליקוטי אמרים - אות טז "אבנים שחקו מים דגם דברי תורה נמשלו למים והוא ממשיך כל תאוותו וחשקו בדברי תורה ושם כל שעשועיו ועל ידי זה נימוח לב האבן" כן גם האדמו"ר הזקן מחב"ד מאשר את דברי.

"זאת תורה וזו שכרה" זהו מה שאמרו חכמים "ריתחא דאוריתא" ויכוח בתורה לשמה. זה מה שאני מצפה שאם יבואו תגובות נלבן את הלב, ניישר את השכל. אשרינו שיש לנו כזו תורה שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו.

אין תגובות:

פרסום תגובה

שלום וברכה
תגובות ענייניות יתקבלו בברכה